המערכה שבין המלחמות: להרחיק ככל שניתן את המלחמה הבאה

הפרסום על כך שישראל תקפה מעל ל-200 יעדים בסוריה לא אמור להפתיע את הציבור הישראלי. מאז מלחמת לבנון השנייה התגבשה במערכת הביטחון ההבנה כי החלשת הארגונים התת-מדינתיים סביבנו תלויה באופן מוחלט ביכולת למנוע מהם התעצמות. המאמץ הזה, הקרוי מערכה בין מלחמות (מב"מ) נחשף היום בכל הקשור לחיזבאללה ואיראן, אך הוא הרבה יותר נרחב מכך.

מלחמת לבנון השנייה, והסכם הפסקת האש שנחתם בסיומה העמידו את מדינת ישראל בדילמה. מחד, ההבנה שמלחמה נגד ארגון טרור שונה מאוד ממלחמה בצבא סדיר, בכל הקשור ביכולת לפרק מערכות מבוזרות בסגנון שחיזבאללה הפעיל בלבנון – הכוללת מערכת רבת רכיבים הפועלת באופן עצמאי מרמת הכפר כמאחז צבאי, ומסוגל לשגר מאות טילים ורקטות ביום.

מנגד, החלטה 1701 שגרסה שאין לצייד את חיזבאללה, נשחקה מהרגע הראשון, הן בגלל שאיראן חותרת להעצמת הארגון כמנוף הרתעתי, והן בהקשר הרפיסות של כוחות יוניפיל, שלא הצליחו ליישם את מהות ההחלטה.

ישראל נדרשה לעמוד בפני החלטה האם לצאת למלחמה נוספת או לפעול באופן שונה. הרעיון שגובש הוא מערכה המכוונת לפגיעה אנושה של התעצמות הארגונים השונים הסובבים אותנו, חיזבאללה, חמאס, ולא רק הם.

המאמץ הזה דורש מודיעין מתמשך, יכולת פעולה כירורגית, שעיקרה מתבסס על כוחות אוויר. המערכת הזו סימנה אזורי התעניינות מגוונים והפעולה מאז ועד היום – בהתאם.

בדרך זו מנסה ישראל לפגוע במספר מגמות: הצטיידות בנשק ואמצעי לחימה, בסיסים ותשתיות קדמיות וגם פגיעה במיליציות חמושות המתארגנות במרחב שעשוי לאיים על גבולותינו. לא מן הנמנע שלמאמץ הזה יש שותפים גם בקרב מדינות נוספות באזור שתורמות, כל אחת, את יתרונותיה היחסיים. בדרך זו מצליח צה"ל לצמצם את מגמת ההתחמשות וההתבצרות של הארגונים, להרתיע אותם, ולפגוע באורך הנשימה שלהם לעת מלחמה.

המגמה האיראנית בחיפוש אחר הגמוניה במזרח התיכון היא המטרידה והמאיימת מכל. כאמור החלטה 1701 לא מנעה מחיזבאללה להתעצם ולייצר אתגר בגבול לבנון, מצב דומה בגבול הסורי הינו בלתי נסבל בעליל וזו ההבנה של מערכת הביטחון, ומכאן שהמאמץ המרכזי בהפעלת הכוחות, אותן תקיפות שמספרן נחשף היום, הוא המאמץ שעליו מתבססת המערכה שבין המלחמות.

למערכה הזו יש גם מטרה נוספת, והיא להרחיק ככל שניתן את המלחמה הבאה, זאת בזמן שצה"ל נערך, מצטייד, מתאמן, בונה תורת לחימה ויכולות, שלפני 2006 נשחקו עד כדי נעלמו.

צה"ל נמצא היום בנקודה אחרת לאין שיעור מהפיאסקו ב-2006. צודק הרמטכ"ל בהצהרתו על רמת מוכנות אחרת מאז, אנחנו התקדמנו מאוד בהקשרים האלו.

ועם זאת יש להבין כי כל "עקיצה" בסוריה יכלה להתבצע תחת הכאוס ששרר באזור הזה מאז פריצת מלחמת האזרחים בסוף 2011. אסד נדרש לרכז מאמץ כנגד המורדים, ולא היה לו ה"לוקסוס" להתמודד עם התקיפות של ישראל בשטחו.

המצב הזה ישתנה בקרוב, כורח להתייצבות סוריה בחודשים האחרונים, ולקראת סיום הקרבות שם. יש להזכיר בהקשר הזה שלאחרונה הסורים הסלימו את תגובותיהם כנגד תקיפות צה"ל, זאת ראינו באמצעות ירי רקטות וטילי נ"מ לשטח ישראל.

ליברמן בגולן: "צבא סוריה חוזר לממדיו הקודמים

השאלה החשובה כאן היא האם המאמץ הזה שמכוון בעיקר נגד התבססות מיליציות שיעיות-איראניות בסוריה נושא פרי, והאם הוא יגרום לאיראנים להתרחק עד כדי להימנע מהתערבות בגבול הסורי.

איראן כזכור מצויה כיום בין הפטיש לסדן: הסנקציות האמריקניות, והמשבר הכלכלי המחריף. הנסיבות האלו עשויות להוליך לשני כיוונים: הסלמה מתמשכת , או עצירה לשנים אחדות במאמצי ההתעצמות. האיראנים, כזכור, לא מוותרים בקלות.

המשמעות היא שהמשך המערכה שבין המערכות במרחב הסורי, נוכח התייצבות אסד, מעלה את דרגת הסיכון לדרדור האזור למלחמה בצפון. במצב הזה כבר למדנו כי לא חיל האוויר ולא כוחות מיוחדים יושיעו אותנו.

רק צבא יבשה מתמרן, קטלני ומכריע ירתיע ממלחמה, וינצח במידה ותתרחש. הרמטכ"ל הצהיר כי צבא היבשה מוכן מתמיד. לאמירה הזו כך מסתבר לאחרונה, יש גם מקטרגים כמו נציב קבילות החיילים, האלוף בריק, שטוען למצב הפוך עד כדי מטריד.

כך או אחרת, צה"ל יידרש לרמת מוכנות גבוהה מאוד במידה והמערכה שבין המלחמות תימשך, וכפי הנראה היא אכן לא תיפסק. 

 

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו