דווקא ספרד, עם ההיסטוריה הארוכה והבעייתית המשותפת שלה איתנו, הפכה לאחת המדינות באירופה עם נוכחות BDS חזקה ורשמית, בחלק גדול מהרשויות המוניציפליות. ולנסיה וברצלונה היו הערים הגדולות האחרונות שהעבירו החלטות ברוח החרמות, אך הצפי לעתיד הוא שמגמה זו תלך ותתחזק.
ספרד היא דמוקרטיה צעירה שעזבה את שורשיה הפשיסטיים רק ב־1978. ספרד התנגדה להקמת מדינת ישראל בטענה ל"תיאוריית קשר בינלאומית של יהודים נגד ספרד", והיתה למדינה האירופית האחרונה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם ישראל ב־1986, אף לאחר כינון היחסים עם מצרים. המדיניות הפרו־ערבית מימי פרנקו המשיכה לתת אותותיה שנים לאחר מכן, גם לאחר כינון הדמוקרטיה והיחסים בין שתי המדינות.
רק לפני כשלושה שבועות ביטלה עיריית אוביידו, בירת מחוז אסטוריאס בצפון ספרד, קונצרט של התזמורת הקאמרית נתניה, שהיה צפוי להתקיים בעיר בסתיו הקרוב, משום אימוץ מדיניות ה־BDS. במקביל ביטלה העירייה גם מופע בלט ישראלי.
על רקע האירועים קיים לפני שבועיים המשרד לנושאים אסטרטגיים, בראשות השר גלעד ארדן, את כנס ה־GC4I: Global Coalition for Israel. הכנס מתקיים אחת לשנתיים בישראל ומגיעים אליו 150 ראשי קהילות, ראשי ארגונים פרו־ישראליים ופעילים מכל העולם. המכנה המשותף להם: להילחם ב־BDS מסביב לשעון.
אנחל מאס, כלכלן יהודי ממדריד, הוא חלק מרשת משפטנים עולמית שהקים השנה המשרד לנושאים אסטרטגיים במטרה לחבר בין משפטנים מכל העולם, מתוך ההבנה כי אחת הדרכים האפקטיביות ביותר להילחם ב־BDS היא דרך בתי המשפט. השר לנושאים אסטרטגיים גלעד ארדן אף אמר בהקשר זה כי "בניית רשת משפטנים עולמית למען ישראל היא חלק מהמדיניות ההתקפית שאני מוביל כנגד ארגוני החרם".
להזדהות עם האנדרדוג
"יש בהחלט אווירה אנטי־ישראלית ברחוב ובפרלמנט הספרדי", מודה בעצב מאס. "בעבר, הצד השמאלי של המפה הספרדית היה פרו־ישראלי והצד הימני היה נגד. היום המצב השתנה, אבל לא בצורה סימטרית. השמאל הפך להיות אובססיבי בהתנגדותו לישראל. הימין סימפטי יותר לערכים שספרד וישראל חולקות, אך לא ישמיע זאת בקולו. זה פופולרי להיות אנטי־ישראלי אך לא פרו־ישראלי, ולכן אם אתה כזה אתה בעיקר שותק".
זה דבר אחד לבקר מדיניות של ישראל, וזה דבר אחר לאמץ את מדיניות ה־BDS.
"אי אפשר לנתק שורשים אנטישמיים מכך. השמאל מזוהה עם אווירה הקיימת בעולם האקדמי והתרבותי של הזדהות עם האנדרדוג והעולם השלישי. זה מתחבר עם התנגדות למערב ולארה"ב, וישראל נתפסת כנציגת העולם הקולוניאליסטי הזה במזרח התיכון.
"כשאני מרצה בפני סטודנטים, אני שואל למי יש דעות נחרצות באשר לסכסוכים במקומות שונים בעולם. אף אחד לא עונה, אך כשאני שואל על ישראל רובם מצביעים, ובדרך כלל הדעה היא נגדנו. לאקדמיה ולתקשורת יש דעה ברורה מאוד באשר למה פוליטיקלי קורקט לחשוב ומה לא, והדבר הזה משפיע.
"יש 12 כתבי חוץ ספרדים שמסקרים את הסכסוך ומתגוררים בארץ, אף אחד מהם לא פרו־ישראלי, ואף כתב קבוע בסכסוכים טריטוריאליים אחרים. יש דיווח על כל הרוג פלשתיני בעזה, אך לא תוכלו למצוא שום דיווח על טרור העפיפונים או ירי רקטות. רק כשאנו תוקפים חזרה יש דיווח מנותק מהרקע, כך שנראה שוב שאנו הצד התוקפן. הם יורקים מפה רעל, שנאה והאדרת טרור ומי שמאפשרת זאת היא מדינת ישראל על ידי ויזת עבודה כי היא דמוקרטיה אמיתית, וזה האבסורד".
"אזור נקי מאפרטהייד ישראלי"; כתובת אנטי־ישראלית במדריד
מדוע בעצם התנגדות לישראל היא אנטישמיות?
"כשאתה אובססיבי כנגד מדינת ישראל, כשאתה הופך אותה לדמונית ומאשים אותה בכל פשע שקיים, בכל הרוע בעולם, כשאתה מתייחס אל ישראל במוסר כפול אז כן - זו אנטישמיות".
אך הדוגמה הטובה ביותר של מאס לכך היא בסטיקר שמפיצות עיריות ורשויות מקומיות בספרד, ונתלה על אלפי בתי עסק, ובו נכתב "אזור נקי מאפרטהייד ישראלי". הסטיקר הזה נתלה על חלונות הראווה של בתי עסק ומהווה הצהרה כי העסק אינו רוכש מוצרים מחברות ישראליות, אינו משתמש או סוחר בהם, לא נותן שירות לישראלים וגם לא מקיים כל קשר עם אזרח ספרדי שתומך בישראל או עושה עסקים עימה. חשוב לציין שאם מדובר בערבי־ישראלי העסקים כרגיל.
"זה דומה להפליא לגרמניה של שנות ה־30", הוא אומר, ומסביר כי האווירה האנטי־ישראלית כבר משפיעה על אנטישמיות גלויה גם כלפי הקהילה היהודית. "כשאנו הולכים לתפילה, אנו לא שמים כיפה כי זה מסוכן. בתי הספר מאובטחים כמו מתקן צבאי".
מימון מוונצואלה ואיראן
למרות העבר הלא מלהיב ביחסי ספרד־ישראל, היחסים קיבלו תפנית רעה עוד יותר בקיץ 2015. בעקבות משבר כלכלי זכתה מפלגת השמאל הקיצונית פודמוס ברבע מקולות הפרלמנט. בגזרה המוניציפלית המצב חמור עוד יותר. הם הצליחו להשיג רוב קואליציוני בברצלונה, במדריד ובמאות רשויות מקומיות נוספות.
מייד לאחר הזכייה החלו נציגי המפלגה לחוקק הצהרות ותקנות מוניציפליות לאימוץ מדיניות ה־BDS. "זה אומר, למשל, שאם להקה ישראלית רוצה לקיים הופעה בספרד, הרשות עשויה לגרום לביטולה משום שהיא לא תשכיר לה את האולם, רק משום היותה ישראלית, כפי שכבר קרה. המצב הנוכחי גורם לשלטון להיות תלוי בתמיכה של פודמוס, ולכן יש לצפות למדיניות אנטי־ישראלית הולכת וגוברת גם של השלטון המרכזי הספרדי".
אנטי־ישראליות היא כוח פוליטי או שנאה טהורה?
"שניהם. יש להם רקע אידיאולוגי קיצוני אנטי־ישראלי, משום הקרבה הרעיונית לתנועות מהפכניות ולתמיכה בתנועות כגון פת"ח, חמאס וחיזבאללה. אך הם קיבלו מימון מוונצואלה ומאיראן, ומחויבים להן".
למרות החזית הקודרת שמתאר מאס, ברצלונה ומדריד נמנעו מאימוץ רשמי של מדיניות החרם ולכך אחראי ארגון ACOM שאותו הקים מאס. ACOM זכה ב־33 תיקים משפטיים שהוא מנהל נגד רשויות מוניציפליות בספרד, ולא הפסיד אף לא באחד.
"הבעיה החוקית מתחילה בהחרמת כל אזרח ספרדי שתומך בישראל. זה מפלה אותי כמיעוט. אפליית ישראלים ואזרחים ספרדים מנוגדת לחוקה הספרדית.
"להפצת שנאה אנטישמית יש השלכות פליליות אישיות, ופוליטיות. כתוצאה מכך, ולנסיה וברצלונה הצהירו הצהרות אנטי־ישראליות נוראיות, אך הסעיף שמכליל את שטח העיר כשטח נקי מאפרטהייד ישראלי הושעה זמנית, משום שהן צריכות לבחון אותו משפטית".
חזית נוספת שמנהל מאס היא בחרם נגדי, על ידי הפעלת חוקים ברשויות מקומיות ועיריות בארה"ב, שמחרימות מי שמחרים את ישראל. "ארה"ב היא השוק הגדול בעולם, ויש לכך השלכות כלכליות", אומר מאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו