"נמאס לי מזוגיות, סצנת החיזורים לא מעניינת אותי"

אייל שכטר || שחקן ומוזיקאי, בן 53. גדל בקריית ביאליק, גר בתל אביב. אב לשתי בנות. ממקימי להקת "אבטיפוס", שעובדת כיום על אלבום רביעי. ב־2002 הוציא אלבום סולו. שיחק בסרטי קולנוע ("שבעה", "לנגד עיניים מערביות", "שנת אפס") ובסדרות טלוויזיה. משחק בהצגה "קין", שתעלה  בתיאטרון תמונע ב־19 וב־20 בינואר

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. ניסיתי לקרוא איזה ספר והפסקתי כי האותיות היו קטנות מדי. באמת. יש לי רשימה ענקית של חטאים ואחד מהם זה אי קריאת ספרים. אני מתעסק עם הרבה טקסטים, ובשנים האחרונות אני לא מצליח להגיע למצב שאני פנוי לעוד קריאה, וגם הטלפון הסלולרי גומר לי את היכולת לקרוא. אני מתעסק איתו כל הזמן".

 מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"אני שם כל יום. אני בפייסבוק ובטוויטר, פחות באינסטגרם. אני גם מגיב לאנשים וגם מקדם עניינים שחשובים לי באופן אישי ומקצועי. אני חושב שזה סוג של אבולוציה שעובר על האנושות. אני מניח שמתישהו יהיה גם מהפך, האנושות תחליט שהיא לא רוצה, אבל אולי היא כבר לא תוכל להתקיים בלי זה".  

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך בקריית ביאליק?

"לפני כמה שבועות. אני נוסע לבית הוריי לא מעט, בעיקר עם הילדות שלי. זה המקום שאני יכול לנוח בו, זה המקום שהכי עוטף אותי בחום ובאהבה. שם אני מרגיש מוגן, שם אני ילד. החדר שלי כבר הפך לסוג של מחסן בבית, אבל עדיין זה הבית שלי, זו ההגנה שלי, זה המקום הכי חם שלי".  

 מתי בפעם האחרונה פגשת את חברי אבטיפוס?

"לפני שבועיים, בהופעה שהיתה לנו ב'פסטיבל בסוודר', פסטיבל למען גיוס תרומות לחסרי בית. אמיר בן־דוד ואני נפגשים הרבה בשביל לכתוב שירים, וטל לוי ואני נפגשים כדי לכתוב פרויקטים מוזיקליים, ושם בפסטיבל היינו שוב על במה אחת. פעם לא כל כך אהבתי את אבטיפוס ואת המקום שלי בתוך הלהקה. היינו מבורדקים עם עצמנו והיו כל מיני עניינים של אגו. עכשיו זה עבורי הדבר הכי משמעותי שעשיתי מבחינה אמנותית, והייתי שמח להגדיל את המקום שלו, רק שאני לא מצליח. למעשה, מבחינתי הייתי הופך את המשוואה ומוזיקה היתה תופסת 80 אחוז מהזמן שלי, והתיאטרון רק 20 אחוז מהזמן. אבל הקריירה שלי ושל אבטיפוס במוזיקה נעצרה קרוב ל־20 שנה ועכשיו אנחנו צריכים למצוא את הדרך מחדש, ואנחנו מחפשים אותה. המוזיקה זה הדבר הכי טוב, מגניב וחשוב שאני עושה בשביל הנפש, מבחינתי". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת כתב פלילי?

"לפני כמה שנים. אני פוגש את בוקי נאה מדי פעם ובכל פעם הוא אומר לי, 'הו, הנה הכתב הפלילי!' האמת שהסדרה 'כתב פלילי', שבה השתתפתי, היתה סדרה נפלאה ואדירה, וחבל שהיא לא המשיכה לעוד עונות. החלק הכי מגניב בתפקיד היה שהתחלתי להסתובב בנעלי בוקרים, כמו הדמות שגילמתי. אלו היו נעלי עקב כאלו, שהיו חלק מהאפיון של הדמות, והן גרמו לי להרגיש אחרת. הלכתי איתן לכל מקום לפני הצילומים ובמהלכם והפכתי לצ'ארמר, גבר שמחפש להרשים".  

 מתי בפעם האחרונה זכית בפרס? 

"ב־2013, בפסטיבל עכו, קיבלתי צל"ש המשחק הטוב ביותר על ההצגה 'תג מחיר'. זה כיף ונעים לזכות, אבל זה חסר משמעות מבחינתי. הכרה זה משהו בעל משמעות פחותה בעיניי. אני עובד ועושה את שלי, ואני לא זקוק באמת לפרסים. זה תמיד נראה לי נורא מגוחך לתת פרסים על אמנות, זה כמו סוג של 'כוכב נולד' כזה. איך אפשר לזכות בפרס על ביצוע? הייתי רוצה פרס על השתדלות, פרס על תשוקה, פרס על המשכיות". 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון העו"ש שלך?

"לפני כמה ימים. אני מתמודד עם העובר ושב שלי באומץ רב. אני חייב לדעת מה המצב, אני מאוד מפוכח ומפוקס ואין לי הרבה מקום לנוע, אני לא אדם בעל אמצעים. החיים, ובעיקר בישראל, הם לא פשוטים מבחינה כלכלית, וגם אני צריך לעבוד מאוד קשה. אני מקווה שזה שאני צריך לעשות המון דברים בו בזמן לא פוגע בתהליך היצירה". 

 מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדות שלך?

"לפני שלושה שבועות. נסענו להסתובב בשכונת נווה צדק ביום שבת, רציתי שהן ייהנו מהמבנים, נווה צדק מקסימה, אבל הן השתעממו ובסוף מה שקרה הוא שהלכנו למקום שמוכר עוגיות, ושם הן כבר מאוד נהנו". 

 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט? 

"אני בענייניי שלי, אני לא עושה דייטים. בשנים האחרונות אני לא יוצא הרבה, כאילו שריר הבילויים שלי התקלקל. כשאני גומר הצגה או הופעה, אני שותה דרינק או שניים והולך הביתה. יותר סבבה לי שם". 

 מתי בפעם האחרונה התגרשת?

"התגרשתי לפני 17 שנים מבת זוגי הראשונה, וגם מזוגתי האחרונה, אמא של הבנות שלי, נפרדתי. לדעתי צריך להסכים על זה שאנשים יכולים להיות נשואים עשר שנים ואחרי זה הם חייבים להיפרד. אם הם רוצים להמשיך יחד הם צריכים ללכת לוועדה מיוחדת ולשכנע אותה שהם ממש אוהבים, כדי שיוכלו להמשיך בנישואים. נראה לי שהוועדה לא תהיה עמוסה במיוחד - אנשים ביחד כי הם מפחדים, כי הם רגילים או כי זה נוח. כל אחד שיסמן את הסיבה האמיתית שלו. אני בעד זוגיות, זה דבר נפלא ונהדר, אבל נמאס לי מזוגיות רגילה, אולי אני אנסה עכשיו עם חייזרים. הבנתי את הקטע, ודי, מספיק לי. סצנת החיזורים לא מעניינת אותי, אני לא שם. אני כל כולי מוקדש לילדוֹת שלי וליצירה שלי". 

 מתי בפעם האחרונה שיחקת בסדרת טלוויזיה?

"הצטלמתי עכשיו לעונה השנייה של סדרת הנוער 'כדברא'. יש לי שם תפקיד מעניין. אבל אני לא יכול לספר עוד על העונה כרגע". 

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"השנה. ראיתי במשך שלושה חודשים שש עונות של 'המתים המהלכים'. צפיתי בקצב מטורף עד שהסדרה התחילה להתקלקל ועכשיו נמאס לי ממנה. זה כנראה הטבע. לפני כן הייתי מכור ל'שובר שורות' ויש לי בקנה עוד סדרות: 'לגיון', 'אלים אמריקאים'. אני אוהב לעשות בינג' של עונות, אם אני מוצא משהו שאני אוהב, אני אוהב לגמוע סדרות בבת אחת. אני שונא לחכות". 

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"עכשיו. הילדה שלי יעלה ואני מדברים בשפה שאנחנו המצאנו. אנחנו מדברים ומתווכחים בג'יבריש מורכב, מנהלים שיחות ממש ארוכות, ונהנים מזה שהעוברים והשבים לא מבינים שום דבר וחושבים שאנחנו מאיזו מדינה אקזוטית".  

 מתי בפעם האחרונה עלית על מטוס?

"לפני כחצי שנה. נסעתי לעיר קרפלד בגרמניה עם ההצגה 'בחוץ לפני הדלת', שבה אני משתתף. את ההצגה בארץ ביים הבמאי הגרמני מתיאס גהרט, איש מקסים ואדיר שלא מבין מילה בעברית. עבדנו מול הטקסט באנגלית, וכשההצגה עלתה נוצרה הזדמנות שנבוא לתיאטרון שלו בגרמניה, אז טסנו. היה מפגש מעניין עם האנשים המקומיים, שלכולם היה עבר נאצי, והם נורא מצטערים עליו. הם אירחו אותנו יפה והיה כיף, אני אוהב לטוס לחו"ל עם הצגות". 

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"אתמול. עשיתי משקולות בחדר כושר. כל החיים שלי הייתי בענייני ספורט, או ששיחקתי כדורגל או כדורסל או קארטה או חדר כושר או ריצה. אני לא יודע אם אני אוהב או לא, זה מה שעשיתי פשוט כל חיי. כשפציעות השביתו אותי מלרוץ הגעתי לחדר כושר ועברתי למשקולות, ועכשיו מצאתי מקום שכיף לי להגיע אליו, אז חזרתי לתת בראש".

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"בישלתי אתמול. אני מבשל לא מעט, אין לי ברירה. אתמול עשיתי מרק ירקות לא רע בכלל. לילדות שלי אני מכין כל מיני דברים כמו עוף בתנור ותפוחי אדמה. מעין אומרת שאני מבשל ממש טעים, אבל אני לא בטוח. אני משתדל מאוד". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"היום. רציתי שהיא תבוא להיות עם הילדות, יש לי היום הצגה ולמעין יש יום פתוח, אבל היא לא יכלה לבוא. אנחנו מדברים לא מעט. אמי, שהיתה מורה, ואבי, שהיה מנהל בנק, חשבו שאני צריך מקצוע, אז למדתי מחשבים אחרי הצבא. אבל עבר זמן, והיום הם מבינים שזה המקום שלי והם גאים בי". 

 מתי בפעם האחרונה עבדת בחברת מחשבים?

"בגיל 24. כשסיימתי את הלימודים עברתי לתל אביב מחיפה והתחלתי לעבוד בחברת מחשבים ברחוב ביאליק, מתחת לאדמה. הבעלים הושיב אותי ליד המחשב ואני הסתכלתי על המסך הירוק דקה, ואז קמתי ואמרתי לו: 'תקשיב, אני לא אעבוד אצלך ואני לא אעבוד בזה בחיים שלי'. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שעבדתי במחשבים בקטע של מתכנת. היתה לי ידיעה ברורה שזה ממש לא יכול להיות אני".

 מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"אני כל הזמן לומד. דברים שקשורים אלי, לנפש, לתנועה שלי בתור שחקן. עכשיו תוך כדי עבודה על ההצגה 'קין' התחלנו בעבודה פיזית מאוד חזקה. אני לא רקדן, אבל זו עבודה שקשורה לגוף ולתנועה בחלל, ואנשים שהיו שם אמרו לי שאני עושה משהו נכון, שמאתגר אותי ואת הצופים". 

 מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"לפני שבוע. גיליתי את נפלאות הכימיה ולמדתי להשקיט את המוח אחרי תקופה לא פשוטה. תמיד פחדתי מכדורי שינה וכאלו, ואז הלכתי לרופא והתחלתי עם מרשם של כדורי שינה. אני ממליץ למי שיש לו יותר מדי רעשים בראש, לא מאוד מרגישים את הכדור הזה ושינה טובה יכולה לעשות ריסטארט לגוף". 

 מתי בפעם הראשונה הצטלמת לסרט קולנוע?

"ב־1994, בסרט 'שבעה' של דינה צבי ריקליס. אני זוכר שלא היה לחץ על הסט, אולי בגלל אופי הבמאית - ואולי בגלל התקופה. היום התקופה היא הרבה יותר קשה ומסובכת, וחושבים הרבה על כל צילום של יצירה ישראלית. התקופה הזו היא לא פשוטה לתעשייה מבחינה כלכלית, והיא גורמת לזה שדברים נעשים בלחץ. העבודה היא אותה עבודה ואנשים מקצועיים באים לעבוד - אבל ימי הצילום יותר דחוסים".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו