קוד אתי

שעה לפני הראיון עם אתי לוי העניק המגזין "טיים" את תואר "איש השנה" המסורתי לקמפיין "MeToo#", שיצא נגד הטרדות מיניות ואלימות מינית.

"שמעת שהם בחרו בהן?" אומרת לוי מייד. "כל הכבוד להם". 

איך את מתחברת לקמפיין הזה?

"בוא אתן לך סקופ: גם אני עברתי את זה. זה היה מקרה פיזי לגמרי, וכשזה קרה קיבלתי שיתוק. הייתי כמו מומיה. יש סיטואציות שאישה לא יודעת איך להגיב אליהן ואיך להתגונן. ממש הרגשתי שיתוק פיזי.

"הטראומה הזאת מלווה אותי עד היום, ותלווה אותי כל החיים. עד הסוף ויום־יום. זה כמו פצע שלא מבריא ונשאר איתך כל הזמן. זה היה גבר שאני מכירה". 

התעמתת איתו מאז?

"אף פעם לא פתחתי את זה איתו. הוא, מבחינתו, חושב שהכל בסדר". 

למה לא סיפרת על התקרית עד היום?

"כי אני לא אחת שתלך ותדבר או תתלונן במשטרה. אני יכולה להגיד שכן, עברתי את זה בצורה חד־משמעית, אבל אני לא אדבר על זה. אולי כי אני באה ממנטליות אחרת.

"כל אחת, איך שהיא מרגישה. זה מאוד אישי, מאוד כואב ומאוד אינטימי, ואני מבינה את המקום שלהן", היא אומרת, "אבל מפה ללכת ולעשות טררם גדול - זה לא אני".

את מעריכה את אלו שכן בוחרות להיחשף? 

"אני מעריכה את האומץ שלהן, אבל זה שלא התלוננתי בעצמי לא אומר שאני לא אמיצה. מה אגיד לך? יש גם דברים שנעשו לפני 20 ו־30 שנה, וזה לא נראה לי לגיטימי להוציא עכשיו הכל רק כי יש את הפרויקט הזה של ה'#MeToo'. עשו לך את זה לפני עשורים, ורק עכשיו את באה ומדברת על זה? כשעוברות עשרות שנים, אני חושבת שאין לזה מקום. אבל אני גם מבינה את הכאב ואת הצער שלהן". 

אולי הן נזקקו לזמן שיחלוף כדי להיחשף?

"כן, כפרה עליך, אבל 20 שנה?" 

תלונות של נשים על גברים שכבר אינם בחיים מרגיזות אותך במיוחד. למה?

"זה הכי גרוע. זה בשבילי קו אדום. חלאס, הבן אדם מת. הוא מתחת לחול ולאבנים. מה את רוצה? להרוג אותו עוד יותר ממה שהוא מת? כאילו, מה הקטע? מה את מנסה להגיד בזה? מה זה ייתן לך? העיקר להגיד את זה? זה לא העיקר". 

דווקא כאחת שטוענת שחוותה את הטראומה, את לא מסוגלת להבין? 

"אני מבינה, וזה כואב, והן נשארות עם זה כל החיים שלהן, אבל לבוא ולהגיד את השם של האיש בריש גלי, לבוא אליו בטענות אחרי 30 שנה - זה לא לגיטימי ולא רלוונטי. אבל את הכאב, הצער והפגיעוּת אני מבינה בהחלט, כי גם אני חוויתי".

•   •   •

לוי, ילידת באר שבע שמתגוררת כבר שנים בירושלים, חגגה בחודש שעבר יום הולדת 49. "מבחינתי גיל זה רק מספר", היא מחייכת, "העיקר הוא מה אני מרגישה. ואני מרגישה בת 17".

בשנות העשרים לחייה חוותה אפיזודת נישואים קצרה, שארכה שנתיים, ומאז היא מעדיפה את הלבד. "אני לא בזוגיות, כי אני לא מאמינה בזוגיות. הייתי נשואה, והבנתי שהמוסד הזה לא בשבילי. לא זוגיות ולא נישואים". 

לא חסר לך לפעמים הביחד עם בן זוג?

"לא. הגעתי למצב שמאוד נוח לי כמו שאני. כיף לי ככה. להכניס מישהו לחיים שלי - זה לא בשבילי".

גברים מתחילים איתך? 

"כן, אבל ברגע שמישהו הוא קצת מפורסם, אנשים נרתעים ולוקחים צעד אחורה. זאת הסיבה שאני לא אומרת שהרבה מתחילים איתי. תמיד יש, פה ושם". 

ואיך את מגיבה?

"אני עונה, אבל מתוך נימוס. לא משהו רציני". 

את לא רוצה להיות אמא?

"אני רוצה, וזה יבוא. אל תדאג. יש היום הרבה דרכים לעשות ילדים". 

את מצטערת שחיכית עם זה עד עכשיו?

"כן ולא. הפוקוס שלי היה ברוב השנים על הקריירה. בשנים האחרונות אני כן חושבת על ילדים, זה משהו שאני רוצה".

"אני מעדיפה לא להגיד כלום, רק שאנחנו בקשר ושהכל בסדר". עם אחותה זהבה בן // צילום: HC Van Urfalian

לוי הופיעה בעונה הראשונה של סדרת הדוקו־ריאליטי "חי ב־LA LA לנד", ששודרה ביס ב־2011. באחד הפרקים היא תועדה בשיחת סקייפ עם המנהל המיתולוגי שלה, האמרגן ישראל בונדק, שבמהלכה סיפרה לו על בעל החיים שהצמידו לה מטעם ההפקה, לבקשתה. זו היתה איגואנה שקיבלה מלוי את השם "סיזר". בתוך זמן קצר הפך הקשר עם הזוחל למקום המפלט של לוי בימי הצילום האינטנסיביים, האתגרים והיריבויות בווילה של התוכנית בלוס אנג'לס. "ככל שאני פוגשת יותר בעלי חיים, ככה אני אוהבת פחות בני אדם", אמרה אז למצלמות.

האהבה הזאת של לוי, שבילדותה גדלה "לצד חיות", כהגדרתה, גרמה לה להפוך לטבעונית. היום היא בין הזמרות הים־תיכוניות הבודדות, אולי היחידה, שמגדירה עצמה כטבעונית. 

"אני זוכרת שישבתי מול היוטיוב ונתקלתי בהרצאה של גארי יורופסקי (פעיל למען זכויות בעלי חיים; ע"ס). הייתי מרותקת שעתיים. בסוף אמרתי לעצמי, יו, מה אני אעשה עכשיו? 

"קודם כל, התחלתי לחשוב אם כל מה שאכלתי עד עכשיו לא היה בסדר. ראיתי עוד סרטים, לאמת את כל מה שהוא אמר. הכל היה אמיתי, אפילו הרבה יותר מהצורה שבה הוא תיאר את זה. 

"כל ההתעללות והצער שבעלי חיים עוברים - זה לא מקובל עלי. אצלנו בגינה היה סוג של גן חיות, ואני גדלתי עם טווסים, כבשים, עגלים, מה שאתה לא רוצה. הייתי קמה בארבע בבוקר ומחממת לגדיים חלב, זה זיכרון שנשאר לי. אבא שלי אהב את הכבשים אהבת נפש, וכשראיתי את בתי המטבחיים לא הצלחתי להשלים עם זה". 

הבחירה שלך בטבעונות קצת מפתיעה.

"כשאנשים שומעים שאני טבעונית, מסתכלים עלי בהרמת גבה. כנראה בגלל שאני מרוקאית, אנשים מופתעים. כאילו, מרוקאית עם דגים חריפים? מה לך ולזה?

"באמת הדבר שהיה לי הכי קשה להפסיק לאכול זה דגים. עם הביצים, החלב והבשר לא היתה לי בעיה, אבל עם הדגים כן. בבית שלנו אין דבר כזה שישי בערב בלי דגים ורוטב. לא קיים.

"היום התרגלתי, ואני אוכלת פסטות, מרקים, סלטים, פירות והרבה קטניות. לא חסר מה לאכול. מבחינתי, היום לא להיות טבעוני זה תירוץ. 

"חוץ מזה, כל הבשר בארץ הוא נבלות וטרפות, משום שזה צער בעלי חיים. ברגע שאתה מתעלל בבעלי חיים זו עבירה, עוון, וזה אסור לאכילה. ברגע שאתה מגדל את בעלי החיים בחמלה, בהומניות ובאהבה ועושה שחיטה כשרה - מבחינת הדת זה מותר".

פעילים למען בעלי חיים זוכים לפעמים לכינויי גנאי כגון "טבעונאצים", בגלל פעולות הסברה אגרסיביות ומעוררות מחלוקת.

"אני מצדיקה את הפעולות האלה. אם אראה לך איך מתנהגים לבעלי חיים, מה עושים להם במשלוחים, אתה תבין. חם להם, הם נפצעים בדרך, וכל התהליך הוא נורא ומלא באלימות.

"כשמורידים אותם מהמשאית, מרביצים להם מכות רצח. למה? למה? מה הקטע? לא מספיק שהוא הולך לשחיטה ולמאכל אדם, אתה גם מרביץ לו בדרך? אני לא רואה בזה שום היגיון". 

בלי קשר לאיגואנה, יש לך חיית מחמד?

"היו לי שני כלבים. שרי, שמתה מזקנה, וכלב נוסף שהלך לאיבוד. אני חייבת לאמץ בקרוב". 

•   •   •

היא נחשבת לאחת הזמרות הוותיקות והעקביות בז'אנר הים־תיכוני. סוגרת בימים אלה 28 שנות קריירה, שבמהלכן הוציאה 24 אלבומים בארבע שפות - עברית, מרוקאית, עיראקית ואנגלית. כשהיא מתבקשת למנות אותם בשמותיהם, היא זוכרת - בערך - רק את המוקדמים ביותר.

מאז 1993 מלווה אותה אמרגנה הצמוד בונדק, שבעבר ייצג גם את אחותה התאומה, זהבה בן. ולא משנה כמה שנים יחלפו, כמה סולחות מתוקשרות ייערכו וכמה שיתופי פעולה מזדמנים יסכימו שתי האחיות להציג - הן עדיין לא אוהבות להישאל זו על זו ומספקות תשובות מעורפלות על טיב יחסיהן. רק לעיתים נדירות ייעתרו לדואטים משותפים, דוגמת הסינגל "לעת זיקנה עזבוה", שהוציאו לאחרונה במסגרת פרויקט שיזם בונדק לזכר אמו המנוחה. "התגובות היו מקיר לקיר", מתארת לוי וזזה בכיסא באי נוחות. 

יהיו עוד שיתופי פעולה ביניכן?

"לא יודעת, זמנים יגידו". 

למה תמיד כשמדברים איתכן זו על זו, משהו בכן משתתק?

"אני מבינה בדיוק למה אתה מתכוון. אני לא יכולה לענות על זה בהרחבה, כי אני אף פעם לא יכולה לצאת מזה טוב. אז אני מעדיפה לא להגיד כלום, רק שאנחנו בקשר ושהכל בסדר". 

מרגיז אותך כששואלים עליה?

"לא, עובדה שאני עונה לך. אני נראית מרוגזת? בכלל לא".

אבל את לא עונה.

"אני לא עונה כי כנראה יש לי סיבה, ואני משאירה אותה לעצמי. אני מבינה מה אתה אומר, אבל יש דברים שאני לא יכולה לענות כי אני לא רוצה לשקר. ובמקרה הזה, אני לא יכולה להגיד את האמת. אין לי בעיה שישראל ידבר. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד הוא שאנחנו בקשר טוב".

בונדק: "היה נכון לשאול את השאלות האלה על זהבה בתחילת דרכה, כשכולם אמרו שאתי היא גימיק חולף ושהיא מטפסת על הגב של זהבה. אבל אחרי שחלפו השנים והאלבומים, לשאול את אתי על זהבה או את זהבה על אתי - זה כבר פאסה".

מלבד הופעתה ב"חי ב־LA LA לנד", ניסתה לוי ב־2015 את מזלה גם בעונת ה־VIP של "מאסטר שף", שם הודחה כבר בסיבוב הראשון. בשנים האחרונות היא מתמקדת במוזיקה מרוקאית, מה שהפך אותה לאחת הזמרות המבוקשות ביותר בטקסי חינה משפחתיים, שהפכו למקור הפרנסה העיקרי שלה. 

"בשנים האחרונות הפוקוס שלי הוא על מרוקאית, ואני הכי נהנית מעבודה בחינות. שם אתה מתחבר יותר למשפחתיות ומרגיש שאתה חלק מהאירוע. אתה לא רק בא, מופיע והולך.

"זה משהו שגם מחבר אותי לילדות, כי כשאבא שלי היה מופיע, לא היו אולמות גדולים. בזמנו היו מגדרים את השכונה ועושים שם את האירוע. אבא שלי היה מופיע שם. החינות היום מזכירות לי את האווירה הזאת". 

לא מעניין אותך לחזור לשיר בעברית?

"לאחרונה בא לי מין רצון כזה, להוציא אלבום בעברית, אבל שכולו יהיה מילים ולחן שלי, מתוך החוויות שלי. זה משהו שעוד לא עשיתי".

שירה במרוקאית נועלת אותך לקהל מאוד מסוים. 

"אני לא חושבת שזה קהל מסוים. נכון שהחינה היא מסורת מרוקאית, וזה משהו שנשאר להרבה זמן, אבל אני מכירה באופן אישי אשכנזים שמחוברים מאוד למרוקאית. אני מופיעה בחינות שהחתן אשכנזי והכלה מרוקאית, או להפך. זה מאוד מגוון. במימונה הופעתי בפני אשכנזים, רובם אנשים מהתקשורת. לא היה מרוקאי אחד. אתה יודע איך הם השתוללו? קפצו לתקרה. קהל מעולה שאין דברים כאלה. אני רוצה שהמוזיקה המרוקאית תהיה מיינסטרים, וזה יכול לקרות".

יש הבדל בין הנאה מחפלה חד־פעמית לבין מעבר למיינסטרים.

"אם תביא אותה בצורה יפה ומכובדת, זה יכול להיות מיינסטרים לכל דבר. אני בכלל לא מבינה למה לא, לדעתי יש מקום להכל. בארץ יש כל כך הרבה תרבויות, קיבוץ גלויות הכי גדול. אז למה שלא ישמיעו הכל מהכל?" 

היית רוצה להיות מושמעת בגלגלצ? 

"הלוואי. בגלגלצ שמעתי לא מזמן שיר שחציו ערבית וחציו עברית, אז אני לא רואה שום סיבה שלא ישמיעו גם שירים שלי במרוקאית, אלא אם כן לא רוצים להשמיע. הרי אתה יודע איך זה הולך שם". 

בונדק: "גלגלצ כבר לא רלוונטיים מזמן. אני לא שולח להם סינגלים שלה, כי הם לא מעניינים אותנו. הם לא אלה שיביאו לנו את העבודה. יש אמנים שמושמעים שם בלי סוף ויושבים בבית, לא מופיעים אפילו ערב אחד". 

לוי: "גם אנשים מאוד מפורסמים וגדולים ממני לא מושמעים שם, ולאו דווקא מהז'אנר הים־תיכוני. אז קטונתי, אני בחברה טובה".

זה מעצבן אותך?

"הפסד שלהם. המוזיקה שלי היא משהו אמיתי, מאוד אותנטי, שיוצא ממני, ויש מינוס גדול בזה שהם מתעלמים. לדעתי, חובתם להשמיע גם שירים במרוקאית. אם משמיעים שירים באנגלית ולפעמים בערבית, למה שלא ישמיעו גם מרוקאית?"

את חושבת שעדיין קיימת אפליה מכוונת נגד אמנים מזרחיים?

"אני לא רוצה לדבר על זה ולא אוהבת לדבר על זה. רוב המלחמות בנושא הן שלו (מצביעה על בונדק; ע"ס). אני חושבת ומאמינה שאם אתה עושה משהו טוב ומקצועי, יש לו מקום. לא הייתי קוראת לזה אפליה". 

בונדק: "השאלה היא מי קובע אם זה טוב או לא". 

לוי: "כשישראל מסר סינגלים שלי כדי להכניס אותי לטלוויזיה, אולי הוא הרגיש שיש אפליה, אבל אני באופן אישי לא הרגשתי. אני מבינה את הכאב של כל אלה שטוענים לאפליה ויודעת מאיפה הוא בא.

"בתעשייה שלנו לוקחים ארבעה עד שישה זמרים ומתמקדים בהם. מראים אותם בטלוויזיה, משמיעים את השירים שלהם ברדיו, נותנים להם כתבות. ואני שואלת: למה להתמקד רק בהם, כשיש כל כך הרבה מגוון? יש אפליה דומה גם במוזיקה המזרחית. לוקחים כמה ומנופפים בהם". 

"כל מה שמגדירים היום כמוזיקה מזרחית הוא בכלל מוזיקת פופ". לוי // צילום: רונן אקרמן

עדיין יש מוזיקה מזרחית בימינו?

"כל מה שמגדירים היום כמוזיקה מזרחית הוא בכלל מוזיקת פופ. מוזיקה מזרחית זה אהובה עוזרי, אבנר גדסי וזוהר ארגוב. מה שאנחנו שומעים היום זה זמרים מזרחיים ששרים פופ. אם יש אמן אחד שבאמת עשה דרך מינקות ושר על אמת מוזיקה מזרחית, שמלווה בהמון כאב - זה זוהר. הוא היה אחד בדור".

ואייל גולן? 

"אני יכולה להגיד לך רק דבר אחד, ותבין מזה מה שאתה רוצה. זוהר ארגוב יש רק אחד, ולא יעזור לאף אחד. הוא זמר נשמה מבטן ומלידה, ובשבילי הוא הזמר הכי טוב בארץ, אם לא בעולם". 

איזה זמר מזרחי חי את מעריכה?

"עופר לוי הוא זמר מעולה. הוא נוגע בי וממלא לי את הראש. אני אוהבת את הקול שלו. הוא יודע לשיר, יודע להגיש. בלי לפגוע באחרים - רבים יכולים ללמוד ממנו". 

אילו סוגים של מוזיקה את שומעת?

"דברים שאולי תתפלא לשמוע, כמו פופ אמריקני. אני משוגעת על קולדפליי ועל השיר האחרון של סלינה גומז. אני אוהבת גם את בריאן אדמס, כי הוא טבעוני. לא ידעתי שהוא כזה, אבל לקראת ההגעה שלו לארץ ראיתי אזכורים וקפצתי. למרבה הבאסה, לא הייתי בהופעה שלו כאן. אולי אלך בחו"ל". 

מה את חושבת על ריאליטי שירה?

"אני חושבת שעם כל הכבוד לתוכניות ריאליטי, אמן צריך לעבור דרך. אם אתה לא עובר את כל הטלטלות בדרך לפסגה, לא מקבל 'לא' וכל הדברים שמחשלים - גם אם תצליח באותו רגע, בטווח הארוך יהיה לך קשה להתמודד. ריאליטי זה כמו פאסט פוד. הכל מהיר, רגעי ונגמר. לא אמיתי, לא מושקע ולא אותנטי. בתקופה שלי כולם עברו דרך". 

מצד שני, עדן בן־זקן עשתה דרך יפה מאוד שהתחילה בריאליטי.

"הכל טוב ויפה, אבל היא עשתה מהר קיסריה ונוקיה. ואני שואלת: למה לרוץ? לאן לרוץ? כאמנית אני לא יכולה לבקר אמנים אחרים, ועדן היא זמרת טובה ומוכשרת, אבל אני חושבת שזה מהיר מדי. אני במקומה הייתי לוקחת את הזמן להתבשל. זה לא העיקר להגיד 'עשיתי קיסריה ונוקיה'. בן אדם צריך להיות שלם ולהגיע מוכן, ואם לא - זה מה שרואים על הבמה. אני חושבת שהאנשים שעומדים מאחוריה צריכים להאט את הקצב איתה". 

היית בהופעה שלה?

"לא, אבל ראיתי חלקים". 

את חושבת דברים דומים גם על עומר אדם, שהשיק את הקריירה ב"כוכב נולד"?

"גם עומר צעיר, אבל ביחס לעדן הוא עשה קצת יותר דרך".

מה דעתך על נסרין קדרי? 

"אני אוהבת שהיא מביאה את הערביות הזאת. היא הצליחה להביא למיינסטרים את הערביות שלה, וזה עובד כי זה אותנטי".

יש אמן אחד שהיא חולמת לעבוד איתו במוזיקה. "הייתי רוצה שעברי לידר יפיק לי אלבום, כי בשירים שלו אני שומעת יוצר מאוד מוכשר. הוא מביא את האמת שלו, וזה הכי חשוב. הוא יכול להביא את המזרחיות שלי למקום אחר, מקום שאני לא מכירה ושלא עשיתי. במוזיקה חשוב כל הזמן לשנות ולא לעשות את אותם הדברים. השאלה היא תמיד: מה אתה מחדש?" 

אפרופו עברי לידר, יש זמרים ים־תיכוניים שבוחרים שלא לצאת מהארון. את בעד הסתרה?

"אם בן אדם רוצה לצאת - שייצא. אבל זכותם גם לא לצאת מהארון. נטייה מינית זה משהו מאוד אישי, ואני מבינה למה הם לא יוצאים. מה תגיד אמא, מה יגיד אבא, מה תגיד הסביבה ואיך יקבלו אותם. אני, ממקומי, לא יכולה לשפוט. שכל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון". 

אולי החשש הוא מקהל שמרני בז'אנר, שעלול לא לקבל זמר הומו או זמרת לסבית?

"אני מאמינה שיש מי שיקבל ויש מי שלא. יש המון זמרים שכולם יודעים שהם שם. הם יודעים שכולם יודעים, ובכל זאת לא יוצאים מהארון. ברמה האישית אני חושבת שאם אתה כזה, אז תהיה עד הסוף. יש היום הרבה יותר פתיחות".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו