היסטוריה עומדת להיעשות בקלפיות בארה"ב ב־6 בנובמבר. באותו יום שבו ייערכו "בחירות האמצע" בכל ארה"ב וייקבעו המנצחים באינספור משרות ציבוריות, ברמה הפדרלית וברמה הפנים־מדינתית, יבחרו תושבי אריזונה, לראשונה, סנאטורית שתייצגם בוושינגטון. מהצד הדמוקרטי מתמודדת קירסטן סינמה, שאמנם מזוהה עם השמאל הקיצוני בעברה, אך התמתנה מאז שירותה בבית הנבחרים ומנסה לקרוץ למרכז כדי להעלות על נס את החלום האמריקני על סמך קורות חייה: היא גדלה בעוני מחפיר והצליחה למרות הכל. הדמוקרטים מקווים שבכך יש להם סוס מנצח, שיכול להציב מענה לטענה כי הם אליטיסטים מנותקים.
אך הדמות המעניינת יותר במרוץ היא המועמדת הרפובליקנית, מרתה מקסאלי (52), שכבר עשתה היסטוריה: היא טייסת הקרב הראשונה בצבא ארה"ב שהשתתפה בפעילות מבצעית־מלחמתית (בעיראק). היא גם היתה האישה הראשונה לפקד על טייסת קרב בצבא האמריקני. ייחודה לא מסתכם בתפקידים שמילאה, אלא בכך שגם היתה לוחמת עבור זכויות נשים בצבא האמריקני, ולא היססה לפעול ישירות מול הפקידות הבכירה בפנטגון.
בראיון למגזין "Elle", לפני כשנתיים, סיפרה מקסאלי שהיא נדהמה מהמדיניות שהדירה נשים משדה הקרב: "הגעתי לקורס טיס וגיליתי שהחוק אוסר על נשים להיות טייסות קרב. הזדעזעתי ואמרתי: 'אתם צוחקים עלי? אני עוברת את אותה הכשרה כמו כל הבנים ואפילו מצליחה להשאיר אבק לחלק מהם, אך בגלל שיש לי שחלות אני לא יכולה להיות טייסת קרב? אין אפילו שמץ של היגיון בכל זה'".
אם לא די בכך, היא הצליחה בשנת 2001 לכופף את הממונים עליה - ותבעה את שר ההגנה האמריקני בזמנו, דונלד רמספלד, על רקע ההוראה לחייב נשים אמריקניות המשרתות בערב הסעודית לעטות לבוש צנוע מכף רגל עד ראש כאשר הן מסתובבות בלבוש אזרחי. "לא הבנתי איך יכול להיות שמצד אחד אני יכולה להטיס מטוס קרב מעל מדינת אויב, אבל בערב הסעודית אני לא יכולה לנהוג במכונית", הסבירה מקסאלי. בסופו של דבר, הפנטגון נטש את המדיניות הזאת. הקונגרס אף חוקק חוק האוסר על הצבא להכריח נשים לעטות לבוש מוסלמי או להשתמש בכספי מסים כדי לקנות לבוש כזה.
"לא נכנעת לשריעה"
לאחרונה, אחרי מאבק ארוך בסרטן, הלך לעולמו הסנאטור שהיה מזוהה יותר מכל עם אריזונה, ג'ון מקיין. מותו שם את מקסאלי בעמדת יתרון בכל הנוגע לקבלת קולות של אותם מצביעים שאהבו את הגישה המיוחדת שלו: נץ ביטחוני שמעוניין בתקציבי עתק לצבא, ואדם ששם את טובת האומה מעל הכל. הקבלות הביטחוניות של מקסאלי מתקופתה כטייסת צפויים לעזור לה, וגם העובדה שכחברת קונגרס הצליחה להציל מיזמים ביטחוניים ומקומות עבודה באריזונה.
כמו כן, היא היתה קרובה מאוד למקיין, ופעם כאשר שניהם הופיעו יחד, הוא התלוצץ על חשבונו: "ההבדל המרכזי בינינו הוא שבעוד שהיא הצליחה לנחות אחרי כל המראה, אצלי חסרה נחיתה אחת" (מטוסו הופל במלחמת וייטנאם והוא נלקח בשבי). עם זאת, מקסאלי מקפידה לצדד בקו האידיאולוגי של הבית הלבן. היא תמכה בהצעת החוק לביטול רפורמת הבריאות של ממשל אובאמה, בניגוד למקיין שהצליח לסכל את הביטול. היא גם אימצה את הקו הקשוח של טראמפ נגד הגירה.
מקיין. קרבה ומחלוקת // צילום: רויטרס
לצד כל זה, היא לא מהססת לשווק את מועמדותה במונחים מגדריים - ובכך ניערה את המוסכמות של המפלגה הרפובליקנית. בוחרים בימין בדרך כלל מתרחקים ממועמד שמשווק את זהותו המגדרית או האתנית כבסיס העיקרי למועמדותו (ראו מקרה ברק אובאמה והילארי קלינטון), אך מקסאלי הפכה את היוצרות ומועמדותה כאישה היא נכס אלקטורלי בימין השמרני. על הנייר מדובר במהלך מסוכן מצידה, שכן לשמאל, לכאורה, יש יתרון מובנה בסוגיות הקשורות לנשים, אך היא לא מהססת לנכס לעצמה סוגיות אלו, ומקווה שמהלך זה יטה את הכף במרוץ הצמוד מול סינמה.
"אני טייסת קרב, ואני מדברת כמו טייסת קרב. לכן אמרתי לרפובליקנים בוושינגטון, שעליהם להצמיח זוג שחלות ולעשות את העבודה המוטלת עליהם", אמרה מקסאלי כבר כשהכריזה על כניסתה למרוץ. לטענתה, הניסיון שלה במדים במשך 26 שנים נותן לה את הכלים להתמודד עם המלחמה הפוליטית שצפויה לה בוושינגטון: "אני מסרבת להרכין ראש בפני חוקי השריעה. אחרי מאבק של שמונה שנים הצלחתי להשיג חופש דת עבור נשות הצבא, ועכשיו אני הולכת לשרת בוושינגטון ואלחם עבור אריזונה". כמו כן, היא לא היססה להפוך את עברה הייחודי בחיל האוויר לבסיס שעליו יושתת המרוץ שלה, וכבר הצליחה להקים קואליציה של נשים שתומכות בה.
פוזלת לבחירות 2024
באריזונה, בניגוד לשאר ארה"ב, הבחירות לסנאט ולשאר התפקידים הציבוריים בנובמבר לא יהיו משאל עם על הנשיא, דונלד טראמפ. מקסאלי השכילה להפוך אותן למשאל עם עליה, על כישוריה ועל ההיסטוריה שעשתה ותעשה כאישה. בשביל זה היא צריכה שהתוצאה בקלפיות תהיה שונה מהסקרים, שבהם מובילה יריבתה סינמה. הקרב בין שתי הנשים החזקות האלה הוא היפוך של הקרב בין קלינטון לבין טראמפ ב־2016. כשהזיכרון הטרי של מקיין עדיין מהדהד במוחם של המצביעים, שתי המועמדות מקוות לנכס לעצמן את מורשתו - כלומר לזכות בבחירות לא על ידי גיוס "הבייס", אלא על ידי פזילה למרכז והשתלטות על הקונצנזוס.
מקסאלי יודעת שאריזונה היא בבסיסה דמוקרטית, ולכן צפוי קמפיין בלתי שגרתי בשבועות הקרובי. מקסאלי תפנה לבוחרים שאוהבים את טראמפ באמצעות הדגשת עברה הצבאי (סינמה לא שירתה בצבא), ומצד שני תפנה לבוחרות הדמוקרטיות שמעוניינות במישהי שלא תתרפס בפני גברים במפלגה הרפובליקנית, ותוכל לעשות סדר בוושינגטון, כמו שעשתה בזמנו בפנטגון. ההנחה שלה היא שגם הדמוקרטים מעדיפים מישהי שהוכיחה את עצמה מול מפלגת השלטון, מאשר דמוקרטית שתילחם קרב חסר תוחלת משורות האופוזיציה. מקסאלי שואבת עידוד מכך שב־2016 טראמפ הצליח לנצח במדינה, גם אם בקושי.
אם תנצח ותתקדם לסנאט, לא מן הנמנע שמקסאלי תטפס בהדרגה בסולם הדרגות הפוליטי והציבורי של המפלגה הרפובליקנית, שמאוד מעוניינת לשפר את התמיכה בקרב נשים (בעיקר בקרב נשים בקבוצות מיעוטים, שם הפופולריות של המפלגה נמוכה).
לא מן הנמנע שבבחירות 2024, בתום הקדנציה הראשונה שלה בסנאט, מקסאלי תיענה לדין התנועה ותתמודד בפריימריז כמועמדת לנשיאות. וגם אם לא תזכה במועמדות המפלגה, סביר מאוד שהמפלגה תבחר בה להיות המועמדת לסגן נשיא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו