רגע לפני שהשף יוסי שטרית החתים דרכון בדרך חזרה מניו יורק, אי אז בשנת 2000, היה ברור לו שהוא חייב לעצור במסעדה של השף דניאל בולו, שבאותה עת נחשב לשף המצליח בעולם, עם שלושה כוכבי מישלן.
"אני ונעמה היינו אז חיילים משוחררים, ולא היתה לנו היכולת לאכול שם. אז הלכנו רק לראות את המסעדה מבחוץ", הוא מתאר כאילו לא עברו כמעט 20 שנה. "אנחנו עומדים שם, ולידנו המון לימוזינות של האורחים במסעדה, ושנינו מפוחדים. נעמה התקרבה לחלון, הביטה פנימה, ופתאום דניאל בולו קורא לה ואומר לה להיכנס. היינו בהלם.
"אנחנו נכנסים, עם מעילים וצעיפים בקור של ניו יורק. בולו מקבל אותנו בכניסה ואומר לנו לחכות, ומבקש מאחד העובדים שיכניס אותנו למטבח. אנחנו נכנסים לשם, אני רואה את המטבח ואת כל הטבחים שם, ואני בשֹוק, לא יודע איך להגיב. פתאום בולו נכנס לשם ועושה לנו היכרות עם השף. באים שני מלצרים, פותחים לנו שולחן במטבח, ובתוך כמה דקות מתחילים להגיש לנו מנות. בולו עושה לנו ארוחה פרטית, ובין מנה למנה הוא בא ושואל מה דעתנו על המנות".
מה עבר לך בראש?
"אני בכלל בענן, לא מבין מה עובר עלינו, ו-אם זה אמיתי או שאני הוזה. הנירוסטות של הסירים נצצו לי. עפתי על כל מה שקורה שם, והכל על חשבון הבית. אמרתי לנעמה: זה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
לא חשבת להציע לו לעבוד אצלו?
"לפני שנפרדנו ממנו, נעמה שאלה אותו אם הוא מחפש סטאז'ר, אבל הוא אמר שיתפנה לו תקן רק בעוד חודשיים".
יצא לך לפגוש אותו מאז?
"לא, שלחתי לו מכתב. עד היום אני לא יודע אם הוא קיבל אותו. זו היתה חוויה ששינתה לי את החיים, והרבה בזכותה אנחנו יושבים פה עכשיו ומדברים".
• • •
תשכחו את כל האגו, השואו אוף והפוזה של השפים בישראל - ותכירו את יוסי שטרית, הרכש החדש והמסקרן של "משחקי השף" (מיום שלישי הבא ב־21:00 ברשת 13). הוא בן 41, נולד וגדל במעלות. בנם של פאני ("כפרה עליה, ממנה קיבלתי את האהבה ליצירה, היא תמיד חושבת מה אפשר לעשות אחרת") ודוד ("האדם הכי יקר לי בעולם") - שניהם ילידי מרוקו, הוא פועל יצוא לשעבר והיא קופאית בסופר. "אלה האנשים הכי פשוטים בעולם. נלחמו בשיניים למען הילדים שלהם".
יש לו שלוש אחיות, מה שהפך אותו אוטומטית לנסיך של הבית. "אני מאוד מפונק", מאשר שטרית בחיוך מבויש. "הייתי חוזר מהעבודה ומקבל את המגבת למקלחת והמיטה מסודרת והכל מאורגן - ואם לא, אוי ואבוי".
עם נעמה (39) הוא יחד מהתיכון, מגיל 16. אחרי עשר שנים יחד הם נישאו, והביאו לעולם את תומר (בן 5) ואופיר (בת 9).
רגע לפני הגיוס איבד שטרית חבר טוב בלבנון, שנהרג בפיצוץ נגמ"ש, והחליט לבטל את הזימון לסיירות. הוא התגלגל בין כמה יחידות, עד שבגיל 19 שובץ כטבח בבסיס של מרכז הובלה. "שם התחיל הרומן הראשון שלי עם המטבח. הבנתי שאני רוצה לבשל ואוהב לבשל, ונהניתי מכל שנייה".
אחרי שחרורו עבד כטבח במסעדות בצפון הארץ ונסע ללימודי קולינריה במוסד צרפתי ליד פריז. אחרי חצי שנת לימודים חזר לארץ והתקבל למסעדת "לחם ארז" של ארז קומרובסקי בהרצליה.
"בשיחה הראשונה שלנו, ליד המקרר במסעדה, ארז אמר לי: 'כאן יאכלו אותך, פה זה לא הצפון. אין עצי זית שיגנו עליך, אתה צריך מרפקים'. אחרי שמונה חודשים אמרתי לו שאני לא מתחבר לשפה שלו ועזבתי. אבל עד היום הוא נשאר בשבילי מורה וחבר".
משם נדד למסעדת "ארטישוק" (ששכנה במקום שבו נמצא היום הוטל מונטיפיורי), אבל אז רפי כהן, הילד הרע של עולם הקולינריה, שמע עליו. "נעמה עבדה כמארחת ב'רפאל', ורפי ביקש לפגוש אותי. נפגשנו כמה פעמים בדיסקרטיות, כי הרגשתי שאני בוגד ב'ארטישוק'. לבסוף החלטתי ללכת על זה, והתחלתי לעבוד שם כסו־שף. למדתי מרפי הרבה על איך מטבח צריך להתנהל, אבל בסופו של דבר, הבנתי שהמטבח הזה לא מתאים לי, כי אין לי אפשרות להביע את עצמי כמו שתמיד רציתי".
לא כל אחד נוטש מרצונו את המטבח של רפי כהן.
"כשאני אומר שלא היתה לי אפשרות להביע את עצמי, זה לא בהכרח בצלחת, אלא בהצעות ייעול. היום אני כל הזמן אומר לסו־שפים בשתי המסעדות שלי: 'אתם אנשי השטח, תביאו לי הצעות לייעול העבודה'. אני קורא לזה הפריה משותפת, וכשזה קורה - זה אדיר. ב'רפאל' אמרו לי מה לעשות, ולי זה לא התאים".
מה חשבת על קריסת המסעדה וכל מה שקרה לו?
"זה מאוד מאוד מעציב אותי. כל הזמן התכחשתי לזה שהוא מאבד שליטה. לא הייתי חשוף אף פעם לדברים שדיברו עליהם. כששמעתי שמועות לגביו, הייתי אומר 'מה פתאום, אין מצב', ופוסל את זה. אני מכיר את רפי כאחד שהוא סופר בשליטה, ושהקולינריה היא הדבר הכי חשוב לו בעולם. כששמעתי מה שקרה, זה ציער אותי מאוד, כי אסור שמקומות כמו שלו ילכו לאיבוד. זאת היתה באמת קולינריה ישראלית ברמה גבוהה".
אתה מאמין שהוא עוד יחזור לתחום?
"כן, חד־משמעית. זה חי ובועט אצלו, ואוי לנו אם דבר כזה לא יחזור. אני הכי מתבאס על מסעדות כמו 'רפאל' ו'מול ים', שנשרפה ונגמרה. היו שם אנשים שהקדישו את חייהם לקולינריה. וזה צריך להמשיך כך".
אתה בקשר עם רפי?
"לא. נפגשנו בפעם האחרונה לפני ארבע שנים והלכנו לאכול יחד, אחרי כמה שנים שלא התראינו. זה היה מרגש. רפי הוא גאון, הכל אצלו צריך להיות מושלם - וזה שיגע אותו".
ואותך זה משגע?
"אני יכול לא לישון בלילה כשזה לא מושלם. אשתי אומרת לי כל הזמן, 'די כבר, תירגע'".
• • •
אחרי "רפאל" התחיל שטרית לפנטז על מקום משלו, שבו יגיש ללקוחות את חלומותיו בצלחת. "אני ונעמה חיפשנו במשך שנה מבנה נטוש בכל האזורים סביב תל אביב. בסוף מצאנו נגרייה מהממת במושב אודים. זה היה אתגר גדול, כי באותם ימים פרצה מלחמת לבנון השנייה. הלכנו לבנק לחתום על בקשת הלוואה, כשאנחנו משקשקים. נעמה היתה הכי בעניין, אבל אני התפללתי שייפול עלי טיל וימנע את כל זה. בסוף חתמנו, והקמנו באודים את 'ויולט', מסעדה צרפתית. לקוחות אמרו לי, 'אבל אתה מרוקאי'. אלא שהאופנה אז היתה ששפים מבשלים אוכל צרפתי או איטלקי".
"אמרתי שאם אקבל תשובה חיובית מ'משחקי השף' - לא אעשה קעקוע". עם מושיק רוט, מירי בוהדנה ואסף גרניט בתוכנית // צילום: מיכה לבונטין
הביקורות היללו, הלקוחות זרמו, אבל העבודה התובענית במסעדה גבתה משטרית מחיר אישי גבוה. "בשורה התחתונה זו היתה חוויה קשה, הסיוט של החיים שלי. היו רגעים קטנים של אושר, אבל השאר היה כמעט בלתי אפשרי. אחרי שלוש שנים התחלנו להפסיד כסף, ואחרי חמש שנים סגרנו סופית. אבל אני לא מצטער על אף שנייה. הרמתי מקום טוב".
בשנים האחרונות נסגרות המון מסעדות בישראל. שפים מדווחים על קושי עצום לשרוד.
"כן, זה מקצוע קשה מאוד. סדר יום מטורף, שבו אתה חוזר הביתה ב־12 בלילה ומנשק את הילדים כשהם כבר ישנים. אני מתעורר ב־6 וחצי, מלווה אותם ברגל לבית הספר ולגן - שזה הזמן היחיד שיש לי איתם - ומשם יוצא לאימון כושר ולעבודה.
"אני לא יודע מה זה לעשות קניות. רק בשישי־שבת אני עם אשתי והילדים, כשאני לא עובד. מאז הצילומים של 'משחקי השף' אני רץ כל הזמן בין המסעדות שלי. רוח השף חייבת להיות שם כל הזמן, לא רק בשביל הלקוחות אלא גם בשביל הטבחים. לא מספיק להיות שף טוב, צריך להיות מנכ"ל טוב ומנהל טוב. זה הרבה יותר מלבשל ולארח. צריך להסתכל על המערכת מכל ההיבטים ולהקדיש הרבה תשומת לב ליחסי ציבור, לטיפול בלקוחות, לפתרון בעיות, אפילו לבחירת המוזיקה, ועוד אלף ואחד דברים".
הילדים מתלוננים שהם לא רואים אותך מספיק?
"אני כל הזמן בוכה לאשתי שאני לא אבא מספיק טוב. אבל היא אומרת שזה ממש לא נכון, כי במינימום הזמן שאני איתם אני נותן להם כל כך הרבה מעצמי. אני מנתק את הטלפון ואני הכי איתם בעולם".
לאחר סגירת המסעדה באודים קיבל הצעה מפתה מהבעלים של "קיצ'ן מרקט", לקבל לאחריותו את המסעדה בנמל תל אביב. "הגעתי לשם וראיתי מלצרים רוקדים על שולחנות, עם משה פרץ ברקע. אמרתי מייד 'לא, לא, לא'. לא שיש לי בעיה עם משה פרץ ברקע, אבל המסעדה הקודמת שלי היתה עם מפות לבנות, וזה לא התאים לי. השותפים ביקשו ממני לישון על זה לילה לפני שאני מחליט".
וחזרת עם תשובה חיובית.
"זיהיתי אצלם רעב גדול מאוד להצליח, והשתכנעתי שיחד ניצור משהו חדש. קראנו לזה מוטציה קולינרית, כי יצרנו צלחת מאוד מדויקת באווירה מאוד משוחררת, עם משה פרץ ברקע. בהתחלה היה לאנשים קשה לקבל את זה, אבל אז הביקורות היו טובות - והמחזור של המקום גדל פי שלושה".
