שובה של הג'אד

השחקנית אשלי ג'אד נכנסת למלון הילטון בוורלי הילס כשהיא לבושה בשמלת תחרה סגלגלה וסקסית ושערהּ הפזור מסורק בקפידה. היא צועדת אל מקומה בנשיות אצילית, כיאה למי שהיתה בעבר דוגמנית ופרזנטורית של מותגים דוגמת אסתי לאודר ותכשיטי ה. שטרן, מודעת היטב לרושם שמשאירות כל מחווה ותנועה של גופה. 

במהלך השיחה בינינו היא יושבת זקופה. פניה, שהשתנו לאורך השנים, חתומות, והיא משתמשת באנגלית הרהוטה שלה כדי להזכיר פה ושם את השכלתה האקדמית (לא עניין של מה בכך היום בהוליווד). בכל כמה דקות היא מזכירה סרט מעברה, לעיתים בצורה מאולצת, אולי כדי להזכיר לקוראים מאיפה הם זוכרים אותה. 

אבל עכשיו כולם זוכרים, ועוד איך זוכרים. כי ג'אד, שבחודש אפריל הקרוב ימלאו לה 50, היא אחת המתלוננות הבולטות נגד מפיק העל היהודי הארווי ויינשטיין, שפוטר בתחילת השבוע על ידי שותפיו לחברת ההפקות שהקים, ולמעשה נבעט מכל פעילות בהוליווד, בעקבות תחקיר מקיף על שורת הטרדות והתעללויות מיניות שעליהן דיווחו שחקניות ועובדות הפקה שעבדו תחתיו לאורך השנים. 

"אמרתי לא, בכל מיני דרכים, הרבה פעמים, והוא תמיד חזר אלי בכל מיני בקשות", אמרה ג'אד לאנשי ה"ניו יורק טיימס", וסיפרה להם כיצד ויינשטיין הזמין אותה לחדרו במלון וביקש ממנה להעניק לו עיסוי ולצפות בו מתקלח.

לאור הממצאים בתחקיר, גם הפוטנציאל הלא ממומש שלה בהוליווד מקבל פתאום משמעות קצת אחרת. ג'אד, שפרצה לתודעה בשנות התשעים בסדרת הטלוויזיה "אחיות" ובסרטים "היט" ו"עת להרוג", אמנם סומנה כהבטחה, אך הקריירה שלה לא המריאה - וכעת נראה שאחת הסיבות לכך עשויה להיות הסירוב לוויינשטיין.

זו לא הפעם הראשונה שבה היא מנסה להתמודד עם השד הזה. כבר לפני שנתיים חשפה את המקרה בראיון למגזין "וראייטי", אך אז חששה לנקוב בשמו של האיש שאולי הרס את הקריירה שלה. "הוטרדתי מינית על ידי אחד הבוסים המפורסמים והמוערכים בתעשייה שלנו", סיפרה. "אני, פמיניסטית מוצהרת שהשלימה לימודי מגדר ולא הצליחה לזהות מה קורה לה. עברו שנים לפני שיכולתי להבין את המקרה וכמה אסור ולא חוקי הוא היה.

"חשבתי שאני אישה חזקה, אך הוא היה מקצוען באופן שנהג בי", סיפרה כיצד ויינשטיין - שטיפח עד אז את השחקנית הצעירה - אמר לה: "בואי ניפגש לאכול בבית מלון". כשהגיעה לבית המלון שלו בבוורלי הילס, לא רחוק מהמקום שבו נפגשנו אנחנו, ממש מעבר לכביש, נאמר לה שהמפיק מחכה לה בחדרו. 

"זה היה בשלבים, זה היה מגעיל. הוא ניסה לפתות אותי פיזית: 'בואי תעזרי לי לבחור מה ללבוש'", סיפרה. "קרה הרבה מהרגע שבו נכנסתי ועד למשא ומתן עימו. 'קדימה, בואי נעשה את זה, בואי נעשה דבר אחר', ואני השבתי ב'לא'. אנשים יכולים לשאול למה לא עזבתי מייד, להטיל את האשמה על הקורבן, אבל זה ירגיש מוכר לכל אישה שחוותה משהו כזה.

"ולאחר שהצלחתי לסרב לכל בקשה שלו, הוא אמר: 'האם תצפי בי בזמן שאני מתקלח?' ובדיעבד זה גם מה שהוא אמר לנשים אחרות. באותו רגע עניתי לו: 'כשאזכה באוסקר על סרט שתפיק', ואז הוא השיב: 'לא, כשתהיי מועמדת', ותיקנתי: 'לא, כשאזכה'. זה היה רגע קטן של כוח, כשהצלחתי להמרות את פיו ולקנות אחיזה במה שקורה לי. אז יצאתי משם, ואגב, מעולם לא קיבלתי הצעה לסרט נוסף מהאולפנים שלו".

ג'אד לא לבד

בראיון ל"ניו יורק טיימס" הוסיפה ג'אד פרטים על מה שקרה לכאורה בינה לבין ויינשטיין באותו מלון לפני 20 שנה. לדבריה, כשעלתה למלון, ויינשטיין חיכה לה בחלוק רחצה והציע לה עיסוי. "חשבתי לעצמי איך אני יוצאת מהחדר כמה שיותר מהר ובלי לשרוף את הקשר עם הארווי ויינשטיין?" סיפרה. "חזרתי ואמרתי לו 'לא' בכל מיני צורות, ותמיד הוא השיב בהצעה אחרת", אמרה ג'אד והוסיפה כי הרגישה "כלואה" ו"אחוזת פאניקה".

והיא לא לבד. לפחות שמונה נשים טענו בתחקיר כי ויינשטיין הטריד אותן מינית, החל בעובדות בחברת ההפקות שלו שעבדו לצידו לאורך השנים וכלה בשחקנית רוז מק'גוון ("מכושפות", "צעקה"), שעל פי הדיווחים קיבלה 100 אלף דולרים בהסדר פשרה מול עורכי דינו של ויינשטיין. בעקבות ההסדר הושתקה פרשת ההטרדה של מק'גוון, שהתרחשה בשנת 1997, למעט ציוצים שלה בטוויטר בשנה האחרונה, שבהם כתבה: "זהו סוד ידוע בהוליווד, והתקשורת מביישת אותי, בזמן שהיא מהללת את זה שאנס אותי".

מאז התחקיר נוספו שש עדויות נוספות, בהן זאת של אנג'לינה ג'ולי, שאמרה: "היתה לי חוויה רעה עם הארווי ויינשטיין בנעוריי, וכתוצאה מכך בחרתי שלא לעבוד עימו שוב ולהזהיר אחרים. התנהגות כזו כלפי נשים בכל תחום אינה מקובלת". ואילו גווינת' פאלטרו סיפרה כי ויינשטיין ניסה לשדל אותה "לעלות למסאז'ים בחדרו", באותו מלון שעליו סיפרה ג'אד, ושבן זוגה אז, בראד פיט, התעמת איתו, כשפאלטרו חששה שתאבד את עבודתה בסרט "אמה" שהפיק. פאלטרו שבה לעבוד עם חברת ההפקות של ויינשטיין בסרט "שייקספיר מאוהב" שעליו זכתה באוסקר.

ויינשטיין בן ה־65 נחשב למפיק המצליח של הוליווד, מי שהזניק את הקריירות של קוונטין טרנטינו, כשהפיק את "ספרות זולה" ומאז את כל סרטיו, של בן אפלק ושל מאט דיימון. סרטיו "הפצוע האנגלי", "שייקספיר מאוהב", "שיקגו", "נאום המלך" ו"הארטיסט" זכו בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, מריל סטריפ קראה לו "אלוהים", ומדונה, שעימה עבד כבר ב־1991, כשהפיק את סרטה התיעודי "במיטה עם מדונה", כינתה אותו בבדיחות הדעת "המעניש", על שם נבל הקומיקס האימתני. 

השבוע סטריפ כבר נשמעה אחרת לגמרי ואמרה כי "הארווי תמך בעבודתי בנחישות ונהג עימי בכבוד במסגרת יחסי העבודה איתי ועם נשים אחרות. אבל ההתנהגות (שנחשפה בתחקיר; ד"כ) היא בלתי נסלחת, אף כי ניצול מרות הוא דבר מוכר". השחקנית המוערכת הוסיפה כי "הנשים האמיצות שהשמיעו את קולן הן גיבורות". 

בין המגיבים הנוספים היה גם ג'ורג' קלוני, שאמר: "אנחנו מכירים יותר מ־20 שנה, והוא נתן לי את הפריצה הראשונה שלי בקולנוע, בסרט 'מצאת החמה עד צאת הנשמה'. מעולם לא ראיתי אותו באותם מעשים שתוארו, אבל אין על כך מחילה". מייקל קיטון כינה אותו "מבחיל ומגעיל". ג'ניפר לורנס חיזקה את ידיהן של המתלוננות: "ליבי יוצא אל כל אותן נשים שהמעשים השפלים הללו השפיעו עליהן". ואפילו הנשיא טראמפ סיכם בקצרה: "אני מכיר את הארווי שנים רבות, וזה לא הפתיע אותי".

עוד לפני שהשעה את פעילותו המקצועית בעקבות הפרשה, הגיב ויינשטיין עצמו ל"ניו יורק פוסט" וטען כי התחקיר הוא חלק ממסע להכפשת שמו על ידי עורך ה"ניו יורק טיימס", שבמשך שנים לא פרגן לסרטיו וש"ערך חקירה במשך חצי שנה לצורך הכתבה, אבל העניק לו רק יממה אחת כדי להגיב".

"הם ביססו את הכתבה כולה על תזכיר שקשור בעובדת לשעבר, שהתלוננה ולבסוף חזרה בה. מסמך שאינו תקף למעשה", מסר ויינשטיין בתגובה ואף התייחס לאישומים של ג'אד, כשהוא מתייחס לספר אוטוביוגרפי שפרסמה בשנת 2011: "אני יודע שאשלי ג'אד עוברת תקופה קשה כעת, קראתי את הספר שכתבה, שבו היא חושפת התעללות מינית ודיכאון בילדותה. סיפור חייה הוא אכזרי, ואני מכבד אותה. בעוד שנה מהיום אני לבטח אושיט ידי לעזור לה".

השבוע כבר הופצה תמונה משותפת של ויינשטיין וג'אד במסיבת אוסקר בשנת 1997. התמונה, שצולמה לאחר המקרה, באה להזים את טענותיה של ג'אד, אך קשה להתעלם מפער הגילים בין ג'אד השברירית לוויינשטיין המבוגר, ולהבעה המאולצת של השחקנית בתצלום (היא עצמה סירבה להתייחס לנושא שוב ואמרה כי "הכתבה ב'טיימס' מדברת בעד עצמה").

פספוסים בקריירה

היום, כאמור, היא נראית אחרת לגמרי. כבר מהרגע הראשון לפגישתנו, אי אפשר שלא לבהות בפניה המשופצות של מי שדורגה דרך קבע בשנות התשעים כאחת הנשים היפות בעולם, ושהעבר הרומנטי שלה כולל שמות כמו מת'יו מקונוהיי, כוכב "האישה הטובה" ג'וש צ'ארלס, הזמר מייקל בולטון, ואפילו שמועות על רומנים חולפים עם רוברט דה נירו, דיוויד דוכובני וג'ון סטיוארט. 

הצהובונים טענו בשנים האחרונות שג'אד התמסרה לניתוחים פלסטיים, ואף נטען כי בהשקה של ספרה היו פניה נפוחות מהזרקות בוטוקס, אך יחצניה מסרו בתגובה כי היא "סבלה מדלקת סינוסים ומשפעת חמורה ונטלה תרופות רבות שגרמו לפניה להתנפח".

הארווי ויינשטיין. פוטר בתחילת השבוע על ידי שותפיו לחברת ההפקות שהקים // צילום: אי.אף.פי

עם או בלי קשר לוויינשטיין, היא הצטיינה לאורך השנים בעיקר בפספוס תפקידים שעשו נפלאות לקריירות של המתחרות שלה. למשל, התפקיד ב"נפלאות התבונה" מ־2002 (שהביא לג'ניפר קונלי את האוסקר), אודישנים שלא צלחה ל"שייקספיר מאוהב" , לתפקיד שגילמה רנה זלווגר ב"שיקגו" (שני האחרונים הם סרטים בהפקת החברה של ויינשטיין, דבר הסותר את טענתה כי לאחר הפרשה לא קיבלה עוד הצעות לשחק בסרטים שלו); ולתפקיד הנשי הראשי ב"השתולים" של מרטין סקורסזה. על תפקיד נערת ג'יימס בונד ב"קזינו רויאל", שהיה הופעת הבכורה של דניאל קרייג בתור 007, ויתרה ביוזמתה.

בעשור האחרון היא הסתפקה בעיקר בתפקידי אמא שוליים על המסך הגדול, כמו בשני סרטי הדרמה לכל המשפחה "סיפורו של דולפין", ובסרטי סדרת האקשן "מפוצלים", שלא התרוממו בקופות. כך שעל ההזדמנות לככב בסדרת הריגול "תחנת ברלין", שתשוב בשבוע הבא לעונה שנייה, ג'אד כבר הסתערה בכל הכוח.

בסדרה, העוסקת במפקדה של סוכנות הביון האמריקנית CIA בברלין, שנמצאת במצוד אחר מדליף, בהשראת פרשת אדוארד סנודן, מגלמת ג'אד את בי. בי. ייטס - מנהלת המפקדה בברלין.

"מאוד החמיא לי כשמפיקי הסדרה פנו אלי אישית בבקשה להצטרף לעונה החדשה", היא מדגישה במעין ממלכתיות מתנשאת, "ניתנה לי הבטחה שכמה שאהבתי את העונה הראשונה, השנייה תהיה טובה יותר ותמשיך להשתפר. וזאת היתה הזדמנות נחמדה לצלם מעבר לים. אהבתי לצלם בברלין, צילמתי שם כבר ב־1994 סרט עם ויגו מורטנסן ('התשוקה של דארקלי נון', ד"כ). בזמני הפנוי ביקרתי במוזיאונים ובקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית. להזכירך, כבר היה לי ניסיון בצילומים ברחבי אירופה לטובת המיני סדרה 'היעלמות', שעליה הייתי מועמדת לפרס האמי".

הגרמנים התרגשו לראות אותך ברחובות ברלין?

"האמת היא שאף אחד לא זיהה אותי (מחייכת). התהלכתי ברחובות באנונימיות מבורכת, גם זה נחמד לפעמים".

אותה "היעלמות", שג'אד טורחת להזכיר כבר בדקה הראשונה, היא סדרת דרמה מ־2012 של רשת ABC שהיה לה פוטנציאל להמשיך לעונה נוספת, בהינתן רייטינג מספק. אלא שבדיעבד הסדרה שווקה כמיני סדרה חד־פעמית ולא שבה לשידור, למרות הביקורות החיוביות להופעתה של ג'אד, וכאמור, מועמדות לאמי.

"אני נהנית מז'אנר האקשן והמתח, אבל הדמות שלי ב'תחנת ברלין' מתרכזת יותר בניהול המפקדה. כוחה הוא בהתכתשות אינטלקטואלית ולא במאבקים פיזיים", היא אומרת. "זו הזדמנות נהדרת לגלם אישה שעומדת בראש הזרוע של ה־CIA בגרמניה.

"העולם שלנו זקוק לנשים מנהיגות, ככה צריכה להיראות המאה ה־21. הצרה היא שאנחנו עדיין חיים בחברה מיזוגינית, ואנשים מתרעמים כשהם שומעים על נשים בתפקידים בכירים. גם כל השיח על מגוון אתני של שחקנים עדיין לא הוכיח עצמו בנתונים בשטח, אבל אני מאמינה שעצם זה שכבר יש שיח פעיל בנושא, זה צעד בכיוון הנכון. זיהוי הבעיה הוא השלב הראשון".

את מבקשת להעצים נשים באמצעות תפקידי המשחק שלך?

"בהחלט. זה החזון שלי במה שאני עושה למחייתי. יש חברות עסקיות רבות שמדווחות על צמיחה כתוצאה ישירה מכך שאישה היא זו שמנהלת אותן. ואני משוכנעת שהבחירה בי לתפקיד היתה בזכות הרצאה שהענקתי במסגרת ועידת TED לפני כמה שנים על הטרדה מינית של נשים ברשת, וגם לרזומה העשיר שלי בן 20 השנים. אני שמחה שרוצים אותי מהסיבות הנכונות".

בעל נהג מירוצים

ג'אד נולדה ב־1968 לזמרת הקאנטרי נעמי ג'אד ולמייקל סימינלה, יועץ שיווקי, שעבד גם כאנליסט במרוצי סוסים בנאשוויל. הם התגרשו כשמלאו לה 4. יש לה אחות בכורה בארבע שנים בשם וינונה, ממערכת יחסים קודמת של אמה, והאם והאחות הפכו ברבות השנים לצמד מוזיקלי, שנדד בדרכים כשאשלי היתה בת עשרה. 

במרוצת נעוריה עברה 13 בתי ספר, עד שהגיעה ללימודי תיאטרון וצרפתית באוניברסיטת קנטקי, תואר שהשלימה רק לפני עשור, כאשר בזמנו העדיפה לנשור ולשים פעמיה להוליווד.

לאחר שצברה ניסיון בסדרות הטלוויזיה "מסע בין כוכבים: הדור הבא" ו"אחיות" בתחילת שנות התשעים, היא לוהקה לסרטו של אוליבר סטון "רוצחים מלידה" מ־1994, אך התפקיד נחתך החוצה בחדר העריכה משיקולים אמנותיים. 

שנה לאחר מכן שיחקה ב"היט" של הבמאי מייקל מאן ובמיני סדרה על מרילין מונרו, תפקיד שעליו היתה מועמדת לאמי ולגלובוס הזהב. בסוף העשור הגיעה הקריירה שלה לשיא עם תפקידים בסרטי המתח "עת להרוג", "חתום בנשיקה" ו"סיכון כפול" לצד טומי לי ג'ונס מ־1999, אז גם הכירה את נהג המרוצים הסקוטי דאריו פרנצ'יטי, שלו נישאה כעבור שנתיים.

ג'אד ב-1999, רגע לפני שכוכבה החל לדעוך // צילום: PBEAHULRRBM

בשנות האלפיים החל כוכבה לדעוך, כשסרטיה "מישהו כמוך" ו"זהות שאולה" כשלו, ואף כי היתה מועמדת לגלובוס הזהב ב־2004 על הופעתה בסרט "יום ולילה" לצד קווין קליין, השפל הגיע רשמית עם "רצח אינטימי" שיצא באותה שנה וכשל בקופות, וזאת גם היתה הפעם האחרונה שבה הופיעה בתפקיד ראשי בסרט אולפנים גדול. ב־2006 אשפזה עצמה במכון גמילה בטקסס למשך חודש וחצי לטיפול בדיכאון, בנדודי שינה ובלחצים נפשיים.

היא התגרשה מפרנצ'יטי בתום 12 שנות נישואים וללא ילדים. "זה לא מוסרי להתרבות בהינתן כמות הילדים העצומה הגוועים למוות במדינות נחשלות", אמרה בעבר, "זה אנוכי להשקיע משאבים כדי שיהיו לנו ילדים 'משלנו' כשאלו יכולים ללכת לטובת אלו שכבר נולדו, והעובדה היא שבחרתי לא להביא ילדים לעולם, כי אני מאמינה שאלו שכבר חיים הם כמו ילדיי. 

"אין לי צורך להוליד ילדים כשיש כל כך הרבה יתומים עזובים שזקוקים לאהבה, תשומת לב, זמן והשקעה. לאורך השנים 'אימצתי' בדרכי ילדים רבים ברחבי אמריקה ואפריקה, אני שולחת להם כסף לטובת אוכל, טיפולי בריאות, חינוך ומחסה, על מנת לאפשר להם חיים טובים יותר".

אל תקרא לי מותק

ב־2011 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי, שבו חשפה כיצד חוותה התעללות מינית על ידי גברים שונים בחייה, כולל קרוב משפחה שאת זהותו לא גילתה. יותר מאשר בקולנוע או בטלוויזיה, אפשר כיום להיתקל בה במרחב הציבורי - היא היתה תומכת נלהבת בהילארי קלינטון ודקלמה שיר פמיניסטי נוקב בצעדת הנשים בוושינגטון בינואר האחרון, לאחר שהנשיא טראמפ נכנס לתפקידו. לפני חודשיים גם עלתה לכותרות בקטע וידאו ויראלי, שבו התלוננה על כך שאנשי אבטחה בשדה התעופה פנו אליה בכינוי "מתוקה" והביעה את זעמה על כך.

"להיות אישה עם אמירה זה אומר שתמיד יש מי שיתנגד, שיבטל את קיומי, ובעידן הרשתות החברתיות כל אמירה שלי מזמנת לי בקלות קריאות גנאי ואיומים על חיי", היא אומרת בסוף הראיון. "מכיוון שאני מודעת לסכנה שיש בהבעת דעה, אני מוכרחה להישען על רשת ביטחון של נשים חזקות ומורי דרך, שיכוונו אותי למקום הנכון. אני כבר שנים קורבן לאלימות מילולית ברשתות החברתיות, וכל אחד מאיתנו צריך לתת את הדין למה השיימינג והשפה הבוטה הפכו לדבר של מה בכך בתרבות שלנו. כולנו מוכרחים לקבל אחריות. אלו הן תובנות שבאו לי עם הגיל, לדעת שחשוב לומר את אשר על ליבך, גם כשזו לא הדעה הפופולרית.

"קראתי לא מזמן במאמר ציטוט שאהבתי מאוד. נאמר בו שגבר אמיתי לא עובד על אופן ההתנהגות שלו כדי להצטייר כגבר אמיתי, הוא פשוט כזה. בלי מאמץ. זה נכון גם לגביי - אני אישה אמיתית, לא כי אני מנסה בכל מאודי להיות כזו, זאת פשוט אני".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו