החוצפה של האג - הזעם של ישראל

דאגה כבדה במערכת המדינית והמשפטית משורת מהלכים של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, המצביעים על קו אנטי־ישראלי חריף. 

לפני כחודש יזם מושב של בית הדין החלטה "להקים בהקדם מנגנון למען הקורבנות ולמען הקהילות שנפגעו מהמצב בפלשתין". ההחלטה היא חסרת תקדים, שכן על פי נוהלי המוסד, מנגנון פנייה לציבור מוקם רק לאחר שהתובעת המנהלת את בית הדין חוקרת את התלונות שהגיעו אליה ומבקשת מבית הדין לפנות לקורבנות פוטנציאליים ולהציג את עדותם. עם זאת, במקרה הישראלי־פלשתיני התובעת נמצאת רק בשלב הבדיקה המקדמית, לא הורתה על חקירה ולא ביקשה מבית הדין לפנות לקורבנות. 

בפסק הדין שניתן ב־13 ביולי על ידי השופטים פטר קובס, מרק פרין וריין אדליב, נכתב בין השאר כי על המנגנון הפונה ל"קורבנות" לקום עד 14 בדצמבר. כמו כן, דורשים השופטים מרשם בית הדין כי אחת לשלושה חודשים יספק המנגנון דו"ח על התקדמות התהליך. 

פסיקת בית הדין היתה פומבית וכבר מהרגע הראשון הטרידה בכירים בדרג המדיני והמשפטי, ובראשם שרת המשפטים איילת שקד שעוקבת מקרוב אחר הנושא. בתום בחינה מדוקדקת של הפסיקה הוחלט בישראל לפנות לבית הדין בהאג במחאה חריפה. במסר שהעבירה ישראל נאמר כי מדובר בהחלטה לא עניינית שנעשית ללא סמכות, שכן התובעת עדיין לא פתחה בחקירה ולכן אין בסיס לקביעה שיש בכלל קורבנות של פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות.

עוד סבורים בישראל כי ממוסד שמתיימר להיות שיפוטי מתבקש לנהוג בניטרליות, מה שאי אפשר לומר על פסיקת השופטים במקרה זה.

"מוסד מוטה וחד־צדדי"

בישראל סבורים שבית הדין הוא מוסד מוטה שהחלטותיו ידועות מראש, בדומה למועצת זכויות האדם של האו"ם. גורמים מדיניים ומשפטיים מציינים צעדים חד־צדדיים קודמים מצד ביה"ד, כגון מאמר פומבי של התובעת הראשית, פאטו בנסאודה, שבו הסבירה לפלשתינים מהם הצעדים שעליהם לנקוט כדי שיוכלו להתקבל בבית הדין. 

יתרה מכך, עמדת ישראל היא שלבית הדין אין סמכות לחקור את הנעשה בישראל שכן כמו ארה"ב ומדינות נוספות, ישראל איננה חברה בביה"ד. עוד אומרים בישראל כי על פי המשפט הבין־לאומי המקובל, בית הדין גם לא אמור היה לעסוק בסוגיה הפלשתינית שכן שטחי יו"ש ועזה לא הוכרו כמדינה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. 

הנהלת בית הדין החליטה לפני כמה שנים להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה תחת ההנחה שבתחומה נכללים כלל השטחים ששחררה ישראל במלחמת ששת הימים, בכלל זה מזרח ירושלים. עם זאת, באופן תמידי נעשות פעילויות שקטות מאחורי הקלעים במישור המדיני ובמישור המשפטי כדי לצמצם נזקים. בהמשך הבין בית הדין שמוקדם לקבוע אם קיימת בכלל מדינה פלסטינית ושבכל מקרה, מוקדם מאוד לקבוע את גבולותיה שכן גבולות נקבעים בהסכמה עם שכנותיה של אותה מדינה, דבר שלא קרה בסוגיה הישראלית פלסטינית. הבנת המורכבות אף באה לידי ביטוי בדוח השנתי של התובעת לשנת 2017.

הרשות הפלשתינית הגישה לראשונה תלונות לבית הדין נגד ישראל בשנת 2014 לאחר מבצע צוק איתן. בתגובה הגישו ארגונים ישראליים, ובראשם "שורת הדין", תלונות נגדיות על פשעי מלחמה של חמאס והרשות.

ישראל אינה מכירה בבית הדין אך מנהלת איתו מערכת קשרים בלתי רשמיים, שבמסגרתה מועברים המסרים. בין השאר, אפשרה ישראל למשלחת של בית הדין לקיים ביקור בארץ וברשות הפלשתינית בשנת 2015. בשנים האחרונות בית הדין ספג כמה מהלומות, שכן אחדות מהמדינות שהיו שותפות להקמתו הודיעו כי יעזבו אותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו