תעלומת מחבר "התפילה לשלום המדינה"

נבחרת כדורגל כחול־לבן מבקיעה שער בכורה היסטורי, ישראל הופכת ליעד נחשק לסוחרים מכל העולם, ומקלטי הרדיו פולטים "קולות כמו מתוך קבר" • כל מה שקרה בישראל השבוע לפני שבעה עשורים

צילום: באדיבות מוזיאון וולפסון לאמנות // נוסח התפילה לשלום המדינה בכתב ידו של הרב הרצוג

בחגי תשרי שלפני 70 שנים, חודשים ספורים אחרי הקמת המדינה, נאמרה לראשונה בהתרגשות ברוב בתי הכנסת בארץ וברחבי העולם "התפילה לשלום המדינה". 

תפילה זאת עוררה לאורך שנים רבות ויכוחים סוערים בנוגע לזהות מחברה. היו מומחים שטענו כי מדובר בסופר ש"י עגנון, אחרים גרסו שהרב הראשי האשכנזי, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הוא הכותב, והיו גם שהחזיקו בדעה שהתפילה היא פרי עבודה משותפת של הרב הראשי הספרדי הראשון, בן־ציון מאיר חי עוּזיאל, והרב הרצוג.

ד"ר יואל רפל, היסטוריון וחוקר יהדות, הקדיש עשר שנות מחקר לפתרון התעלומה. במסגרת עבודתו הוא אסף יותר מ־10,000 מסמכים שסייעו לרדת לשורש האמת ופרסם את מסקנותיו בספר עב כרס על התפילה, שיצא לאור לאחרונה. 

הדמות הבולטת בפרשת "התפילה לשלום המדינה" היתה הרב הרצוג (אביו של נשיא המדינה המנוח חיים הרצוג וסבו של יו"ר הסוכנות היהודית הנוכחי, יצחק (בוז'י) הרצוג). הרצוג שימש הרב הראשי האשכנזי במשך 23 שנים, מ־1936 ועד מותו ב־25 ביולי 1959. התברר שמייד אחרי קום המדינה חשו ראשי הקהילות היהודיות בחו"ל טעם לפגם בכך שהם אומרים תפילה לכבוד מלכות המדינה שבה הם מתגוררים, אך לא למען המדינה היהודית שזה עתה נוסדה. אי לכך פנו לרב הרצוג בבקשה שיחבר למענם תפילה לשלום ישראל.

הרב הרצוג חיבר נוסח תפילה ושלח אותו לבדיקת עגנון, שהיה ידידו הקרוב. במשך שנים רווחה הסברה שעגנון הוא שכתב בסופו של דבר את התפילה, עניין שהסופר עצמו לא הכחיש מעולם. ואולם, החוקר רפל הצליח להוכיח שהתפילה נכתבה כולה בידי הרב הרצוג, ושההערות שהוסיף עגנון לנוסח לא הוכנסו ברובן לתפילה. 

ואיך השתלב בעניין שמו של הראשון לציון הרב עוזיאל? ימים ספורים לפני ראש השנה של 1948 הביא הרב הרצוג את נוסח התפילה לאישור מועצת הרבנות הראשית, וזו סמכה את ידה על הנוסח שכתב והורתה להדפיס ולשגר את התפילה בדחיפות לכל בתי הכנסת בארץ - ולמאות בעולם. הרב הרצוג, שחשש לפגיעה בכבודו של הרב עוזיאל, ביקש ששמו יצורף לתפילה, אף שבקשתו של הרב עוזיאל להוסיף פסוק משלו לתפילה לא התקבלה על ידי מועצת הרבנות.

"נסגר מעגל בן 70 שנים", אמר השבוע יצחק (בוז'י) הרצוג. "סבי כתב בתפילה, בין השאר, את הפסוק 'אֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד־נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם', והנה שבעה עשורים אחר כך נכנסתי לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, שבו עלי לדאוג, בין השאר, לקשר שבין ישראל ליהדות העולם. דברי סבי הם ציווי עבורי, ונוסח התפילה לשלום המדינה מונח על השולחן במשרדי, ממש בחדר ששימש לפני 70 שנים את דוד בן־גוריון, מייסד המדינה שלשלומה חיבר סבי את התפילה המרגשת".


הרב הראשי הרצוג. התפילה נכתבה כולה בידי הרצוג, וההערות שהוסיף עגנון לא הוכנסו ברובן לתפילה

אכזבה משידורי קול ישראל: "הקריינים משעממים ויבשושיים"

ההתלהבות הרבה שסחפה את היישוב עם הקמת קול ישראל, בד בבד עם הקמת המדינה ב־15 במאי 1948, הלכה ודעכה בתוך חודשים ספורים.

הציפיות הגבוהות של התושבים מתחנת השידור הלאומית במדינה הצעירה התבטאו תחילה ברכישות מוגברות של מקלטי רדיו, ולפי הערכות היו בספטמבר 1948 לא פחות מ־110 אלף מכשירי רדיו בבתי התושבים. ואולם, ככל שחלפו הימים, כך גברה האכזבה מתוכני השידור ומאיכותו הירודה.

ב־26 בספטמבר 1948, השבוע לפני 70 שנים, פרסם העיתון "מעריב" כתבת תחקיר מקיפה לסיכום שידורי קול ישראל, תחת הכותרת הזועקת: "כל ישראל - נגד קול ישראל". הכתבה, שהמטירה אש וגופרית על מנהלי התחנה, נפתחה באופן ציני בפירוט הדברים "הטובים" בשידורים: "ראשית, בשעות שבהן קול ישראל אינו משדר - הוא דווקא בסדר גמור. כמו כן, אין להפריז בהנחה שקול ישראל הוא מכת מדינה, כפי שטוענים רבים, שכן במרכז, בחיפה ובירושלים בקושי נקלטים השידורים, כך שתושבי אזורים אלה ניצלים מהשעמום הנורא שמפיל קול ישראל על אלה המעטים שעדיין נמנים עם מאזיניו".

הכתבה ממשיכה "לשבח" את לוח המשדרים, תוך שהיא מציינת ש"טוב עשה קול ישראל בכך שבנה לוח שידורים שאפשר להתמצא בו בנקל - בין תוכנית כבקשתך עם ואלס וינאי לתוכנית נוספת כבקשתך - עוד פעם עם ואלס וינאי. בין שיחה עבשה עם מרואיין משמים לתוכנית חדשות מהעבר שבה ניכרת גאוניות יוצאת דופן של עורכי התוכנית, שמצליחים לאתר קטעים משעממים עד מוות המשודרים למאזינים בקול חדגוני בהקראה יבשושית, עד כי אפשר לדמות שקול הקריין עולה מתוך קבר". 


טכנאי קול ישראל מתכוננים לשידור, 1948

"גול ישראלי ראשון אחרי 2,000 שנה"

ב־26 בספטמבר 1948, בשעות אחר הצהריים, הובקע "השער הראשון זה 2,000 שנה", כפי שתיארו אותו הפרשנים, במשחקה הראשון של נבחרת כדורגל שייצגה את מדינת ישראל העצמאית, בסדרה של משחקי ידידות שנערכו בארה"ב. 

הרעיון להקים נבחרת כדורגל ייצוגית עלה זמן קצר אחרי הכרזת המדינה: מצב הרוח הלאומי היה שפוף בעקבות מלחמת העצמאות, ובקרב ההנהגה חיפשו דרכים להעלות את המורל. בתום משא ומתן באמריקה הוסכם שהנבחרת תקיים שם שלושה משחקי ידידות, שניים בניו יורק והשלישי בפילדלפיה.

בתחילת ספטמבר 1948 זומנו למחנה אימונים טובי הכדורגלנים בקבוצות השונות, רובם שוחררו בפקודה משירותם הצבאי. אחדים מהם יהפכו ברבות השנים לאגדות כדורגל, דוגמת אברהם בנדורי, אלי פוקס, אליעזר שפיגל (אביו של גיורא), יוסף מרימוביץ' (לימים מאמן הנבחרת), יהושע (שייע) גלזר ואחרים. השוער הנערץ יעקב חודורוב לא הוזמן לנבחרת בשל עבירת משמעת שביצע ביחידתו הצבאית.

לקראת הנסיעה לאמריקה נערכה לשחקנים פרידה חגיגית בהשתתפות עסקני ספורט, נציגי הממשלה וחברי איגודי ספורט מכל הארץ, שהסתיימה בקריאה דרמטית של הכרוז ברמקול: "עימדו בשער, שער הנבחרת והמדינה, והתפרצו לשער מתנגדיכם שעל אדמת אמריקה". 

בארה"ב התקבלו 18 השחקנים מישראל בכבוד מלכים. הם נפגשו עם ראש עיריית ניו יורק, וויליאם אודוויר, ולרשות המשלחת הועמדו 20 מכוניות פרטיות בליווי משמר כבוד של 20 אופנועים. הנבחרת נוצחה בשלושת משחקיה וספגה עשרה שערים. במשחק הראשון, שנערך בניו יורק השבוע לפני 70 שנים, הובקע שער הבכורה ההיסטורי: בדקה ה־20 למשחק פרץ אליעזר שפיגל מהאגף ומסר את הכדור לקפטן הנבחרת, שמואל בן דרור, שהתמקם היטב ברחבה והכניע בבעיטה עזה את השוער האמריקני.


כדורגלן הנבחרת שמואל בן דרור מבקיע את השער ההיסטורי בארה"ב // צילום: באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל

מוזיאון תל אביב מתעשר ביצירות אמנות חדשות

"בקרוב יתעשר המוזיאון שלנו בשורה של יצירות חשובות מאת גדולי הציירים והפסלים", כך הודיע השבוע לפני 70 שנים ד"ר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב, עם שובו מהקונגרס העולמי של המוזיאונים שהתקיים בפריז.

"יצירות רבות עומדות להגיע למוזיאון ביוזמת אנשי אמנות יהודים ולא יהודים, ולנו זה לא יעלה אפילו מיל, הכל תרומות, ואפילו על המשלוח לא נתבקש לשלם", בישר גמזו. בעבודות הצפויות להגיע למוזיאון: ציור בשם "הכותל המערבי" של מרק שאגאל, אשר אמור להגיע בעצמו לביקור במוזיאון; "ראש אישה" מאת הפסלת חנה אורלב; פסל "הכאב" מברונזה פרי יצירת האמן הצרפתי אוגוסט רודן, ועוד.

איומי ההתפטרות של ראש עיריית ירושלים

ב־25 בספטמבר 1948 שלח ראש עיריית ירושלים, דניאל אוסטר, מברק בהול לשר הפנים, יצחק גרינבוים, שבו התריע על כוונתו להתפטר מתפקידו אם הממשלה לא תשנה לאלתר את מדיניותה

ו"תתחיל להפשיל שרוולים כדי להיענות באופן מיידי לצרכים הכלכליים הייחודיים של העיר ירושלים". בתשובתו לאוסטר הודיע שר הפנים שבכוונתו להקים מועצה שתטפל בענייני העיר, "אולם אני עומד על דעתי שבין 17 חברי המועצה המיועדת חייבת להיות לפחות אישה אחת, ובספק אם אנשי אגודת ישראל יסכימו להשתתף במועצה עירונית זאת". 

"הצעות למסחר עם ישראל מגיעות מכל תבל"

באסיפת עיתונאים שכינס השבוע לפני 70 שנים שאול ליפשיץ, יושב ראש איגוד לשכות המסחר בתל אביב, דווח ש"זה שבועות מגיעות לישראל הצעות מסחריות רבות מכל חלקי תבל". 

מתברר, כך נמסר במפגש, שאיגודים מסחריים במדינות רבות בעולם הגיעו למסקנה שעתידה של מדינת ישראל מבטיח, במיוחד לנוכח הערכת פרשנים מדיניים בחו"ל שסכנת המלחמה הולכת ופוחתת. איגודים אלה ממליצים לחבריהם להתחיל ליצור קשרים עסקיים עם מקביליהם בסקטור המסחרי בישראל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר