קח אותי, ירון

חודש לפני שירון ברובינסקי חגג את יום הולדתו ה־40, הגיע המשבר המפורסם, אבל מכיוון לא צפוי. מזל גדול שבת זוגו, השחקנית מירב שירום, היתה שם לצידו. 

"התגלו לי שלוש פריצות דיסק", הוא נזכר ופניו מתעוותות. "שכבתי בסלון עם הידיים למעלה, כאבי תופת, לילות שלמים לא ישנתי, זריקות בגב. וכל הזמן היא סעדה אותי". 

מירב: "האמת היא שזה היה לא פשוט. הוא סבל נורא". 

ירון: "הייתי מושבת חודשיים. היינו הולכים לישון, איכשהו הייתי מצליח למצוא זווית, ואז התחילו הכאבים. כדי לא להעיר אותה הייתי זוחל לסלון ושוכב על השטיח, אבל השכיבה לא העבירה את הכאב. פשוט אין מזור".

אז היא הצילה אותך.

ירון: "מצד אחד היא מאוד אמפתית ומדהימה, וחוץ מזה יש לה מנגנון כזה, שלא נותן לשלילי להשתלט על החיובי, לא מונע ממנה להיות שמחה. אצלי זה לא ככה. כשקורה אצלי משהו פחות נעים, זה יכול להשתלט לי על ההווה". 

מירב: "כמו בכל זוג, כשאחד קצת מקרטע, אז השני אוסף אותו. זה קורה גם הפוך. זה לא שאני שמחה כל הזמן ומטפלת". 

ירון: "קצת פדיחה לדבר על הזוגיות שלנו, לא?"

למה?

ירון: "כי תמיד כשקוראים על זוגיות בעיתון, זה נראה, 'נו, בסדר, הכל מעולה אצלם'".

מירב: "אני אומרת את האמת".

כשירון ברובינסקי היה בן 6, בתל אביב, מירב שירום נולדה בפתח תקווה. 32 שנים אחר כך הם נפגשו על הבמה בהצגה "רק אתמול נולדה" של תיאטרון באר שבע. שירום, אז לקראת פרידה מבעלה, לא תיארה לעצמה שזו ההצגה שתשנה את חייה, ובה תכיר את מי שיהפוך להיות בן זוגה ואבי בנה, וגם תזכה בזכותה בפרס השחקנית הטובה ביותר. 

נדלקתם ממבט ראשון? 

ירון: "אני באתי לעשות עוד תפקיד בתיאטרון, לא הייתי בכלל בקטע של זוגיות. התחילו חזרות, ההצגה עלתה, ותוך כדי הפכנו לשלישייה - מולי שולמן, היא ואני. שלושה זרים שהפכו לחבורה. אחרי כל הצגה היינו הולכים למסעדה או לבר, וממשיכים את הלילה". 

מתי נולד הקשר?

ירון: "בהתחלה זה בכלל לא היה רומנטי. זה היה שני אנשים שחולים אחד על השני ומסתובבים יחד". 

מירב: "אני הכרתי אותו קודם כי הוא מפורסם, אבל בתיאטרון הכרתי אותו על אמת, והבנתי מי הבן אדם. אבל גם מולי היה שם כל הזמן, אז בקושי יצא לנו להיות אחד על אחד, וזה נשאר הרבה זמן בגדר חברות". 

מתי היתה הנשיקה הראשונה?

ירון: "אם אני לא טועה - על ספסל ברחוב בלפור, אבל גם זה לא היה באווירת דייט ראשון. זה היה זורם, והיה כיף לגלות ששנינו בעניין. היא גם גרה לידי, במרחק של חמישה בניינים אחד מהשני. היינו שני אנשים חופשיים, שמטיילים בלילה ברחובות. תאמין לי שיש לי מזל שפגשתי אותה, כי אני אדם מאוד שמח היום. זה לא שהייתי עצוב עד אז, אבל גם לא שמח במיוחד. אשכנזי כזה".

 

צילום: כפיר זיו

המפגש ביניהם הגיע בשלב מתקדם בחיים של כל אחד מהם. הוא מגיש טלוויזיה בולט ומצליח, היא אחת השחקניות העסוקות, שיודעת לעשות כל דבר שרק תבקשו ממנה. חמושה בשילוש הקדוש (שירה, משחק, ריקוד), משחקת בתיאטרון וגם בטלוויזיה, פעם דרמטית ופעם קומית. השוני ביניהם הוא ברקע שממנו הם באים.

"היא אמנם תימנייה ואני אשכנזי, אבל אצלנו הכל הפוך", הוא אומר. "נתחיל בזה שאמא שלה עושה חריף רק בשבילי. אצלם בארוחה יש ארבעה אנשים, כולל האחיינים. אצלנו זה לפחות 25 אנשים של אנשים חמים". 

מירב: "גם המשפחה שלי חמה בטירוף". 

חשבתם להתחתן?

ירון: "כמו שאנחנו לא טובים בלהגיד את התאריך שבו הכל התחיל, ככה אנחנו לא טובים בלחגוג. לא חגגנו שנה להיכרות, לא נישואים, וגם לא את לידת הבן שלנו". 

לפחות את תאריך הלידה שלו אתם זוכרים?

ירון: "אנחנו יודעים שהוא יהיה בן שנה בעוד שבועיים, ובדיוק רותי המאפרת שאלה אותי איך אנחנו חוגגים לו את יום ההולדת. אמרתי לה: אם מירב תעשה משהו, אני כנראה אגיע". 

מירב: "גם אם הוא (מצביעה על ירון) יעשה משהו אני אבוא". 

הנושא הזה של חתונה אף פעם לא עלה?

ירון: "אחרי כמה זמן שהיינו יחד היא אמרה שאולי נעשה מסיבת חתונה, ואני אמרתי לה בשביל מה. ואז היא הציעה שנעשה מסיבת אהבה. אמרתי לה, יאללה, תעשי, והיא הציעה לקחת את כל המשפחה ליוון, לבית של אחי. אמרתי לה, רעיון מעולה. קדימה, תארגני". 

מירב: "מיותר לציין שזה לא קרה". 

ירון: "אחר כך אמרנו, כשהילד ייוולד, נעשה מסיבת אהבה פלוס מסיבת לידה. בעוד שבועיים יש לו יום הולדת שנה, ועוד לא חגגנו כלום". 

ההיריון היה מתוכנן?

מירב: "דיברנו על זה לפני, אבל לא ידענו מתי זה יקרה".

ירון: "וזה לקח בערך 38 שניות. אנחנו שומעים על הרבה מקרים של זוגות שמחליטים לנסות להיכנס להיריון ומוצאים את עצמם עשר שנים בטיפולי פוריות, לא עלינו".

איך עבר ההיריון?

מירב: "היה לי אדיר. היום אני רואה תמונות ונבהלת, אבל בזמנו הרגשתי הכי יפה בעולם". 

ירון: "בינינו, היית דבה (צוחק). בשלושת החודשים הראשונים מדברים על בחילות ומצבי רוח משתנים, והיא כבר הגיעה לחודש הרביעי ולא היה לה כלום. בכל התקופה הזאת היתה לה בחילה אחת אחרי מימונה, שהיא תקעה מלא מופלטות בכמות כזו שלא צריך היריון כדי שתהיה בחילה". 

מירב: "אכלתי בערך 70 מופלטות".

ירון: "היא היתה יפה מאוד, אבל בשלב מסוים זה לא קשור לשומן, כי יש לה פנים יפות, ופתאום כל מיני שיפולים מתחילים להסתיר". 

היית מעורב בהיריון ובהכנות ללידה?

"בשבוע ה־38 היה לי באוטו את התיק מוכן לחדר לידה. כל יומיים רעננתי אותו מחדש". 

מירב: "הוא היה בהיריון לא פחות ממני. היינו הולכים לרופא, וירון היה מוציא מחברת ועושה סיכומי פגישות".

ירון: "לא היתה פגישה אחת שפספסתי, עם כל המחברות והניילוניות וכל מה שצריך".

איך היתה הלידה?

מירב: "ארוכה מאוד, עם 14 שעות צירים. אני רוצה לפגוש את חבורת הנשים שטענה שציר זה כאבי מחזור קצת יותר חזקים. זה ממש ממש לא. זו תחושה שאי אפשר בכלל לתאר במילים, אבל בדיעבד אני שמחה מאוד שעברתי אותה. זו חוויה מחברת, עוצמתית. כל ציר שהגיע, מייד קראתי לו: 'ירון, ירון'". 

ירון: "היה ביום הזה משהו כל כך רומנטי, זוגי ומיוחד. זה היה יום גשום, ואני אוהב את החורף. הכנו פלייליסט לחדר הלידה שלנו באיכילוב, וכל הזמן דאגתי לדברים שהיא צריכה, ושנעבור את הזמן הזה הכי טוב שאפשר. אבל לא הייתי חוזר לשם שוב". 

לא תחזרו לחדר לידה?

מירב: "מוקדם להגיד, כי אנחנו מרוכזים בליאון". 

ירון: "יש זוגות שבשלב הזה כבר אומרים, 'ברור שנרצה עוד אחד, שיהיה לו אח ושיהיו קרובים בגיל'. אבל אנחנו לא שם". 

תסתפק בילד אחד?

"אולי. אני מאוהב בליאון בצורה כל כך קיצונית כמו שלא הייתי מאוהב אף פעם. סליחה, כן? (מביט במירב). פתאום אני מבין את המונח 'חיים שלי'. עכשיו החיים אינטנסיביים כל כך, וליאון הוא החיים שלנו והוא ממלא הכל. כרגע אין לי שום צורך להביא עוד ילד. יכול להיות שבעוד חודש אדבר אחרת". 

למי הוא דומה?

ירון: "הוא נולד תימני קטן וחמוד, ועכשיו הוא משתנה. הוא גם קיבל את שמחת החיים שלה. תראה איזה חמוד (מראה את תמונתו בטלפון הסלולרי), ילד קלישאה".

מי מתעורר אליו בלילה?

מירב: "לילה אני, לילה הוא, לפי הסדר. בחודשים הראשונים הצמדנו את המיטה המתחברת למיטה שלנו. בכל בית בישראל המיטה הזאת בצד של האמא, כדי שהיא תקום להניק, ורק אצלנו היא היתה בצד שלו". 

ירון: "אם למישהו מאיתנו יש צילומים מוקדם בבוקר, אז השני מתעורר. השבוע למשל היא חזרה מאוחר מהצגות, אבל אני צילמתי בבקרים, והיא זו שהתעוררה. היום התעוררתי ב־6 בבוקר והייתי איתו עד 7:30, כשהייתי צריך כבר להתארגן ליציאה".

יש ביניכם חלוקת תפקידים בבית?

ירון: "לא החלוקה הקלאסית של גבר ואישה. אני גם לא טוב בלקדוח ובכל מיני דברים שצריך להתקין, בכל הבית תמצא רק פטיש. לעומת זאת אני מתחבר לצד הנשי שלי, אוהב מאוד לנקות ולעשות כביסות ולשים מצעים. לה יש יותר סבלנות, נניח להאכיל את ליאון". 

הורות תוקעת את הקריירה?

ירון: "שנינו נמצאים בתקופה שקורים הרבה דברים בקריירה, ואנחנו עסוקים מאוד, אז יש הרבה מטפלות. מצד אחד אנחנו לא נותנים להורות לתקוע לנו את הקריירה, ומצד שני אנחנו עייפים מאוד, כי אנחנו לא מפסיקים להשקיע בהורות".

איך ההורות השפיעה על הזוגיות שלכם?

ירון: "ההורות והקריירה בראש סדר העדיפויות, והזוגיות במקום השלישי, ולא כי אנחנו לא משקיעים בה. לפני ההורות, היא היתה במקום הראשון. כשיצאנו מהבית היום והיינו במעלית 30 שניות, התחבקנו. אמרתי לה שהשניות האלו יחד זה הכי הרבה זמן שהיינו יחד בחודש האחרון".  

מירב: "יש לנו מזל שעשינו עבודה טובה קודם". 

ירון: "הגענו לזוגיות הזאת מוכנים. היא כבר אחרי נישואים קודמים, ואני בן 42 עם ניסיון, זה לא כמו ילדים בני 27 שעושים ילד. המשפחה הקטנה שיש לנו היא רומנטיקה בפני עצמה". 

אתם מביאים את העבודה הביתה?

מירב: "בטח, אנחנו מתייעצים וגם לומדים יחד". 

ירון: "היא התכוננה לתפקיד שלה ב'פאודה', ואני לא מבין מילה בערבית חוץ מ'שוקרן' ו'יאללה'. בחנתי אותה, אחרי שהיא כתבה לי בעברית את ההגייה של המילים בערבית. 

"אנחנו מתייעצים על כל דבר בקריירה. אני בן אדם שלא נלחץ, ולפני תחילת הצילומים של התוכנית החדשה הרגשתי שאני חייב להתקשר אליה, רק כדי להגיד לה שאני בלחץ ועם פרפרים. התרגשתי והיו לי דמעות, הייתי צריך רק לשמוע אותה. 

"כשאני מגיע הביתה, אני חייב שהיא תבין מה אני עובר, ולהפך. אבל אנחנו לא מחוברים לטלוויזיה בבית, ואין לי פייסבוק ואינסטגרם. אין את הדבר הזה שפותחים טלוויזיה ומתחילים לזפזפ, אלא אנחנו מעדיפים להיות אחד עם השני". 

איך אתם בכל זאת מתעדכנים?

ירון: "כשהיא התקבלה לעונה החדשה של 'פאודה', ישבנו לראות את העונה הראשונה". 

יצא לכם לעבוד יחד מאז שהפכתם לזוג?

מירב: "בראיון הזה פתאום קלטנו שזו הפעם הראשונה שאנחנו עושים משהו משותף". 

מה היה מעניין אתכם לעשות יחד?

ירון: "לשחק על במה יחד. היו לנו כמה הזדמנויות אבל בסוף זה לא קרה. אני גם לא יודע איך זה להיות יחד כל היום ואז גם לחזור הביתה יחד". 

מירב: "כתבתי סדרה, ויש שם תפקיד שנכתב בשבילו". 

ברובינסקי בתוכנית האירוח "הערב יהיו כאן". "אנחנו קצת חוזרים לפורמט של יאיר לפיד"

הוא נולד וגדל באזור כיכר המדינה בתל אביב בבית תרבותי. אמו דניאלה (81) עבדה במשרד ההפקות של שלמה צמח המנוח, ואביו גרי (84) היה כנר בפילהרמונית ועבד במשרד הביטחון. יש לו שני אחים - אריאל (53), מנתח עיניים וסופר, וגלעד (47), הייטקיסט.

"נחשבתי לכבשה השחורה בבית, כי מבחינת אבא שלי, המקצוע שבחרתי הוא לא באמת מקצוע", הוא אומר. "עד היום הוא עדיין שואל אותי אם אני מרוויח מספיק, וכשהוא רואה שיש לי כמה ימי חופשה, הוא מייד מודאג. מצד שני, הם גם לא התנגדו שאלך לתחום, כי הם לא הורים פולנים. הם נתנו לי לחיות".

הוא גם היחיד במשפחה עם עיניים כחולות, שאי אפשר להתעלם מהן. "קיבלתי אותן מאח של סבתא שלי, ליאון פוליאקוב, והבן שלי קרוי על שמו. אני היחיד במשפחה עם עיניים בהירות, וזה די מוזר".

הוא למד בגימנסיה הרצליה במגמת פיזיקה, אבל סיים ללא תעודת בגרות ("העדפתי ללכת לצופים מאשר ללמוד"). בצבא שירת במודיעין חיל האוויר, ובשנה האחרונה השלים את הבגרויות. "יש לי בגרות מעולה שאין לי מה לעשות איתה. אבל ההורים היו מרוצים, וזה מה שחשוב".

אחרי שהשתחרר התקבל ללימודי משחק בבית צבי, שם למד עם חני פירסטנברג, קלרה חורי, סאלח בכרי, וגם הבמאית שירי נדב נאור, שהיתה בת זוגו במשך חמש שנים. "בתום הלימודים שיחקתי בכמה הצגות ילדים, ואמרתי לעצמי שהמקצוע הזה לא בשבילי. גם לא היה לי כוח להילחם על אודישנים".

בגיל 25 הוא עבר לצרפת כדי ללמוד ספרות צרפתית בפריז. "התפרנסתי שם בקושי רב, משיעורים פרטיים בעברית. לא היה לי גרוש על התחת, הייתי בוחר בסופר את המוצרים הכי זולים", הוא מספר, "אבל חייתי כמו בסרטים, במין תקופה רומנטית כזאת". 

הוא פרש מהלימודים אחרי שנה אבל המשיך לקחת קורסי העשרה של השפה. בתום שנתיים בפריז חזר לישראל והתמנה למנהל ההפקה של "מיומנה" וליווה את הלהקה בסיבוב הופעות בדרום אמריקה. אחר כך חזר לו החשק ליצור ולעבור לקדמת הבמה. 

החזרה לפרונט התחילה במיני סדרת רשת באתר נענע המנוח, שבה שיחק את דמותו של "יותם בל", קריין חדשות סאטירי. שלושה מבזקים בשבוע עבור 3,000 שקלים בחודש.

הראשונים לזהות את הפוטנציאל היו אנשי "היום שהיה", שהביאו אותו לתוכניתם בערוץ 10, שם הגיש את התחזית בדמותו של יותם בל. משם התגלגלו הדברים מהר מהצפוי, ובתוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מגיש פינה היתולית בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, מצטלם לסדרה "אולי הפעם" ומלוהק לתפקידים בתיאטרון הקאמרי. 

הפריצה הגדולה היתה ב־2010, כשערוץ 10 בחר בברובינסקי חסר הניסיון להוביל את השעשועון החדש "לעוף על המיליון".

"עשיתי לא מעט דברים קודם, אבל עד 'לעוף על המיליון' לא היה את הפרסום. בשנתיים האחרונות גיליתי שפחות מעניין אותי לשחק בטלוויזיה או בקולנוע, כי ימי צילום זה קצת משעמם אותי. בכל פעם שהתקבלתי לסדרה או לפרויקט, הייתי קצת מחכה שהוא יסתיים".

ובתיאטרון?

"אני לא עשוי מהחומרים של שחקנים קלאסיים, אבל אם הקאמרי ובית ליסין יציעו לי תפקיד מעניין, אני לא פוסל. בשנים האחרונות היו כמה פעמים של כמעט, אבל זה לא קרה מכל מיני סיבות. בבאר שבע אני עושה רק תפקידים מעניינים, כאלה שאני רוצה וטוב לי".

מירב: "הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה אבל הוא שחקן אדיר. הוא היה כוכב בבית צבי, והוא מנחה שאין כמוהו בארץ". 

עכשיו הוא נבחר להוביל את תוכנית האירוח של "כאן 11", "הערב יהיו כאן", בימי שישי ב־21:30 בערב, הרצועה הקשה ביותר בשבוע. הוא אמור להתחרות ב"מחר שבת" עם צביקה הדר ברשת, ב"סברי מרנן" של קשת ובתוכנית של שי שטרן בעשר.

"התוכנית הזאת לא היתה מתוכננת, וכשהיא הגיעה, זה מאוד הפתיע אותי. היום אני מרגיש שהגעתי למקום שאני צריך לשבת בו. מעבר לעובדה שאני מגיש את התוכנית, אני גם עורך שותף. אני קם בבוקר והולך למשרד וחוזר בערב, ויש מערכת שלמה שגייסנו יחד עם יואב גרוס, המפיק. זה המקום שלי".

אתה לא מנחה תוכנית אירוח קלאסי. 

"נכון, וזאת התוכנית הראשונה בטלוויזיה שאני עושה, שכל פריים שמשודר בה אני עומד מאחוריו. אין דבר אחד שיקרה בלי שאני יודע, ומה שאני לא רוצה, לא יהיה. זו הפעם הראשונה שאני לא שכיר חרב שמקבל כסף כדי לקרוא טלפרומפטר".

אתה עובד במקביל גם בערוץ 10 (מגיש את "לעוף על המיליון" ומצלם בימים אלה את השעשועון "חמש טבעות זהב"). איך זה חי יחד?

"היתה תקופה שבה הייתי טאלנט של ערוץ 10 וקיבלתי מהם משכורת, אז הייתי מחויב להם. היום זה אחרת. רוב הטאלנטים לא מחויבים בחוזה טאלנט". 

היית רוצה להנחות את "האח הגדול"?

"אני אף פעם לא אומר 'לא', כי זה תמיד שקלול של זמן וכסף. כרגע אני לא מעוניין, כי אני עסוק מאוד. אבל בעתיד, אם תהיה הצעה טובה ואמצא את הזמן, אז למה לא". 

מה נראה בתוכנית האירוח שלך שלא נראה אצל אחרים?

"אנחנו קצת חוזרים לפורמט של יאיר לפיד ועושים ראיונות אחד על אחד, שיהיו מבדרים ומשעשעים. מצד שני, יש פה יותר עומק ויותר שיחה אישית של שני אנשים שיושבים ומדברים. אנחנו עושים עבודת תחקיר עמוקה שהיא מעבר לשיחת טלפון בעשר דקות.

"ניסינו גם לפצח דברים חדשים, כמו ראיון הפוך - שהמרואיין ישאל אותי שאלות שאנחנו הכנו לו, ואני אענה בכובע שלו, עם קצת אמירות מתחת לחגורה, מסוג 'הנה דברים שלא אמרת, אבל אנחנו יודעים שהיית אומר אם היית יותר כן איתנו'".

למה שמרואיין יבוא אליך ולא לצביקה הדר, שיש לו יותר רייטינג?

"אני יכול להגיד לך שקשה מאוד להביא אנשים לתוכניות אירוח, בטח בתאגיד, כשיש פחות רייטינג. אבל גילינו גם שאנשים רוצים יותר לבוא, כי הראיונות אצלנו הם אחד על אחד, ולא שלושה או ארבעה יחד, כמו אצל האחרים. התאגיד מצליח לרקוח תמהיל של חומר שמתאים לו ומובדל מערוצים אחרים כדי להראות איכות גבוהה, אבל אף אחד לא מרים את האף, כי כן רוצים לדבר אל העם. פעם הגישה היתה שערוץ 1 נמצא למעלה, ושהטלוויזיה המסחרית תעשה את השטויות שלה. היום זה לא ככה".

הרייטינג מעסיק אותך?

"אין מה להשוות את הרייטינג לזה של רשת וקשת, ואני לא חושב שמחפשים את זה בכלל. ערוץ 2 קיים 25 שנה, וגם שם בהתחלה לא הבינו מה קורה. צריך לחנך את עצמך ואת הצופים שיש פה משהו חדש, וזה לוקח זמן. התאגיד לא פראיירים. 

"אני לא יכול לבוא ולהילחם ב'סברי מרנן'. זה משהו קליל, נעים לצפייה, ואנשים רגילים לצפות בזה אחרי ארוחת הערב. אני לא מצפה שישנו את ההרגל שלהם, בטח לא בהתחלה". 

אם לא היתה לך תוכנית בימי שישי, במה היית צופה?

"בשי שטרן בערוץ עשר. אני לא צופה הרבה בטלוויזיה, אבל משהו בראש שלו ובממזריות שלו מושך אותי".

קראת את הביקורות?

"אני קורא ביקורות, וכל הזמן כועס על עצמי שאני קורא. אם זה טוב, אני מתלהב ומעביר בקבוצות ווטסאפ ועושה מזה עניין. אם זה לא טוב, אני נכנס למחשבות לא נעימות. בכל מקרה, העצב או השמחה נעלמים בתוך שלוש־ארבע שעות. למרות זאת הייתי מעדיף להיות מאלה שלא קוראים ביקורות, כי מעטים המבקרים שמנתחים באמת את הדבר שהם רואים". 

היו בעבר ביקורות לא טובות שהסכמת איתן?

"כן, על הצגות שאני משתתף בהן, ואני מסכים עם הביקורת, כי מעטות ההצגות שהן טובות. קשה ליצור יצירה טובה. אי אפשר לצפות שכל הצגה שעולה תהיה טובה, ולא כל התוכניות שעשיתי בטלוויזיה היו מצוינות".

שירום ב"דונה פלור נשואה לשניים" עם מולי שולמן (מימין) ורועי אסף. "אני יודעת לעשות כל דבר" // צילום: מעיין קאופמן

מירב שירום (36) נולדה בפתח תקווה. בתם של גאולה, שהיתה מורה לחינוך מיוחד, ורוני ז"ל, שעבד בבזק. אחיה עדי עוסק בנדל"ן, והאחות מיכל עוסקת במחול לגיל הרך.

שירום למדה במגמת תיאטרון בתיכון בן־גוריון בפתח תקווה, שבה למדו גם איתי טיראן, שני כהן, קובי פרג', נועה קולר ואחרים. החיבור שלה לבמה התחיל כשהיתה בת 6, אז התחילה לרקוד בלט ומחול.

בצבא שירתה כמ"כית של חיילים מאוכלוסיות מיוחדות, ואחר כך טסה לניו יורק. "לא ממש ידעתי מה לעשות, כי כל הזמן היה לי קונפליקט עם האמנות. בבית לא פרגנו לזה, אמרו לי: 'את מוכשרת מאוד והכל טוב ויפה, אבל עדיף שתעשי משהו אחר'".

בניו יורק התפרנסה שנתיים מריקוד. כשחזרה ארצה, בגיל 23, הצטרפה ללהקת "שקטק" ויצאה איתם לסיבוב הופעות בעולם. אחר כך לוהקה כרקדנית במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", ולימים החליפה את שני כהן בתפקיד ברוריה בהצגה.

"עד אז לא היה לי ניסיון עם טקסט, אבל בכל זאת אילן רונן נתן לי להחליף אותה. שם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

היא ניגשה למיונים לסטודיו של יורם לוינשטיין, שזיהה את הפוטנציאל וקיבל אותה לשורותיו. את היום הראשון ללימודים לעולם לא תשכח.

"קצת אחרי שהגעתי לסטודיו, אחותי התקשרה אלי ואמרה לי: 'מירבי, תחזרי הביתה. אבא במצב קשה. הוא היה חולה בסרטן, ונפטר אחרי זמן קצר. היה לנו קשר מעולה, זו היתה אבידה קשה".

בסטודיו היא למדה במחזור יחד עם עוז זהבי, הדס מורנו, חן יאני ואחרים. אחר כך החלה לשחק בתיאטרון באר שבע, בהצגות "קן הקוקייה", "קומפני", "שחק אותה סם" ו"רק אתמול נולדה", שזיכתה אותה ב־2013 בפרס השחקנית הטובה ביותר, כשגברה על שמות כמו גילה אלמגור, לאורה ריבלין ותיקי דיין.

"אני זוכרת שאמא שלי באה אלי אחר כך ואמרה: 'מגיע לי עונש. עונש מגיע לי. את היית צריכה לעשות מההתחלה מה שאת רוצה'. זה היה הניצחון הקטן שלי. אבל ממקום טוב, לא ממקום נקמני". 

היה מעניין אותך לשחק בתיאטראות הגדולים במרכז?

"כשקיבלתי הצעה מהקאמרי לשחק את פולי פיצ'ם ב'אופרה בגרוש', היא קרצה לי לא בגלל שזה הקאמרי, אלא בגלל שזה תפקיד שחלמתי לעשות. גם עכשיו הציעו לי תפקיד בתיאטרון גדול, אבל 'דונה פלור' בתיאטרון באר שבע עניין אותי יותר".

מדברים בתקופה האחרונה הרבה על הטרדות מיניות, זה משהו שנחשפת אליו?

"אני שמחה על התקופה הזאת, כי במשך שנים היה מצב ברור מאוד שהגבר למעלה והאישה למטה, ועכשיו זה מתהפך. בכנות, אני מחכה שזה יתאזן עד כמה שאפשר. אני לא חושבת שחוויתי הטרדה מינית או לפחות משהו שזכור לי, אבל 90 אחוז מהבנות שסביבי בתעשייה חוו, וזה עצוב". 

בימים אלה משחקת שירום ב"לילה אחד באפריל" בהבימה, ובעונה השנייה של "הכל הולך" ברשת. בקרוב תופיע גם בעונה השנייה של "פאודה". 

"אני יודעת לעשות כל דבר שתרצה, או שאני יכולה ללמוד אותו. אני גם זמרת, גם שחקנית וגם רקדנית, ואני רוצה לעשות כמה שיותר מהכל". 

איך היה לגלם חוקרת שב"כ ב"פאודה"? 

"אדיר. בשביל תפקיד כזה אני מגייסת את כל הכוחות הקשוחים שלי. למזלי היה לי ניסיון עם זה ב'אחת אפס אפס' בערוץ 10. הקאסט קיבל אותי בחום. יש ציפיות, ואני חושבת שעשיתי את הכי טוב שאני יכולה".

שניכם מאוד מצליחים. יש מספיק מקום לאגו של שני שחקנים בבית אחד?

ירון: "אין לנו כל כך הרבה אגו. אנחנו שני אנשים שדורכים במקום הנכון בחיים שלנו והולכים בשביל הנכון".

מירב: "שנינו גם מצליחים מאוד במה שאנחנו עושים. אולי, אם המצב היה אחרת, היה יכול להיות קשה יותר. לא היתה לנו תקופה שבה אחד עבד והשני ישב בבית".

ירון: "יש זוגות שבהם אחד מבני הזוג מצליח יותר מהשני באופן מובהק, ואני תמיד תוהה מה זה עושה בבית. הוא מקנא, היא מקנאה, לך תדע.

"אני יודע שאם הייתי פחות בעשייה ופחות עובד, והיא היתה כוכבת מטורפת, יכול להיות שהייתי מקנא באיזשהו שלב ומביא את זה לטיפול אצל הפסיכולוג". 

כמה זמן אתה מטופל?

"שנינו אצל פסיכולוגים שונים, וזה מאוד עוזר לנו להיות במקום הטוב הזה שבו אנחנו נמצאים. יש לנו טעם שונה בפסיכולוגים".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו