"הטרור מהרצועה עושה לנו שחור בעיניים - אבל כאן הבית שלנו"

אחרי שבוע של ירי לעבר עוטף עזה וחודשים של טרור הצתות באמצעות בלונים ועפיפוני תבערה, ככל שמתקרבים ליישובים - כך הצבע הופך שחור. 

לאן שלא מביטים - הכל השרוף. השדות שבהם גידלו פעם חיטה הפכו למשטחי עפר ושדרות העצים שליוו את צדי הדרכים הפכו לאנדרטאות שחורות ודוממות. גם הריח מכה בנחיריים, ומעלה תחושה שקשה להסביר במילים. ריח פיח מעיק ששורף את הריאות מלווה את האזור משדרות ועד גבול הרצועה.

גם בסבב הזה, היישובים צמודי הגדר היו המטרות עיקריות של מחבלי החמאס. דקות בודדות הבדילו בין אזעקה לאזעקה, שניות בין ההתרעה לפיצוץ המרעיד את הקרקע. עינת חמיאס, אמא לשלושה ילדים בני 12, 15 ו־17, היתה באמצע טיול רגלי מסביב לקיבוצה כפר עזה עם ביתה והכלב המשפחתי, כשהאזעקות תפסו אותם.

אלי וגאולה בן לולו משדרות עם בתם נעה

"זה בא משום מקום, בתוך שניות", היא משחזרת, "היינו בשטח פתוח ותוך כדי הליכה אני מתחילה לקבל התראות צבע אדום ורואה את היירוטים ממש מעלינו. ילד אחד היה בבריכה, ילד אחר בקיבוץ ואני עם הבת. התחושה של אמא שהילדים שלה חשופים ולא איתה היא נוראה. השתטחתי על ביתי, ומשם החל מופע האימים. רצתי לאסוף את הילדים ממש תחת אש, כשכל כמה שניות השתטחנו על האדמה". 

יפעת בן שושן מנתיב העשרה, נשואה לאמנון שרגיאן ואמא לעומר (10) ורון (7), מספרת כי "בלילה שבין רביעי לחמישי הילדים שלי ביקשו לישון בממ"ד בפעם ראשונה אחרי ארבע שנים". יפעת סירבה, נאחזת בכוח בסממני השיגרה. "ממ"ד אצלי זה מלחמה", היא אומרת, "אז קמתי כל הלילה ורצתי לממ"ד, אבל לא נרדמתי בו. באופן אישי, היה ברור לי שאנחנו בפתחו של מבצע. זה היה השיח. אבל במקום מסוים אני עדיין סומכת על מקבלי ההחלטות. אני לא מרגישה מופקרת. בצוק איתן, כשעפו טילים על תל אביב, מישהו חשב לעזוב? זה הבית שלנו".

יפעת בן־שושן מנתיב העשרה

לא הרחק משם, בקיבוץ נחל עוז הסמוך לגדר, מתגורר רון טוביה (26) - סטודנט לתקשורת במכללת ספיר שגדל בקיבוץ וזוכר גם זמנים אחרים. "בתור ילד אני זוכר את עבד, שעבד אצלנו כצבעי והיה בן בית", הוא מספר, "הם היו אצלנו בסלון ואנחנו נסענו אליהם לעזה. היום זה מדע בדיוני, וזה מאוד מעציב".

 

"אין לנו עיר אחרת"

בשדרות, שספגה גם היא את המטחים הקשים ביותר מאז צוק איתן, עדיין מלקקים את הפצעים. "מה שהיה כאן הוא לא פחות מטירוף", מספרים אלי וגאולה בן לולו, תושבי העיר והורים לנעה בת השלוש, "הירי החל כשהיינו בבית, רצנו לחדר המוגן אבל שמענו את הנפילות והאדמה רעדה. נעה נבהלה ובכתה, חיבקנו אותה ואמרנו לה שיש לנו צבא חזק ששומר עלינו ושלא צריך להילחץ. אנשים מוכנים לשלם את המחיר, אבל אי אפשר להמשיך להחזיק אותנו כשבויים של החמאס". 

עינת חמיאס מכפר עזה עם ליאור יהודאי ואלברט יהודאי משדרות 

אלברט יהודאי מספר כי התקופה מזכירה לו את ימי טרום צוק איתן. "המבצע כבר באוויר, אפשר להריח אותו", הוא אומר, "הרבה זמן לא היה מטח כזה, הבית שלי רעד. טילים נפלו ממש סמוך לקבוצת ילדים, בנס לא היה פה אסון. התגובות סלחניות מדי ולא היו צריכים להגיע כל כך מהר להפסקת אש. זה צריך להיות בתנאים שלנו, לא שלהם".

ליאור יהודאי, בעל החנות "חי לי", מוסיף כי "חמאס בודק את הגבולות, אבל לא נראה לי שלממשלה יש איזה שהם גבולות. יש לנו את הצבא הכי חזק במזרח התיכון וזה פשוט פתטי שארגון טרור קיקיוני מחזיק אותנו כבני ערובה ומכתיב לנו את החיים".

רון טוביה מנחל עוז

עלמה רביביאן, אם לארבעה משדרות, אומרת כי "אין לנו עיר אחרת לגור בה, ועם כל ההצעות הטובות של כל מיני גורמים וגופים לבוא להתארח אצלם כדי לנקות את הראש ולאגור כוחות בגלל הטרור העזתי, אני נשארת בשדרות. כאן הבית שלי, כאן אני מגדלת את משפחתי וכאן אשאר. לא אלך לשום מקום אחר, למרות שרקטות הקסאם יכולות להרוג וטרור בלוני התבערה עושה לנו שחור בעיניים. אני מאוד מקווה, וכך גם כל תושבי שדרות, שהשקט יחזור לאזור". 

לצד התגובות הלוחמניות בשדרות וביישובי העוטף, אטפשר לראות גם חזרה כמעט מלאה של שגרה, בעיקר של ילדים ובני נוער, שבילו בבריכות, בטיולי אופניים ועוד. תמר מאשכול, אם לשני ילדים, אומרת כי "בעלי במילואים ולהגיד שאני לא מפחדת יהיה שקר. לא לקל לחיות באווירת הטרור הזאת, האזעקות היו דבר מטורף, אבל אני נשארת פה. זה הבית שלי, אני אוהבת את האזור ואת האנשים ולא נוטשים בית כלאחר יד".

ולמרות המתיחות, ביום שישי נקלטה משפחה חדשה בכרם שלום. ידידיה ושירה רזיאל, אדריכלית וסטודנט לעבודה סוציאלית, הגיעו עם שני ילדיהם לקיבוץ הסמוך לגבול רצועת עזה, הנמצא בחודשים האחרונים בתנופת התחדשות וקליטה. גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול, אמר כי "הגעתם היא הביטוי המובהק לניצחון ההתיישבות והרוח על הטרור".

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו