"בעולם הערבי מתרחשים היום שני תהליכים משמעותיים ביותר - השינויים הפנימיים הדרמטיים שמנהיג בסעודיה יורש העצר מוחמד בן־סלמאן, וקיצוצי הסובסידיות הממשלתיות שמיישם במצרים הנשיא, עבד אל־פתאח א־סיסי. על הקורה בסעודיה שומעים בעולם כולו. על מה שנעשה במצרים - לא. לכאורה, זה מהלך כלכלי מתבקש, מוכר, מובן מאליו. אבל, אם מביאים בחשבון את מצבה המיוחד של מצרים, את השתרשות התלות העממית בסובסידיות ממשלתיות בעיקר בשל ממדי העוני בקרב האוכלוסייה המצרית, מהלך הרפורמות הכלכליות שא־סיסי מנהיג הוא נועז ביותר וטומן בחובו סיכונים עצומים".
את ההערכה הזו אני שומע מפיו של א', איש ממשל מצרי, שפגשתי לראשונה באחד מביקוריי הרבים במצרים לאורך המהפכה העממית, שהפילה את משטרו של חוסני מובארק, העלתה לשלטון את האחים המוסלמים והפילה גם אותם לטובת שליט שמשתייך ל"משטר הישן" - האליטה הצבאית, שהנהיגה את מצרים מאז סילוק המלוכה ב־1952. אנחנו נפגשים באחת המסעדות הוותיקות של "דאונטאון" קהיר, מרחק עשרות מטרים ספורים מכיכר תחריר, ששימשה מוקד להפגנות ההמוניות בכל אחד משלבי המהפכה המצרית הרטרואקטיבית. רק במסעדות מעין אלה, שהפכו לחלק מהנוף ההיסטורי הלא משתנה של בירת מצרים, ניתן עוד להזמין בחופשיות משקאות אלכוהוליים. רוב המסעדות האחרות כבר השלימו עם תהליך השתלטות הדת על החברה המצרית, שנמשך בהתמדה גם בלי שהאחים המוסלמים יהיו בשלטון.
אנחנו נפגשים יממה לפני שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על נסיגת ארצו מהסכם הגרעין עם איראן. את המתח לקראת ההחלטה היה אפשר להרגיש היטב בשיחות שקיימתי עם אנשים רבים. ועדיין, א', העוקב מקרוב אחר המצב במזרח התיכון, לא התייחס לעימות עם איראן כאל אחת ההתפתחויות המשמעותיות העוברות על האזור. "איראן, סוריה, עיראק, תימן, לבנון - מאוד רחוקות ממצרים בימים אלו", הוא מסביר לי, "למצרים יש כעת בעיות דחופות יותר, שנוגעות אלינו ישירות. בזירה האזורית, מי שמדאיגות אותנו הרבה יותר מהאיראנים הן טורקיה וקטאר. הן ממשיכות ללבות את אש ההתנגדות של האחים המוסלמים. בכל פעם שארדואן נואם ומנופף בארבע אצבעות ידו - סמל המאבק של האחים המוסלמים מימי המהפכה אצלנו, הוא מזכיר לנו מי הוא כיום האויב הרציני ביותר של מצרים.
"גם א־סיסי וגם האוכלוסייה המצרית הבינו, שלא ניתן לשמר את המצב שהוביל למהפכה", ממשיך בן שיחי, המבקש לשמור על עילום שם בשל תפקידו ורגישות המגע עם ישראלים, "א־סיסי קיבל לידיו מדינה במצב של התפרקות - ביטחונית, כלכלית, פוליטית. הוא היה חייב לנקוט מהלכים משמעותיים להצלת המדינה. והוא עושה זאת. בנחישות. לו ולעם המצרי ברור שאין אלטרנטיבה. המצרים לא רוצים לחוות שוב את תחושת אי־הביטחון המוחלט ששררה במהפכה. לכן הם מוכנים להדק את החגורות ולשלם מחיר גבוה, בתקווה שמצרים תעלה מחדש על מסלול של יציבות".
70 מיליון אזרחים נעזרים בתלושי מזון. רחובות קהיר // צילום: אי.פי.אי
הסבסוד הממשלתי של מחירי הדלק והחשמל כבר קוצץ בקיץ האחרון, ולפני כמה שבועות הוכרז על קיצוץ משמעותי נוסף. החלטה להעלות את מחירי כרטיסי הרכבת התחתית בקהיר עוררה תנועת מחאה מוגבלת בסוף השבוע האחרון: כמה עשרות נוסעים מנעו בגופם את סגירת דלתות קרונות המטרו, ובכך גרמו לאיחורים ולעיכובים. המשטרה המצרית פעלה כהרגלה במקרים מעין אלו: עשרות מפגינים נעצרו, נוכחות כוחות שמירת הסדר בתחנות המטרו תוגברה, והחיים חזרו למסלולם.
כדי להבטיח שקט ציבורי במקביל להמשך יישומה של תוכנית הרפורמות הכלכלית, שנכפתה על מצרים בידי "קרן המטבע העולמית" בתמורה להענקת הלוואת ענק בסך 12 מיליארד דולר ונוספה לעשרות מיליארדי הדולרים שהוזרמו מסעודיה ומנסיכויות המפרץ, החליטה ממשלת מצרים להגדיל ב־5% את תקציב הסובסידיות למוצרי מזון בסיסיים. כ־70 מיליון מ־100 מיליון אזרחי מצרים מקבלים תמיכה ממשלתית של כרטיסי מזון בשווי 50 לירות מצריות (כ־11 שקלים). במצרים סכום כזה עדיין מהווה עזרה כלשהי להחזקת משפחות. לקראת חג הרמדאן שהחל השבוע עודדה הממשלה את פתיחתם של מרכזי קניית אוכל מוזל למשפחות נזקקות, והנשיא ערך ביקור מתוקשר ביותר באחד מהם.
האינפלציה נחתכה בחצי
דו"חות כלכליים של גורמים חיצוניים, שפורסמו תוך כדי ביקורי במצרים, מצביעים על תחילתה של התאוששות כלכלית משמעותית: האינפלציה, שעלתה אשתקד לשיא של 30%, ירדה ל־15% בלבד, האבטלה הצטמצמה מ־13% ל־11%, הצפי לצמיחת התל"ג השנתי הוא 5%, לעומת 3.5% אשתקד, הממשלה הפנתה עשרות מיליארדי לירות מצריות להשקעה בעסקים קטנים ובינוניים, החוב הציבורי יורד ורזרבות המטבע עולות. בתחומים מסוימים מצרים חזרה למצב הכלכלי ששרר בה לפני המהפכה ב־2011 - ומדובר בהישג. ענף ההכנסות המשמעותי ביותר, התיירות, מתאושש במהירות, ומיליוני תיירים חוזרים לארץ הפרעונים.
ועדיין, ממדי העוני גבוהים מאוד: כ־40% מכלל אזרחי מצרים, כלומר כ־40 מיליון בני אדם, חיים מתחת לקו העוני של 60 דולר לחודש. שכר המינימום עומד על 1,200 לירות לחודש (כ־240 שקלים), מעט מעל לקו העוני. הפיחות בשווי ערך המטבע הלאומי, אחד מצעדי הרפורמות שהונהגו, גרם לירידת ערך המשכורת המינימלית מ־170 דולר - כשא־סיסי נבחר לראשונה לנשיאות ב־2014, ל־68 דולר בלבד כיום. לכך יש להוסיף את הנתון המדאיג, שכ־30% מהצעירים במצרים הם מובטלים.
א־סיסי מעלה על נס בנאומיו את "יכולת ההקרבה" של מעוטי ההכנסה ומשבח את "מאמציהם היוצאים מהכלל" של האנשים הפשוטים, המתמודדים עם ההשלכות הקשות של תוכנית הרפורמות הלאומית. אבל, אני שואל מקומיים, האם ניתן למתוח את הסבלנות והנכונות להקרבה עוד זמן רב? האם אין חשש מפני התפרצות עממית חדשה?
"לא בעתיד הנראה לעין", מרגיע ח', מהנדס מחשבים, שהקים לאחרונה חברה עצמאית בסיוע ממשלתי, "הציבור המצרי עדיין לא התאושש מהטראומה של המהפכה ואובדן הביטחון האישי. במשך חודשים ארוכים אנשים פחדו לצאת מהבית. היה אובדן שליטה מוחלט. לא הייתי מעז לקחת אותך לשכונות מסוימות בקהיר. ובמקביל, באה ההתמוטטות הכלכלית וההשתלטות של האחים המוסלמים, שאיימה לשנות את אורח חייהם של מצרים רבים, גם מוסלמים, שאינם רוצים לחזור אחורה לימיו של הנביא מוחמד. המצרים למדו לקח והם לא ימהרו לסכן שוב את היציבות היחסית שקיימת היום".
"לא מעט אנשים, גם במערב, לא מעריכים נכונה את א־סיסי", אומר ע', העובד כמדריך תיירים, "צוחקים עליו, לועגים לו. אבל, האיש הזה חושב באופן אסטרטגי. הוא לא מחפש רק לייצב את המצב לטווח קצר, כדי לשרוד פוליטית, אלא הוא חותר ליישם במצרים שינויי עומק, שיחזירו את המדינה הזו לעמדת בכורה. הוא עושה זאת באופן שיטתי ובתחומים רבים. אם הוא יצליח, הוא עשוי להיתפס כאחד המנהיגים הגדולים של מצרים. אם הוא ייכשל, ויש לא מעט גורמים שמחכים לו מעבר לפינה - לא רק אנשי האחים המוסלמים, אלא גם בקרב צמרת הצבא - מצרים עלולה למצוא את עצמה במלחמת אחים, כמו בלוב, סוריה או תימן".
בתחילת החודש הלך לעולמו בגיל 95 ח'אלד מוחיי א־דין, אחרון "הקצינים החופשיים", שהפילו את השלטון המלוכני במצרים והעבירו אותה לשלטון צבאי־אזרחי. מוחיי א־דין היה דמות יוצאת דופן בקרב הקצינים החופשיים, אופוזיציונר מושבע. גמאל עבד אל־נאסר השליך אותו לכלא, הוא נחשב לאחד ממתנגדיו הגדולים של אנואר סאדאת וגם בתקופת חוסני מובארק הוא השתייך לאופוזיציה. בשנות ה־70 הוא הקים את מפלגת "א־תגמוע" ("הליכוד הלאומי הפרוגרסיבי"), מפלגת שמאל, שלחמה בהסכמי השלום עם ישראל ובכל ניסיון נורמליזציה. מותו של מוחיי א־דין בשנה שבה מצרים מציינת 100 שנה להולדתו של מנהיגה המיתולוגי, עבד אל־נאסר, טומן בחובו סמליות רבה: פרק בתולדותיה של מצרים בא אל קיצו. דור שלם, ששינה את פני המדינה, נעלם. האם מצרים מוכנה כעת לפרק חדש?
להחזיר את מצרים לגדולתה
א־סיסי משדר לעמו ולעולם נחישות להצעיד את מצרים לגדולה מחודשת, למרות בעיותיה הרבות. בדרומה של קהיר נבנית למצרים בירה חדשה, מודרנית, שאמורה לאכלס 5 מיליון בני אדם ואת כל משרדי הממשלה והשגרירויות הזרות - ובכלל זה שגרירותה החדשה של ישראל.
זו תהיה עיר הבירה המתוכננת הגדולה ביותר בתולדות האנושות, ועלות הקמתה שאמורה להסתיים בתחילת העשור הבא מוערכת בכ־30 מיליארד דולר לפחות. ההשקעה ב"קהיר החדשה" לא באה על חשבון קהיר הישנה: לאחר שנים של הזנחה, המבנים הקולוניאליים המרהיבים שבמרכז קהיר משופצים בזה אחר זה ומגלים לעין כל את פאר עברם. משכנות עוני באזורים מרכזיים נהרסים, לאחר שדייריהם פונו בהסכמה כזו או אחרת, ואת מקומם עתידים לתפוס בתי מגורים חדישים.
סמוך לפירמידות בגיזה מושלמת בימים אלו בנייתו של "המוזיאון המצרי הגדול", שיחליף את המוזיאון המצרי, שהוקם בתחילת המאה ה־20 בלב ליבה של קהיר הישנה, והפך עם הזמן למחסן עתיקות לא ראוי לאוצרות ההיסטוריים שבו. המוזיאון החדש, שיהיה המוזיאון הארכיאולוגי הגדול בעולם, אמור להיחנך באופן חלקי לקראת סוף השנה בתערוכה של כל המוצגים שנמצאו בקברו של תות ענח' אמון.
הפרויקטים הללו תורמים במידה מסוימת לחיזוק מעמדו של א־סיסי בעיני חלקים מהציבור המצרי, אך זו תמיכה מוגבלת למדי: בבחירות לנשיאות שנערכו בסוף מארס הגיעו לקלפיות רק 41% מבעלי זכות הבחירה, 6% פחות מאחוז ההצבעה לפני ארבע שנים - וזאת למרות שהרשויות איימו בהטלת קנס גבוה על מי שישתמט מהצבעה ולחלופין העניקו שקיות מזון למי שהגיע לקלפי.
א־סיסי זכה ב־92% מקולות המצביעים, בעיקר מאחר שנמנע מיריבים רציניים להתמודד מולו. קהיר רוחשת כעת שמועות על תוכנית למנות את א־סיסי לנשיא לכל חייו. מקורביו של הנשיא מכחישים כוונה כזו. יתרה מזאת, צמרת הצבא מתנגדת לכל יוזמה שתייצר דמיון לשלטונו ארוך הימים של מובארק. הלקח נלמד.
בלי אלכוהול אבל עם כוכב ענק. גרפיטי של מוחמד סלאח // צילום: אי.אף.פי
הצבא ממלא כיום, שוב, תפקיד חשוב בהחייאת תחושת גדולתה הלאומית של מצרים. המערכה הקטלנית מול ארגוני האסלאם הקיצוניים, במיוחד בסיני, תובעת קורבנות רבים בנפש. כלי התקשורת המצריים מלאים בדיווחים ובפרסומות על גבורתם של אנשי כוחות הביטחון. הממשל טוען שהקרב נמצא על סף הכרעה - בעיקר הודות ל"מבצע הכולל סיני 2018", שמתפרס על צפון ומרכז סיני אך גם על אזורים בדלתת הנילוס.
הממשל והציבור הרחב במצרים עדיין קושרים בין "כוחות השחור" האסלאמיסטיים לחמאס ברצועת עזה. שיתוף הפעולה בין הזרוע הפלשתינית של האחים המוסלמים לממשל האחים שהופל והסיוע הלוגיסטי שקיים בין כנופיות הטרור השונות בסיני לחמאס הפכו את שליטי רצועת עזה מסמל הזדהות עם מאבקו של העם הפלשתיני לחלק מ"ציר הרשע" המאיים על המזרח התיכון - יחד עם טורקיה, קטאר ואיראן.
"מיין קאמפף" נעלם
א־סיסי מצליח לתמרן בין האווירה האנטי־ישראלית, שעדיין נפוצה מאוד בקרב חוגים נרחבים של החברה המצרית, למדיניות של תיאום אינטרסים עם ישראל והתקרבות זהירה אליה. בדוכני הספרים ברחובות קהיר ניתן היה למצוא בעבר ספרות אנטישמית בשפע: גרסאות שונות של "מיין קאמפף", "הפרוטוקולים של זקני ציון" וכו'. היום קשה למצוא ספרים כאלו.
גם בעיתונות הכתובה, שנמצאת תחת שליטת הממשלה, ההסתה האנטישמית האנטי־ישראלית אינה נפוצה כפי שהיתה. היא עברה לרשתות החברתיות ולתחנות הטלוויזיה הלווייניות, המקורבות לאחים המוסלמים. במסגרת הרפורמה של מערכת החינוך, שמנהיג ממשל א־סיסי, לא רק מורחקים חומרים דתיים קיצוניים, אלא גם מוכנס פה ושם לספרי הלימוד מידע אובייקטיבי על ישראל.
בתקופות של עימותים בין ישראל לפלשתינים עולה רף העוינות הכללית כלפי ישראל, אך הוא נשמר תחת שליטה. ההתייחסויות המצריות הרשמיות להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים ונסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן היו מדודות למדי. מצרים מפעילה את מנופי הלחץ שבידה להרגעת הרוחות, כך שתוכל להתמקד בבעיותיה הבוערות. א־סיסי מודע היטב לכך שהעניין הפלשתיני יכול לשמש את האחים המוסלמים - שלא נעלמו מהשטח - כדי להתסיס את נאמניהם - וזה הדבר האחרון שלו הוא זקוק כרגע.
"מצרים עדיין חצויה לשניים", אומר לי אחד מבני שיחי, "ובין שני החלקים נשמר מאזן של אימה - החילונים והמתונים חוששים מחזרת האחים לשלטון, האסלאמיסטים חוששים ממתקפה כוללת של הצבא. פחד הוא שמכתיב את המציאות הקיימת במצרים, ובמסגרת הזו א־סיסי פועל ליצור מציאות חדשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו