"קיבלתי מתנת אל, אני לא צריכה להתנצל"

ליעל־שִׁלְבִּיָּה רצו בכלל לקרוא שלהבת־יה. זה היה השם הכי קרוב לשִׁלְבִּיָּה, שמה של סבתא רבתא שלה שנפטרה בסמוך ללידת הנינה. הלכו הוריה אצל הרב, להתייעץ איתו על השם שרצו לתת לתינוקת בעלת העיניים הענקיות והירוקות, אבל הרב חשב אחרת. "שלהבת־יה זה לא שם טוב", הוא פסק, "יש בו יותר מדי להבות ואש". "אז החלטנו לקרוא לה יעל, ולהוסיף את שלביה כשם שני", מספרת אמה, עופרה. "והוגים את השם שִׁלְבִּיָּה, כמו שלגיה, רק במלעיל".

"אבל מה זה שלביה?" אני מתעקשת להבין, "הרי יש לשם הזה פירוש".

"שלביה זה שם של דג", מבהירה עופרה. "הסבא שלה מצד האבא גדל באי ג'רבה. הג'רבאים היו ידועים באמונתם הגדולה בעין הרע, ולכן היו נוהגים לכנות אנשים בשמות של דגים כסגולה נגד עין הרע. גם לאחותה הגדולה של יעל הצמדנו שם של דג, היא קרויה מעיין־סְבירְסָה".

אז רגע, מה כתוב ליעל בתעודת הזהות אם שלביה זה לא שם המשפחה שלה?

"יעל־שלביה כהן. אבל כמה יעל כהן את מכירה? המונים, נכון? והנה, יעל שלביה יש רק אחת. זה היה מהלך מבריק של הסוכן שלה. להוריד את הכהן ולבדל אותה מהשאר גם בשם".

בתחילת ינואר התבשרה יעל בת ה־16 וחצי, תלמידת אולפנה מנהריה, שהיא נמצאת במקום ה־17 ברשימת 100 הפנים של הנשים היפות בעולם, שמפרסם כבר שלושה עשורים איגוד המבקרים העצמאי, שבראשם עומד טי.סי קנדלר, מבקר קולנוע לשעבר. הרשימה הזו הפכה במרוצת השנים לאחת הרשימות היוקרתיות, המובילות והמסוקרות ביותר בעולם. הישראלית הנוספת שנמצאת ברשימה היא גל גדות, והיא דורגה במקום ה־22. מי שדורגה במקום הראשון השנה היא השחקנית והדוגמנית ממוצא פיליפיני ליזה סוברנו.

הבשורה על הזכייה המשמחת תפסה אותה לא מוכנה. עד היום אין לה או לסוכן שלה מושג איך היא התברגה למקום המכובד הזה, ועקפה את הוונדר וומן הישראלית. עד אז קצב עבודתה היה מצוין, ובתוך שנה היא הספיקה לדגמן לפוקס ולקסטרו, ולהצטלם בבירות האופנה השונות כמו פריז ומילאנו, וגם במונטה קרלו, בשבדיה, בפולין ובארה"ב.

אולם מאז פרסום הדירוג ההצעות זורמות בקצב מהיר יותר, ושלביה אף נבחרה לפרזנטורית של רנואר, לצד יהודה לוי, ניבר מדר וגפן ברקאי. בעוד כמה שבועות יעלה קמפיין נוסף שלה, לחברת הסטארט־אפ הישראלית "סירין לאבס", שאליו הצטלמה בברצלונה עם לא אחר מאשר קפטן קבוצת ברצלונה ליונל מסי, שעליו היא אומרת ש"הוא ממש חמוד, שקט כזה, הוא לא באמת דיבר הרבה". 

השבוע היא היתה צריכה להגיע בשש בבוקר לצילומים של סרט פרסומת בתל אביב, מה שהצריך ממנה להתעורר בשלוש לפנות בוקר, להגיע לתחנת הרכבת הסמוכה לביתה בנהריה, לעלות על הרכבת של ארבע בבוקר ולהגיע לסטודיו בשש, בדיוק בזמן. היא אף פעם לא מאחרת.

הסרט כלל צילום קבוצתי בבגדי ים, וליעל תפרו במיוחד בגד ים שהוא סוג של שמלת סטרפלס, צנועה יותר, מכסה, בדיוק כמו שכתוב בחוזה הקשוח שלה. כי ככה היא, דוגמנית שומרת מסורת שהיא תלמידת אולפנה, עם כל מה שמשתמע מכך: אוכלת כשר, לא נוסעת או עובדת בשבת, לא מצטלמת בהלבשה תחתונה. ועם כל המורכבות הזו היא מרגישה "נפלא, ברוך השם", תודה ששאלתם.

אני פוגשת אותה בצהריים של אותו יום ארוך, לקראת הצילומים לכתבה הנוכחית, והיא נינוחה ומחויכת. ילדה טובה נהריה שמרשימה את כל צוות ההפקה בצניעות שלה, במקצועיות ובכוח שלה להחזיק יום עבודה ארוך ללא שמץ של קיטורים. 

זה לא רק היופי הסימטרי ועוצר הנשימה שלה, אלה כל התכונות הנדרשות מדוגמנית מצליחה שהתכנסו בה גם יחד, והן כוללות ראש על הכתפיים ואינטליגנציה רגשית, משמעת, אורך רוח ומבנה אישיות חזק דיו שיודע להתמודד גם עם לאווים שהיא מקבלת על כל מיני עבודות שונות.

בדרך חזרה אל הסטודיו, לירן הצלם לא יפסיק להתפעל. "מה זה הילדה הזו? היא סוס עבודה, והיא יכולה ללמד כמה דוגמניות צמרת איך מתנהגים על סט. העמידה שלה מול המצלמה, איך שהיא מחזיקה את הבגד, היכולת שלה להשתנות מפריים לפריים, להיות נערת פרחים רומנטית או אישה בשלה, הפרופורציות המושלמות שלה, הקונטרס בין הפנים הבהירות לשיער הכהה, היא מושלמת, בחיי, רק לכוון עליה תאורה ולצלם. אני לא חושב שהיא מבינה כמה רחוק היא יכולה להגיע".

בסטודיו, כשהיא שותה שוקו חם ואוכלת עוגיית אלפחורס ענקית, נדמה ששלביה מאוד מבינה כמה רחוק היא יכולה להגיע - והיא מכוונת לשם, מתרגשת מהתהליך ומאוד אוהבת את מה שהיא עושה.

ביחד אנחנו חוזרות לרגע הזה, שנה וחצי אחורה, כשבחשבון האינסטגרם שזה עתה פתחה התקבלה הודעה עם הצעה להצטלם להפקת אופנה למגזר הדתי. עד אז, האופציה לדגמן מעולם לא עלתה. החמיאו לה פה ושם שהיא יפה, אבל החיצוניות שלה מעולם לא היתה אישיו מבחינתה.

"הייתי בסוף כיתה ט', בת כמעט 15, וזה היה נשמע לי כמו חוויה כיפית דווקא. התייעצתי עם אמא והיא ענתה לי: 'ממש לא, מה פתאום. אם תתחילי עם זה, את לא תסיימי'. הצלמת ששלחה לי את ההודעה, מרינה מוסקוביץ', התעקשה, ואז אמא נשברה ואמרה לי: 'בסדר, סעי לתל אביב עם אח שלך, אבל זו פעם ראשונה ואחרונה שאת עושה את זה'".

הדרך מאותם צילומים אל סוכנות ITM היתה קצרה. הסוכן עומרי זוכר היטב את הפגישה הראשונה: "יעל הגיעה עם שיער ארוך, ממושקפת, בלי איפור, עם עור פנים לא מטופח, עם כפות ידיים לא מטופחות, לבושה בחצאית של דוסיות וכפכפים. הכי לא דוגמנית שיש, וזה היה חלק מכל הקסם שלה. אמרתי לאמא שלה באותה שיחה: 'את מבינה שהבת שלך הולכת להיות אחת הדוגמניות העסוקות בעולם?' ואמא שלה הסתכלה עלי בחשדנות, היא היתה בטוחה שאני אומר את זה לכל מי שנכנסת לסוכנות".

"מבחינה חיצונית לא רואים עלי את הסממנים האלה שאמורים לבוא עם האמונה". בקמפיין ל"רנואר" // צילום: יח"צ

"מייד אחרי שחתמנו על החוזה לקחתי את יעל ליום של מייקאובר. התחלנו בתשע בבוקר בטיפול פנים, היא הסתפרה, התאמנו לה עדשות, סידרנו לה את הגבות, קנינו לה בגדים ואקססוריז, היא עשתה פדיקור ומניקור, ואני זוכר שמרוב שזה היה לה זר וחדש היא התפוצצה מצחוק. בשעה אחת עשרה בלילה, כשסיימנו, פתאום יצאה ממנה הסינדרלה. 

"מאז היא לומדת. היא מבינה מה היא צריכה לעשות כדי להתנהל בין שני העולמות המנוגדים שהיא מגיעה מהם. היא מבינה איך צריך להתנהג בהתאם בתל אביב ומה מחייב המעמד שלה". 

ואז מגיעה הצעה מחו"ל לקמפיין ענק להלבשה תחתונה.

"נכון, ואנחנו מסרבים בנימוס. גם הסוכנויות שלה בכל העולם יודעות שהיא לא עושה את זה, והיא כל כך שלמה עם עצמה שהיא אפילו לא ממצמצת בעניין. אלה הגבולות הברורים שלה והיא לא חוצה אותם, גם לא תמורת סכומי ענק. בפסח הקודם קיבלתי הצעה של קמפיין למשקפיים בסכום של חצי מיליון שקל. הבעיה היחידה היתה שהצילומים נפלו בדיוק בערב החג. היא פשוט אמרה 'לא' והמשיכה הלאה. זאת היתה הפעם היחידה שהרמתי אליה טלפון וביקשתי ממנה לחשוב שוב על העניין והיא ענתה: 'עומרי, אלוהים מעמיד אותי במבחנים, אני לא רוצה להיכשל בהם'. איחלתי לה חג שמח, ואני לא אעז יותר לשכנע אותה לעבוד בשבת או בחג". 

ומה תעשו כשתגיע ההצעה מ"ספורטס אילוסטרייטד"?

"ההצעה כבר הגיעה. סירבנו בנימוס ואני יודע שהם לא ירפו מאיתנו, ויפנו אלינו בכל שנה. סירבתי לא רק בגלל עניין הצילום בבגד ים. צריך לזכור שעם כל הבשלות והבגרות שלה, היא עדיין בת 16. לטעמי, בת 16 עדיין לא צריכה להצטלם בבגד ים למגזין בסדר גודל שכזה".

וכשתגיע ההצעה מוויקטוריה סיקרט? 

"אני יודע שהיא תגיע. אחרי המקום שבו יעל דורגה בסולם 100 הנשים היפות בעולם, הדרך להיות אחת מ־12 המלאכיות של ויקטוריה סיקרט היא קצרה. אני לא יודע איך יעל תחליט להתפתח בעוד כמה שנים מבחינה מקצועית, אנחנו לא רוצים לצאת בהצהרות. בעוד כמה שנים היא כבר לא תהיה תלמידת אולפנה שהתחייבה לצילומים צנועים מול הנהלת בית הספר, ויכול להיות שזה כן יתאים לה, אני לא באמת יודע, אבל כרגע זה המצב, ואנחנו מסתדרים עם זה יופי".

•  •  •

ליעל יש ארבעה אחים: מיכאל (20), שלומד בכיתה י"ג, מעיין (18), שעושה שירות לאומי, ואיתמר (15) ואסף (14) התלמידים. אמא עופרה (50) למדה תואר שני בתכנון ערים ובגיאוגרפיה, והיא ספרנית באולפנת הראל שיעל לומדת בה וגם מתווכת דירות. אבא עופר (51) הוא עובד מפעל, ו"מאז שיעל טסה כל הזמן, הוא מכור לאפליקציה של מועדי ההמראות והנחיתות של נתב"ג".

"יש לי הרבה אחים, ואנחנו כולם בהפרשים של שנה-שנתיים", משתפת יעל. "אז בילדות היינו חבורה מאוחדת ומגובשת שתמיד היתה ביחד. היינו חברים טובים, תמיד היה לנו על מה לדבר. עם אחותי מעיין אני ישנה על מיטה אחת בחדר לא מאוד גדול, ואנחנו הכי הפכים שיש. היא דתייה אדוקה, מכוסה מכף רגל ועד ראש, שומרת נגיעה, נזהרת מלשון הרע, היא ממש צדיקה. ואני ההפך הגמור ממנה. אני דוגמנית שנוסעת כל הזמן לתל אביב, יוצאת עם חברות, מצטלמת מחובקת עם מסי.

"אני עדיין ילדה טובה, כן? אבל אני פניתי לדרכים אחרות ומעיין לדרכים אחרות. אני יודעת שקשה לה עם חוסר הצניעות שלי, לאו דווקא בצילומים אלא באיך שאני מתלבשת ביומיום".

היא מעירה לך?

"כן. היא מעירה לי לפעמים לפני שאני יוצאת מהבית. אבל זה בסדר, אני לא נפגעת ממנה או כועסת, אני רק עונה לה: 'מעיין, כל אחד והחיים שלו' ומבקשת ממנה לכבד את הבחירות שלי".

וההורים מעירים לך על בגד כזה או אחר?

"ממש ממש לא. פעם אחת אמא הסבה את תשומת ליבי לתמונה באינסטגרם שהיתה לטעמה לא צנועה, ומחקתי אותה. זה קרה רק פעם אחת".

ומה עם הטוקבקיסטים שכותבים "עוד דתייה אחת כזו ואבדנו" או "אלוהים שישמור אותנו מדתייה כזו", את קוראת אותם?

"כן, אני קוראת את הטוקבקים האלה, אבל אני לא מרשה לעצמי להתעצב בגללם. אני אפילו מבינה את האנשים האלה, מבינה את התגובות. הם הרי לא באמת מכירים אותי. רואים תמונות שהן לא צנועות בעיניהם, של מישהי שמגדירה את עצמה דתייה, וזה לא מסתדר להם בראש הגם וגם הזה. יש בהחלט מצב שגם אני הייתי חושבת ככה אם הייתי רואה כתבה על דוגמנית דתייה שמצטלמת בכתפיים חשופות. אין לי שום בעיה עם מה שהם חושבים, אני לא נפגעת מהטוקבקים האלה, אני יודעת מי אני, ומי שקרוב אליו מכיר אותי, יודע מי אני ומה אני, והתגובות של השאר לא נוגעות בי".

אז מי את ומה את יעל שלביה כהן?

"אני אדם דתי, אני מאמינה באלוהים ומתפללת אליו, הולכת לשמוע שיחות של רבנים, אני שומרת שבת וכשרות, אבל יודעת שמבחינה חיצונית לא רואים עלי את הסממנים האלה שאמורים לבוא עם האמונה. העובדה שאני לובשת מכנסיים לא עושה אותי פחות מאמינה. אגב, אין מצב שאני מוותרת על השירות הצבאי, כבר קיבלתי צו ראשון, ואני אתגייס ולא אעשה שירות לאומי כמו אחותי. גם זה עושה אותי פחות מאמינה וראויה? אני לא נוסעת בשבת, וכשאני בחו"ל אני שומרת שבת ומחפשת את המסעדות הכשרות כדי לאכול שם. והכי קשה לי בשבת, כשאני בארץ זרה, מנותקת מהמשפחה ומהחברים, אפילו מרגישה קצת בודדה, ואני לא יכולה לדבר בטלפון עם המשפחה שלי והחברים".

אז מה עושים עם הקושי הזה?

"אני מדברת המון על העניינים האלה עם אמא, היא החברה הכי טובה שלי. ואני עובדת הרבה על להיות שלמה עם ההבנה שאלה העקרונות שלי, שעל פיהם אני חיה, זו המסורת שגדלתי עליה וזו האמונה שלי".

כשיעל קיבלה בינואר השנה את תעודת המחצית הראשונה של כיתה י"א, והבינה שמתלמידה של 100-90 היא הפכה להיות תלמידה של 70-60, היא פרצה בבכי. 

"היא פרפקציוניסטית", תסביר אמא עופרה. "היא רוצה להצטיין גם בלימודים וגם בדוגמנות והמשימה הזו מורכבת. העבודה שלה כוללת לוחות זמנים מפתיעים, וצילומים שנקבעים מהיום למחר. זה לא שיש תוכנית עבודה סדורה, הכל מתנהל על פי דרישה וצריך להתכוונן לפיה. אבל אני מאמינה שבסופו של דבר היא כן תשיג את הציונים שהיא רוצה, אנחנו פשוט ניערך הפעם אחרת לעניין ונגבה אותה בשיעורים פרטיים, ולא נשאיר את זה לרגע האחרון".

"מאוד התעצבתי כשראיתי את התעודה", מספרת יעל. "אני חורשת על הלימודים בימים שאין לי צילומים, ולוקחת את הספרים והמחברות שלי לכל מקום. אבל אם יש לי שלושה חיסורים לא מוצדקים, וההיעדרויות שלי בגלל צילומים הן היעדרויות לא מוצדקות, אז הציונים יירדו לי, ואני לא יכולה לעשות נגד זה כלום.

"אני יודעת שיש בנהריה הרבה אנשים סביבי שחושבים שהעבודה הזו היא שטחית ושיש בה צדדים שליליים, אבל הם לא מבינים מה שאני כבר היום מבינה, השנה הזו בתעשיית הדוגמנות ביגרה אותי ב־100 שנה והתובנות שלי אחרות".

מה את מבינה?

"שקיבלתי מתנת אל, ושאני יכולה למנף אותה למקומות מדהימים ושאני לא צריכה להתנצל. אני מבינה שזו העבודה שלי, שיש לי הזדמנות פז להרוויח הרבה כסף ולראות עולם, גם ההורים שלי מבינים את זה היום. אני קמה בבוקר, מאוד מוקדם, עובדת קשה ומרוויחה לא מעט כסף בגיל צעיר. אני לא מבינה מה לא בסדר עם זה ולמה אני צריכה להתנצל.

"תמיד עבדתי. כשהייתי יותר קטנה הייתי עושה הרבה בייביסיטר, והייתי מרוויחה 100 שקל בחמש שעות. היום, מה שהייתי מרוויחה בחודשיים של עבודה יומיומית, אני יכולה להרוויח ביום אחד. זו מתנה ענקית, לא? אוי, עכשיו אני נשמעת הכי לא צנועה, נכון?"

את נשמעת הכי בוגרת.

"באמת? כי זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. שאני מבינה את הפערים האלה, בין מה שנערה ממוצעת בגילי מרוויחה לבין מה שאני מרוויחה, ואני מודה לקדוש ברוך הוא על ההזדמנות הזו שיש לי. מתי אני אוכל לנצל את כל מה שמציעים לי עכשיו, כשאהיה בת 30?"

ומי מנהל לך את חשבון הבנק?

"אני, בעיקר. אני מתייעצת עם אמא המון, והיא עוקבת אחרי מה שקורה, אבל למעשה אני מנהלת בעצמי את חשבון הבנק שלי, כי אמא שלי סומכת עלי, ואני חוסכת כדי לקנות לעצמי בית. זה לא שאני לא מבזבזת על בגדים ומסעדות, כי אני הכי אוהבת לאכול בחוץ, אבל אני משתדלת להיות מחושבת".

"ממש חמוד, שקט כזה". מסי // צילום: אי.אף.פי

אמא עופרה שמחה לעדכן שאחרי שיעל התעקשה להישאר וללמוד באולפנה שהיא מאוד אוהבת, ואחרי תהליך מורכב וארוך של התנגדות לעיסוקה של יעל, ובעקבות התייעצות עם ראש מנהל החינוך ממלכתי־דתי, הרב ד"ר אברהם לפשיץ, החליט צוות בית הספר שהם מקבלים את יעל, ועוטפים אותה באהבה. "הבהירו לנו", אומרת עופרה, "שצוות בית הספר עדיין לא מקבל את הדוגמנות שבה היא עוסקת, אבל שאותה כיעל הם מקבלים, ואנחנו מאוד שמחים על כך. יעל לא היתה מוכנה לשמוע על לעבור בית ספר".

והחברות שלה, מפרגנות לה? אני שואלת את עופרה. "בחיים כמו בחיים, חלק מהחברות שלה מפרגנות וחלק לא", מודה עופרה. "ההצלחה של יעל מקצינה את כל הסיפור הזה. פתאום רואים דברים שלא היינו רואים במצב רגיל. זה מכניס אותה לסוג של תנאי מעבדה והיא פתאום מבינה ומאוד יודעת להבחין מי כן חבר קרוב ומי לא. היא ילדה מאוד חכמה, אי אפשר לעבוד עליה בקטע הזה והיא לומדת על החיים גם דרך ההתייחסות של החברות לסיפור ההצלחה שלה".

שלביה ממהרת לתפוס את הרכבת של שמונה בערב, כדי שתוכל להגיע בעשר וחצי בלילה הביתה, תלך לישון ותקום שוב בחמש לצילומים. היא תדאג להסיר את האיפור ולפזר את השיער האסוף מהצילומים "כדי שלא יציקו לי ברכבת, זה קורה לפעמים שנועצים מבטים ושואלים שאלות, יש כבר כאלה שמתחילים לזהות אותי. אני חייבת לישון מוקדם כי מחר יש לי צילומים ואני צריכה לצאת מהבית בחמש לפנות בוקר".

לא יהיה לך קשה לקום?

"ממש לא. אני אוהבת את העבודה שלי. אני קמה בשמחה ובלי שום בעיה. אם זה היה להתעורר לבית הספר, יש מצב שהיה לי קשה להוציא את עצמי מהמיטה". 

hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו