בעוד העולם היהודי וקהילת חוקרי השואה סוערת סביב החוק הפולני ויחסה של מדינת ישראל אליו, מדינה אירופאית נוספת העבירה חוק המתייחס לתקופה האפלה, עם פוטנציאל נפיץ במיוחד.
רובנו מכירים את קרואטיה כיעד תיירות שטוף שמש עם חופים מדהימים וערים עתיקות, לאחרונה גם עלה שמה של המדינה לתהילה בזכות נבחרת הכדורגל שלהם שהעפילה לגמר המונדיאל, אך חוק שהעביר הפרלמנט בזגרב שופך אור אחר לגמרי על המדינה.
על פי החוק, שעבר בפרלמנט בסוף חודש שעבר, פרטים ארכיוניים הנוגעים לאנשים שגילם מאה ומעלה, ואינם בין החיים, יהיו סגורים לביקורת ציבורית. בפרלמנט הוצג החוק כחוק שמטרתו להגן על פרטיותם של הנפטרים אך משמעותו היא השתקה של המחקר ההיסטורי על שיתוף הפעולה של הממשלה הקרואטית עם הנאצים והשמדת העם היהודי.
ניסיון להשתיק את העבר?
"מדובר בחוק פחדני ומנוול", אמר זלטו הסנבג'וביץ' שר התרבות לשעבר והיסטוריון קרואטי והוסיף כי "מטרת החוק היא למנוע גישה לארכיונים ולהשתיק מחקר". בעוד הממשלה בזגרב מכחישה כי החוק יפגע בחופש המחקר, למעלה מ-80 אלף תיקים, בהם תיקים של חברי התנועה הפשיסטית "אוסטשה" יהיו סגורים לציבור.
החוק עבר בקריאה שלישית, הפרלמנט הקרואטי בזגרב // צילום :איי.פי
ולקרואטיה יש סיבה טובה לנסות לטאטא את העבר. משטרו של אנטה פבליץ' לא רק שיתף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהדות קרואטיה אלא התמסר לעניין בחפץ לב, כשהוא מפעיל מספר מחנות השמדה על אדמתה של קרואטיה.
החזון של המשטר, קרואטיה גדולה נקיה מסרבים ויהודים, הפך לקדחת של רצח במסגרתה נרצחו 30 אלף מתוך 40 אלף יהודי קרואטיה מצאו את מותם במחנות וברצח בידי הבריונים של תנועת אוסטשה. אך בעוד באופוזיציה זועמים על החוק, בממשלה מסבירים כי הוא נועד להגן על "קורבנות הקומוניזם" וכי המתקפה עליו היא אופורטוניזם טהור.
"היסטריה ציבורית ופוליטית"
"האוסטאשה היו משטר לאומני אפל מאוד בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהמיתוס אומר שהיטלר בעצמו היה מזועזע מהאכזריות של פעולותיהם. החוק כרגע לא אוסר נקודתית על כניסה לתיקי האוסטאשה, אבל כרגע יש דיונים לגבי אילו ניסוחים בחוק מאפשרים "להגן" על תיקים ובכך למעשה למנוע גישה מהם לציבור, מספר אורל ביילינסון, היסטוריון של הבלקן, חבר בוועד המנהל של SEESA, האגודה המקצועית האמריקנית למומחים לדרום מזרח אירופה.
מנהיג האוסטשה, אנטה פבליץ', במפגש עם מוסליני באיטליה // צילום: רויטרס
ביילינסון מנסה להסביר בעצם, מדוע מקדמת הממשלה את החוק ואומר כי: "במעבר בין יוגוסלביה הסוציאליסטית לבין קרואטיה העצמאית הרבה אנשים הפכו פושעים והרבה אנשים שנחשבו פושעים בעבר (בעיקר מהבחינה הפוליטית) הפכו למנהיגים. זו החשיבות הגדולה של פתיחת הארכיונים או סגירתם – וההתמקדות בתיקי אישים היא מדאיגה במיוחד, כי "קורבנות הקומוניזם" זו הגדרה רחבה במיוחד שיכולה להכיל כל מיני דברים".
חיילים פשיסטים קרואטים מסייעים לכוחות הנאצים במהלך המלחמה // צילום: איי.אף.פי
אך ביילינסון, בניגוד לאחרים, פחות שותף לתחושה שמדובר במהלך השתקה: "ההיסטריה הציבורית והפוליטית מפתיעה בהתחשב בעובדה שמדובר בארכיון (כשארכיון המדינה פה כמעט נסגר לציבור לא הייתה מהומה מעבר לחוג מצומצם מאוד) אבל לא נרגעה גם כשעברו בפרלמנט איסורים מפורשים מעטים בלבד".
"מצב מעוות שמדינות ששיתפו פעולה לא זוכות לביקורת"
בעוד בקרואטיה סוגרים ארכיונים ומחוקקים חוקים שעשויים להגן על פושעי מלחמה לשעבר, רבים תוהים כיצד העולם היהודי וישראל לא מרימים קול מחאה, כשחוק מתון בהרבה, שלא מטיל כל הגבלה על מחקר בפולין, שמעולם לא שתפה פעולה עם הנאצים באופן רשמי, זוכה לקיטונות של רותחין.
"למרות שכל חוקר שואה ומלחמת העולם השנייה מודע היטב לרקורד האפל של קרואטיה, היא אף פעם לא תפסה מקום רציני בשיח. נוצר כאן מצב מעוות שפולין, שנלחמה בנאצים, נתפסת בדעת הקהל הפופולרית כמעין משתפ"ית של הנאצים", מספר ד"ר דני אורבך, היסטוריון באוניברסיטה העברית בירושלים".
טקס לזכר השואה באחד ממחנו תההשמדה בקרואטיה // צילום: איי.אף.פי
"בעוד מדינות שבאמת שיתפו פעולה עם הנאצים לא נתפסות באופן שלילי בדעת הקהל הפופולרית, וכמעט לא זוכות לביקורת. לדעתי זה תוצאה של חוסר האיזון של חינוך השואה בישראל. המטרה היא תמיד להציב את היהודים במרכז - וההתמקדות בפולין הופכת את זה ליותר נוח. בקרואטיה, למשל, יהודים הושמדו לצד סרבים", טוען אורבך.
בעוד גל של ממשלות לאומניות בדרום ומזרח אירופה מנסה לעצב מחדש את הנרטיב ההיסטורי, ואת יחסן למחקר ההיסטורי של מה שאירע באירופה בתקופת השואה, נראה כי בעולם היהודי ובישראל יצטרכו להלך על חבל דק מתמיד: מצד אחד לעמוד על משמר ההיסטוריה ומצד שני לשמור על היחסים התקינים עם בעלות בריתה ביבשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
