לפני שלוש שנים, באפריל 2015, עצרה מדינת ישראל את נשימתה. עשרות ישראלים שטסו לנפאל כדי לקבל שם את התינוקות שלהם, בני יומם, שנולדו בהליכי פונדקאות, נקלעו לרעש האדמה הקשה שפקד את המדינה ונותרו ללא קורת גג ותנאים בסיסיים למשך יותר משתי יממות.
בין הזוגות שחוו את הטראומה היו גם הזמר והיוצר אוהד חיטמן (41) ובן זוגו רן הרוש (39, מפיק פרסומות), שחילצו מנפאל את התאומים ברי ואוה. תחילה הם פונו מבית המלון, ונותרו בתנאים קשים של קור ומחסור במזון. שום עין לא נותרה יבשה מול צילומי הווידאו שתיעדו אותם נאבקים להשיג לקטנטנים אוכל ומחסה.
גם שלוש שנים אחרי, הפצע עדיין פתוח. "עברנו שם גיהינום", נזכר חיטמן השבוע. "זה היה כמו סרט אסונות שנמשך 56 שעות. ניסיתי לחמם את אוה בנשיפות פה, כי היא קפאה. אני לא מאחל את זה לאיש. רק אחרי שנה נכנסתי לקרוא את כל מה שכתבו ושיתפו עלינו בפייסבוק, את המאמץ שאנשים עשו כדי שנצא משם, ובכיתי. אני כועס על המערכת בארץ, שלא מאפשרת לנו להפוך להורים כאן, מה שהכריח אותנו לנסוע למדינת עולם שלישי ולעבור שם את כל הסבל, בעלות הרבה יותר גבוהה".
למה אתה לא מסתכל על חצי הכוס המלאה?
"כי יש לי בטן מלאה על אנשים שמנעו ממני ומרן זכויות להקים פה משפחה, כל מיני רבנים שלא עושים צבא ולא תורמים למדינה, ואנחנו כמובן צריכים לממן אותם מכספי המסים שלנו ולתת להם כסף לישיבות. בגללם נאלצנו לשלם כ־650 אלף שקלים על פונדקאות, והיום זה כבר עולה מיליון.
"את ההלוואות שלקחנו כדי לממן את הפונדקאות כבר הצלחנו להחזיר, אבל כשהתחלנו את התהליך לפני כמה שנים חשבנו במה להשקיע. לקנות לעצמנו דירה אפשר גם בגיל 50, להיות הורים לא. אבל גם אם זה היה עולה 2 מיליון שקלים, לא הייתי חוזר אחורה".
מה יש לך נגד הרבנים?
"אני לא רואה הבדל בין חלק ממנהיגי החרדים פה לאנשי אסלאם קיצוניים. שניהם רוצים לרגום אותי באבנים ולהחזיר אותי בתשובה. רב שמדבר נגד גייז זה אנטי יהדות. איפה 'ואהבת לרעך כמוך'?
"מצד שני, אני מכיר כמה חרדים שהם אנשים מקסימים. אחרי שחזרנו מנפאל הלכנו לברך 'הגומל' בבית כנסת. הייתי ציני, אבל המתפללים שם סיפרו שהתפללו עלינו, ובירכו את הילדים שלנו. שם הבנתי שגם אני לפעמים גזען שפוסל אנשים אוטומטית.
"לדעתי, הקונפליקט בין הדת לזכויות הלהט"ב זו סוגיה פוליטית נטו. לרוב הדתיים שפגשתי זה ממש לא מפריע. החודש פגשתי במרוץ ירושלים מתנחלים ודתיים, ששאלו אותי שאלות על אורח חיי. גם ישבתי בבית של חברה מתנחלת, ולבקשתה הסברתי לילדיה איך זה שאבא ואבא מביאים ילדים".
עד כמה קשה היתה הדרך עד הלידה?
"עברנו שישה ניסיונות כושלים להיכנס להיריון באמצעות פונדקאות. בניסיון השישי, בחודש חמישי, בשבוע 20, עברנו הפלה, אחרי שכבר התחלנו לחשוב על שם לילד ועל איך ייראה החדר שלו. ההפלה, כשאנחנו כאן והאמא שם, בתאילנד, היתה רגע מאוד קשה. אחרי ההפלה החלפנו את הפונדקאית התאילנדית בפונדקאית הודית שהובאה לנפאל".
מי משניכם הוא האב הביולוגי?
"הילדים נוצרו מזרע מעורבב של רן ושלי. אחרי הלידה ביצענו בדיקות גנטיות, ורק שנינו יודעים מי מהילדים שלו ומי שלי. אפילו ההורים שלנו לא יודעים. כשהילדים יגדלו, אם הם ירצו לדעת, נספר להם. בינתיים הסבתות שלהם בטוחות שהן מזהות מי של מי. לפי החוק במדינה, אנחנו לא נחשבים זוג נשוי. אחד מאיתנו הוא הורה ביולוגי והשני הורה מאמץ, אבל אנחנו לא חושפים מי זה מי".
מה עבר עליכם מאז?
"השנה הראשונה היתה 'שנת הת': תקנה, תביא, תשטוף, תנקה, תעשה, תדאג. זה מאוד קשה. והיום כולם אומרים שהילדים זה הדבר הכי חשוב בעולם. אז לא, החיים שלי ושל רן זה הדבר הכי חשוב - וזה גם האינטרס של הילדים. כרגע רן בחופשה ביפן, והילדים יקבלו בחזרה אבא מאושר ואנרגטי, שמח ולא מתוסכל. כנ"ל לגבי נסיעות עבודה שלי לחו"ל. כבר היום הם לא רואים אותי לפחות שניים־שלושה ערבים בשבוע, בגלל הופעות וחזרות ופגישות ויציאות. כשרן בחו"ל, אני מקפיד שהם יראו אותי לפחות שעה ביום. בשאר הזמן הם עם מטפלת, ההורים של רן או אבא שלי".
איזה מין אבא אתה?
"בהתחלה היה קשה לי עם הרעיון שאני כבר לא במקום הראשון. אני מצוין בדברים שאני יודע לעשות. כשמגיע הבלתי צפוי, אני נכנס להיסטריה וצועק. היו סיטואציות שפחדתי להישאר איתם לבד. זאת התאבדות להיות איתם לבד אחרי יום עבודה. אין שום דבר חמוד בתינוק שבוכה בשתיים בלילה. היתה פעם אחת שהרגשתי שאני עומד להתפוצץ עליהם, כי הם בכו ובכו וכבר לא היה לי כוח".
איך נבחרו השמות שלהם?
"בחרנו להם שמות שיישמעו טוב בחו"ל. גם רציתי שבנומרולוגיה השמות שלהם ייצאו 3 - כלומר, הסכום הסופי בגימטרייה של אותיות שמותיהם המלאים, ברי הרוש חיטמן ואוה הרוש חיטמן. עם ברי הצלחתי ויצא 3, באוה טעיתי ויצא 1, אבל היא באופי שלה מאוד 1. אגב, גם אני הוספתי יו"ד לשם שלי, וכיום אני בתעודת הזהות 'אוהדי' ולא אוהד".
התאומים מוזיקליים?
"בגיל חודש השכבתי אותם על הפסנתר וניגנתי להם את נעימת הנושא של הסרט 'סינמה פרדיסו', קטע שירגיע אותם", הוא מספר ומראה סרטון וידאו מקסים.
"היום כשאני מנגן הם זוחלים מתחת לפסנתר ומאזינים. ברי מוזיקלי מאוד. בגיל שנה וחצי הוא שר 'דו רה מי פה' נקי, בלי לזייף, וכבר רוצה פסנתר. אוה כל הזמן משחקת דמויות ורוצה ללמוד בלט. הילדים מגיעים להופעות שלי וגם עולים לבמה. האגו שלי רוצה שהם יהיו אמנים. המוח אומר, למה לכם? הוא בגיל 3 פותר פאזלים של 60 חלקים, היא בקושי של ארבעה. רן ואני צוחקים שיהיה לה סלון יופי והיא תממן אותו".
מה עשתה האבהות לזוגיות שלכם?
"השנה האחרונה היתה לא פשוטה, כתוצאה משחיקה והמתח של גידול הילדים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, נוסעים לחו"ל, מייצרים בילויים ורומנטיקה. האלבום החדש שלי, 'רעידות', מסתיים בשיר שנקרא 'שיר קטן', שהוא עלינו: 'מה שבנינו יחד כאן, זה משהו טוב שילך איתנו הלאה'. כשרן שמע אותו הוא בכה. במקביל, אנחנו יודעים לתת אחד לשני ספייס. אני יכול לבוא הביתה, לראות שרן בשיחת נפש עם מישהו ולא להתערב. אני גם יכול להגיד לו שאני הולך לרכל עליו עם ידיד".
היו גם קשיים כלכליים?
"כן, עברנו גם קושי כלכלי, בגלל ההוצאות על הילדים. גנים פרטיים, מטפלת, אלף שקל בפארם בכל חודש, דירה בשכירות במגדל במרכז תל אביב, שיש בה תנאים מאוד טובים לילדים, עם ג'ימבורי ועוד 20 זוגות גייז שגרים כאן עם ילדים. אחד מהם הוא ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, שגר פה בבניין דלת לידנו. אנחנו לא מסכימים על כלום פוליטית, אבל אנחנו חברים. הילדים שלנו משחקים יחד, אנחנו אוכלים יחד, חוגגים אירועים יחד. וכאמור, גם בפונדקאות השקענו הרבה כסף.
"למזלי, ההצלחה של המחזמר 'בילי שוורץ' שיצרתי הביאה לי סוג מסוים של רווחה כלכלית, כי הוא כבר עבר את 200 ההצגות ומכל הצגה אני מרוויח אחוזים. מדהים אותי שבעזרת הכישרון שלי סידרתי עבודה לכמה עשרות אנשים לשלוש שנים. אז אני לא מיליונר, אבל במונחים של הארץ אני חי בסדר. קנינו עכשיו דירה קטנה להשקעה".
איך זה שרן טס ליפן בלעדיך?
"היה לו חלום לנסוע ליפן לקראת יום הולדת 40, ואמרתי לו סע. הוא טס לשבועיים ועושה שם חיים משוגעים. ביקש שלא אערב אותו בבעיות קטנות בבית, כמו העוזרת שהבריזה או המצעים של הילדים, שמעולם לא החלפתי קודם. והוא שם חוגג לו, מבחינתי שיעשה מה שהוא רוצה. אני רוצה שהוא יחזור מאושר, כולל כל מה שזה כולל".
גם יחסים עם גברים אחרים?
"בכל הֶקְשר שהוא. היחסים שלנו ממש לא פתוחים, הם מבוססי כבוד ואמון, וזו הסיבה שאנחנו יחד כבר עשור. עבור הומואים זה כמו 70 שנה, כמו שנות כלב. כיום אנחנו הרבה יותר נועזים ופתוחים בזוגיות שלנו. ההגדרה היא 'מונוגמיש'. כלומר, יש סיטואציות מסוימות שבהן אפשר לתת לבן הזוג יותר חופש, ולא צריך לשאול שאלות. אם הוא ירצה - הוא ישתף.
חוזר מנפאל עם בן הזוג רן והתאומים. "כולם אומרים שהילדים זה הדבר הכי חשוב בעולם - אז לא" // צילום: גדעון מרקוביץ
"כאן בארץ ממילא אי אפשר לעשות כלום, כי כולם מכירים אותנו. אבל בחו"ל יש חוקים אחרים. אם הוא ייהנה שם עם אנשים אחרים, סבבה, אין לי בעיה. אם הוא ירצה לספר לי, שיספר. ואם לא, אז לא. זה שיש אדם שאוהב אותי עשר שנים, לא אומר שאני לא מפנטז על כיבושים נוספים".
יצא לך להיות בחו"ל עם גברים אחרים?
"בוא נגיד שרן יודע כל מה שעשיתי בחו"ל. איפה שלא מכירים אותי, יותר קל לי לצאת למסיבות ומועדונים. אני הומו שמעולם לא הלך למסיבת גייז גדולה בארץ, כי אני תמיד נורא נבוך מהסיטואציות האלה. ניסיתי לרקוד במועדונים ואני תמיד סובל. מעדיף לראות סרט בבית או לשבת במסעדה. כשאנחנו בחו"ל אנחנו יכולים ללכת יחד למועדון גייז ולפלרטט עם מישהו, ואפילו אם לא נעשה איתו שום דבר, אז כן לפלרטט, ולשתף אחד את השני שהפלרטוט עצמו מרגש אותנו. באלבום החדש יש לי שיר בשם 'עוד ועוד'. רן מדהים, אבל מותר לי לרצות עוד. אני אוהב לחזר, להתחיל, לפלרטט, לכבוש".
אתה לא נראה כמו אחד שיצא לרקוד גם בגיל 17-18.
"בגיל הזה הייתי בארון, בתול ומאוד אומלל. הייתי מאוהב בחברים הכי טובים שלי ונורא סבלתי. הדרך שלי לשרוד היתה לשבת שעות ליד הפסנתר. את המיניות התחלתי לגלות אחרי הצבא. יחסי המין הראשונים שלי היו בגיל 21, עם גבר. היו לי גם יחסים עם נשים, אבל כל הפעמים הראשונות שלי היו עם גברים, ואלה היו טראומות. זה היה עידן האיי.סי.קיו. אתה קובע עם גבר ולא יודע איך הוא נראה. ואז הוא מגיע והוא לא נראה לי, הוא לא בסטנדרט שלי והסיטואציה לא נעימה, לא קלה. בערך בכל יומיים רציתי להתאבד. אבל בגיל 23 כבר הייתי בזוגיות בריאה ונעימה עם גבר".
* * *
אנחנו נפגשים בחדר העבודה העמוס של חיטמן, שבמרכזו פסנתר חשמלי משוכלל המחובר למחשב. על הכוננית ספרים רבים, ובהם של מחזות זמר שבהם הוא מתעמק. ברי ואוה ישנים בחדרם.
במהלך הפגישה הממושכת חיטמן נהנה להדגים בנגינה ובשירה קטעים מתוך מחזות הזמר שלו: "בילי שוורץ", שמיועד מבחינתו להגיע לברודוויי, ו"המושלמים", שעליו הוא עובד בימים אלה.
אבל מה שהכי מרגש אותו הוא ספרון ילדים שיצר בעצמו לתאומים, ובו מסופר כיצד הגיעו לעולם. "הכנתי להם את זה בגיל שנה", הוא אומר בקול נרגש. "ספר ילדים בחרוזים, שאנחנו מקריאים להם לפני השינה. הם יודעים מה שם האמא הפונדקאית שלהם ומאיפה הם הגיעו. הגננת מקריאה את הסיפור בגן שלהם ביום המשפחה. מגיל קטן אנחנו מלמדים אותם לאהוב ספרים. כנראה אנחנו לא הורים כאלה גרועים, כמו שרבים חרדים לנו".
באלבום החדש גם הקדשת שיר לאוה.
"קראתי לו 'אוהבה את אוה' והיא מקפידה לוודא ששרתי אותו בהופעות. ברי מצידו שר 'אוהבה את ברי'. לו אני מקדיש בהופעות את 'ילד אתה שואל' של דוד שלי, עוזי חיטמן. מבחינתי, השיר לאוה הוא בסיס לפרויקט לילדים שאני חולם עליו, שיקראו לו 'שירים לאוה וברי'. כבר יש כמה שירים מוכנים, וכל אחד מהם מספר סיפור קטן", הוא אומר ומקריא שיר על מוצצים. "בפן החינוכי אני כותב שם גם על אבא ואבא. הילדים אומרים, 'אין לי אמא, אבל יש לי הרבה אבא'. אני מתכנן גם מופע לילדים בסגנון 'הכבש השישה עשר', שיעלה במקביל לספר".
אתה פעיל מאוד לאחרונה.
"הבנתי שאם אני רוצה מספיק חזק, השמיים הם הגבול. אני עושה כרגע בחו"ל צעדים מאוד גדולים עם 'בילי שוורץ', ובאוגוסט הקרוב אטוס לניו יורק לחודשיים. יש שני מפיקים גדולים שמתעניינים בהעלאת המחזמר שם. יש כותבת שכבר יצרה דראפט ראשון באנגלית. בקיץ כבר יהיה דראפט שני ופרזנטציות בפני גורמים חשובים. רן והילדים יגיעו לבקר אותי בספטמבר".
אתה רוצה לכבוש את ברודוויי?
"ברור, אבל גם למחזות מברודוויי עצמה לוקח כמה שנים להצליח. הקאסט הישראלי לא ישתתף, אבל מכיוון שכתבתי את המחזמר לטלי אורן, שאם הייתי סטרייט הייתי מתחתן איתה, אבקש מהמפיקים שם להקשיב לה", הוא אומר ומשמיע את אורן שרה שיר מתוך המחזה בגרסתו האנגלית.
"אני לא יכול להכריח אותם לקחת אותה. היא תעמוד שם למבחן. אם היו שם מספיק פתוחים לקבל את שירי מימון וששון גבאי למחזות זמר, אז למה לא?"
אתה מרגיש מצליח?
"חושבים שאני מצליחן, אבל אחוז מאוד קטן מהדברים שאני עושה באמת מצליח, וכל הזמן אני חי בתחושה שאני צריך להצליח יותר. 20 פעמים ביום אני אומר לעצמי שאני לוזר, עד שבפעם ה־21 אני כותב שיר למחזמר החדש שלי. באלבום החדש יש לי שיר בשם 'מפלצת', שמדבר על המפלצת שבתוכי, שכל הזמן רוצה להשיג עוד, כל הזמן רעבה לתשומת לב ואף פעם לא שבעה, כי אני דרמה קווין ואני מפוצץ באגו".
מתי הבנת שהמפלצת הזו קיימת בך?
"בגיל 18 חלמתי שבגיל 40 אזכה בפרס הטוני על מחזמר משלי. לא הגשמתי את זה, אבל בגיל 39 זכיתי בפעם הראשונה בחיים שלי בפרסים - מחזמר השנה ויוצר המוזיקה של השנה בתיאטרון על 'בילי שוורץ'. לפני כן מעולם לא זכיתי בשום דבר. תמיד אני כמעט זוכה. בשום מקום לא הייתי ילד הפלא, לא בפרונט, כשתכלס, מבפנים, אני ילד קטן שרק רוצה לזכות בהכרה. שום דבר בקריירה לא השגתי בקלות, אבל זה כל הזמן דרבן אותי להיות יותר טוב ולהשתפר. היתה תקופה שבה כלום לא עבד, ואז רן אמר לי, 'תיצור לעצמך את החלום'. מתוך ייאוש ישבתי וכתבתי את 'בילי שוורץ', שבהתחלה אף אחד לא האמין בו".
והוא הצליח בגדול.
"זו הצלחה של אנדרדוגים. מחזמר שלי, שאף פעם לא זכיתי בכלום, שנולד ב'חג המחזמר בת־ים', הופק בתיאטרון חיפה, בלי שום כוכב אמיתי. טלי אורן בתפקיד הראשי היא לא סלבית, ולצידה מיקי קם, שעד גיל 60 בחיים לא היתה מועמדת לפרס. וניצחנו את כולם והפכנו נגד כל הסיכויים להצלחה מסחררת, כולל תופעות קאלט. יש מעריצים שמגיעים לצפות בו בפעם ה־30, יושבים בשורות הראשונות ומדקלמים כל מילה".
איך אתה מסביר את זה?
"יצרתי משהו אמיתי, שהוא כנראה גם קלאסי. מאז 'קזבלן' לא היה בארץ מחזמר מקורי שהצליח ככה, חוץ מ'מרי לו', שהתבסס על שירי צביקה פיק. ב'בילי שוורץ' השירים הם מקוריים שלי. ואני הראשון בתיאטרון הרפרטוארי שהוא גם המחזאי, גם הפזמונאי וגם המלחין. עכשיו אני בחרדות שמדובר בהצלחה חד־פעמית, אבל לפי התגובות שאני מקבל על 'מושלמים' מסתמן שגם הוא יהיה סוג של קאלט.
"אני יודע איך מוזיקה משפיעה על רגשות של בני אדם ויכול לגרום לך לבכות ממנה. אני יודע איך ליצור לקהל בידור שינתק אותו לשעתיים של בועה עם צמר גפן מתוק. בשביל זה אני יושב ולומד מחזות זמר. לכן אני מניח שבתוך 3-5 שנים נעזוב את הארץ, לניו יורק או ללונדון או ללוס אנג'לס, בעקבות ההתפתחות של הקריירה שלי. לרן לא תהיה בעיה למצוא שם עבודה".
אתה חושש מכישלון?
