פסטיבל מטאור 2018 ייזכר בזכות שלושה דברים עיקריים: ביטולים כואבים, ליקויים חריפים וחוויה מוזיקלית ברמה גבוהה מאוד.
הוספת דל ריי שבועות בודדים לפני המועד היתה טעות איומה, שהן הקהל והן הפקת האירוע שילמו את המחיר עליה. אמנים נוספים כלהקת אוף מונטריאול ביטלו ממש בדקה התשעים, על הביטול של הדיג'יית האני דיז'ון הקהל לא ידע עד מועד ההופעה עצמה, בצהרי יום שבת.
הביטולים המשיכו אל תוך הפסטיבל. מורה מסה במטאור // צילום: אריאל עפרון
הן אוף מונטריאול והן האני דיז'ון כבר הופיעו בישראל, התקליטנית כמה פעמים, הפעם האחרונה אפילו לא מזמן, לפני מספר חודשים במועדון הבלוק. הכי תמוה הוא ביטולה של הזמרת הטורקיה סלדה, שמופיעה זה שנים עם להקת בום פם הישראלית. דווקא שהיא תבטל? מה גרם לכל אלה להדיר רגליהם מישראל דווקא הפעם, אחרי שכבר כיבדו אותנו בנוכחותם ואף בהצלחה מרובה, אם לא הרוח הגבית שביטולה של דל ריי העניק לארגוני החרם נגד הפסטיבל?
אגב ביטולים הזויים, אחת התוספות המשמחות ביותר לפסטיבל בשל כל הבלגן הזה היה דודו טסה והכוויתים, שנאלץ לבטל אף הוא בדקה התשעים, בשל חוסר מוכנות של ההפקה לדרישות המופע, כך פרסם טסה בעצמו. עמוד הפייסבוק של הפסטיבל התעדכן מדי יום בתמונות יפהפיות, אבל הודעה על ביטול ההופעה הזאת, כמו גם של האני דיז'ון, לא פורסמה, ואנשים פשוט חיכו להופעה מבוטלת.
אילולא כל הבלגן הזה שמפיקי מטאור נאלצו להתמודד עמו בשעת האפס, וכמובן שגם בהתחשב שזוהי המהדורה הראשונה בהחלט של הפסטיבל, היה קשה יותר לסלוח על ליקויים רבים נוספים שהטרידו את הבאים לפארק הפקאן. שטח הקמפינג לא היה מספיק גדול, אין קליטה סלולרית בפארק, לא היו מספיק שלטים שיכוונו את האנשים ואפילו השילוט עם שמות הבמות היה קטן ולא מורגש, נדיר היה למצוא תכנייה מסודרת של האירוע וכאשר אין קליטה זה עוד יותר קריטי שתהיינה כאלה, טפטפות נתלו בקרבת הבמות על מנת לרענן את הקהל אבל רק חלקן פעלו, ברזי מים פוזרו ברחבי המתחם אבל גם במקרה זה רק חלקם עבדו. בחום האיום של תחילת ספטמבר, הליקויים הללו משמעותיים מאוד. בהופעות של יום שבת, אנשים הצטופפו תחת הציליות המעטות מדי ברחבות הבמות הגדולות או תחת עצים בשטח הבמות הקטנות יותר. רמי פורטיס הופיע מול שלושה גושים של אנשים מצטופפים תחת ברזנטים, וכמה שורות מעריצים שרופים (תרתי משמע) בקרבת הבמה.
סאונד ותאורה מרשימים ומוקפדים. פסטיבל מטאור // צילום: אריאל עפרון
עוד תקלה איומה היא העובדה שכמעט כל ההופעות התחילו באיחור, עניין מאוד לא שגרתי לפסטיבל מוזיקה, שבו אנשים מתכננים מראש מתי להיות ואיפה. איחור של עשרים דקות בממוצע להופעה ולעתים אף של חצי שעה, משמעו פספוס הופעה אחרת שבמקרה התחילה בזמן. לא שהיו הרבה כאלה, פרט להופעות של תקליטנים.
מה שהפסטיבל הצטיין בו הם התאורה והסאונד, שניהם מוקפדים באופן יוצא מן הכלל. כמעט כל הופעה התברכה בסאונד מעולה ומדויק, והתאורה הרשימה מאוד אפילו בבמות הקטנות. על אף אי הנוחות בשל הליקויים דלעיל, האיחורים המתסכלים וההתמודדות הלא פשוטה בכלל עם החום, כשזה הגיע למוזיקה עצמה, גם הסאונד וגם האמנים שיחקו אותה בענק.
ובאמת, קשה להתייחס לכל הטוב שמטאור הביא עמו, מכל המקומות בעולם דווקא ללהבות הבשן. עשרות התקליטנים נבחרו בפינצטה וסיפקו אחד אחד את הסחורה. האמנים המקומיים נתנו כל מה שהיה להם, ראויים לציון הילה רוח, בלקן ביט בוקס, טטרן ופורטיס, אמנים שממילא לא יודעים לאכזב. דה גרייט מאשין נכנסו אל תוך הקהל והרקידו את הנוכחים במוש פיט סיבובי מטורף. מבין התקליטנים הרבים שהרקידו את הקהל, ג'ניה טרסול בלט בזכות סט נדיר באיכותו. ולגבי הבינלאומיים? רובם ככולם סיפקו את הסחורה והרבה יותר מזה, החל מהעילוי מורה מסה, דרך סולוואקס שממש ניתקו את הקהל מהאדמה והטיסו אותו לעולמות אחרים, ועד קמאסי וושינגטון, פליינג לוטוס, ?WHY ורבים נוספים.
ניתקו את הקהל מהאדמה. סולוואקס במטאור // צילום: אריאל עפרון
בסופו של דבר, המוזיקה, הכוונות הטובות והקהל הנהדר שהגיע בהמוניו, פיצו כמעט על כל הליקויים. חזרנו הביתה צרובים, סחוטים, עייפים ועצבניים על שפספסנו כמה הופעות מעולות. אבל אם אכן תהיה זו רק מהדורתו הראשונה של הפסטיבל, ומטאור ינחת בישראל בשנה הבאה שוב עם כזו סוללה מרשימה של אמנים בינלאומיים, זה יהיה שווה את הכל.
הקהל הנהדר של מטאור 2018 // צילום: אריאל עפרון
• ישראל אוגלבו: "הייתי מופתע אם היו מתעניינים בי"
• משי קלינשטיין במשולש אהבה לוהט
• מצעד עשרת השירים המושמעים של השנה
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
