כפולים: מאחורי ההצלחה של גיא ויהל

גיא מנטש ויהל דורון נולדו בהפרש של חמישה חודשים זה מזה. בדיוק כמו ילדיהם, עילאי דורון (שנתיים ושלושה חודשים), שאמו היא הזמרת יוצאת "כוכב נולד" נעמה כהן, וליצ'י לוסיה מנטש (שנה ועשרה חודשים), שאמה היא הזמרת יוצאת "כוכב נולד" מארינה מקסימיליאן. 

שני האבות הגאים, שלמדו יחד בפנימיית "הדסים" מגיל 12, ומאז לא נפרדו דרכיהם, הפכו זה אחר זה להורים בפעם הראשונה, בגיל 30. "הקרבה בין הילדים יצאה במקרה", אומר גיא, "אם היה לי בן, הם היו יכולים להקים צמד של דור המשך". "הם יוכלו להיות כמו אילן ואילנית", מציע יהל.

איך ההתבגרות המורכבת שחלקתם השפיעה על ההורות שלכם? 

יהל: "אני הבטחתי לעצמי שהילד שלי יגדל בבית אחר מזה שאני גדלתי בו. אבי שירת בחיל האוויר ואת שנותיי הראשונות העברתי בבסיס. אחר כך גרנו למשך תקופה גם ברמת אביב ג'. אבל ההורים שלי נפרדו כשהייתי בן 4 וחצי, ואז אני ואחי עברנו לגור עם אמא בדרום. בהמשך, אמא שלי התחברה עם גבר אחר, שמשך אותה לכיוון של מדיטציות הודיות והרבה מאוד רוחניות. מנגד, הוא חשב שצריך לחנך אותי בתנאים של הארד־קור, עם אלימות בכל מיני רבדים, כולל מכות. אני זוכר שאמא שלי ניסתה להגן עלינו, ולא כל כך הצליחה. 

"כפי שאני חוויתי את זה, אלה היו שש שנים מאוד קשוחות. עד שהיה פיצוץ ממש גדול. היתה לי מריבה איתו, ניסיתי פיזית להתנגד לו במכות, ואז אמא שלי התפרצה עליו, ארזה את הדברים שלו במזוודה וזרקה מהמרפסת. אחרי יומיים כבר היינו בדרך לצפון, ועברנו לגור בקיבוץ לוטם. שם גם התחלתי לנגן. כעבור שנה לא רציתי לחזור עם אמא לדרום, וביקשתי ללכת לפנימייה, שהיתה בשבילי קרש הצלה.

"כיום אני בקשר טוב עם אמא, וגם בקשר עם אבא שלי, שהתחתן שוב. הם מאוד מפרגנים להצלחות שלי. אחרי שנים שכעסתי עליהם, אני מבין שהורים הם פשוט בני אדם. הם ילדים שגדלו והביאו ילדים לעולם, ולא יודעים מה זה אומר. הוריי ניסו להיות טובים, אבל החיים הובילו לאן שהובילו. עם כל הקושי, אני מודה להם, כי מה שקרה עיצב אותי בסוף לטובה, יצאתי הרבה יותר מחושל".

מנטש נולד ביישוב ורד יריחו שבבקעת הירדן, בן זקונים במשפחה עם שלושה ילדים. מעבר לכך, הוא לא שש לחשוף פרטים על ילדותו או על הנסיבות שבגללן הגיע להדסים. "כשנהייתי אבא", הוא אומר לי, "ידעתי שאני אחנך ואגדל ואשפיע כמו שאני רואה את הדברים. כמו כולם, יש בי את הצורך לשמור על המשפחה ולהיות הורה טוב. אני עושה עם ליצ'י כל מה שאני יכול, מחתל, מאכיל. לפני שהיא נולדה לא ידעתי אם אצליח, כי זה נשמע מפחיד, אבל זו אהבה שקשה להסביר. 

"בהתחלה יצא ממני הגן החייתי, להיות אריה שמגונן. אולי גם כי זו בת, וחשתי צורך לגונן עליה. למשל, בבית החולים התנפלתי ושמרתי שאף אחד, צוות מטפל או אנשים זרים, לא ייגע בה או יתקרב אליה. אנחנו עדיין לא יודעים מתי נעשה עוד ילד, אבל נראה לי שזה יקרה מתישהו".

יהל: "האבהות גם שינתה לנו את לוחות הזמנים. פעם היינו נשארים באולפן עד שתיים בלילה. היום בארבע אחר הצהריים גיא הולך לאסוף את ליצ'י, אני אוסף את עילאי ונגמר היום. זה הכריח אותנו להיות יותר מפוקסים ולהוציא את המקסימום מזמן האולפן שיש לנו יחד. לפעמים, אחרי שחוזרים הביתה, אנחנו נפגשים עם הילדים בגני שעשועים, כי הגנים שלהם קרובים יחסית. מדי פעם אנחנו אוכלים יחד, שתי המשפחות, ארוחות ערב או נפגשים בשבתות. החברות שלנו, שנמשכת כבר 20 שנה, נמשכת גם מחוץ לצמד".

ולהופיע עם הנשים? 

גיא: "אירחנו הרבה את מארינה. עוד לא הופענו יחד עם נעמה. זה בטח יקרה מתישהו, בלתי נמנע".

איך החברות ביניכם הושפעה מהזוגיות שכל אחד מכם יצר?

גיא: "באופן טבעי התבגרנו, וכל אחד התחיל לבנות את התא המשפחתי האישי שלו. על הנשים שלנו נגזר להתחבר אחת עם השנייה ולקבל אחת את השנייה ואותנו, מארינה את יהל ונעמה אותי. לא השארנו להן הרבה ברירות. בינתיים זה עובד נהדר".

כל אחד היה צריך לתת את ברכתו לבחירה של השני?

"אחרי שאחד מאיתנו עובר את השלב הראשוני של הקשר, יש כמובן את השלב שעושים פגישת אישור, שבה הזוגיות החדשה שלך חייבת לעבור את הפילטר של השני. לדעתי, זה התפקיד של חבר אמת. אגב, גם אף פעם לא רבנו על אותה בחורה".

על מה ומתי אתם כן רבים?

יהל: "בעיקר סביב המוזיקה. החיבור בינינו הוא כמו אחים - ויותר מאחים. אנחנו יחד מגיל 12, גרנו בילדות באותו חדר והחיבור בינינו מאוד עמוק. אנחנו תמיד נמצאים שם אחד בשביל השני".

הקשר המיוחד ביניהם ניכר לא פעם במהלך השיחה. הם משלימים משפטים אחד של השני, מדברים זה עם זה עם העיניים ומבינים אחד את השני לחלוטין בלי צורך לדבר. גם ההומור הפנימי שלהם מיוחד, כשבדרך כלל גיא "יורד" בחן על יהל, שלא נשאר חייב. החיבור הבין־אישי ביניהם כה חזק, עד שלעיתים נדמה שמדובר בישות אחת שבמקרה מפוצלת לשני אנשים.

העבר המשותף בפנימייה עדיין מעסיק אתכם?

יהל: "כתבנו על השנים שלנו בהדסים שניים מהלהיטים הכי גדולים שלנו, 'רצים באוויר' ו'שמיים בוערים' ובאלבום החדש את 'הכל יכול לקרות', שמספר בדיוק עלינו שם: 'עכשיו כשאנחנו רחוקים, כבר אי אפשר לחזור, לחלומות, לנעורים... אין לי אוויר לחלום, קמים כל יום, עושים אותו דבר, מסתובבים במקום'. אני מתעסק עם זה המון - במחשבות, בזיכרונות, בכתיבה, בשירים. גיא לא מתעסק בזה בכלל".

גיא: "יהל מת על הפנימייה. שלוש ארוחות ביום, מיטה, בלי דאגות ובלי לשלם חשבונות וביטוח לאומי. הוא כבר רוצה לשלוח לשם את הבן שלו (צוחק). גרנו שם 300 ילדים, ובסוף היום אתה לא חוזר הביתה להורים, אין לך את הבית. יש אנשי צוות מקסימים, אבל זה לא תחליף לבית נורמלי. הקושי היה להתמודד עם שאלות כמו למה נולדתי ככה ולמה אני צריך להרגיש שאני סוג ב'.

"למדנו עם תלמידים אקסטרניים מאבן יהודה שכן היו חוזרים הביתה למשפחותיהם. חלק היו בני עשירים, שבאו ללימודים עם רכבים פרטיים ולחלקם גם היו בריכות פרטיות. הפערים היו עצומים. הייתי רואה אותם חיים באושר ועושר ורציתי כבר לבנות לעצמי את החיים הבוגרים שלי על הצד הטוב ביותר. קיבלנו בפנימייה דרייב מטורף להוכיח שאנחנו לא אנשים סוג ב', לפרוץ את המגבלות שהחיים הטילו עלינו. קיבלנו כלים שעזרו לנו להתמודד בהמשך עם הרבה קשיים".

יהל: "הבריחה שלנו היתה למוזיקה. גרנו באותו חדר והיינו מבריזים מהלימודים בשביל לנגן. המדריך שלנו בחוג המוזיקה היה עידן רייכל, לפני שהוא התפרסם. שלוש שנים אחר כך פתאום שמענו שירים שלו ברדיו. עד היום אנחנו איתו בקשר של סמסים והתייעצויות".

גיא: "רייכל בדיוק השתחרר מהצבא, שיער קצוץ מאוד. הוא היה בא בכל יום מכפר סבא להדסים על אופניים, 45 דקות נסיעה. הוא לימד אותנו לנגן, היה מאוד בגובה העיניים, היינו מסתחבקים ואפילו הולכים קצת מכות בצחוק. הוא היה עובד איתנו על שירים ופעם בשבועיים היינו מופיעים בקבלות שבת בפני כל הכפר וגם בחגים. הוא היה חלק מחיינו שם. כשהצליח, היינו הכי גאים בו. הוא יצר עבורנו מודל לשאוף אליו. קראנו להדסים 'ארץ לעולם לא', כמו בפיטר פן, כי היתה תחושה של חופש ואינספור אפשרויות. חלמנו אז לעשות מוזיקה, באולפן אמיתי, בעיר הגדולה". 

יהל ונעמה בחתונתם. "אני קנאי"

את הצ'אנס לעשות מוזיקה ולעבוד באולפן בעיר הגדולה הם יקבלו אחרי הצבא. השירות הצבאי בשנים 2006-2003 היה הפעם הראשונה שבה נפרדו אחרי שש שנים יחד.

גיא: "הייתי לוחם ביחידת נחשון, מה שהיום נקרא כפיר. רוב השירות העברתי בקלקיליה ובטולכרם. אני זוכר משם דברים לא נחמדים, עבודה קשה של חיילים שמגינים על הארץ. הרבה שמירות, הרבה מבצעים בשטח, מעצרים. אפילו ירו על הפילבוקס שבו שמרתי, אבל לא ראיתי את המוות מול העיניים. אתה נמצא בסיטואציה מסוכנת, אבל אתה צעיר ולא באמת מודע לסכנה. אתה רק רוצה להיות שם ולהרגיש רמבו".

יהל: "זומנתי לקורס טיס, כי אבי היה טייס, אבל לא ניסיתי להתקבל והלכתי לנ"מ, ליחידה שכעבור כמה שנים תהפוך ל'כיפת ברזל'. לדעתי, לא היה לי סיכוי להתקבל ללהקה צבאית כי הייתי פרופיל 97, בחור גבוה, בן של טייס, מי ייתן לי להקה? אחרי חצי שנה בנ"מ הגעתי לשירות של שבוע־שבוע בחיל החינוך. שם הכרתי חבר'ה מלהקות צבאיות והתחלתי לנגן איתם".

גיא: "בצבא התחלנו לכתוב שירים והיינו מתקשרים אחד לשני ומשמיעים דרך הטלפון. בסופי שבוע יהל היה בא אלי הביתה והיינו מקליטים ועושים ניסיונות. אחרי הצבא עברנו לתל אביב, גרנו בדרך לוד, שנינו בעליית גג. בעלת הבית לא הסכימה שנביא לשם בחורות כדי לחסוך בחשמל ובמים (מחייך), אבל מבחינתנו חיינו במרכז העולם".

יהל: "במקביל לשחרור מהצבא התחלתי לנגן כגיטריסט עם שחר אבן צור מ'מוניקה סקס' ושרון הולצמן מ'אבטיפוס', להקות שגדלתי עליהן. היה מרגש לראות מקרוב ולעבוד עם אנשים שפעם היית קהל שלהם. כדי להתפרנס עבדתי כטלפן שמקבל הזמנות ברשת המבורגרים".

גיא: "אני עבדתי בדוכן בורקסים בקינג ג'ורג', ובכל פעם שרציתי לעזוב העלו לי את השכר. אחר כך התקבלתי לעבוד כטכנאי באולפן עם ציוד ומכשור שלא באמת ידעתי להפעיל. למדתי תוך כדי עבודה. בסשן הראשון בא להקליט שלמה גרוניך, פחד אלוהים, אבל נוצר חיבור כי שנינו היינו בוגרי הדסים. אייל גולן הקליט שם סקיצות, שלומי שבן העיף לי את המוח עם הפסנתר. הכי מצחיק זה שאחרי שנתיים של זוגיות עם מארינה פתאום מצאתי תמונה שלה שצילמתי באולפן שנים קודם. בכלל לא זכרתי שגם היא הקליטה שם ושעבדנו יחד. נזכרנו במפגש ההוא רק בזכות התמונה".

את האלבום הראשון שלהם הוציאו גיא ויהל לפני שבע שנים, באנגלית, תחת השם "Revel Day" ("היה לנו כסף מפיקדון השחרור וגם הפקנו אמנים אנונימיים אחרים והשקענו את הכל בהקלטות"). אז כבר היתה ברורה חלוקת התפקידים: גיא הוא הזמר הראשי, יהל שר איתו בחלק מהשירים (באלבום החדש יש לו כבר שני שירי סולו), ואת השירים הם יוצרים יחד. 

בשלב הבא התקבלו ל"דה ווייס", כיכבו בנבחרת של אביב גפן, והגיעו עד רבע הגמר. "לא רצינו לזכות, רק לקבל דחיפה וחשיפה", אומר גיא. "'דה ווייס' נתנה לנו את הדחיפה שהיינו צריכים, ופתחה לנו המון דלתות". "עם אביב אנחנו שומרים על קשר", מוסיף יהל. "הוא תמך בנו ופרגן לנו, ואנחנו מכירים לו תודה".

מאז הם מקבלים הצעות להופיע בשלל תוכניות ריאליטי נוספות, ודוחים את כולן. "לא נראה לי שנלך ל'מירוץ למיליון' או ל'אח הגדול', למרות שנראה לי שיהל ישמח להתנתק לאיזה חודש, בלי טלפון, שאי אפשר להגיע אליו", אומר גיא, ויהל ממהר להסתייג: "ב'אח הגדול' אין כלום, אין בזה תוכן, אין משמעות, זה ריק. לא נלך לתוכניות האלה, כי הן גומרות לאנשים את הקריירה".

גיא: "אבל אנחנו רוצים לעשות טלוויזיה, לקבל תוכנית. צילמנו לאחרונה פיילוט לתוכנית מוזיקה חדשה. טלוויזיה היא עדיין המדיום הכי חזק". 

בחברת "ארומה מיוזיק", שבאולפן שלה, הממוקם בין משרדיה שבצפון תל אביב, אנחנו נפגשים, הוציאו שני אלבומי רוק בעברית, שהגיעו למעמד אלבום זהב, ובימים אלה יוצא אלבומם הרביעי - "השמש תזרח" - שיושק ב־8 בפברואר במועדון התיאטרון ביפו. 

נדמה שהצלחתם לפצח את הנוסחה של גלגלצ, נוח לכם במיינסטרים.

גיא: "מה זה 'נוח לנו'? זה מה שקרה, באופן טבעי. אם משהו כן מושמע, אז הוא נהיה מיינסטרים ואז כבר נחשב לפחות מגניב? אנחנו עושים שירים שלדעתנו יש בהם קסם מסוים".

אחד משיאי הקריירה שלהם עד כה היה מופע החימום ללהקת בון ג'ובי בפארק הירקון, באוקטובר 2015 ("לא פגשנו אותו, דווקא אח של יהל פגש, בהגרלה של מפגש מעריצים"). במעמד הנחשק זכו לאחר שגרסת הכיסוי שהקליטו ללהיט "Livin' On A Prayer" נבחרה על ידי בון ג'ובי עצמם, מתוך כ־20 גרסאות כיסוי ששלחו אמנים.

יהל: "אנחנו חולמים להופיע בחו"ל, באנגלית. רוצים עוד קהל, עוד חשיפה, עוד אהבה". 

גיא: "הקמנו צמד במטרה לעשות הופעות באצטדיונים בחו"ל, שם המוזיקה שלנו עוברת הכי טוב. מבחינתנו, להופיע באצטדיון וומבלי והשמיים הם הגבול. כרגע אנחנו מגששים, בתקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר. זה לא במקום הקריירה שלנו בארץ, שאותה לא נעזוב בשביל קריירה בחו"ל".

יהל: "כשניסינו לפני שמונה שנים לפרוץ לחו"ל עם 'Revel Day', זה היה כמו לעשות חרקירי. היום זה מקובל שאמנים ישראלים כותבים באנגלית והרבה יותר קל לצאת החוצה לגיחות לעולם". 

גיא: "היום כבר לא צריך לגור בחו"ל. הנה, לנתן גושן היה שם להיט גדול. נכון שאסף אבידן גר באיטליה, אבל הוא היה יכול לגור גם ביפו. מצד שני נינט, שכן גרה בחו"ל, עושה דברים יפים ובונה קהל".

אפשר בכלל להתפרנס ממוזיקה בארץ?

יהל: "להצליח לפרנס משפחה כעצמאי זה קשה פה, קשוח. כדי להיות עצמאי ולחיות טוב אתה צריך להרוויח פי שניים ממה שאתה רוצה שיישאר לך, כי חצי פשוט נחתך במסים".

גיא: "בפן הכלכלי אנחנו בסדר. לא מתלוננים ולא נהיינו עשירים. אני גם לא חושב שיש אפשרות כזו".

יהל: "בטח שיש, אחי, איך אתה מדבר? אפשר לעשות כסף טוב ממוזיקה. זה עניין של ז'אנר, עניין של אופנות ושל שיאים. אבל אני מסתכל קדימה לאופק, המודלים שלי הם אהוד בנאי וברי סחרוף".

גיא: "גם הם לא באמת מיליונרים, לדעתי. למזלנו, אנחנו גם מפיקי מוזיקה שעושים מוזיקה לאמנים אחרים ולפרסומות. זה הפלוס שלנו, שאנחנו יכולים לשלוח זרועות לכל מיני כיוונים". 

הייתם מוכרים שיר שלכם לפרסומת, כמו שעשה טונה עם "גם זה יעבור"?

יהל: "אנחנו בעצמנו השתתפנו בפרסומת לבנק לפני שלוש שנים, אבל לא שמו לב בגלל 'צוק איתן'. אני לא חושב שטונה ביזה את השיר. קשה להרוויח פה ממוזיקה ואם מציעים לך מאות אלפי שקלים כדי להשתמש בשיר שכתבת, אני לא מכיר הרבה אמנים שהיו מסרבים בקלות".

עדיין מתבלבלים ביניכם, שואלים מי זה גיא ומי זה יהל?

יהל: "בטח, וכל הופעה אנחנו פותחים את זה לדיון עם הקהל ועושים מזה דאחקה. בדרך כלל מחליפים בינינו, כי השם יהל יותר מתאים להם ליפיוף עם העיניים הכחולות, ואני נראה להם יותר כמו גיא".

מי הקהל שלכם, בעצם?

גיא: "הקהל שלנו מאוד מגוון ומתחיל בילדים בני 6 שבאים להופעות עם ההורים שלהם, לידם אנשים בני 60 פלוס - וכל טווח הגילים שבאמצע". 

יהל: "יש לנו גם הרבה קהל דתי, שהולך וגדל. הופענו באפרת עם עידן עמדי והיה מדהים. בזאפה ירושלים חצי מהאולם היה עם כיפות. מבחינתנו, איש באמנותו יחיה, וזה תקף לכל הכיוונים".

אולי כי אין בשירים שלכם סקס או קללות. 

גיא: "זה כי אנחנו לא אנשים מוחצנים יותר מדי. מקסים שזה מרחיב אותנו לעוד קהלים של דתיים וילדים. אבל זה לא נובע משיקול מסחרי, אלא יצא ככה".

גיא ומארינה. נקראת עכשיו באופן רשמי מארינה מקסימיליאן בלומין מנטש // צילום: ניר פקין

לחשיפה מסוג אחר זכו כאשר החלה להתרקם הזוגיות בין גיא מנטש לבין מארינה מקסימיליאן, הצעירה ממנו בכמעט שלוש שנים. "הכרנו שלושה־ארבעה חודשים אחרי שהיא התגרשה", הוא מספר, "אבל לא ידעתי את זה, שהיא היתה נשואה בעבר, פשוט התחלנו לצאת".

איך הכרתם?

"היא ואנחנו עבדנו עם אותו המפיק, עופר מאירי, שהשמיע לה שירים שלנו וההפך. היא פנתה אלינו כדי שנעבוד יחד על שירים. הגעתי לראות הופעה שלה, וכשראיתי אותה על הבמה התאהבתי בה. ישר הרגשתי את זה. כמובן ידעתי מי היא קודם. לא יודע מאיפה היה לי את האומץ ללכת לאחורי הקלעים ולדבר איתה, והשאר היסטוריה. זכיתי באישה מדהימה". 

איך העובדה שמארינה היתה נשואה בעבר השפיעה על הקשר?

"אני לא חושב שזה השפיע בצורה כלשהי. מבחינתי, זה לא משהו שבאמת משנה. לכל אחד יש אקסים. גם לי היו חברות לפני שפגשתי אותה. מה שחשוב זה שמהרגע הכרנו לא כל כך עזבנו אחד את השנייה לרגע, עד עצם היום הזה, כבר ארבע שנים. אגב, בניגוד אולי למה שרבים חושבים, היא כן אימצה את שם המשפחה שלי ונקראת עכשיו באופן רשמי מארינה מקסימיליאן בלומין מנטש.

"עברנו לגור יחד לפני שלוש שנים וחצי, ולא הרבה אחרי זה התחתנו בחוג המשפחה. לא עשינו אירוע מתוקשר, לא מאמין בזה. לשנינו חשובה הפרטיות שלנו. גם ככה כלפי חוץ אנחנו מוציאים הרבה, דרך המוזיקה וראיונות.

"עברנו אז לגור באזור כיכר המדינה בתל אביב, שחשבנו שהוא מחוץ לפוקוס של הפפראצי, ובדיעבד התברר שבדיוק ההפך", הוא נזכר. "הצלמים ידעו איפה אנחנו גרים וחיכו לנו מתחת לבית. זה הגיע לממדים בלתי נסבלים. אז עברנו עוד יותר צפונה בעיר, ובשלוש השנים האחרונות לרוב יש לנו שקט. אבל הנה, לפני שבועיים צלם אחד על אופנוע עקב אחרי מארינה ממרכז העיר עד הבית, נסיעה של 20 דקות, וצילם. היא יצאה מהאוטו והוא רץ אחריה. זה פסיכי לחלוטין, פשוט הזיה. אבל בסדר, כל אחד והעבודה שלו".

הזוגיות שלך עם מארינה עזרה לפרסום של גיא ויהל?

גיא: "לא יודע. אנחנו אנשים פשוטים שחיים את חיינו. אלה חוקי המשחק, ויש כאלה שנעזרים בדבר הזה ואוהבים אותו, אבל אני לא עושה משהו כדי שזה יקרה. אנחנו לא הולכים להשקות".

יהל: "לי אין בעיה שזה עזר לחשיפה של גיא ויהל".

גיא: "כן, אתה מבין? בטח שלך אין בעיה, מנוול (מחייך)".

יהל: "אין לי בעיה שכותבים עלינו, שנהיה כוכבים, אבל בזכות המוזיקה. זה ש'צדו' אתכם במסעדות זה באסה".

גיא: "וזה לא נעים, והביא אותי למקום שאני עלול לעשות דברים שאני אצטער עליהם אחרי זה". 

כמו מה?

"היתה פעם שכמעט התנפלתי על צלם, כי זה כבר הגיע לרמות של אמבושים חסרי כל טאקט, ממש לא נעימים, בשנייה אחת זה יכול להטריף אותך, אבל בסוף לא עשיתי כלום.

"אני לא מאלה שקוראים מדורי רכילות ורוצים להופיע בהם. מארינה הכירה את זה קודם, ויודעת להתמודד עם זה יפה מאוד. היא היתה אומרת לי שאין מה לעשות וצריך להירגע. לי זה היה קצת יותר קשה, אבל בסדר, התמודדתי, בלעתי את הרוק והמשכתי הלאה, אין מה לעשות. 

"גם טוקבקים הפסקתי לקרוא, למרות שהטוקבקים הכי מצחיקים זה אלה שהם רעים ממש. אנחנו מנסים לא להתייחס, לא לקחת ללב. בריונות ברשת זה משהו שעובר לידינו. גם מארינה, שפיתחה עור של פיל".

יהל, איך אתה ונעמה הכרתם?

"מאחורי הקלעים של 'כוכב נולד', כשהופענו עם דיאנה גולבי והשיר שכתבנו לה. נעמה חיפשה אז מישהו שיעזור לה עם מוזיקה ונתתי לה רעיונות. נוצר קשר, התחילה זוגיות. התחתנו ב־2013. אנחנו גרים ברמת החייל, לא רחוק מהאולפן. כיום נעמה עובדת על אלבום שני באנגלית, שכולל שיתופי פעולה עם ראפרים. היא מופיעה בהרכבי קאברים. אני מנגן ויוצר איתה. אולי כרגע היא פחות מצליחה מאיתנו, אבל ברור לארבעתנו, שזה רק עניין של זמן שהיא תפרוץ".

זוגיות בין זמרים זה יותר קשה?

גיא: "לא בטוח, כי שנינו במקצוע ויש יותר הבנה אחד כלפי השני. למשל, בעניין של לחזור הביתה באמצע הלילה מהופעה או מהקלטות באולפן. כששנינו מופיעים באותו הערב, יש בייביסיטר וגם בני המשפחה עוזרים והכל בסדר. 

"בעבר לא העליתי על דעתי שאחיה עם זמרת מבחינת הדרמות בחיים וענייני האגו. אבל ניסיתי את זה פעם אחת ויצא מוצלח. לדעתי, הדרמות מגיעות מהאופי של האדם ולא מהמקצוע שלו".

ואיך זה משפיע על היצירה עצמה?

יהל: "נשים הן אוצר בלתי נדלה כמקור כתיבה, ובגלל שהן זמרות, האקשן גדול יותר. יש להן נפש של אמניות. אנחנו משמיעים להן שירים ומקבלים פידבק.

"יומיים אחרי שעילאי שלנו נולד, נעמה ואני כתבנו לו שיר, אבל בינתיים שומרים אותו רק לבית. אם נעשה אלבום שירי ילדים, לכל ילד מהילדים שלנו יהיה שם שיר". 

גיא (מימין) ויהל. "גרנו בעליית גג. בעלת הבית לא הסכימה שנביא לשם בחורות כדי לחסוך בחשמל" // צילום: רונן אקרמן

כשאנחנו מדברים על מילות השירים שלהם, ואני שואל אותם אם חשוב להם גם להעביר מסרים באמצעות המוזיקה שלהם, משיב יהל: "בוודאי. את 'להציל אותי', שהופיע באלבום הקודם, כתבתי בעקבות האונס שהיה בגן העיר, שמאוד השפיע עלי. כולם חושבים שזה שיר אהבה ומתרגשים ממנו, אבל זה ממש מתאר את הסיטואציה שם כמו בסרט. מה שהכי זעזע אותי, שהיא היתה שם עם חבר שלה והוא לא היה יכול להציל אותה, דווקא מי שאמור להגן עליה. אולי זה כל כך נגע לי, בגלל הרקע שאנחנו באים ממנו, שיש לך הורים שאתה סומך עליהם שיצילו אותך - והם לא יכולים. אני מתכוון כמובן לסיפור האישי שלי, עם הגבר הבעייתי שנכנס לחיינו כשהייתי ילד".

איך אתם עם קמפיין Me Too?

יהל: "בעיניי, הטרדות מיניות הן הדבר הכי בזוי שיש. כל התעוררות בנושא מבורכת. נראה לי שאנחנו בתקופה הכי טובה מבחינת נשים והמעמד שלהן. אני מקווה שבעוד 50 או 100 שנה יהיה שוויון מוחלט ונשים ירוויחו אותו דבר. לצערי, ייקח עוד זמן עד שהן ישתוו. לדברים יש אבולוציה".

יצא לך להתערב כשמישהו הטריד את אשתך?

יהל: "המון. אני גם קנאי. יש אנשים שרואים אישה יפה ומרשים לעצמם לגעת ולדבר יותר מדי. אני בעניין הזה כמו הדתיים. אם יש אישה נשואה או גבר נשוי, לתפוס מרחק. לא צריך כל הזמן ללטף, לחבק ולגעת. זה בעיקר בסיטואציות של מועדונים וברים. נעמה מופיעה כזמרת בכל מיני מקומות ואין מה לעשות, אישה יפה תמיד מקבלת הערות מגברים. בטוח שלא על הכל היא מספרת לי. לפני כמה שבועות היא חנתה בחניה ובא גבר מבוגר והתחיל לזרוק לה הערות, שמבחינתו זה להחמיא לה, 'איזו אישה יפה את', אבל מהפה שלו, כמו שהוא אמר את זה, זה נשמע מטונף וסליזי. האירוע הזה הסתיים בשום דבר, אבל חבל שדברים כאלה קורים. קשה להיות אישה בעולם הזה. אישה יפה, היופי שלה פותח דלתות, מצד שני זה מושך הרבה אש".

עם מי אתם חולמים לעבוד?

גיא: "אני רוצה להציע לשלום חנוך שנעשה איתו משהו, כי תכלס, הבן אדם כבר מבוגר וחבל שלא נעשה את זה. כי כמה אפשר להקיף את עצמך ב'יס־מנים' שאומרים לך שהכל מדהים ושיאללה תיכנס להקליט. נראה לי שאולי אנחנו יכולים להוציא ממנו משהו אחר. אני אשלח לו סמס. אדבר איתו, הוא מכיר אותי דרך מארינה שמתארחת אצלו הרבה והוא מתארח אצלה. יצא לנו לדבר והוא ממש חמוד. אני אציע לו, אשים לו את זה על השולחן. אם אתה רוצה, אנחנו פה".

ממה אתם מפחדים?

יהל: "בשיר 'יהיה טוב' מופיעים כל הדברים שאנחנו מפחדים מהם: מלחמה שלא נגמרת, משפחות בלי בית, אדמה רועדת, סופות, צונאמי".

גיא: "אנחנו מאוד חרדתיים באופן כללי בגלל הילדים".

יהל: "אני לא חרד על הבן שלי, אני סומך עליו".

גיא: "זה בגלל שיש לך בן, כשתהיה לך בת אתה תפחד יותר מהעולם הזה".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו