האנטישמיות מתגברת: עלייה בביטויים אנטישמיים בכל המרחב הציבורי מאפילה על ירידה מתונה (9%) באלימות הנמשכת מזה כמה שנים. כך מעלה דו"ח האנטישמיות בשנת 2017 של מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה שפועל באוניברסיטת תל אביב ופורסם היום (רביעי), רגע לפני יום השואה שיחול מחר.
הדו"ח מעלה כאמור כי לצד הירידה המתונה באלימות נרשמה עלייה בכל יתר צורות הביטוי האנטישמיות, בייחוד בהצקות בבתי ספר וברשתות החברתיות, אותה תיארו נציגי קהילות וארגונים יהודיים כדרמטית. הציר האנטישמי מתואר ב"משולש" המורכב מעליית הימין הקיצוני, התחזקות שיח אנטי ציוני בשמאל המלווה בביטויים אנטישמיים, והאסלאם הרדיקלי.
"יהודים היו חשופים בייחוד ברשתות החברתיות, לאיומים ישירים, הצקות, התנכלויות, עלבונות וקריאות ופגיעה ביהודים במקומות עבודה. בבתי ספר, באוניברסיטאות, במוסדות יהודיים בסביבת המגורים, במגרשי הכדורגל, בהפגנות ברחובות" (מספרית, במרכז קנטור תועדו בשנה שעברה 327 תקריות אנטישמיות ברחבי העולם לעומת 361 שנספרו בשנת 2016 - ד.ל).
התירוץ: הכרזת טראמפ
מחברי הדו"ח מדגישים, כי מקור האירועים אינו רק בחוגים או ארגונים מוסלמים וערביים, באשר הפגנות אירעו בארצות שונות בהשתתפות של תנועות מכל הקשת הפוליטית וביטאו מורת רוח בהתפתחויות פוליטיות רבות שאינן קשורות לנושא ירושלים או לסכסוך הישראלי – הפלשתיני, דבר המעורר תחושות קשות של חוסר ביטחון בקרב יהודים וחשש לשחיקה במרקם החיים הקהילתיים. ביטוי לכך נמצא בתחושות לאור הירצחן של שרה חלימי ושל מרים קנול בביתם שבפריז.
השבועות האחרונים של 2017 (והחודשים הראשונים של 2018) התאפיינו במספר רב של אירועים אנטישמיים ברחבי העולם, שמקורם או התירוץ לקיומם הוא בהכרתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל, בדצמבר 2017. מקור האירועים, שכללו הפגנות סוערות מלוות בסיסמאות אנטי-יהודיות ואפילו קריאות להרג ובשריפת דגל ישראל, אינו רק בחוגים או ארגונים מוסלמיים וערביים.
הפגנות אירעו בארצות שונות בהשתתפותן של תנועות מכול הקשת הפוליטית והן ביטאו מורת רוח מהתפתחויות פוליטיות רבות נוספות שאינן קשורות לנושא ירושלים או לסכסוך הפלשתיני-ישראלי. ב- 2017 65% מהתקריות האנטישמיות האלימות היו מקרים של פגיעה ברכוש (214 במספר); איומים – 20% מהתקריות (64 במספר) ולאחר מכן תקריות שבהן נעשה שימוש בנשק קר ובהצתות. בחלוקה למדינות, הרי שבארה"ב תועדה עלייה דרמטית של 57% בשיעור התקריות (1,286 לעומת 1,267 בשנה שלפני כן).
"אקסודוס פנימי"
בצרפת נרשמה ירידה של 7.2% במספר הכולל של התקריות, אך חלה עלייה בתקריות האנטישמיות האלימות, שעלו ב-2017 מ- 77 ב-2016 ל-97. כמה עשרות אלפי יהודים שינו בשנים האחרונות את מקום מגוריהם בתוך המדינה, במה שמחברי הדו"ח מכנים "אקסודוס פנימי".
באוסטרליה נרשמה עלייה של 9.5% בתקריות האנטישמיות בעוד בבריטניה נרשמה עלייה של 3% ותועדו 1,382 תקריות אנטישמיות. זאת ועוד, ביטויים של אנטישמיות קלאסית מסורתית נשמעים מחדש, ואפילו המונח "יהודי" שב והופיע כמילת גנאי. "אין עדיין תשובה חד משמעית לשאלות, האם עלייתן של מפלגות ותנועות ימין היא בהכרח מתכון בדוק לאנטישמיות, והאם הפליטים שהגיעו ב-2015 ו-2016 העלו בשנה החולפת את רף הפשיעה בכלל ואת רמת האנטישמיות בפרט", מצוין בדו"ח.
מגמה מדאיגה נוספת עלייה מצביעים מחברי הדו"ח, נוגעת להתחזקות הימין הקיצוני במספר ארצות באירופה ובארצות הברית, שהביאה לעלייה בהופעתם של סיסמאות וסמלים, המזכירים ליהודים את שנות השלושים של המאה הקודמת. הישגיו של הימין הקיצוני אינם יכולים להסיח את הדעת מהעלייה באנטישמיות בקבוצות שמאל, התומך בגישות מוסלמיות רדיקליות ואנטי-ציוניות המתבטאות בגילויים אנטישמיים, כמו ה-BDS, ה-ANTIFA ובקרב מפלגת הלייבור בבריטניה בהנהגתו של ג'רמי קורבין. מנהיגים וממשלות מצהירים על תמיכתם בישראל ובקהילות היהודיות, אך "ככל שחולף הזמן, ומלחמת העולם השנייה והשואה, הופכות לעבר רחוק, כן נחלשת המחויבות כלפי ביטחונם של יהודים ושל ישראל בקרב הדורות הצעירים", לשון הדו"ח.
הנזק העיקרי שגרמה האנטישמיות לאחרונה הוא כרסום מסוים בחיים היהודיים הקהילתיים מאחר שיש יהודים הנמנעים מהשתתפות בהתכנסויות המסורתיות, ואינם מזוהים כיהודים במרחב הציבורי, וכך נפגעים חיי הקהילה והזהות היהודית. תחושה של היעדר שייכות מלאה לסביבה קשורה באמון הניתן - או שאינו ניתן – ברשויות, ובייחוד במשטרה, וחשיבותו של אמון זה מכרעת. הכרסום ניכר בעיקר בבתי הספר היהודיים, שחלקם מגביל פעילויות או נסגר, ורובם מתמודדים עם בעיות של תקציב וביטחון. כתוצאה מכך, מתהווה תופעה חדשה - מעבר לבתי ספר קתוליים, ששכר הלימוד בהם נמוך יותר, ואין בהם תלמידים מוסלמים.
במבט רחב היקף, בין השנים 2006 ל-2014 מספר המקרים האלימים נע בין 600 ל-700 בשנה בעולם, ובשנים האחרונות הוא נע בין 300 ל-400. כאמור, לעומת הירידה המתונה באלימות, נרשמה עלייה בכל יתר צורות הביטוי האנטישמיות ובייחוד בהצקות בבתי ספר.
בצד ההישגים שמונים מחברי הדו"ח נמנים פיתוח כלים המזהים אנטישמיות ברשת והקמת מערך ניטור במספר שפות; חיזוק החקיקה המגבילה במרחב האינטרנטי והטלת קנסות כבדים, עלייה במספר ההגבלות החוקיות והפיננסיות על תנועת ה-BDS. מחברי הדו"ח ממליצים על שורת צעדים, בהם שיתוף פעולה הדוק, ואפילו הקמת ארגון גג, בין הקהילות והארגונים היהודיים הרבים שמנהלים מעקב אחרי אנטישמיות כמו גם הקמת קואליציות עם מיעוטים וקבוצות אחרות המופלות לרעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