לאור ההצלחה החליטו שטרית ושותפיו לפתוח מסעדה נוספת בתל אביב. הפעם הוא נכנס לנעליו של רפי כהן ב"חמש", שהפכה למסעדת "משייה" ב־2015.
"רציתי מסעדה ישראלית. בשבילי אוכל ישראלי זה להביא את המטבח שכולנו גדלנו עליו, בדגש על אוכל מרוקאי. תמצא פה סחוג ועמבה ומתכונים של סבתא שלי. בהתחלה חשבתי שאנשים לא יקבלו את זה יפה, כי בשבילי האוכל הזה נראה מאוד מונוטוני ומשעמם, אבל הם הגיבו לזה במחיאות כפיים. זה פשוט תפס.
"אני מוצא את עצמי מדבר עם אמא שלי כל היום על מתכונים, על איך סבתא בישלה. נוסע לכפרים ערביים, חוקר ולומד, כי יש לי מחויבות להמשיך את העומק הזה, שמביא לתפריט משהו מיוחד".
במשך עשורים בני העדה המרוקאית התמודדו עם תחושות קיפוח מצד הממסד. הכרת את זה באופן אישי?
"כן, אתה גדל בתוך זה, אי אפשר להסתיר. היום אנחנו לא במקום הזה. הנה, בתוכנית שלנו יש שף מרוקאי ממעלות והמנחה מירי בוהדנה היא משדרות, וכל שאלה כזאת בתקשורת מציפה את זה.
"בדיוק עכשיו הבת שלי למדה לקרוא, וכשהיא תקרא את הכתבה, היא תשאל אותי 'למה התכוונת?' תהיה לה סיבה לחקור את זה שוב, וחבל. צריך לחיות כבני אדם שווים, וזה הכל. אני לא מבין את אלה שמשנים את שם המשפחה המזרחי שלהם. זה משגע אותי. אני רוצה שהבת שלי, אופיר שטרית, תהיה לגיטימית בכיתה שלה. זה מגניב וזה אחלה".
בעולם הקולינריה יש קיפוח?
"ממש לא. כמו שעומר אדם הוא מלך, כך אוכל מזרחי מופיע בכל המסעדות. הרבה פעמים אני נהנה להיות אשכנזי, כי אני נשוי לאשכנזייה. המשפחות שלנו מאוד יחד".
יש אוכל שלעולם לא תבשל?
"אני לא מגיש במסעדות שלי חזיר. אין לי בעיה להגיש פירות ים, אבל לא חזיר. יש לי מערכת יחסים מורכבת עם הדבר הזה, כי בחו"ל אני אוכל חזיר ובארץ לא. בכל מקרה, הוצאתי את זה מהמסעדה".
אתה מקפיד על חוקי הדת?
"לא, אבל אני תמיד רואה מולי את אבא שלי. אנחנו מבשלים במסעדה בשבת, האש דולקת, אבל אני משתדל לא להדליק אותה בעצמי, וגם בבית אני לא מדליק. אני אוכל פירות ים ומערבב חלב עם בשר, ואבא שלי יודע את זה. אני כן רוצה שמשהו יעבור לילדים שלי, כדי שיגדירו את עצמם כיהודים. אני חושב שזאת חובתי כאבא. אחרי שהם יגדלו - שיעשו מה שירצו".
בכיפור אתה צם?
"צם, וגם מדביק מסקינג־טייפ על השלטר, כדי שהאור יישאר דולק. לא עולה בדעתי לא לצום".
יש לך קעקועים?
"חלמתי הרבה זמן לעשות, אפילו קבעתי תור עם נעמה, אבל אז אמרתי שאם אקבל תשובה חיובית מ'משחקי השף' - לא אעשה. זה היה מין שיח כזה שלי עם אלוהים, ויום לפני התור שלנו קיבלתי את התשובה החיובית. היא עשתה קעקוע ליד כף היד, אבל אני לא אעשה עד יומי האחרון, למרות שאני מטורף על זה".
מה העמדה שלך בנושא טבעונות?
"ברמה האישית, אין לי צל של ספק שיום אחד אהפוך לצמחוני, אבל לא טבעוני. זה נראה לי ללכת רחוק מדי. אני פריק של ירקות וירוקים. המטבח שלי פחות ידידותי לטבעונים, אבל התופעה כבר כאן, ואי אפשר להתעלם ממנה. יש סוג של התבגרות שעברתי, והיום אני יכול להגיש מנה שהיא רק קולרבי או רק דלעת, ואנשים נהנים ממנה".
במסעדות שלך אתה שם דגש על קינוחים. יש ביקורת גדולה על המחירים המוגזמים בתחום הזה.
"במסעדות שלי מתמחרים את הקינוחים במחירים נמוכים, כי אני רוצה להיות נגיש. בהרבה מסעדות אני רואה הגזמה במחירים, וזה מבאס אותי לראות שולחן של ארבעה אנשים לוקח רק קינוח אחד. זה הורג אותי".
כמעט עשור שהשפים בישראל שולטים. מככבים בריאליטי בפריים־טיים, מקבלים קמפיינים, מתארחים דרך קבע במדורי הרכילות ומתנגחים זה בזה ברשתות החברתיות. שטרית חיכה שנים בסבלנות שזה יקרה גם לו. "זה תמיד ישב אצלי איפשהו בראש. אחרי שמאיר אדוני עזב את 'משחקי השף', יצאתי יום אחד לקטוף עשבים למסעדה, ושמעתי את הטלפון באוטו מצלצל. אמרתי לעצמי בלב, 'זה בטח ממשחקי השף'. חזרתי לאוטו ועניתי. זאת היתה מיכל אדלר, יוצרת התוכנית".
השתתפת באודישנים הראשונים לתוכנית - וכשלת.
"כן. לטלוויזיה יש השפעה, וצריך להיות חלק מזה. כבר היה לי קילומטראז' כשהלכתי לאודישנים, אבל הייתי עדיין חדש בתל אביב וב'קיצ'ן מרקט'. אני שמח שלא עברתי, כי היה בי משהו בוסרי. הייתי מלא מניירות ולא מספיק מגובש. היום, כשאני יושב כשופט ליד מושיק רוט, שף עם שני כוכבי מישלן, וליד אסף גרניט, שכבר עשה קילומטראז' משלו, אני מרגיש מספיק ראוי לעשות את זה. אני מגיע לנקודה הזאת הרבה יותר בוגר, ויודע מה אני רוצה".
לא היה קשה לך להצטרף בעונה שלישית למערכת שכבר עובדת?
"לקח לי בדיוק חמש דקות להתרגל. מהר מאוד הרגשתי נוח, נכנסתי לאווירה ורצתי קדימה".
כשהתקשרתי לקבל ממך תגובה ראשונה על הצטרפותך לתוכנית, נשמעת מבוהל מאוד.
"אכן, עשית לי את התקף הלב הראשון שלי, כי לא ידעתי מה הולך לקרות בתוכנית, ופתאום זה בעיתון, עם תמונה. אני זוכר שהתקשרתי לאשתי וביקשתי שתגיע מייד, כי הייתי בהתקף פרנויה. לא הייתי מוכן לזה".
אתה מחליף את מאיר אדוני. אפשר להשוות ביניכם מבחינה מקצועית?
"את אחד הקורסים הראשונים שלי בצרפת, קורס לחם, עשיתי עם מאיר. אנחנו אומרים זה לזה שלום כשאנחנו נפגשים, אבל אנחנו לא בקשר. שנינו מזרחיים, שנינו מבשלים מטבח מאוד יצירתי, והיו תקופות שרכבנו על אותו ז'אנר. היום המטבח שלנו מאוד שונה".
מאיר אדוני הוא שופט רגשן. גם אתה כזה?
"אני מגלה תמיד רגישות, וזה עולם אמוציונלי, אבל לא בכיתי בצילומים. דווקא מושיק נעשה רגשן, אני חושב שהילדה שנולדה לו הוציאה ממנו את הרגש, וזה יבוא לידי ביטוי על המסך. מהמם לראות אותו בוכה".
לא היה ראוי להכניס גם שפית לפאנל?
"אין ספק שזה יותר עולם של גברים, ולא כי לנשים אין את הכישורים. זה יותר מורכב. התחום הזה מצריך הרבה הקרבה, שלא תמיד מסתדרת עם חיי המשפחה. אשתי עזבה את המסעדנות, כי בשלב מסוים היא רצתה לגדל את הילדים ולהישאר איתם בבית.
"עכשיו חזרתי עם אשתי מאוסלו, אכלנו שם ארוחה שעלתה 5,800 שקלים". שטרית // צילום: כפיר זיו
"יש לי במסעדות סו־שפיות שעושות עבודה וואו. אני חולה על ידיים של נשים במטבח ועל הצורה שהן חושבות במטבח. הן טובות מאיתנו פי כמה, עובדות עם הרבה רגש. יש בארץ שפיות מהממות, רק לאחרונה אביבית פריאל זכתה בתואר 'שפית השנה'. ככל שיהיו יותר שפיות, כך נראה אותן יותר גם בטלוויזיה".
• • •
בשנים האחרונות אנחנו שומעים על הרבה משחקי אגו והתנהגויות קפריזיות של שפים.
"תמיד היה אגו במקצוע הזה. עם השנים, השפים הפכו לרוקסטארים שיכולים לאבד את הראש בשנייה. הם שומעים כל הזמן מחמאות כמה הם מוצלחים - ומאבדים את זה. אני שמתי לי סטופרים. אמרתי לשותפים שלי, וגם לאשתי, שאם הם מזהים שאני מאבד את זה - שיעצרו אותי. שמתי לעצמי כמה כללי ברזל".
כמו?
"ראשית, לא לבגוד לעולם באשתי, כי היא דבר מאוד טוב שקרה לי בחיים. תמיד יש פיתויים, אבל אסור לשכוח מאיפה באנו ולאן אנחנו חוזרים. בלי אשתי אני לא אני. שנית, לא להשתמש בסמים. אני מפחד מהדבר הזה, כי אני מאוד אוהב להיות בשליטה. סמים זה קו אדום בשבילי".
ואלכוהול?
"אלכוהול אני אוהב, אבל בגבולות. כשאני מאבד את הגבולות אני הורס לעצמי, ואז אני שואל מה עשיתי ומתאכזב מעצמי".
יצא לך להיתקל במקרי אלימות מצד שפים?
"שמעתי הרבה סיפורים, והייתי לאורך השנים במטבחים מאוד קשוחים. רפי היה מאוד קשוח ולא שמעתי אותו מקלל. גם אני מאוד קשה במטבח והכללים מאוד ברורים, אבל אני לא מנבל את הפה ולא מעיף צלחות. יש קווים אדומים. זה מקום עבודה, וחשוב לי שהעובדים שלי ייצאו החוצה ויידעו שהייתי איתם בסדר".
ועכשיו אומרים עליך שאתה המאמי של השפים בתוכנית.
"לא רציתי להיות כזה, אבל נראה לי שזה מה שיהיה. עורכי התוכנית כל הזמן אומרים לי 'איזה מאמי אתה יוצא', ואני אומר להם שאני שף, שאני אמור לצאת קשוח. אבל זה מי שאני, וכנראה אין מנוס מזה. לי חשוב להיות אני, ואם העם יאהב - אז אני בסדר".
"מאסטר שף" היתה אופציה מבחינתך?
"כבר באודישנים ל'משחקי השף' התחילו לחזר אחריי מ'מאסטר שף' וקיבלתי כמה פניות. מהר מאוד הבנתי שאני רוצה את 'משחקי השף', כי זה ריאליטי שהכי קרוב למה שאני עושה היום. למרות שהצילומים הסתיימו, אני בקשר עם המתמודדים מהקבוצה שלי".
אתה מקפיד להתאמן מדי יום ולשמור על התזונה. איך זה מסתדר עם הטעימות הרבות בתוכנית?
"אין לי בעיה לטעום, אבל יש לי בעיה עם אכילת יתר. בצילומים היו ימים שטעמנו הרבה פלאפל, למשל. אבל הבעיה התחילה כשסיימנו את הטעימות, ויושב לידך בחור כמו מושיק, ובא לו לאכול קסטה. אז אתה גם אוכל. אכלנו הרבה ג'אנק, וסיימתי את הצילומים עם שמונה וחצי ק"ג נוספים. כשסיימנו נעלתי את הלסתות, כולל כשעשינו על האש ביום העצמאות, ואפילו לא אכלתי ירקות אדומים. שלשום הצטלמנו שוב והזמינו לנו פיצות, ולא נגעתי. הבאתי איתי מהבית גבינה חצי אחוז וחטיף חלבון, וצלחתי את היום בענק".
בבית הוא מבשל רק לעיתים רחוקות, בעיקר כשהוא ואשתו מארחים. "יש הבדל ענק בין בישול בבית לבין בישול במסעדה. במסעדה אתה מספק צרכים וציפיות של אחרים. בבית אני מבשל לפעמים ומאלתר, אבל מעדיף לא להיכנס לזה בכלל".
אתה אוכל בחוץ?
"כשאני לא בדיאטה. אני אוהב לראות מה קורה בארץ עם מסעדות חדשות וקטנות, וטועם יותר ויותר אוכל רחוב. את התענוגות הגדולים שלי אני שומר לארוחות בעולם, ומשקיע בזה הרבה כסף. אני נוסע לפחות שלוש פעמים בשנה לחו"ל, ובכל פעם אני הולך לפחות לארבע מסעדות, רובן עם כוכבי מישלן".
מה הסכום הכי גבוה שהוצאת על ארוחה?
"עכשיו חזרתי עם אשתי מאוסלו. אכלנו במסעדה של שלושה כוכבי מישלן, והארוחה שם עלתה 5,800 שקלים, בלי שהתפרענו על יין. חלמתי הרבה זמן להגיע למסעדה כזאת, וכנראה היו לי הרבה מאוד ציפיות, כי בסופו של דבר, זה לא היה שווה את הכסף. גיליתי שבמסעדות שלושה כוכבים אני פחות נהנה".
בקיצור, עדיף שווארמה.
"אני עף על שווארמה. אשתי אומרת לי שהיא לא אוהבת שווארמה, איך אפשר להגיד דבר כזה? אני מרשה לעצמי פעמיים בשבוע בשר שמן".
אתה מעלה תמונות של המנות לאינסטגרם?
"ברור. אני מנסה להעלות מנה אחת ליום. אני רואה את האינסטגרם כתיק העבודות שלי, ומנסה שזה יהיה איכותי. לפעמים אני לוקח תמונות שהטבחים שלי צילמו ומעלה. לא מכור לזה ברמה של מספר הלייקים שקיבלתי, אבל מבין שזה כלי עבודה חשוב".
מה החלום הבא שלך?
"להביא את כוכב המישלן הראשון לישראל. אני לא יודע אם אפרוש אז, או שאצרח מרוב אושר. בא לי שאנשים יגיעו לארץ כי מדריך מישלן אמר שיש כאן מסעדה ששווה לבקר בה".
חשבתי שתרצה לפתוח מסעדה מצליחה בחו"ל, כמו אייל שני, אסף גרניט ומושיק רוט.
"אני מעדיף לעשות את זה בישראל, אבל אם תבוא הצעה מספיק טובה - אני יודע שבחו"ל אוכל לעשות את זה יותר מהר. הייתי במסעדה של אסף בפריז והתעלפתי ממה שקורה שם, כולל כפיים לסטטיק ובן־אל ברקע. זה היה מדהים".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו