"אני כמו הנזיר שמכר את הפרארי, אבל במקום לאשראם, הלכתי לפוליטיקה״

המפנה האמיתי בחייו של יום טוב סמיה התרחש לא ביום הראשון שבו התגייס לצה"ל, וגם לא כשקיבל את דרגות האלוף בגיל 43 והפך למפקד פיקוד הדרום, אלא דווקא לפני כשנתיים וחצי, במאי 2015, כשנולד נכדו הראשון.

זה היה גם הרגע שבו החליט להיכנס לפוליטיקה. "ניהלתי עם הנכד שלי שיחה דמיונית, שמתרחשת ב־2040. הוא בן 25, חוזר מהטיול הגדול, ואני בן 86. הוא שואל אותי היכן הייתי בשנים שבהן איבדה המדינה שלנו כיוון, ואני משיב לו שהייתי בצבא, פיתחתי חברות אנרגיה ירוקה, לימדתי באקדמיה.

"בשיחה הזו נכדי אומר לי שהייתי צריך לנסות ולשנות מבפנים", ממשיך סמיה. "השיחה הזו גרמה לי לקפוץ לעולם הפוליטי, ולעשות למען בנינו ובני בנינו. את שלי כבר השגתי והצלחתי יפה מאוד, עכשיו ארצה לעשות שוב לטובת מדינת ישראל".

ואכן, סמיה הצליח. הוא התחיל את דרכו בחטיבת הצנחנים, ובהמשך שימש בין היתר גם מח"ט גבעתי, מפקד עוצבת הגליל, מפקד אוגדת עזה והקים את מערך הקישור הביטחוני בין צה"ל לרש"פ. כשהשתחרר סירב להצעות להיכנס לפוליטיקה.

"יכולתי להיות שר במארס 2001. ברק שלח לי שליח, אבל אמרתי לו, 'חמש שנים אל תתקרבו אלי, קודם אלמד מה זה להיות אזרח'. אריק שרון שלח אלי את עמרי, שמסר לי מאביו: 'תגיד ליום טוב שהוא בא להיות שר האנרגיה'. אמרתי לו - 'בוא נדבר בעוד חמש שנים'. בתום הזמן הזה הוא שלח לי הודעה וכתב: 'הזקן אמר שעברו חמש שנים. אתה מגיע?' עניתי לו, 'תגיד לו שאני מבקש שליש על התנהגות טובה'".

בינתיים עשה סמיה חיל בעסקים ושימש מנכ"ל חברת ההנדסה ברן, כיהן כמנהל חטיבת האנרגיה וכמייסד ומנכ"ל IC Green Energy של החברה לישראל, ניהל עסק עצמאי בתחום הנדל"ן ושימש בהתנדבות יו"ר הטוטו. הוא השלים דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, וכיום מרצה במוסדות שונים להשכלה גבוהה.

כעת, לצד חמישה פרויקטים שבהם הוא מתנדב כבר שנים למען הקהילה, את השנתיים וחצי האחרונות מקדיש סמיה למען הכלל. הוא התפקד למפלגת העבודה והחליט לרוץ עם היו"ר אבי גבאי. אנחנו מתלווים אליו ליום במסגרת פרויקט הקרוואן השאפתני שלו, שבו הוא מתעתד לפגוש את כל 257 ראשי הערים והמועצות בישראל. הקרוואן משמש אותו לימים ארוכים מחוץ לבית. הוא כולל חדר שינה קטן ושירותים קטנים עוד יותר, וסמיה אף מכין בו אוכל במטבח קומפקטי, וגם יכול לצפות בטלוויזיה. עד כה הוא ביקר ביותר מ־100 ערים ומועצות, ואנו מבקרים עימו ביום עמוס שכולל פגישות במגדל העמק, נצרת, עילוט, שמשית ונצרת עילית.

"הקרוואן הזה עושה משהו. נוצרות לי תובנות מהמפגשים עם אנשים. אני לומד הרבה דברים שלא היה לי שום סיכוי ללמוד, ואני גם מצליח להעביר מסרים במפגשים עם אנשים. שום מועמד אפילו לא חלם על יעד כזה - 257 ראשי ערים ומועצות".

נראה כי הקרוואן אכן עושה את העבודה. אנשים עוצרים עם האוטו, מנפנפים לשלום, מחייכים ומברכים. "יום טוב, אנחנו איתך!" צועק אחד מהם תוך כדי נסיעה. בדרך למגדל העמק אנחנו עוצרים בתחנת דלק. שני אנשי קבע מזהים את הקרוואן. אחד מהם צועק לו בחיוך - "אתה היית האלוף שלי. איך אני שמח לשמוע שאתה רץ. המדינה צריכה אנשים כמוך". אחר צועק לו: "מתי נראה אותך בכיסא המכובד?"

המפגשים עם ראשי הערים והמועצות נמשכים כשעה ונערכים במבני העיריות. סמיה נכנס למבנים, צעדיו מהירים כיאה לאלוף לשעבר, נוכחותו מורגשת. "ראינו אותך בטלוויזיה", אומר לו אחד מעובדי העירייה. סמיה מחייך, לוחץ את ידו ומפתח שיחה.

בשיחות הוא מוציא מחברת, רושם כל פרט, כמו מפקד מיומן. "אני עושה פייסבוק של פעם. מסתכל בפנים ורושם בספר שלי", הוא אומר לאנשי הוועד ביישוב שמשית. אחד הנוכחים, שהיה חייל בחטיבה של סמיה, מספר ש"כשהייתי נשאר שבת, יום טוב היה מעביר לי קופסת עוגיות שאמא שלי העבירה לו בקיבוץ שבו גרנו. הוא גם היה עושה תורנות בחדר אוכל. זה יום טוב".

לליכודניקים "נשרף הפיוז"

בחודש אפריל האחרון הוא החליט שלא לרוץ לראשות מפלגת העבודה, וכיום הוא מצהיר כי "המטרה היא להיבחר בפריימריז כמספר אחת. אני רץ במקביל לגבאי, ואנחנו עובדים יחד. ביום שגבאי התפטר מהממשלה, ולא הכרתי אותו לפני זה, התקשרתי אליו ואמרתי לו שאפו, שר מתפטר על נושא עקרוני, זה לא קורה הרבה בארץ".

מה דעתך על ההליכה שלו ימינה? זה לא עבד למנהיגים הקודמים של העבודה.

"זו האמת המקורית של מפלגת העבודה. הוא לא אמר משהו שחורג מזה, אלא משהו שונה ממה שהתעמולה אומרת על העבודה. בחוברת של גבאי הדברים האלה כתובים".

גבאי יכול לסחוף את העם ולנצח בבחירות?

"ננצח בבחירות במידה רבה על פי הצוות שגבאי יכריז עליו. כוורת של אנשים איכותיים, שליחי ציבור שלא מחפשים ג'וב או משכורת. אני ויתרתי על משכורת של 6 ספרות. אבל אין היום אנשים שיכולים להביא לבד 30 מנדטים. גם אם ביבי ייצא החוצה ויפתח מפלגה חדשה - יביא 9-8 מנדטים. ואנחנו ננצח כי העם רוצה שינוי".

גם בבחירות הקודמות אמרו שהעם רוצה שינוי. 

"אז העם נתן 24 מנדטים".

ועדיין לא ניצחתם. לא נראה שהשינוי שאתה מדבר עליו יביא לניצחון.

"דבר נוסף שיביא אותנו להצלחה - זה לשכנע את הציבור שאנחנו מפלגת האמצע והישר, מבחינה התנהגותית וערכית, ולא נופלים למלכודות של ימין ושמאל. הרי ז'בוטינסקי היה סוציאליסט מהמעלה הראשונה. ליכודניקים שרופים שומעים את זה ונשרף להם הפיוז. הרגילו אנשים להגיד שסוציאליסט הוא שמאלן. אלמנט שלישי לניצחון זה להביא את אנשינו לקלפיות".

יש שיגידו שאנשים הפכו לציניים וחיים בבועה. איך תביא אותם לקלפיות?

"אחד החוקים שאנסה אישית לקדם ברגע שאהיה בבית המחוקקים זו החובה לבחור בקלפי. יש 28 מדינות דמוקרטיות שבהן יום הבוחר הוא חובה, ויש שם 99% הצבעה. אם אתה לא מגיע יש סנקציות נגדך - למשל מורידים לאנשים את יום החופש שקיבלו".

זה אידיאל יפה. אבל העבודה מדשדשת בסקרים.

"אני לא מתייחס לסקרים של היום יותר מדי ברצינות - כי ידוע שסקרים רחוקים ממועד בחירות הם לא אמיתיים ולא לעניין". 

מקיפוח לאנרגיה

סמיה בן 63, גרוש עם ארבעה ילדים, גר ברמת אביב. את זמנו הפנוי הוא מעביר בתחרויות אופניים וריצה למרחקים ארוכים, וכנגר בנגרייה. הוא נולד במעברת פרדסיה, שביעי מבין שמונה אחים להורים שעלו מלוב, ועד גיל 5 גדל באוהל. בהמשך עברה המשפחה לרמת הרצל בנתניה, "שכונת עוני ומצוקה", הוא אומר.

את שמו קיבל כאשר אמו ואחיותיו רצו לקרוא לו הרצל. השכנה מהאוהל שליד, שגם לבנה קראו הרצל, לא אהבה את הרעיון וקבעה - "רק הרצל אחד יהיה כאן". מריבה גדולה החלה בין המשפחות, עד שבכור, אביו של סמיה, חזר מהעבודה ושאל על מה המהומה. הוא שמע את הצדדים, וקבע: "בני לא יעבור ברית מילה ביום מריבה. זהו יום חג עבורנו, ולכן נקרא לו יום טוב".

סמיה (משמאל) כאלוף פיקוד דרום בתרגיל גבעתי בנגב, 1999 // צילום: דובר צה"ל

החיים בשכונה לא היו פשוטים. "היה רעב ללחם, בגדים קרועים. בבית הספר למדו איתנו ילדי הוותיקים, אשכנזים אמידים. היתה התנשאות של הצברים. כשבדקו כינים בבית הספר סירקו אותנו במסרק נפט, ולעיתים גורשנו הביתה. עם זאת, הפכתי את הקיפוח לאנרגיה".

כשאנחנו נפגשים עם ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, שהתחיל גם הוא מלמטה, הוא שואל את סמיה, "למה לך ללכת לפוליטיקה?" סמיה עונה לו - "אין לי ברירה. המדינה שלנו הולכת פייפן". השניים מחליפים כמה משפטים בערבית, וסלאם קובע: "אתה תצליח. אתה מדבר ערבית, זו כבר הצלחה, בלי להתאמץ". סמיה משיב לו כי "זאת בעיה אם אתה רוצה לעשות שלום ולא יודע את השפה והתרבות של השכן שלך".

סלאם מחייך, לוחץ את ידו ואומר: "אל תסתנוור כשתיכנס לכנסת. תישאר סמיה". וסמיה, הוא מבטיח לו שלא ישתנה, שלא ישכח את השכונה שממנה הגיע.

נדמה כי אותם חיים בשכונה הפכו את סמיה, במידה מסוימת, למי שהוא. בביקור שלנו הוא נע בטבעיות, כמו זיקית שמחליפה את צבעה, על המנעד שבין הסחבק העממי לגנרל האינטלקטואל. לרגע מדבר ערבית שוטפת עם עוברי אורח ברחוב ונותן טיפים להכנת חומוס, ומייד אחר כך שולף אינפורמציה היסטורית. 

אתה נטול מניירות ומדבר לאנשים בגובה העיניים. זה יעבוד בקרב אנשי המפלגה ומחוצה לה?

"אני מאמין שכן. אנשים כמהים למנהיגות של אמת, אותנטית, למנהיג אמיתי שהוא אחד מהם, שחי ונושם אותם ושהוא לא אליטה למרות שהוא התעשר מבחינה כספית, ומבחינת ידע והשכלה".

אבל אתה בדיוק האליטה שאתה מנסה להתרחק ממנה. היתה לך דירה במנהטן, פנטאהוז ברמת אביב.

"אני אליטה אם אתה סופר רכוש והישגים. אבל אני 'עמך' במובן ההתנהגות היומיומית. אני יכול ליהנות ממנה פלאפל. זה שהתרגלתי לרמת חיים מסוימת, זה מפריע לי לישון בקרוואן? ואני לא מתבייש ולא מתנצל על מה שהשגתי. אני רוצה שהילדים של אזרחי מדינת ישראל יצליחו כמוני. אם תרצה, אני הנזיר שמכר את הפרארי, אבל במקום לאשראם, הלכתי לפוליטיקה".

ההצלחה שצבר עד כה תצטרך להספיק גם בפריימריז של מפלגת העבודה, כשמולו יעמדו שועלים ותיקים כמו איתן כבל ושלי יחימוביץ'. אבל עוד לפני כן יצטרך סמיה להוכיח כי הוא "מר ביטחון" של גבאי, ולהתמודד מול גנרלים ואנשי צבא דוגמת עמר בר־לב, איל בן ראובן ועמירם לוין.

סמיה סבור שאמנם "כולם נהדרים ועשו מספיק, אך בעת הזו אני המתאים ביותר מביניהם לתפקיד מוביל בנושא הביטחוני בעבודה, ולכל תפקיד בממשלה - ביטחון, כלכלה, חינוך. הרקע שלי מביא לכך שכיום היכולת שלי מביניהם, ומכל ביטחוניסט אחר מבחוץ, להביא קהלים חדשים למפלגה - היא הרבה יותר גבוהה".

אתה מצליח לגרום לליכודניקים להתפקד לעבודה?

"כן, ויש ליכודניקים שפוגשים אותי ואני גורם להם לחשוב. אם אנשים יחשבו לפני שהם הולכים לקלפי - עשיתי את שלי. למה אתה שם את הפתק? כי אבא וסבא שלך שמו אותו או כי זו דעתך?"

"ערפאת אכל אצלי דגים"

סמיה מוסיף כי ביחס לביטחוניסטים האחרים, הוא מכיר את הסוגיה הפלשתינית הכי טוב. "הם לא עבדו מול פלשתינים. שמונה שנים הייתי בלב המו"מ עם הפלשתינים, חצי שנה בקהיר, הפיכת הסכם אוסלו להסדר ביטחוני, מפגשים עם ערפאת, נביל שעת, ג'יבריל רג'וב, דחלאן. הם אכלו אצלי דגים בבית. אין למועמדים אחרים את הרקע הזה בהיכרות האינטימית עם הסוגיה הפלשתינית. ואין לאף אחד מהם את התרבות והשפה שאני דובר. עסקים זה גם תרבות, לא רק שפה". 

מה עמדתך בסוגיה הפלשתינית?

"בשלושת הגושים הגדולים, ברמת הגולן ובבקעת הירדן צריך ליישב מיליון ורבע איש בתוך 10 שנים, ואז הדברים ברורים. יש לבנות ללא הגבלה בשלושת הגושים ולהפסיק את הבנייה בהתנחלויות הבודדות.

"בקעת הירדן היא גבולה הביטחוני של מדינת ישראל. והמצב בסוריה הוא בדיוק ההוכחה - איזה מזל שאנחנו על רמת הגולן. לגבי ירושלים, היא בירתה הנצחית של ישראל לעולמי עד. אין דיון על ירושלים כמו שאין דיון על רמת הגולן. האם זה שולל את האפשרות של הפרדת כפרים פלשתיניים ממה שנקרא ירושלים רבתי? לא. אני פתוח למחשבות ולפתרונות. 

"התפיסה בסופו של יום היא שתי מדינות לשני עמים, אף על פי שברור גם לנו וגם לפלשתינים שיש להם משהו שהוא קצת פחות ממדינה והרבה יותר מאוטונומיה. למה פחות ממדינה? כי היא מפורזת. זה ייהרג ובל יעבור מבחינתי: אין שני צבאות בין הירדן לים. רק צה"ל".

כמי ששירת שנים רבות בצה"ל, סמיה סבור כי בכל הקשור למצב הביטחוני, "בעשורים האחרונים ישראל מזייפת. אין הכרעות חד־משמעיות. זה קורה בגלל היעדר מנהיגות שאין לה אומץ לקבל החלטות כואבות ובגלל היחלשות החוסן הלאומי של התושבים. יש להבין שלהשגת הכרעה, כדי ליצור הרתעה טובה, יש מחיר.

"ברצועת עזה אנחנו לא משיגים שום הכרעה כבר שלושה מעגלי לחימה גדולים. כתוצאה מזה לא מושגת הרתעה. ולא חייבים לכבוש את כל הרצועה כדי להשיג הכרעה או הרתעה. אם לשלושת סבבי הלחימה בעזה נגררנו ולא יזמנו - אז הנה לך דוגמה של היעדר הרתעה. צריך לעשות התקפות יזומות כל הזמן".

מדוע ליברמן שתואר כמיליטנט לא עושה את זה? 

"ליברמן דיבר בשביל הקלפי, כדי לקחת מצביעים בימין הקיצוני".

גם אתה מחפש מצביעים מהימין. ואולי תגלה שדברים שרואים מכיסא שר הביטחון הם לא הדברים שרואים ממקומות אחרים.

"הייתי קרוב יותר לכיסא שר הביטחון בהבנת הצבא ויכולותיו הרבה יותר מליברמן. אז הוא קשקש את מה שקשקש, וכשבא לכיסא - הבין. אתה שומע מדינאים מכהנים מכל הקשת הפוליטית שאומרים 'לא נסבול את הטפטוף מעזה'. הם אומרים, אבל בין טפטוף לטפטוף לא עושים דבר. בנוסף, יש לשכנע את העולם שחמאס הוא הכובש ברצועה, לא אנחנו". 

ציינת שאתה מתאים לתיקים אחרים. האם מי שיש לו שתי נזיפות בתיק האישי מאלוף ומרמטכ"ל יכול להוות דוגמה כשר חינוך? זה כישלון ערכי.

"זה ממש לא כישלון ערכי, זה כישלון היררכי כזה או אחר, זו נטילת אחריות מנהיגותית עם סיכון למעמדי. אני יודע לחיות עם נזיפות אדומות ונהייתי אלוף איתן. אם חצית את הקו האדום, אסור שתבלף שחצית אותו ותהיה נכון לתת את הדין עליו, ואתה לא אומר לכולם, 'לא יהיה כלום כי אין כלום'. אני אספתי את המח"טים שלי ואמרתי שעשיתי מעשה בניגוד לנהלים, בגלל הנסיבות בשטח, ואני אסביר אותו ואתן את הדין. ועובדה שבשני המקרים זה הצליח. זה בדיוק מה שמערכת החינוך צריכה ללמד - מתי לוקחים אחריות".

אמונה ואינטרסים

אנחנו נפגשים בשבוע שבו חוק ההמלצות עבר את אישור הכנסת. סמיה מציין כי הוא "חסיד האמירה שאת השלטון הזה צריך להחליף בקלפי ולא בבית המשפט". הוא מציין כי "ראו שחוק ההמלצות הוא 'טיילור מייד'. כשביבי הבין שאנשים לא מטומטמים והיועמ"ש אמר שיש גבול כמה אפשר להשתין מהמקפצה - אז הוא אמר אל תכללו אותי. גם ביטן ידע שהוא בחקירות כשהוא דחף את החוק, זה חוק שבא להגן גם עליו. אולי יש מקום לחוק כזה בתקופה שבה אין אף אחד בחקירות, אבל לא כשהוא תפור לאנשים שמכהנים".

לשאלה אם נתניהו צריך להתפטר, אומר סמיה כי "אני קורא לנתניהו לממש את מה שהוא אמר על אולמרט. אם הוא אמר את זה - שיממש. אולי הוא צריך להמתין להמלצה להגשת כתב האישום, אין לי בעיה עם זה.

"אני לא רוצה לראות עוד ראש ממשלה בבית סוהר. ראיתי את אולמרט בכלא. לחצנו ידיים מעבר לזכוכית. אולמרט התחנן בפני הסוהר לפתוח את הדלת כדי ללחוץ לי יד, והסוהר לא נתן לו. הלב שלי נחמץ. ללחוץ יד לראש ממשלה מבעד לזכוכית, שכאילו אם הדלת תיפתח יעביר לי איזה אקדח או סכין".

בדבריו מוסיף סמיה כי "הליכוד הוא מפלגה לגיטימית, מי שלא לגיטימי הוא היו"ר שלה. כולנו ויש עתיד הן לגיטימיות, ונצטרך לשבת איתן בקואליציה".

והנתק בין גבאי לכחלון לא יפריע לכך?

"אני בין היחידים שמדבר עם שניהם. אם נהיה המפלגה הגדולה ביותר ויוטל עלינו להקים ממשלה ויהיה גוש חוסם מהצד שלנו, אז כחלון הוא חפץ חיים והמדינה חשובה לו, והאינטרסים ישלימו אחד את השני".

על חוק המרכולים הוא אומר כי הוא "סכנה לדמוקרטיה. אני לא שומר שבת אבל איש מסורת. בניתי בית כנסת ברמת פולג בנתניה. יש בו 600 מתפללים ביום שישי בערב, שליש מהם לא דתיים. זה מיקרוקוסמוס של מה שאני רוצה לראות פה. איש באמונתו יחיה".

אחרי יום ארוך עם הקרוואן, שכלל חיפושי חניה מורכבים, מו"מ עיקש עם פקחים שעטו על ההזדמנות לתת דו"חות, ועוד כמה משאים ומתנים בפגישות עם ראשי העיריות שניסו לשכנע את סמיה להצטרף לליכוד, אחרי שזה שכנע אותם להצטרף לעבודה - אנחנו מגיעים לשיאו של היום, כנס התומכים בנצרת עילית.

"אתה לא מספיק מיליטנט", מתגרה בו אחד הפעילים. "אני לא מיליטנט?" עונה לו סמיה. "שמעת אותי השבוע? 10 פעילי ליכוד הציעו לי להגיע אליהם למפלגה". פעיל אחר צועק לו "איפה סריקת השטח של מפלגת העבודה?" סמיה עונה לו במהירות: "אין בחירות, והנה באתי לכאן, ואגיע שוב אם תרצו".

סמיה אמנם הצטרד קלות אחרי יום ארוך, אבל המסר עובר לבסוף מול כ־70 אנשים, רובם בגיל השלישי. "הוא לא רק מדבר, יש לו גם חותמת של עשייה. הוא בא להפיח רוח אחרת של התנדבות ועשייה", אומרת לנו מיריק בת ה־70, שמתגוררת כבר 50 שנה בנצרת עילית.

"אני מכבד את ההיררכיה בדמוקרטיה ובמפלגה", אומר סמיה לאחר הכנס, "אולם בעתיד אני רואה את עצמי מגיע לעמדה של הנהגת המדינה, לראשות הממשלה. המטרה האסטרטגית שלי היא ישראל חזקה וטובה יותר".

עד כה כבר פקד סמיה יותר מ־2,000 איש למפלגת העבודה, חלקם יצביעו למפלגה לראשונה. כעת השאלה הגדולה היא האם אלוף הפיקוד שעשה חיל גם באזרחות וחורש את הארץ בלי טיפה של ציניות, יצליח לסחוף אחריו לא רק את "יישובי הסְפָר", כהגדרתו, אלא גם את קהל המיינסטרים של העבודה ואת כלל אזרחי ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו