"אפילו הרב עובדיה יוסף הוציא פסק הלכה על שמי"

שנת 1994 היתה כנראה השנה המשמעותית בחיי. חוויתי בה בפעם הראשונה את ההצלחה וההכרה של המיינסטרים, שלא האמנתי שאי פעם אגיע אליהן. 

באותה השנה נבחרתי בפעם הראשונה לזמרת השנה של רשת ג', החידוש שלי לשיר "ישנן בנות" נבחר לשיר השנה, האלבום "אומפטמפה" הגיע למעמד פלטינה, ואפילו הרב עובדיה יוסף הוציא פסק הלכה על שמי, כאשר נשאל אם מותר להתחפש לדנה אינטרנשיונל בפורים - וענה שכן. 

זו גם היתה השנה שבה נפרדתי מהסרט המפורסם על המצח, שהיום אני מסתכלת עליו בתמונות ולא מבינה מה חשבתי לעצמי.

אני זוכרת את ההופעה הראשונה שלי מחוץ לתל אביב, במועדון "הפורום" בבאר שבע, כשאני עולה לבמה ומוכנה נפשית לקבל כל תגובה שהיא. צילמתי את ההופעה הזו בשביל עצמי בווידאו, וכשחזרתי הביתה הסתכלתי על זה שוב ושוב - על הקהל ולא עלי. ראיתי שם את הנוער הבאר־שבעי שצועק, מחבק ומריע באהבה. לא האמנתי שזה באמת יכול לקרות. 

מה שבאמת היה יפה הוא שההצלחה הגדולה, הקבלה למיינסטרים והחיבוק הגיעו דווקא מהעם, ולא מהממסד. מהפריפריה ומאנשים שהזדהו עם הרעיון הזה שכל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. שאסור לוותר על החלומות שלך, שלא תפחד להיות אמיתי; תהיה אמיץ מספיק לא לשקר ואז באמת יקבלו אותך. הקהל הוא בעצם זה שאילץ את הממסד לקבל אותי. 

אבל בשנה הזו גם חוויתי את הערב הכי עצוב וקשה של חיי, שהיה בית הספר החשוב שלי לחיים יותר מכל ההצלחה. אחרי כל ההישגים הגיעה ההשתתפות בקדם האירוויזיון, עם השיר "לילה טוב אירופה". בתחילת הקריירה היה לי די ברור שהשאיפה היא להצליח בעולם, ונדמה היה שזה יהיה אפילו קל יותר מאשר בארץ השמרנית. קדם האירוויזיון היה אמור להיות ההזדמנות לפרוץ לחו"ל. 

למרות ההצלחה, לא היה ברור איך הקהל ברחבי הארץ יצביע, כשמדובר בבחירת אמן שאמור לייצג את המדינה. כשהניקוד התחיל להגיע, אני הייתי במקום הראשון על הלוח, והתחלתי להרגיש שהנה החלום הופך למציאות וזה קורה. אבל בהמשך הערב, ליאורה - עם השיר "אמן", השמלה הלבנה והנרות - השאירה אותי במקום השני ובארץ. 

ברחתי מהאולם בלי שיראו אותי, ולא רציתי לדבר ולשמוע אף אחד. חזרתי הביתה למיטה שלי והרגשתי שהחלום הגדול שלי נגוז, ושפספסתי את ההזדמנות הגדולה של חיי. זה היה לילה של בכי שלא נגמר, גם כשעלה הבוקר. אילו רק היה מגיע מלאך ואומר לי שזה לטובתי ובעוד שלוש שנים, כשאהיה יותר בשלה ומקצועית, יגיע הדבר האמיתי, היו נחסכים ממני הכאב והדמעות. 

בשנה הזאת, שהיתה כל כך עוצמתית, לא ידעתי שכל זה הוא רק ההקדמה למשהו הרבה יותר גדול. ששם הבמה שלי "אינטרנשיונל", שהמצאנו אותו ממש כבדיחה, בהומור, יגשים את עצמו. 

אם אפשר לוותר על הצניעות לשני משפטים, גם לא העזתי לדמיין אז שכל מה שכתוב כאן על המהפכה, פריצת הדרך וההצלחה ייכתב ארבע שנים מאוחר יותר גם בספר דברי הימים של אירופה, כאשר אייצג את המדינה באירוויזיון עם השיר "דיווה" - ואזכה בתחרות. 

לעולם אהיה אסירת תודה לקהל הישראלי, שבזכותו כל זה קרה והוא היה האור לגויים והראה דוגמה של ישראל יפה, ליברלית ופתוחה, שנותנת תקווה לעולם.

•  •  •

דנה אינטרנשיונל, זמרת טרנסג'נדרית פורצת דרך, נולדה בשם ירון כהן ב־1972 וגדלה בתל אביב. ב־1993 הוציאה את "סעידה סולטנה" בהפקת הדי.ג'יי והמפיק עופר ניסים, שזכה להצלחה מסחרית, והחלה בשינוי מינה מזכר לנקבה. ב־1997 ייצגה את ישראל באירוויזיון עם השיר "דיווה" וזכתה במקום הראשון. בעקבות הזכייה החלה בקריירה בינלאומית מצליחה והפכה לנציגה בולטת של הקהילה הלהט"בית בכלל ושל קהילת הטרנסג'נדרים בפרט. בסוף אותה שנה בחר בה המגזין האמריקני "טיים" לאחת מחמשת האנשים המשפיעים בעולם לאותה שנה, והיא אף פתחה את אירועי הספורט של אולימפיאדת הגייז שבהולנד. מאז המשיכה להופיע בארץ ובחו"ל ולהוציא אלבומים ולהיטים. שירה "Love Boy", שפזמונו לקוח משירה של מרים ילן שטקליס "ידידי טינטן", היה השיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי בעשור הקודם. 

פרויקט "70 שנים, 70 פנים" יפורסם במלואו בימים הקרובים