"אני מזכיר לעצמי שכל ההצלחה הזו היא בולשיט. אני חושב על אמיר פיי גוטמן, שהיה חבר שלי ונתן לי את ההשראה להתחתן עם רן והשפיע עלינו להביא לעולם את התאומים. למילה של אמיר היה המון כוח עלי. הוא חזר לחיים והתחיל לעבוד על מחזמר משלו, והוא ובן זוגו ינאי דיברו על להביא ילד נוסף. ופתאום החיים נגמרו. אותי תקף פעמיים סרטן, וחברים שלי אמרו שזה מתאים לי כי אני דרמה קווין, אבל זה מה שאני".
יש פחד שהסרטן יחזור?
"כל הזמן. גם 14 שנה אחרי, כל דבר שקורה לי בגוף נורא מלחיץ אותי. התחלתי לרוץ השנה, הורדתי 6 ק"ג והשתתפתי במרוץ תל אביב ובמרוץ ירושלים. בשניהם רצתי 10 ק"מ והרגשתי אלוף. עכשיו הגוף שלי מפורק. ועדיין יכול לבוא איזה מחבל ולהתפוצץ עלי. אני זוכר שהכל יכול להיגמר ברגע.
"הפחד הכי גדול שלי זה להשאיר את רן לבד עם הילדים. לפני כמה שנים הלכתי לרב שמתעסק בקבלה. הוא שאל אותי אם תמורת מיליון שקלים אסכים לוותר על הבריאות, על האהבה או על המוזיקה ועניתי שלא. הוא אמר לי ש'אני רוצה' זה עגל זהב, ושצריך להפוך את היצר ליצירה".
ואיך היצר הופך אצלך ליצירה?
"כשאני כותב מחזמר אני סוטה ומופרע ויוצר דמויות מוקצנות. למשל, ב'מושלמים' יש דמות של גבר שאשתו שוכבת עם גבר אחר והוא שומע אותם מהחדר השני. גם באלבום החדש הלכתי למקום קיצוני יותר בהחצנת הרגשות. כי גם ככה לא כולם אוהבים אותי, אז לפחות שאני אוהב את עצמי".
* * *
חיטמן נולד במארס 1977 ברמת גן, בן בכור לחיים ולדליה, מנהל גבייה ועובדת בכירה בביטוח הלאומי. גם אחיו תמיר (38) ואחותו ענת (31) מוזיקאים. אחיו של האב היה הזמר והמוזיקאי המנוח עוזי חיטמן, "אבל גם מצד אמא ספגנו כישרון, היא למדה בתלמה ילין ותיאטרון באוניברסיטה", אומר אחיינו. כשאוהד היה בן 8 עברה המשפחה לרעננה, שם גרים הוריו עד היום.
"גם אני למדתי בתלמה ילין. בדיעבד אני זוכר שדיברו על רומנים של תלמידות עם מורים. אפילו אני, שהייתי חנון ומנותק, ידעתי על תלמידה אחת שלא הכחישה רומן עם מורה, ולדעתי הסיפור הזה עוד ייצא".
חיטמן היה חבר בלהקת צעירי תל אביב, ובצבא שירת בלהקות צבאיות כקלידן, זמר ומעבד מוזיקלי. אחרי הצבא למד מוזיקה ברימון ("הגעתי למקום השני בתחרות ה'שירימון' ובכיתי ארבעה ימים ברצף"), המשיך לתואר ראשון במוזיקה באקדמיה בירושלים וחזר לשם ב־2009 ללמוד תואר שני.
אלבום הבכורה שלו שנשא את שמו יצא ב־2005, ומתוכו בלט השיר "תגידי לו". להיט הרדיו הגדול ביותר שלו, 'חשבתי שיהיה רומנטי', כיכב באלבומו השני, 'הרגע הבא' (2008). באותה השנה הכיר את רן. "עברנו שנה וחצי של התאהבות. התחתנו פעמיים. בספטמבר 2012 הפתעתי אותו עם חתונה בעיריית ניו יורק. באפריל 2013 ערכנו טקס חתונה בארץ, יואב גינאי חיתן, הראל סקעת שר בחופה". באותה השנה השיק את המחזמר שבו הוא גאה כל כך, והוציא את אלבומו השלישי, "המסע".
עם ברי ואוה. "אני גאה בילדים שלי ויש להם דף משלהם באינסטגרם"
על האלבום החדש והרביעי, 'רעידות', שרואה אור בימים אלה, עבד עם מפיק ההיפ הופ ניר דנן, שלפניו עבד עם טונה ונצ'י נצ'. "ניר עשה לי טרור, הוציא אותי מאזור הנוחות שלי והכריח אותי לכתוב שירים ביד אחת, שייצאו יותר תקיפים. במשך שנים אמרו לי שאני יותר מדי תיאטרלי בשירים שלי. היום אני מודה שאני תיאטרלי, אני שנסיונר צרפתי, שמספר סיפורים. תמיד שואלים אותי למה אני לא עושה שירים מסחריים יותר. גם כשאני עושה שירים כמו 'השנה החדשה שלי' באלבום הקודם, אז דידי הררי ורשת ג' השמיעו אותו, אבל גלגלצ התעלמו. מצד שני, הוא נכנס לתוכנית הלימודים בגנים ובבתי ספר. מלמדים איתו פתיחת שנה וראש השנה, ובהופעות הקהל מכיר אותו בעל פה. יש דרכים עוקפות גלגלצ".
ועדיין אתה רוצה להיות בפלייליסט.
"במשך עשור אני מבחינתם לא קיים. שום דבר שהוצאתי לא היה לטעמם, גם לא מהאלבום החדש. ברור שאני כועס וזה מאכזב, זה לא קל. אני לא באג'נדה שלהם, סבבה. מטריף אותי שהם אפילו לא מקשיבים, אבל אני לא יכול להכריח אותם".
למה אתה חושב שזה קורה?
"יש להם את הפוליטיקות שלהם. יש זמרים שמה שהם יוציאו יושמע. אני לא מקבל את הכבוד שמגיע לי כאמן".
מרגיז.
"כן, אבל גלגלצ לא יחליטו אם אני אמן טוב או לא. למזלי, הקריירה שלי כל הזמן הולכת קדימה, גם אם זה בצעדים איטיים. אם פעם הייתי מופיע פעם בחודשיים, זה גדל לפעם בשבועיים. ואני רואה קהל חדש שמגיע, קהל של 'בילי שוורץ' שמגלה את השירים שלי, בני נוער, סטודנטים למוזיקה ותיאטרון, ילדים שמגיעים עם הורים. ואני עמוס, אלבום חדש, מחזמר בעבודה, מחזמר בהכנה לברודוויי, מלמד ברימון ובתיכון קריית שרת בחולון ועוד 14 תלמידים פרטיים. חלקם מוכרים, ואני עוזר להם להתקדם בקריירה, בקואוצ'ינג או בסדנה לשירה, אבל לא יכול להסגיר שמות. רק לאחרונה סירבתי לשלוש הצעות עבודה, כי אין לי זמן".
כבר מצאת את המקום שלך במוזיקה הישראלית?
"לא, אבל יש הרבה אנשים שלא יודעים מי אני ואולי מכירים את השירים שלי. במציאות של היום, אם היו קוראים לי אוהד בוסקילה, היה לי קל יותר. יש תחנות רדיו מסוימות שבגלל שאני חיטמן ואני לא אמן מזרחי, הן לא משמיעות אותי".
הפערים העדתיים עדיין משחקים כזה תפקיד מרכזי, ב־2018?
"לצערי הרב מאוד, כן. יש תחנות רדיו שמבחינתן 'ארגוב' זה רק זוהר ולא סשה, וזה עצוב. אני בזוגיות כבר עשר שנים עם מזרחי, שהוא תימני ומרוקאי, ובמשפחה שלו יש קללה, 'אל תתנהג כמו אשכנזי'. כשהתחלנו לצאת, אמא שלי אמרה לרן, מטוב לב, 'יש לי מישהי בעבודה, תימנייה, דווקא נחמדה'. אני קורא לרן בצחוק 'חנניה', כי כאילו כל התימנים זה 'חנניה', וגם הילדים התחילו להגיד עכשיו 'חנניה'. הוא קורא לי 'חלבנה', על שם איזה קרוב רחוק שלי. אלה דברים שמושרשים בנו, הקושי לקבל את השונה. השינוי, גם בפוליטיקה, יגיע מזה שנדע לדבר עם השונה ונמצא דרך לחיות יחד. אני יכול להיות אחלה שר תרבות".
במי אתה מקנא?
"במירי מסיקה, קרן פלס, שלומי שבן, ובסטטיק ובן־אל, כי הם מגניבים ומצליחים בכל שיר להביא איזה אס שאני בהתחלה לא מבין. כלומר, זה מקורי וההפקה שלהם תמיד נשמעת טוב, ויש להם מיליוני צפיות לכל קליפ ביוטיוב. זה מרשים. הם עושים פופ מאוד־מאוד טוב. אני גם מת לכתוב שירים לעומר אדם".
ניהלת מוזיקלית את עדי ביטי בתחילת דרכה.
"התחלתי לעבוד איתה כשהיא היתה בת 12. מה שהלהיב אותי בה היה האמביציה והחריצות. ילדה שמקליטה סקיצה לשיר במשך שעתיים רצוף זה וואו. אני כתבתי לה את כל הלהיטים הראשונים וניהלתי מוזיקלית. לא המשכתי איתה, כי אני והמנהלים שלה לא ראינו עין בעין את הכיוון שהיא צריכה להמשיך בו. חשבתי שזמרת לא יכולה לעשות במקביל גם הצגת ילדים ושצריך לשמור על קו אמנותי ברור. אני לא יודע להגיד אם היא תגיע רחוק, אבל מכיוון שיש לה מוסר עבודה מאוד גבוה, אני רואה אותה לומדת משחק ומככבת במחזות זמר. אולי גם במחזמר שלי".
היתה ביקורת על כך שהיא משדרת מיניות בגיל צעיר מדי.
"אין קשר בין השירים שכתבתי, שהצליחו מאוד, למיניות של הקליפים. עד כמה שאני זוכר, זה הגיע ממנה ולא מההורים שלה. אני לא מסנגר על אף אחד. לא אהבתי את הכיוון שהם הלכו אליו, וכבר שנתיים שאני לא בקשר איתם. מבחינתי נהניתי לכתוב שיר כמו 'חשה' במקביל לשנסונים לגילה אלמגור. מה שמצחיק זה שאת המתחרה הכי גדולה של עדי, נועה קירל, מנהל מוזיקלית אחי, תמיר חיטמן. בעיניי נועה עושה היום משהו יותר ממוקד מעדי".
אתה חי בשלום עם החשיפה של הילדים שלך?
"אני גאה בילדים שלי ויש להם דף משלהם באינסטגרם. אני חש סוג מסוים של שליחות מבחינת קהילת הלהט"ב. אני חושב שהצלחתי דרך החשיפה של המשפחה לרתום עשרה זוגות של הומואים לתהליך של פונדקאות. קיבלנו הצעות להצטלם ל'מחוברים', אבל שם אין לנו שליטה. יש במאית דוקומנטרית שמלווה אותנו כבר חמש שנים ובסוף ייצא עלינו סרט יפה".
עדיין משווים בינך לבין הדוד שלך, עוזי חיטמן ז"ל?
"יש כאלה שעדיין חושבים שאני הבן שלו, מספרים לי עליו סיפורים. אני אומר להם שאני לא הבן שלו וזה לא עוזר, הם לא מקשיבים, וזה מטריף אותי. פעם לא הייתי מסוגל לשיר שירים שלו. היום אני נהנה מזה ומנתח שירים שלו כשאני מלמד. על עוזי אמרו שהוא נחמד. גם עלי היתה סטיגמה כזו, אבל אני לא נחמד ולא מתנחמד. אני פשוט לא מבזבז אנרגיות בלדרוך על אחרים כי זה לא יעשה אותי מאושר. אני כן אתעצבן למה אחרים קיבלו דברים שאני לא ואנסה לקבל אותם".
מה, למשל?
"אני מחכה לטלפון מהתזמורת הפילהרמונית שיעשו מופע משירים שכתבתי לעצמי ולאחרים. אני חושב שאני ראוי לזה. אם לא הגעתי לזה עדיין, כנראה הסיבה היא שאולי אגיע בסוף לפילהרמונית של ברלין או ניו יורק, כי בעיני עצמי אני מקום ראשון. אני גם מאוד רוצה לשחק, כמו גל תורן, כמו עידן עמדי. ראיתי אותם בטלוויזיה וזה עשה לי חשק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו