הרפורמה בתחום כלי הירייה אותה מוביל השר גלעד ארדן אמורה לחזק את הביטחון האישי של התושבים, לכאורה כורח המציאות. אבל מבט מעמיק עשוי להראות לנו תוצאה בעייתית למדיי למהלך הזה, שלא לדבר על המסר הכללי, והוא שמערכת הביטחון שלנו לא מספקות את הסחורה.
הצורך בריבוי כלי ירי ירייה הוא מובן. בעידן בו אנו מתמודדים עם טרור, אלימות, גנבות חקלאיות ופרוטקשן, כדאי שיהיה מענה ראוי למי שחש מאוים. ועם זאת, האם באמת מתן רישיון לאקדח הוא המענה הרצוי? האם כל לוחם בוגר רובאי 07 בצה"ל בהכרח יכול לשאת נשק פרטי? האם הוא בעל המיומנות הנדרשת? רבים מעודדים את המהלך. לדידם הוא יחזק את ההרתעה מפני מחבלים, פורעים ופושעים. ולמרות זאת, דווקא אני כאחד שנושא נשק מגיל 18 ורכש מיומנות ונורמות עמוקות ויסודיות בשימוש בנשק, חושב אחרת. אני רואה במהלך הזה הדרדרות, אני רואה את ההיפך מביטחון. אני רואה בעיה.
ראשית, המסר שהרפורמה הזו מעבירה הוא: אזרחים הגנו על עצמכם! מפני שאנחנו, ממשלת-ישראל באמצעות כוחות הביטחון, מתקשים לעשות זאת למענכם. איך אפשר לחיות בכלל עם מסר כזה? כולנו משלמים מסים ולא מעט, יש לנו מערכות ביטחון ענקיות עתירות כוח-אדם, יכולות טכנולוגיות מודיעיניות ומה לא? ובסופו של יום חיילים לשעבר יצטרכו להגן על עצמם ועלינו? וכי למה? ומי אמר בכלל שהם מספיק אחראיים להחזיק אקדח בבית, בלי בקרה ובלי מעטפת? כי הם שירתו ביחידה קרבית? סלחו לי, זהו נימוק ילדותי.
כל לוחם, ויש לי הרבה כבוד ללוחמים, חי בצבא תחת מערכת פיקוח הדוקה. בודקים אותו יומם וליל, פורקים לו את הנשק, הוא עובר מסדרים. מי שחושב שנשיאת נשק זה משהו שכל מה שצריך בשבילו זה הדרכה ואימון – מפספס. נשיאת נשק משמעותה מתן יכולת לקחת חיים. ואני לא מדבר על המצבים המובהקים שבסופו של יום מעטי מעט נתקלים בהם, אני מדבר על פליטות כדורים, על שימוש בנשק למטרות לא ראויות – לשם אנחנו הולכים ומעצימים את הבעיה.
תלמידי ביה"ס בפלורידה מובלים מזירת הטבח בה נהרגו 17 מחבריהם // צילום: AFP
זאת ועוד, נא בדקו כמה כלי ירייה נגנבים מבתים בשנה ותבינו בסוף לאן הנשק הזה מגיע: במקרה הטוב לגנבים, אחר כך לפושעים, ובסוף לארגוני טרור. כן, זו האמת. הרפורמה תעשיר את שוק הסחר השחור בנשק, והנשק הזה בסוף יופנה אלינו, אז מה בין זה ובין ביטחון אישי?
מעבר לכל אלו, חשוב להדגיש עוד עניין והוא רמת הכשירות. כיום אזרח הנושא נשק נדרש לחדש רישיון אחת לשלוש שנים. הוא עובר בדיקה רפואית של רופא המשפחה, חצי שעת הדרכה ועוד מטווח. זה הכול ולא יותר מזה. מכאן הוא לוקח נשק ועוד 2 מחסניות הביתה. זה לדעתכם מספיק? כל מי שמכיר יודע שבוגרי רובאי 07 בצה"ל לא מתאמנים בכלל בירי אקדח. ואקדח זה משהו אחר לגמרי מרובה. האם ההכשרה הזו מספיקה? אני קובע שהיא רחוקה מכך. דבר אחד בטוח – ההכשרה יקרה. 500 שקלים תשלמו על חידוש הרישיון. תכינו את הכסף.
בנוסף, בואו נדבר על האלימות בחברה שלנו. כן, מה שקורה ברחובות, בבתים, בבתי החולים, במגרשי הכדורגל, בבתי ספר. שם אין טרור ואין איום בנשק. שם הולכים מכות ושולפים סכינים. מה לדעתכם יקרה כשנשק יכנס לסיפור? זה הרי לשפוך בנזין על מדורה, לא פחות מכך. זה בפירוש יעלה את רף האלימות למצב אחר.
רוצים דוגמאות? בדקו מה מתרחש בארצות הברית של אמריקה. כמה מקומות בילוי הותקפו בנשק חם, כמה בתי ספר, ומה קורה שם ברחובות. שם מרגישים יותר בטוח? התשובה ברורה. לא!
אקדח איננו רובה // צילום: דוברות המשטרה
אני באופן אישי מאוכזב מאוד מהמגמה הזו – הייתי מצפה מממשלתי לייעל את ביטחון הפנים, להחזיר ביטחון לרחובות, ולהתמודד עם האיומים באמצעות המנגנון שאמור לעשות זאת מכורח חוק – משטרת ישראל. מה קרה? המשטרה לא מצליחה? אז נא טפלו במשטרה – במקום זה אתם מעבירים את האחריות לאזרחים. ועכשיו התשלום הוא כפול – מסים לשם החזקת משטרה, ומיסים לשם החזקת נשק. בעיניי הרפורמה הזו היא בדיוק ההיפך ממה שמשרד לביטחון פנים צריך לקיים.
ודבר אחד אחרון – מה נראה לכם? שכשיכנס גנב לבית שלכם ותפתחו באש תגמרו עם זה בקלות? אני יכול להרגיע אתכם – כל כדור שיצא מאקדח פרטי יוביל את בעליו לויה-דלורוזה של חקירות משטרתיות ומשפטים. כי אלו הוראות הפתיחה באש, והן לא ישונו.
צאו ולימדו.
בשורה התחתונה, מדינת ישראל מפריטה את הביטחון לאזרחים, ומה יהיה השלב הבא? אולי נפריט גם קצת טנקים ומזל"טים – זה הרי "ייתן הרבה יותר ביטחון".
ומשפט אחרון אלייך כבוד השר, בטרם תוציא לרחובותינו עוד עשרות אלפי אקדחים - בעוד כמה שנים כאשר נעשה מאזן עלות-תועלת, נסה לחשוב כבר עכשיו – כמה נפגעים תימנע מאירועי טרור, וכמה נפגעים יהיו לנו משימוש בלתי חוקי בנשק. ועל כך נאמר – "סוף מעשה במחשבה תחילה".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
