בשנים האחרונות אני קצת חוששת שהאהבה לא תגיע יותר", אומרת אנה ארונוב. "וזה מקום מפחיד, כי זה סוגר את הלב ולא מאפשר לי להתאהב יותר. לשים את הלב על השולחן ולהגיד, 'בוא נכיר'. גם ככה הלב שלי כבר לא שלם לגמרי, הוא סדוק והוא אף פעם לא מחלים עד הסוף.
אנה ארונוב // צילום: שי יחזקאל
"עד היום שכבתי על הרצפה והתפרקתי בחיי כמה פעמים. זה היה כל כך קשה, שמאז שיברון הלב האחרון אני כבר לא מאפשרת לעצמי להראות את זה כלפי חוץ. מבפנים אני בוכה, כואב לי ועצוב לי ששוב לא הצלחתי, אבל מבחוץ אני הכי בפאסון, כי אני מפחדת להישבר. מתקשרת לחברות שלי ושואלת, 'יוצאות לדרינק?'"
היו רגעים בחיים שבהם אמרת לעצמך שעם כאב כזה, את מעדיפה לוותר על אהבה?
"לא. תמיד אמרתי שלא משנה איזה רגש אני מרגישה, עדיף להרגיש מאשר לא להרגיש. עם כל הציניות והרוסיוּת שלי, אני חושבת שזה הדבר הכי קסום בעולם, ואני מתאהבת כמו באגדות. אבל עם השנים היו כמה גברים שדאגו להזכיר לי שאני לא חיה בדיסני".
ארונוב החליטה לחפש את האהבה שלה דרך הטלוויזיה. "אני בת 36, והרגיש לי שזה קורה לכולם ורק לא לי", היא מספרת בכנות. "כל הנשים סביבי עם שלושה ילדים, מתגרשות, מתאהבות שוב, מתחתנות - ואני עדיין לבד. עוד לא קיבלתְ גט, כפרה, איך כבר יש לך אהבה חדשה? ועוד כל מיני סיפורים מהאגדות, שהמכנה המשותף שלהם הוא שלכולם יש, אז למה לי לא?
"יצאתי מנקודת הנחה שיש עוד אנשים עם הבעיה שלי. מעבר לזה, נראה לי שזו גם אחת השיחות השכיחות ביותר בין אנשים בבתי קפה, ואני לא מדברת על ילדים בני 22 ששברו להם את הלב בפעם הראשונה, אלא של אנשים בגילי, 40-30, ולא במקרה".
מה ההסבר שלך?
"נראה לי שמשהו קרה בדור שלנו. אנחנו מבינים יותר מדי, או שאנחנו ביקורתיים מדי. קורה משהו, וניסיתי לברר מהו".
התוצאה: "לאהוב את אנה", סדרה מצוינת על יחסים שתעלה החודש בקשת 12, והגאונות שבה היא הרלוונטיות לנשים ולגברים, לאלה שבזוגיות ולאלה שלא. לצורך הצילומים היא עזבה את תל אביב ועברה למושב גנות. הנוף האורבני התחלף בציוץ הציפורים, ואת מקומן של שיחות בתי הקפה תפסו חיטוטים אינטנסיביים בנפש אצל הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה.
"התיישבתי מולו וביקשתי ממנו עזרה. אתה מכיר הרבה אנשים שיבואו ויגידו, 'רע לי, אני צריך עזרה כי אני לא מצליח להתאהב'?"
המסע יצא לדרך, והכל מול המצלמות. שני דייטים יומיים, שיחה ארוכה עם הפסיכולוג, וחזרה למושב למשך חודש שלם.
"כששאלו אותי אם אני מוכנה לצאת לדייטים מול המצלמות, ראיתי את עצמי יושבת בג'קוזי עם שמפניה בסגנון 'הרווק', ומייד אמרתי, 'ממש לא'. כשהמשכנו לעבוד על הרעיון, אמרתי, 'בואו נעשה משהו עמוק יותר. לא עוד תוכנית שידוכים ודייטים, שבה נפרדים יומיים אחרי פרק הסיום'".
ובכל זאת, יש בסדרה הרבה דייטים שלך.
"אין דרך טובה יותר לחקור את הנושא מאשר לצאת לדייטים פיזית ולהבין מה עובד ומה לא, לְמה אני נמשכת ולְמה לא, מה מתאים לי ומה לא. לכל זה תוסיף את הפסיכולוג".
באת באמת מוכנה למצוא שם אהבה?
"בחיי היומיום מאוד רציתי אהבה, אבל האם הייתי באמת מוכנה במאה אחוז? אני לא חושבת. מה שכן ידעתי זה שאני נכנסת למקום שבו אין לי כלום בחיים, למעט דרך מאוד ארוכה, שבסופה מחכה לי שלט מואר עם המילה 'אהבה'. אין ימינה־שמאלה, אני לא בורחת לשום עיסוק, וכל האנרגיה שלי מכוּונת רק למקום אחד".
כמה היית פתוחה ומשוחררת מול הפסיכולוג, בידיעה שהכל מצולם?
"בהתחלה הייתי קצת עצורה, כי אלה דברים אישיים מאוד, וראיתי את המצלמה בזווית העין כל הזמן. אני בן אדם שקשה לו מאוד לשחרר, שחייב כל הזמן להיות בשליטה. אבל די מהר הבנתי שיש פה משהו מעבר לתוכנית טלוויזיה, ושאני חייבת לשחרר.
"במהלך הטיפול היו רגעים שבהם נפל לי האסימון, ואם לא היו מצלמות, הייתי נשכבת על הרצפה ומרביצה לעצמי וצורחת. היו רגעים שבהם הרגשתי מפורקת. אבל היו מולי אנשים ומצלמות והפקה, ולא יכולתי להתפרק ולהשתולל. אז מצאתי את עצמי מתאפקת, עם חיוך מוגזם".
אולי הצורך הזה להיות בשליטה הוא שמנע ממך למצוא אהבה?
"ברור לגמרי שגם בדייטים אני מעדיפה לנהל את הסיטואציה, וככה אני מנתקת את עצמי רגשית מהסיטואציה, כי כשאני המנהלת, אני קודם מנהלת ורק אחר כך מרגישה. כנראה ייקח לי קצת זמן לשנות את זה, אבל עצם המודעות לזה מאפשר לי לזהות את הרגעים האלה. כשבא לי לבכות, אני פאקינג בוכה, וזה מדהים בעיניי שהיום אני מאפשרת את זה לעצמי.
"הצילומים גרמו לי להבין שהפחדים, החרדות והלחצים הפנימיים שלי הם שמונעים ממני להתאהב. גם אני, כמו כולם, יודעת לשאול את עצמי את השאלה הלא נכונה, שהיא המניפולציה הכי חכמה שיש, וככה אני נשארת תקועה במקום".
איך הגבת כשאמרו לך שאת צריכה לעזוב את הבית ואת העיר?
"כשגל רז (הבמאי והעורך הראשי; ע"ס) אמר לי, 'אנחנו חושבים שזה יהיה הרבה יותר נכון אם לא תחיי בבית', היה לי קשה מאוד. קודם כל, אמרתי לו שעם כל הכבוד, גם ככה אני עוברת פה משהו נפשי לא פשוט, אינטנסיבי מאוד, ואני רוצה בסוף היום לחזור למיטה שלי. בסוף הסכמתי ועברתי, אחרי התקף חרדה גדול.
"מודעת לזה שאני לא אישה פשוטה", ארונוב // צילום: שי יחזקאל
"בדיעבד אני חושבת שזו היתה החלטה נכונה מאוד. עד כמה שאני תל־אביבית ואמרתי שלעולם לא אגור במושב, יש משהו מנקה ביציאה מהעיר, משהו שמוריד ממך את האגו. כולנו פה מסתובבים כמו טווסים, ואני מכירה את כולם, ובערב קופצים לדרינק.
"יש בתל אביב התנהלות שמטשטשת את החיים האמיתיים, ופתאום היא נעלמה לי ופינתה הרבה מקום. אני לא אומרת שאעבור עכשיו לגור במושב, אבל צריך לעשות את זה פעם בכמה זמן, כדי לנקות את הפוזה הזאת שכולנו חיים בה. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי".
***
גברים מתחילים איתך?
"לא הרבה ולא באמת. תמיד שאלתי את עצמי למה, הרי אני הכי זורמת וקולית. ואז פתאום הרגשתי שאני לא רואה כמה אני עצורה ומנסה להיות בשליטה ולא מאפשרת לגברים להתקרב אלי".
לא פונים אלייך ברשתות החברתיות?
"המון אנשים כותבים לי, אבל אני לא עונה, כי הם כותבים ל'אנה ארונוב'. מאוד קשה לענות לפרופיל בפייסבוק, כי אני מרגישה שלא רואים אותי".
לא קרה שראית פרופיל אינסטגרם של מישהו שווה וענית?
"חסמתי לעצמי את האופציה. אולי זה באמת היה יכול לקרות ככה, תדמיין שיש מהצד השני מישהו מהמם, ואין לו שום דרך להגיע אלי אלא ברשתות החברתיות.
"מצד שני, אני לא רוצה להשוויץ, אבל מה, אכנס עכשיו לכל אחד שכותב לי שם? במצבי קצת קשה לי להיפתח לדבר הזה, כי תמיד יש בי את החרדה שאנשים ירוצו לספר לחברים שהם היו בדייט עם אנה ארונוב. זה לא כיף לי".
את בחרת את הגברים בצילומים?
"לא, וזה היה מדהים, כי בדרך כלל יש לנו נטייה להימשך לאותו הטיפוס, ושם בחרו לי אנשים שלא הייתי בוחרת לעצמי בחיי היומיום. זה העמיד אותי מול הפחדים והחרדות והמפלצות שבחרתי לא לראות בחיים שלי. דרך הדייטים, פעם אחר פעם, הבנתי שאני סובלת מחוסר ביטחון, ושיש אנשים שרואים אותי כאנה ארונוב ולא כאנה הקטנה והחמודה".
לכל הדייטים הגעת למעשה כשהגברים יודעים מי את, ואת לא יודעת מי הם.
"ככה זה בחיים שלי. גברים באים לדייט איתי אחרי שקראו עלי בגוגל ובנו לעצמם סיפור, ואני מרגישה שיש פער גדול בין הסיפור למציאות. היו מקרים שהרגשתי שהם באים להצטלם לתוכנית טלוויזיה ולראות את אנה ארונוב. זו נקודה רגישה מאוד שגם בה אני מתעסקת בתוכנית: איפה נגמרת אנה ארונוב ומתחילה אני.
"קשה לי עם זה מאוד, וזה לא רק עם גברים. זה משהו יומיומי, שאני נלחצת ממנו. אם מישהו רואה אותי כאנה ארונוב, זה מרסק אותי מבפנים".
הדייטים בצילומים התרחשו באינטנסיביות מטורפת. הרגשת שאת מגיעה אליהם בפתיחות?
"כשאתה בבועה כזאת, אתה נותן מעצמך הרבה. סיימתי את הדייט, דיברתי עם הפסיכולוג, ומייד יצאתי לעוד דייט. כמה שזה נשמע קשה ולא פשוט, יש בזה משהו נקי, כי אין עולם חיצוני שמתערב לי.
"מדייט לדייט ניסיתי לשנות דברים. אם הבנתי אחרי דייט אחד שאני צריכה לייצר יותר אינטימיות ולא להיות מרוחקת, אז בדייט שאחריו ממש ניסיתי ליישם את זה, ולא משנה מי עמד מולי".
כלומר, מי שקיבל אותך בדייטים הראשונים אכל אותה.
"כאילו כן, אבל בסופו של דבר, כל הדרך הזאת היתה לא כדי למצוא את הגבר שאתאהב בו, אלא כדי להבין מי אני עם עצמי. המפלצת היחידה שהתמודדתי איתה היא אני, וכל דייט העמיד אותי מול מראה אחרת והכניס אותי לפינה אחרת".
היו לך רגעי שבירה?
"לא מעטים. רגשית זה היה מאוד מאוד אינטנסיבי, ועם כל החוזק שלי, היו רגעים שלא יכולתי לשאת יותר. כל פעם להתחיל מהתחלה עם כל כך הרבה אנשים, זה היה מתיש. בחיים הרגילים אני יכולה לצאת מקסימום לשלושה דייטים בשנה, ופה יש לי שני דייטים ביום, ואחריהם פסיכולוג שנכנס בי.
"יום אחרי יום הייתי צריכה להבין שפה אני לא בסדר ופה אני לא בסדר, ממיליון סיבות. פתאום הרגשתי שאני לא טובה, ושכל דבר שאני עושה הוא פשוט לא בסדר, וזה היה מתסכל. היו לי התפרקויות נפשיות, שלא היה לי זמן אפילו לעבד אותן.
"אני לא מעוניינת לדבר עם האקסים שלי, לכן הם אקסים" // צילום: שי יחזקאל
"בן אדם נורמלי יוצא משיחה מהפסיכולוג והולך הביתה לחשוב עליה לפחות שבוע. אני הייתי יוצאת עם הדבר הזה, שאני צריכה לכאוב אותו, והולכת לדייט. היו רגעים שלא יכולתי להכיל את עצמי ואמרתי, די, אני 1.67 מטר, וזה לא נכנס יותר. היו רגעים שבכיתי והתפרקתי ואמרתי לעצמי, למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי?"
חשבת לפרוש?
"בטח. עשיתי את הצילומים מתוך הסכמה והבנה שאני רוצה לעבור את הדרך, אבל לא חשבתי שזה יהיה אינטנסיבי כל כך. בשלב מסוים הרגשתי שזה לא מתקדם לשום מקום, ושום דייט כבר לא מוצלח. היו לא מעט רגעים שעצרתי ושאלתי את עצמי, מה חשבת שיקרה, שלא קרה עד עכשיו?"
היו גברים שלא מצאת חן בעיניהם?
"היו, לא אחד ולא שניים. לא באתי לצילומים מתוך נקודת הנחה שאני מהממת ושכולם ירצו אותי".
***
בדייטים בתוכנית אנה לא חוסכת את הביקורת מהגברים. אחד מהם, למשל, היא פסלה, כי לא ידע מיהי הציירת פרידה קאלו, שאותה גילמה בהבימה.
"הלכתי לדייטים בצורה ביקורתית מאוד, כי אני ביקורתית גם כלפי עצמי. לקח לי כמה וכמה דייטים כדי להבין שלא כל אחד שיושב מולי הוא אני. אני אולי יכולה לדרוש מעצמי להיות מצוינת, אבל לא כולם צריכים להיות ככה".
ובעקבות הטיפול תפסיקי לדרוש את זה גם מעצמך?
"לא. הבנתי שככה הכי טוב לי עם עצמי. לא פעם שואלים אותי, בנימה שלילית, למה את חייבת להיות הכי טובה? למה את חייבת לקחת הכל עד הקצה? זה גורם לי להרגיש שאני לא בסדר, כי רוב האנשים הם לא כאלה, ורק אני כזאת. דווקא אחרי התהליך הבנתי עוד יותר שזו הדרך שלי, ושאני נהנית להיות טובה בדברים. אבל הבנתי גם שעם הגבר שלי אני צריכה לשחרר את זה".
השאיפה שלך למצוינות עשויה גם לאיים על גברים.
"גבר שזה מאיים עליו לא יהיה הגבר שלי. אני לא דורשת ממנו להתמודד עם זה, אני מתמודדת עם זה מצוין. הוא רק צריך להכיל את זה. לבוא ולהגיד, זו האישה שלי, ואיזה כיף שכל דבר שהיא עושה היא רוצה לעשות בצורה הטובה ביותר. אני לא בתחרות עם בני הזוג שלי, אבל אני כן חושבת שצריך להיות סוג מסוים של גבר שמסוגל לחיות עם מישהי שנמצאת בפרונט ושמדברים עליה כל הזמן, לטוב ולרע".
מישהו נפרד ממך בגלל זה?
"לא, או לפחות לא אמר את זה בקול. אבל אני מניחה שיש כאלה שזה לא התאים להם, וזה בסדר. זאת החבילה שאני באה איתה, ואם זה לא נעים, זה גם בסדר. אני לא אוותר על זה בשביל אהבה".
אז איזה גבר את מחפשת, בעצם?
"גבר טוב, בן אדם טוב, מישהו שלא מפחד לשחרר את האגו, שיכול לנהל שיחה רגשית אמיתית, בלי פחד, שאין לו חרדות. אני מגלה שאת זה קשה למצוא".
העניין הכלכלי חשוב?
"לא. חייתי שנים לבד, ויש לי הכל. אף אחד לא צריך לתמוך בי כלכלית, ואני לא מחפשת פרטנר שישקיע בי כסף. אני רוצה פרטנר לחוות איתו חוויות. אני גם מודעת לזה שאני לא אישה פשוטה, ולכן הייתי שמחה שזה יהיה גבר שיצליח להיות נינוח מאוד, בטוח במי שהוא ויודע לקבל ולתת אהבה. מישהו שלא ירצה להילחם בי, כי היום אני מגיעה למערכות יחסים בלי חרבות ובלי אגו. קילפתי מעצמי כל כך הרבה מגננות, שאני פגיעה מאוד כרגע, ואני אצליח לסמוך רק על מישהו שאדע שלא יפגע בי".
חשוב לך שהגבר יהיה מצליחן?
"פעם הייתי אומרת לך שכן, היום אני לא חושבת שזה תנאי הכרחי. פגשתי הרבה גברים מאוד מצליחנים, שלא ראו את הנשים שלהם כי הם כאלה מצליחים".
תצאי עם נהג מונית?
"אם הוא איש מדהים, כן. אתה יודע איזה נוח זה?" (צוחקת).
אבל הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.
"לא. תחשוב רגע, מחר נגמרת התוכנית ואין לי שום פרויקט באוויר, אבל אני צריכה להתפרנס והולכת להיות ברמנית. אז מה, אני פסולה? לאנשים יש רגעים בחיים.
"יכול להיות שמישהו היה מוצלח ועכשיו הוא פחות, אז אני אשפוט אותו לפי הרגע הזה? אולי הוא איש מדהים עם פוטנציאל מדהים, אבל אף אחד לא נתן לו פוש? אולי זו הבחירה שלו, להיות נהג מונית? אולי הוא עובד על משהו גדול וזו עבודה זמנית? החיים סופר־מורכבים".
***
ארונוב עלתה לארץ בגיל 18 ונמצאת כאן כבר 18 שנה, אבל תחושת הזרוּת עדיין מלווה אותה, והיא לא יודעת אם אי פעם תשתחרר ממנה. "זה יכול לבוא לידי ביטוי בטוקבק של מישהו שאני לא מכירה, שכותב עלי 'עוד רוסייה', וזה כנראה גם עניין שלי, שכנראה לא אצליח לשחרר עד הסוף, וזה בסדר. אולי זה עניין של מהגרים, שנשאר איתם לנצח, לטוב ולרע".
ומצד שני, דווקא הילדה הזרה השתלבה והצליחה מאוד.
"טפו טפו טפו (צוחקת). אני אף פעם לא אהיה מרוצה מעצמי. אני כל הזמן במוד סופר־הישרדותי. אומרת לעצמי, אוקיי, הצלחת בזה ובזה, מה קורה הלאה. אני אפילו לא נותנת לעצמי להרגיש איזו תותחית אני. אני עושה את המקסימום שלי, ובמקרה הכי טוב אומרת לעצמי, יופי עשית את זה. למחרת אני כבר נכנסת לחרדה מה הדבר הבא".
היא פרצה לתודעה הציבורית ב־2005 בריאליטי "רוקדים עם כוכבים", ובתוך עונה גנבה את הפוקוס מהכוכבים. לא במקרה היא היחידה מהתוכנית ששרדה בתעשייה והוכיחה שבמקרה הנכון, 15 דקות התהילה יכולות להימשך שנים.
מאז הספיקה ארונוב להשתתף ב"הישרדות" ולהגיע עד רגע לפני הגמר, התגלתה כשופטת מושלמת ב"רק רוצים לרקוד", ובימים אלה מובילה את הקמפיין של חברת האופנה ג'אמפ ומגישה בערוץ האופנה. המפגש איתה מתקיים במסעדת התרנגול הכחול בין פגישות למיזם האופנה האינטרנטי החדש שלה.
בסוף העונה של "רק רוצים לרקוד" החלטת לתלות את נעלי הריקוד והפסקת לרקוד. למה?
"הרגשתי שאחרי 30 שנה של ריקוד אני צריכה לעצור הכל כדי להסתכל פנימה ולבדוק אם זה הדבר היחיד שיעשה אותי מאושרת. מאז שהפסקתי לרקוד עוברים עלי דברים מדהימים. התפנתה לי המון אנרגיה להגשים חלומות אחרים שלי".
היה לך קשה לקבל את ההחלטה?
"לא, אבל פחדתי. 30 שנה זה זמן של קריירה שלמה, אנשים כבר יוצאים לפנסיה ולא יכולים לראות שוב את המקומות שהם עבדו בהם. אני רוצה להתפתח למקומות אחרים. לדבר ולהגיד דברים, ולא רק דרך הריקוד".
וזה לא יכול לחיות יחד?
"זה בדיוק העניין. כשאני מתחילה לרוץ, אני עושה מרתון. אני עם הרגל על הגז עד הסוף, לא מאמינה ב־40 קמ"ש. אני צריכה לזעזע את המערכת ולדעת שהתאבדתי על משהו שרציתי מאוד".
***
בניגוד לרוב האנשים בעולם, חייה הפרטיים, והזוגיים בפרט, מסוקרים בעקביות במדורי הרכילות. אחת החוויות הנעימות פחות שחוותה היתה כשפניה הודבקו בפוטושופ על תמונת עירום, והתמונה הופצה בווטסאפ.
"מישהי כתבה לי שיש תמונה שלי בווטסאפ שהיא מאוד פרובוקטיבית, אבל היא לא רוצה לשלוח לי אותה. אחרי 20 אנשים שלא רצו לשלוח לי, היה אחד שהסכים. בשנייה הראשונה ראיתי שזו לא אני, ושזה פוטושופ אגרסיבי".
עצבן אותך?
"בשום שלב לא התרגשתי מזה. חשבתי לעצמי, נו, מה יכול להיות? יראו את הטוסיק שלי? בחייאת, זה רק ישבן. אז מישהו ראה ונהנה, שיהיה לו לבריאות. נקסט. לא בא לי להפסיק את החיים בגלל זה".
חווית בחייך הטרדות מיניות?
"לא באמת. כנראה אנשים מפחדים ממני. היתה פעם אחת שבוס שלי שם לי יד על הגב, ובגלל התפקיד שלו לא רציתי להעיר לו. לא ממש ידעתי איך להתנהג, אמרתי שאני צריכה ללכת לשירותים, והסיטואציה הסתיימה. התבאסתי מעצמי, כי הוא היה הבוס שלי וזה גרם לי לשתוק. מצד שני, זו רק יד על הגב, וכל ניסיון אחר היה נגמר בסטירה".
את בעד MeToo?
"אני חושבת שזה נכון מאוד להתלונן, ושהתנועה הזאת תרתיע גברים מלעשות דברים. אבל לפעמים זה גם קצת מוקצן. אי אפשר להכליל את כל הגברים, ולא כל מחמאה צריכה להתפרש כהטרדה. אני חושבת שבעתיד זה יתאזן".
הזוגיות המשמעותית היחידה שלה תחת המיקרוסקופ של כתבי הרכילות היתה עם השחקן איתי תורג'מן. היתה גם אפיזודה קצרה עם השף אסף גרניט.
עם בן זוגה לשעבר, השחקן איתי תורג'מן. "לא הייתי בשלה לתקשורת אמיתית", // צילום: יואב ארי דודקביץ'
"זה מבאס שזה יוצא החוצה הרבה יותר מהר ממה שהיית רוצה, כי אין לך זמן להבין בכלל אם זה זה, אם אתה רוצה להמשיך את הקשר. ברגע שזה יוצא החוצה, זה מחייב אותך להתאמץ יותר. וכשאתה חוׁוה פרידה, אתה חווה אותה עם כל ישראל. זה כואב יותר".
עם תורג'י היה שיברון לב?
"בטח, אהבתי אותו מאוד".
היום את יודעת להגיד מה לא עבד שם?
"לא היינו במקום מספיק קרוב. אני הייתי בצומת של טרנספורמציה מרקדנית רוסייה למישהי שרוצה להיפתח ולראות עולם. אני חושבת שאיתי היה בצומת של ילד שצריך להתבגר. אני לא הייתי בשלה לתקשורת אמיתית וחסרת אגו, והוא הבין את זה הרבה יותר ממני. זה התנגש לא מעט פעמים".
יכול להיות שאם היית פוגשת אותו היום, זה היה עובד?
"אנחנו מאוד שונים, והוא היה חייב לקרות לי. בזכות הקשר הזה קרו לי הרבה דברים מדהימים, ואני לרגע לא מצטערת עליו. הוא שינה בי ולימד אותי הרבה דברים, והייתי צריכה לחוות את זה. אבל בסופו של דבר, הוא לא הגבר שלי. אני ממש לא אותו בן אדם שהייתי אז, ואם אנחנו נשב היום לשיחה ארוכה, זה יהיה סוג אחר לגמרי של תקשורת. יהיה מדהים לראות את ההבדל".
חשבת להזמין אותו לצילומים?
"אני לא מעוניינת לדבר עם אף אחד מהאקסים שלי, כי את התפקיד שלהם בחיים שלי הם סיימו. זו הסיבה שהם אקסים".
כולל אסף גרניט?
"כולל אסף. אני לא מאמינה בלחזור לאקסים או בלהיות חברים טובים שלהם".
"עשו מזה עניין", שף אסף גרניט // צילום: יונתן שאול
אסף היה משמעותי?
"אסף היה מעט מאוד זמן. עשו מזה עניין גדול, כשבפועל שנינו היינו מאוד מאוד עסוקים ונפגשנו פעם בשבועיים לכלום זמן. בפועל היו שם כמה דייטים שלא צלחו והחלטנו שזה לא עובד, אבל הפכו את זה למערכת יחסים משמעותית. לצערי, אסף מדבר עליה עדיין, ולא ברור לי איך זה הפך להיות מערכת יחסים חשובה בחייו. אני בכלל לא מגדירה את זה כמערכת יחסים אלא כניסיון. היה מקסים וסבבה, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו לא מתאימים".
אם את רואה אותו ברחוב היום?
"למזלי, אני לא רואה אותו ברחוב היום".
תגידי לו שלום?
"כן".
***
היה שלב שבו חשבת לעשות ילדים בלי זוגיות?
"כן, מתוך פחד. שאלתי את עצמי אם אני רוצה להיות אמא, ועניתי לעצמי שכן. זה גם מקובל מאוד היום, ויש הרבה דרכים. אבל במקביל עלה הרצון האמיתי שזה יהיה בתוך משפחה שיש בה אבא ואמא, ובא לי להצליח בזה. אם אני לא אצליח בזה, אני ארגיש שזה הכישלון הכי גדול".
למה את מדברת על זה במונחים של הצלחה וכישלון? את חושבת שאישה שהביאה לעולם ילד בתרומת זרע נכשלה בחיים שלה?
"זה נורא ואתה צודק, אבל ככה אני שופטת את עצמי. כשנגמרת לי מערכת יחסים, אני חוׁוה את זה ככישלון ובצורה הכי דרמטית שיש. אני לא אומרת לעצמי, 'זה לא הבן אדם בשבילך, הנה צברת עוד חוויה', אלא חוׁוה כישלון פנימי ענק. כנ"ל אם לא אצליח להביא ילד במסגרת של אמא ואבא.
"אלה מקומות שאני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, כי בעולם מתוקן האושר הפנימי שלי תלוי רק בי, ואם אני רוצה ילד אני פשוט אביא ילד. אבל על הכתף השנייה יושבת אנה שרוצה מאוד לא לאכזב את ההורים, את החברה ואת עצמה".
בקיץ הזה תלבשי לבן?
"מעולם לא ראיתי את עצמי מתחת לחופה בשמלה לבנה, החלום הזה נגמר אצלי מזמן. אני ממש בזה לאירועי חתונה. התעסקות של חצי שנה בהפקה שאף אחד לא זוכר אחר כך, אנשים מתבאסים שהם צריכים להביא כסף, אוכל שהוא בדרך כלל לא ממש טעים ו־40 שכנות של סבתא שלי. למה אני צריכה את זה? זה מוזר לי".
ואם זה יהיה חשוב לבן הזוג שלך?
"אם תהיה לי אהבה ענקית וזה יהיה חשוב לגבר שלי, אני אתעקש על ארוחת ערב מצומצמת, עם שמלה שאני קונה בחנות. וגם זה, רק אם יהיה חשוב לו".
את בשלה לאימהות?
"זו שאלה טריקית. אני חושבת שאני יכולה להיות אמא טובה כבר מגיל 27. אני מרגישה מוכנה, וכשאני רואה תינוקות, אני מתחילה לבייץ. אבל האם אני רוצה להיות אמא עכשיו? לא יודעת. אני לא מתהלכת בעולם בתחושת אכזבה שאני עדיין לא אמא. כשזה יקרה, אני פשוט אתמודד עם זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו