העצרת לציון רצח רבין נערכה אתמול (שבת) נערכה בסימן "מתייצבים נגד הפילוג וההסתה". אבל קריאות הגנאי שהושמעו בה נגד נאומו של ח"כ צחי הנגבי, והמחאה הקולנית של מפגיני השמאל מלמדות כי למרות הרטוריקה הממלכתית, השמאל לא למד דבר על ממלכתיות, הכלת האחר או קידום תרבות דמוקרטית אמיתית.
בימים האחרונים נשלפים כל מיני קטעי ארכיון מימי טרום הרצח, שאמורים להוכיח סופית שהימין כולו אחראי להסתה נגד רבין, וממילא אחראי לרצח. אחרי כמה "חשיפות" מסוג זה, אני חייב להודות שהממצאים עלובים. מכתב אחד בו אהרן דומב, דובר מועצת יש"ע, מביע דאגה כי הרטוריקה הפלגנית של השמאל עלולה להוביל לתוצאות הרסניות. מכתב אחר בו אליקים העצני אומר שראש ממשלה שיפנה יישובים דומה בעיניו לטיטוס ונבוכדנצאר, ומכתב ששלח יורם שפטל, בו הוא מכנה את רבין "יודנראט אדום ורשע".
הזעזוע מדברים אלו הוא שיא חדש של היתממות: עצרו הכל! הוא כתב טיטוס! כאילו לא קוראים פה על בסיס יומי לראש הממשלה נאצי או צ'אושסקו, כאילו לא משווים את שרי המשפטים, התרבות והחינוך להיטלר ומוסוליני. רק לפני חצי שנה התקשורת, השמאל וגם כיכר רבין עצמה געשו במחאה נגד הוצאת המסתננים למדינה שלישית. "שואה!", "רצח עם!", "שנות השלושים!", הכל באדום זועק וכותרות ענק.
כל מי שמעז לחלוק על השמאל כמעט בכל נושא מתוייג כגזען, לאומן או סכנה לדמוקרטיה. אז הם מטיפים על "פלגנות" ו"תרבות השיח"?
"יודנראט" מפחיד אתכם? תגגלו באתר הארץ "נאצים ונתניהו" או "נאצים וישראל" ותראו מה זו אימה. שלא לדבר על מונטאז'ים של מדי אס.אס. גליוטינות או חבלי תלייה, שכבר מסתובבים פה חופשי חופשי.
האמת היא שלנוכח האלימות הפוליטית של השמאל, הימין של שנות ה-90 נראה כיום מתון, סולידי ועדין נפש. ציפור שיר של ממש.
יש לי עצה אחת לשמאל: רדו רגע מהצרחות וההיסטריה, ונסו פעם אחת להקשיב לטיעונים. במכתב המדובר של העצני למשל, יש ארבעה עמודים של טענות ענייניות מפורטות וסדורות, הוא שווה קריאה. אבל זהירות: טיעונים זה דבר מסוכן, ומי שיתייחס אליהם ברצינות עוד עלול בטעות למצוא את עצמו ימני.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
