הציפייה הראשונה המשמעותית של כל הורה היא שהתינוק יהיה מושלם. לכמות הבדיקות הנעשות בארץ בטרם הכניסה להיריון ובמהלכו אין אח ורע בעולם המערבי. נשים ישראליות עוברות 16 בדיקות גנטיות מומלצות ועוד כמה בדיקות רשות יקרות, כמו הצ'יפ הגנטי. גם בתחום בדיקות האולטרסאונד בתקופת ההיריון אין לנו מתחרים. בעוד שהממוצע האמריקאי נמוך מבדיקה אחת, בישראל ממליץ משרד הבריאות על שלוש, ובפועל מגיעות נשים רבות לארבע עד שש בדיקות, ובמקרים חריגים אף ל-41. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מבוצעות בדיקות כה רבות לגילוי מומים.
המפגש הראשון עם התינוק מוליד מיד את ההשוואה בין היצור ה"אידיאלי" שבפנטזיה של הוריו ובין התינוק המציאותי. מיד לאחר שיצא מבטן אמו, המבחן הראשון שעובר תינוק, ואף מקבל עליו ציון, הוא אפּגר- (Apgar Score) בדיקה שמטרתה להעריך את מצבו הגופני ומבוססת על מדדים כמו צבע העור, דופק הלב, תגובה לגירוי, טונוס השרירים ומצב הנשימה. ציון 7 ומעלה נחשב תקין, אך רוב ההורים לא יהיו מרוצים מתינוק שישיג ציון הנמוך מ-9. בה בעת, יש גם שסופרים את אצבעות ידיו של התינוק על מנת לאושש את בריאותו.
התינוק חמוד? רוב הסיכויים שתהיי קשובה אליו יותר
הורים מצפים מתינוקיהם שיהיו אסתטיים, נאים, ואפילו יפים. נהוג לחשוב שהורים אוהבים את תינוקם בלי קשר לצורתו החיצונית, אך מחקרים הפריכו את האמונה העממית הזו והראו שלמראה הילד השפעה ברורה על התנהגות הוריו כלפיו. נמצא, למשל, שאם לתינוק חמוד תהיה יותר קשובה אליו, תשחק אתו, תביט בו ותרעיף עליו חיבה מאשר אם לתינוק מכוער, שתעניק לו פחות חיבה וגם תיטה יותר לראות בו הפרעה לחייה.
בקרב הורים לתינוקות בעלי ליקויים גופניים - להופעה החיצונית אפילו חשיבות מכרעת יותר. מחקרים העלו שאימהות לילדים הלוקים באנומליות (בעיקר בפניהם) הן פחות ורבליות וחייכניות כלפיהם מאימהות לילדים רגילים. במחקרה מצאה פרופ' מאירה וייס כי רוב התינוקות שלקו בפגמים חיצוניים הנראים לעין ננטשו (68.4 אחוז), אף שרובם לא סבלו ממחלות מסַכנות חיים והמום שלהם הוגדר במקרים מסוימים חמור רק מבחינה אסתטית.
הילד כמגשים החלומות של ההורים
"כל האימהות מצפות מהתינוקות שלהן למלא כמה מהצרכים, מהשאיפות ומהרצונות האישיים שלהן ובנוסף על כך, לתקן כמה מהכישלונות והאכזבות שלהן," כותב דניאל סטרן בספרו "הולדתה של אם".
הורים רבים מצפים מילדם שיתקן את הפגמים בחיי הנישואים שלהם וישפרם, יפתור את בעיותיהם, ייצוק משמעות לחייהם, יגשים את חלומותיהם המוחמצים, יגרום להם להרגיש נאהבים, מיוחדים, מאושרים, מלאי אהבה וגאווה ויסייע להם לממש עצמם דרכו - שיהיה כמותם, אבל טוב יותר. "הם יכולים לעשות מה שבא להם, כל עוד החלומות שלי יתגשמו," אמרה קייקו, מרואיינת בספרי "הורות ללא מסכות" על ילדיה.
הורים ישראלים מקנים חשיבות גדולה ליכולת החברתית של ילדיהם. מחקרה של פרופ' דורית ארם ועמיתיה שבדק את הפעילות של הורים מצרפת ומישראל בפורומים להורים באינטרנט מצא כי ההתפתחות הרגשית-חברתית של הילד, ובעיקר מערכות היחסים שלו עם חברים, היה הנושא השני בחשיבותו בפורומים הישראלים ורק הרביעי בחשיבותו אצל הצרפתים (במקום הראשון בשתי המדינות הופיעה מסגרת הלימודים).
הציפיות שתולים ההורים בילדיהם מרובות וסותרות זו את זו, ומובן שאף אדם לא יוכל אי פעם להגשימן. במקרים רבים מנסה הילד לרצות את הוריו ולהיות "שליח" שלהם, להזדהות עם משאלותיהם ולמלא אותן. אך לרוב הוא אינו יכול למלא את כל הפנטזיות הרבות והמגוונות שנרקמו סביבו, והפער בין דימוי הילד המושלם לילד המציאותי עלול לגרום להוריו תסכול.
את רוב התקוות והחלומות תולים ההורים בילדם הבכור. הוא אמור להגשים עבורם שורה ארוכה של ציפיות. בשל כך, ילד זה צפוי להיות חשוף לביקורת רבה, והוריו עשויים להתאכזב ממנו.
מחקרים הראו כי התקוות שתולים ההורים בילד ובאישיותו מתפתחות עוד בהיותו עובר. להורים חרדתיים, למשל, עשויות להיות ציפיות שליליות מילדם על סמך דימויים מוקדמים שיש להם על עצמם כהורים ועל ילדם, בטרם נולד. ציפיות מוקדמות אלה ישפיעו לא רק על התנהגות ההורים כלפי הילד, לאחר שייוולד, אלא גם על התנהגותו שלו.
וכמה עצות להורים:
נסו להפריד בין השאיפות והחלומות שלכם לבין אלה של ילדיכם. הוא אינו אמור להגשים את חלומותיכם המוחמצים, אלא את שלו בלבד.
כבדו את השוני ביניכם לבין ילדיכם. אם למשל אתם מאוד חברותיים והוא – פחות זקוק לחברה, אל תכריחו אותו להיות חברותי כמוכם. אם הוא אינו אוהב כדורגל, גם זה בסדר, אבא.
כבדו את הרצונות והצרכים של הילד שלכם, את נטיותיו החברתיות, האישיות והמיניות. זכרו – הילד שלכם הוא אדם בפני עצמו, ולא שיקוף שלכם.
אל תצפו שהילד שלכם יהיה "מושלם", ואל תתאכזבו אם הוא אינו כזה. לכל ילד יש חוזקות וחולשות, כמו לכולנו.
נסו לא לדחוף את הילד יותר מדי להצלחה. אם דוחפים יותר מדי – הילד גם עלול להישבר בסוף, חלילה.
הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "לדעת אהבה", "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו