כולנו מכירים את הסיפור על נס פך השמן. כשהחשמונאים כבשו את בית המקדש הם רצו להדליק את המנורה ולא מצאו שמן כשר, מכיוון שהיוונים טמאו את כל השמנים. לבסוף נמצא פך שמן אחד, חתום בחותמו של כהן גדול, שהספיק ליום אחד בלבד. אלא שהתחולל נס, והשמן הספיק לשמונה ימים.
כל ילד בגן לומד את הסיפור הזה, אלא שמסתבר שלדעת רבנים רבים הגננות פשוט עבדו עלינו במשך דורות רבים, ובכלל לא התקיים נס שכזה. למעשה, הם אומרים, לו החשמונאים היו קמים היום הם לא היו מאמינים בעצמם לסיפור שלנו, ונדהמים ממנו, כי מדובר במיתוס מאוחר יותר שהודבק לחנוכה.
תחילה יש לציין שגם במקורות היהודיים הנס כמעט לא מוזכר. הוא לא מוזכר בתלמוד הישולמי, במכילתא, במדרשי ההגדה או האגדה, לא בספר המכבים ולא בספרי יוסף בן מתתיהו. המקום היחיד שבו מוזכר הנס הוא במסכת שבת בתלמוד הבבלי, אולם זהו האזכור היחיד גם בגמרא, ולהפך – ברייתות אחרות סותרות את המאורע הזה.
כך למשל, בפסיקתא רבתי נכתב "למדנו רבינו נר של חנוכה מאימתי היא מצותו, שנו רבותינו משתשקע החמה עד שתסלק רוב הרגל מן השוק... ולמה מדליק נרות בחנוכה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון שנאמר ועוררת בניך ציון על בניך יון (זכריה ט' י"ג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות".
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
גם תפילת "על הניסים" אינה מקִלה עלינו. נס פך השמן, הנס המכונן-לכאורה של החג, לא מוזכר בתפילה הזו, שתכליתה להודות לקב"ה על נסי החג. תחתיו מודגשים ניצחונות המלחמה וטיהור המקדש. ואם כן עולה השאלה האם היה נס פך השמן או לא, ומדוע המקורות שותקים בנושא?
שאלת היעדרות הנס במקורות העתיקים מעלה ספברה שהנס לא התקיים באמת, גם לפי אלו שמאמינים בניסים, אלא שהוא מציין את עיקר חשיבותו ההיסטורית של חנוכה. שהרי בעת כתיבת התלמוד הבבלי, שנחתם מאות שנים אחרי חנוכה, לא היה שלטון יהודי בארץ ישראל, לא הייתה מדינה ובוודאי לא בית מקדש.
אז עלתה השאלה מה העניין להמשיך לחגוג את חנוכה. הרי ימי שמחה אחרים שנחגגו בבית המקדש השני בוטלו, וכך לכאורה צריך גם לבטל את חנוכה. בתשובה הביאו חז"ל את סיפר הנס, שהינו משל שמסביר שהמטרה היא בשימור היהדות. השמן, שמסמל את התורה, מוכיח שלמרות כל המאמץ היווני להשכיחה, היא נותרה קיימת, ולכן יש מקום לחג גם לאחר חורבן בית המקדש.
רז אביטל משדה אליעז חוגג חנוכה בשנה שעברה // צילום: אייל מרגולין ג'יני
אין להתייחס לסיפור כמציאות ממשית, מסבירים מומחים, אלא יותר כרעיון רוחני. במילים אחרות, כפי שחורבן בית המקדש השני לא באמת התחולל בגלל קמצא ובר קמצא, אלא מאלף סיבות אחרות, כך גם במקרה של נס פח השמן. חז"ל סיפרו משל, ולא אירוע היסטורי אמיתי.
במאמר שכתב הרב בני לאו, הוא מציין כי לדעתו הנס היה טפל בעת קביעת החג. "כדאי לשים לב בעיקר למה שאין בסיפור של כד השמן (בתלמוד א.ג.). אין אזכור למלחמות החשמונאים, אין אזכור לגבורת הלוחמים, אין שום רמז לעצמאות המדינית. יש הטוענים שנעשה כאן ניסיון להעלים את נס המרד של המדינה החשמונאית? ישנה גרסא שאומרת, שיש מגמה מודעת לדכא את זיכרון המרד. אומרים שבתקופת חיבור המשנה, אחרי מרד בר-כוכבא, היה ניסיון לפייס את האימפריה הרומית. מה הדרך לפיוס? לכתוב מחדש את דברי ימי היהודים – אנחנו בכלל לא עם מורד, אנחנו בכלל לא עם שוחר חירות. אנחנו שונאים מלחמות. באותה אווירה, גם ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה, "מעלים" את המרד. אנחנו? מרד?! מה פתאום. כך נולד סיפור חדש, סיפור על נס שלא מאיים על אף אימפריה ומאפשר לחגוג את זיכרון החנוכה ללא שום הפרעה. זהו אופי עם מטען עמוק של גלות והיעדר ניחוח עצמאי".
"עם שיבת ציון של התנועה הציונית חזרה התודעה הלאומית לספר מחדש את סיפורם של החשמונאים", הוסיף הרב לאו והסביר. "הם התחילו לשיר את שירי הקרבות על גבורת המכבים. הרחוב הדתי המשיך לטפח ולספר את סיפור הנס, והרחוב הציוני טיפח את הגבורה הארצית, גבורת הלוחמים והמורדים. המחלוקת החבויה הזו משקפת את המחלוקת העמוקה בשאלה: על מה שמים את הדגש. למי מגיע הקרדיט. לה', או למקבים? מה חשוב, הניצחון בקרב, או נס פך השמן? שורשים למחלוקת הזו, אפשר למצוא עוד בין מקבים א' למקבים ב'. במקבים א' אין כמעט אזכור של אלוהים. הוא מייחס את כל הנפלאות ליהודה וחבריו. לעומתו, מקבים ב' לא מתעניין בכלל בקרבות ומעשי הגבורה".
הרב בני לאו // צילום: אורן בן חקון
ישנו גם הסבר נוסף, שהתקבל במסורת היהודית, ומסביר את הבסיס לשינוי שהתחולל בדרשים על חג החנוכה אחרי החורבן. לטענת אלו שמצדדים בקיום הנס, הוא היה ידוע רק למעטים מכיוון שהמנורה הודלקה בבית המקדש. לכן, רק מעטים נחשפו אליו. הם מאמינים שהנס אכן התחולל והשמן הספיק לשמונה ימים, אולם רק הכהנים ראו אותו והדגש היה על המרד והניצחון. אחרי חורבן בית המקדש, על מנת לחזק את רוח האומה, הדגישו חז"ל יותר את הנס הרוחני הנסתר, כדי להראות שהקב"ה לא עזב את עמו וחולל נס גם בבית המקדש השני, שבו לא הייתה נבואה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו