מסוק חיל האוויר בפעולה חילוץ // צילום: יחידת חילוץ ערבה

לוחמי 669 חוזרים אל אסון השיטפון

אנשי טייסות המסוקים ולוחמי יחידה 669 שחזרו את רגעי החילוץ הדרמטיים לאתר חיל האוויר • "בכל חילוץ אתה מבין עד כמה התרחיש מסוכן והבטן מתהפכת"

"לוחם מהצוות שלי נכנס לתוך השיטפון, הוא טיפס לגומחה בתוך הסלעים. היו שם ארבעה נערים בתוך חריץ קטן בסלע שנופפו למסוק שלנו עם בגד. אנשים חושבים שהכבל שאתו יורדים המחלצים מהמסוק עומד ישר, אך במציאות הוא מטלטל מצד לצד וראיתי איך הלוחם התנגש שוב ושוב בסלעים", כך סיפר רס"ן ד', סגן מפקד יחידה 669 (יחידת החילוץ והפינוי הקרבי) לאתר חיל האוויר על רגעי החילוץ הדרמטיים מזירת האסון בנחל צפית שבערבה, שבו נספו 10 נערות ונערים ו-13 חולצו בשלום.

"כשהגיע אל הנערים, הוא חילץ קודם נערה שהייתה במצב הכי פחות טוב מבין הארבעה והעלה אותה למסוק", המשיך רס"ן ד'. "ככה, ארבע פעמים עד שחילץ את כולם. בכל פעם אתה מבין עד כמה התרחיש הזה מסוכן והבטן מתהפכת".

"מסוג ההזנקות שאתה לא רוצה לשמוע"

ביום חמישי, ה-26 באפריל, בשעות הצהריים התקבל דיווח על אירוע היסחפות של קבוצת נערים ונערות ממכינה קדם צבאית אשר נקלעה לשיטפון בנחל צפית שבאזור צומת הערבה. עם תחילת האירוע, הוקפצו לנקודה צוות רפואי מגדוד "ברדלס", שלושה מסוקי "יסעור" (CH-53) ושני מסוקי "ינשוף" (בלאק-הוק) ועליהם לוחמי יחידה 669, וכן מסוק קרב מסוג "שרף" (אפאצ'י-לונגבואו) לצורך סריקות וחיפוש אחר הנעדרים.

"הייתי בכוננות רגילה בטייסת בתור קברניט. אחרי שסיימנו חילוץ באזור ירושלים, קיבלנו הוראה לטוס דרומה לאירוע. המידע היה מעורפל מאוד ולא ידענו למה לצפות. לפעמים אתה מקבל מידע שונה ממה שקורה בפועל, אז אתה לומד לקחת הכל בעירבון מוגבל", תיאר סרן ע', טייס בטייסת 123 ("ציפורי המדבר"), שהטיס בעת האירוע מסוק-סער מסוג "ינשוף". "בהמשך הבנו שמדובר באירוע עם שיטפונות ונחלים זורמים, מה שנחשב לאירוע קיצוני בטייסות מסוקי-הסער".

במבצע החילוץ השתתפו עשרה כלי-טיס בשטח אווירי מצומצם, מה שהפך את האתגר לגדול אף יותר. ככל שהזמן עבר, רף הלחץ גבר. כעבור שעה טרם נמצאו כלל הנעדרים ולא היה מידע על מצבם, אך הלוחמים המשיכו במשימתם.

"בהתחלה כשאתה מוזנק לחילוץ, אתה מגיע ברוח אופטימית. אתה בטוח שתחלץ ניצולים ובמקרה הכי גרוע תטיס אותם לבית-החולים. כשהבנתי את המצב סביבי האופטימיות התפוגגה", שיתף סרן ע'. "החיפושים היו קשים. המטרה היא לחפש אדם בודד בשטח מאוד גדול, בין אם שרד את השיטפון ובין אם לא".

"זה מסוג ההזנקות שאתה לא רוצה לשמוע", נזכר רס"ן ד', סגן מפקד טייסת 118. "הגענו למוקד האירוע, והמסוק השני שהגיע לפנינו החל בפינוי וחילוץ הפצועים הראשונים. דיברנו עם מפקד יחידת החילוץ האזרחית... הוא אמר משפט שנשאר איתי לכל אורך האירוע - 'תעשה לי טובה, תחזיר אותם בחיים. הם הילדים של כולנו'".

"הפחד לא עוצר אותך - זה מחדד אותך"

צוות ה"יסעור" בפיקודו של רס"ן ד' מצא לכודים והחל במשימת החילוץ. "הורדנו לוחם, בחילוץ הכי מורכב שיצא לי לראות. הנקיק היה צר והלוחם לא התנתק מהכבל בשום שלב, לא היה לו איפה לעמוד. התעקשנו להיות מקצועיים, אך לא יכולתי שלא להיות מוטרד ממורכבות המשימה. כשסיימנו לחלץ את כל הארבעה המשכנו למוקד השני, בו התברר שהיו לא שניים אלא חמישה נערים. החילוץ כולו ערך כשעה וחצי. אני ביחידה 669 כבר 15 שנים, והאירוע האחרון היה אחד החילוצים המורכבים ביותר שראיתי", גילה רס"ן ד'.

הסריקות המשיכו וקושי נוסף עלה – דלק המסוקים התחיל לאזול. "הצלחנו להתחבר למשימה ולהבין את מי אנחנו מחפשים, איך הם נראים והיכן בערך הם אמורים להיות. כשהבחנו במחולץ, הורדנו אלונקה שנמצאת תמיד בבטן המסוק וחילצנו אותו", פירט סא"ל ג'. "בנחיתה אחרי החילוץ, פגשנו בחוליית 669 שנשארה על הקרקע בגלל שאזל הדלק במסוק אחרי שעות ארוכות של פעילות. העלנו אותם למסוק שלנו והמשכנו בסריקות".

באותו הזמן, רס"ן ד' וצוותו המשיכו לחלץ את הנערים מהאזורים המסוכנים ביותר בשטח. "בעת חילוץ, בעודך יורד מטה על כבל מתנדנד מבטן המסוק, התחושות רבות ופחדים שונים מציפים את הבטן והראש. אני חושב שברגע שאתה עובר את גיל הנעורים זה קורה, אתה לומד לפחד על חייך. כל עוד זה לא עוצר אותך מלבצע את המשימה - זה מחדד אותך", אמר רס"ן ד'.

סא"ל א', מפקד יחידה 669, סיפר כי "המפקדים והלוחמים פעלו בשטח בתנאים ומראות קשים מאוד. הטייסים, המכונאים והלוחמים חתרו למגע למען הצלת חיי אדם, מיד לאחר האירוע בנחל צפית היו עוד מספר חילוצים נוספים משיטפונות בנחלי הדרום, היחידה חילצה כ-24 אנשים בשמונה מבצעים שונים ביומיים אינטנסיביים מאוד".

עשרה נערות ונערים לא הצליחו לשרוד את האסון, וגם אותם חילצו הלוחמים מהזירה. סרן ע', שחילץ גם הוא חלק מהנערות והנערים, הוסיף: "מצד אחד זה בלתי אפשרי לנתק את הרגש כי הסיטואציה קשה מאוד, אז אתה עושה את ההפרדה בתוך תוכך. אתה לא מתעלם מהרגש כי זה בלתי-אפשרי. אתה לומד לעבוד יחד איתו על מנת להביא את הנער או הנערה למשפחתם לקבורה".

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...