דמיטרי מירושלים לא האמין למשמע אוזניו. "פתאום, באמצע האנוי, אני שומע הורה ושירים ישראלים", סיפר בהתרגשות, "אמרתי לעצמי שאני הוזה".
אבל זו לא היתה הזיה. דמיטרי (26), עתודאי שמטייל במזרח הרחוק, מצא את עצמו במעגל הרוקדים, בחגיגת הענק שיזמה והפיקה שגרירות ישראל בוייטנאם לציון 25 שנות היחסים בין שתי המדינות.
במובן מסוים, דמיטרי צודק לחלוטין: בהתחשב בהיסטוריה של יחסי וייטנאם־ישראל, האירוע הזה בהחלט (כמעט) בלתי נתפס. רק לשם המחשה: גם שנים רבות אחרי כינון היחסים, אי אז ב־1993, השגרירים הישראלים בהאנוי היו זוכים בעיקר לשיחות נזיפה על היחס לפלשתינים - עדות לעברה של וייטנאם כבעלת ברית של בריה"מ, שאפילו אירחה בעבר את החבר ערפאת. לווייטנאם לקח 12 שנים לפתוח שגרירות בתל אביב (2005), ואפילו ב־2010, כשניסתה ישראל לארגן ביקור של הנשיא דאז פרס בהאנוי, הודיעו השלטונות שהעת עוד לא בשלה.
אלא שהדברים בווייטנאם משתנים. בשנים האחרונות נפתחה המדינה לידע ולטכנולוגיה הישראליים, במשרד החוץ ובשגרירות בהאנוי איתרו את הצרכים האקוטיים, וכמו במדינות מתפתחות רבות אחרות, גם כאן כרטיס הכניסה הרשמי היה דרך החקלאות - כשמילת המפתח היא חדשנות. כך, למשל, משבר האקלים גרם לבצורת בשניים מהמחוזות של וייטנאם - תופעה שלא היתה כדוגמתה בתולדות המדינה משופעת המשקעים. מומחי מים ובצורת הגיעו מישראל, וסייעו להתמודד עם הבעיה.
צילום: דוד ברון
גם באירוע החגיגי, שנערך בשבת בכיכר "לי תאי טו", הציגה ישראל שני חידושים עתידניים: קיר לגידול אורז ומכונה שמפיקה עד 700 ליטר מי שתייה צלולים מהלחות באוויר - וכזו לא חסרה כאן. "בחרנו לחגוג את היחסים בתצוגת טכנולוגיות פורצות דרך בתחום החקלאות והמים", אמר השגריר נדב אשכר, "כי הן מייצגות את הקשרים בין אומותינו: חדשנות, יצירתיות, מדע וחזון".
נראה שזו גם התדמית של ישראל בווייטנאם, שכן הווייטנאמים ברחוב לא בדיוק טרודים בסכסוך הישראלי־פלשתיני. "אלה שיודעים משהו אומרים שהישראלים חכמים מאוד, גאונים וחדשנים", אמרה ל"ישראל היום" ביק לה, כתבת כלכלית בערוץ טלוויזיה מקומי, "ועכשיו אני מבינה למה". מינג האנג (24), תושבת העיר, נשמעה כאילו תודרכה במשרד החוץ. "אתם ידועים כאומת סטארט־אפ", אמרה, "ואני מעריצה את זה".
כמו רבבות מתושבי האנוי, שנשפכים לרחובות סביב האגם הואן קיים, גם מינג וחברתה, ניאן הא (21), טיילו בין נגני הרחוב, הילדים על קטנועי הצעצוע ושחקני הדא קאו (מעין בדמינטון־רגל) - ונשאבו להרקדה. "קל ללמוד את הריקודים", אמרה ניאן, "וזה אומר משהו על גישתכם לחיים". ואילו ניאן טהו הא (34) הוסיפה כי "גיליתי שריקוד ההורה הוא ריקוד העצמאות שלכם, וזה נתן לי תחושה מדהימה".
בינתיים, היחסים בין המדינות אמורים להמשיך להתחמם. בשנים האחרונות נכנסו לכאן חברות קוסמטיקה וציוד רפואי מישראל, ובטקס הכריז השגריר אשכר כי הסכם סחר חופשי מתגבש והולך. מבחינת משרד החוץ, זו הדרך לקידום מעמד ישראל בזירה הבינלאומית - דריסת רגל באמצעות ידע וטכנולוגיה, המביאה ליצירת קשרים כלכליים שאט־אט עשויים להניב גם פירות מדיניים.
הכותב היה אורח משרד החוץ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו