שלושה פרקים בסדרה הדוקומנטרית הזו מנסים לפצח את דמותו של הרמב"ם. לזכותו של היוצר אורי רוזנווקס, ייאמר שמדובר בדוקומנטריסט שמבין אנשים ובאנשים. וזו תכונה שאין לזלזל בה, כשמדובר ביצירה דוקומנטרית כמובן. כי בלי כנות, שלרוזנווקס יש בסרטים שלו בשפע, הדברים הללו לא עובדים כפי שהם עובדים ברוב סרטיו.
את מלאכת הראיון של רוזנווקס ראינו לדוגמה בסדרה על העיר "לוד", שם יצר פסיפס של תושבים שחשפו בפניו את צוהר ליבם. את יכולותיו של הבמאי באספקטים היסטוריים של היצירה הדוקומנטרית ראינו בסדרה על יהודי גדול אחר, ישעיהו ליבוביץ. גם בסדרה הנוכחית, שעלתה בשבת האחרונה בכאן וזמינה במלואה לצפייה במרשתת, הבמאי מייצר כנות מעניינת עם מרואייניו, שכולם כמו שכפול של דמותו של שלמה בראבא בסרטו של יוסף סידר "הערת שוליים".
הסדרה יוצאת למסע מקיף למדי מהבחינה הגאוגרפית אחר חייה של הדמות המעניינת, אך ממש כמו בסדרה על לייבוביץ, מזכירה לנו בסופו של דבר שמדובר בטלוויזיה נוכח היריעה הקצרה. בניגוד לספרות או ליצירה קולנועית, המדיום הטלוויזיוני הוא קמצני בפרספקטיבה שהוא נותן לנו לגבי התקופה שבה פעל הרמב"ם: על היהודים בארצות האסלאם באותה העת, על מצבם, ועל החכמים היהודים האחרים שפעלו באותה התקופה. לכן ממש כמו אצל ליבוביץ קיבלנו כאן תמונה מאוד מצומצמת עבור אלו שרוצים כרטיס כניסה ראשוני להכרה של האיש המפעים הזה, אבל לא עבור אלו שיודעים קצת וקיוו לקבל קצת יותר.
רוזנווקס מותח את קצה גבול היכולת שלו ושל העשייה הטלוויזיונית שלו, ובכך הצופה מקבל תוצאה שהיא מאה אחוז מאמץ ראוי, לכווץ לשלושה פרקים מה שאפשר על דמות אפית שכזו. מראש היה ברור שיהיו הקרבות ודברים שיישארו בחוץ, וגם ברור לכולם שסדרה טובה ככל שתהיה, והיא אכן טובה, תוכל לספר את הסיפור כולו.
קראש
הרשימה השחורה,עונה חמישית, yes וסלקום TV
לפחות עד שתעלה הסדרה של אסף הראל על החיים של דודו טופז, ספק אם יש משהו יותר טראשי שמרצד על המסך שלי כמו "הרשימה השחורה". זה כל כך גרוע, שאני לא יכול להפסיק לצפות בזה. הקריירה של ג'יימס ספיידר, שפעם היה החתיך הזה שעושה סרטים חתרנים על מפגשים במכוניות מרוסקות, ועתה הפך לדמות מגוחכת להפליא שנעזרת בדמות שכתובה בצורה מגוחכת לא פחות, ששמה דמבה, לקחה אותו עד להרפתקה המוזרה הנוכחית - ומה יש להגיד, שלא ייגמר לעולם. הסדרה הזו מצד אחד לא ממציאה את הגלגל של סדרות המתח והאקשן אך מצד שני לוקחת אותן כן צעד אחד קדימה, שגורם לכל הסדרות האחרות להיראות מיושנות מולה. עם עלילה פתלתלה וטיפשית, שהיא שילוב של כל כך הרבה סדרות שראינו בעבר, ועם טקסטים של "קמרה אובסקורה" שנה א', אין ספק ש"הרשימה השחורה" היא "האנטומיה של גריי" עבור הזכר הישראלי המצוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
