קשה להאמין, אבל לפני כשנה עסקה התקשורת בישראל בניסיונות להדביק לנשיא דונלד טראמפ את ההאשמה שהוא אנטישמי. ארגונים יהודיים רציניים, כמו הליגה נגד השמצה, תמכו בגרסה הזאת. טובי החכמים אמרו שלא יהיה חכם לממש את הבטחת הבחירות של הנשיא ולהעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ויותר מכך: שאין מה לדאוג - זו הבטחה שלא תוכל להתממש.
והנה הנשיא האמריקני אמר, הורה ועשה - וההחלטות הגדולות שלו מתבצעות מתוך מודעות היסטורית מפתיעה. למשל, את הנאום שחיסל את הסכם הגרעין נשא טראמפ ב־8 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית. את ההודעה על העברת השגרירות הוא מיקם ב־6 בדצמבר, יממה אחרי היום שבו החליט בן־גוריון על ירושלים כבירת ישראל ב־1949. וההעברה מחר, ב־14 במאי, תתרחש ביום הכרזת העצמאות על פי הלוח הלועזי.
מעבר השגרירות האמריקנית לירושלים, ובעקבותיה שגרירויות נוספות, הוא התחלה של הפשרת הקרחון האנטי־ישראלי במרחב המדיני הבינלאומי. זו קביעת עובדות מכרעת בקשר למעמד ישראל בירושלים ולמעמד ירושלים כבירת המדינה. לא צריך להיות נפוח מחגיגיות, מספיק להכיר במציאות כדי להבין את חשיבות הרגע. 25 השנים האחרונות הוכיחו לישראלים שפשרות, ויתורים והסכמים אינם השפה האסטרטגית המדוברת בעולמם של הפלשתינים ושל המוסלמים בכלל.
יש תהליך ארוך שרק בסיומו, כאשר הפלשתינים יעברו מהפך של ערכים, אפשר יהיה להגיע לשלום באמצעות חתימת הסכמים.
בינתיים, הדרך להתמודד איתם היא באמצעות הרתעה. לא ויתורים, לא פשרות, לא חתירה להסכמים. העברת השגרירות האמריקנית לירושלים אמנם מרגיזה את הפלשתינים, אבל יותר את אלה הנתונים לדיכוי של שלטון חמאס בעזה ופחות את תושבי ירושלים עצמה.
מדהים שלאחר ההודעה של טראמפ לפני כחצי שנה על העברת השגרירות, הפלשתינים לא קפצו על העגלה במטרה להתחיל במשא ומתן רציני. בכך, אולי היו דוחים את ביצוע העברת השגרירות.
בהתחלה דובר על תהליך שייארך שנתיים ויותר. היעדר כל תגובה מצידם, מלבד בשפת הסכינים והכדורים, זירז כנראה את ההחלטה להעביר מייד את השגרירות. זהו אירוע שמהווה ביטוי לאחווה אמיתית בין העם האמריקני לעם ישראל, וניצחון היסטורי לשני מנהיגים שהביאו את רמת התיאום ביחסי ישראל וארה"ב לשיא - בנימין נתניהו ודונלד טראמפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו