"להיות מזוהה כימני מוסיף לך המון. בברנז'ה זה חדשות רעות, אבל אני לא מחשיב את דעתה של הברנז'ה"

באוגוסט אשתקד חיפש אברי גלעד בפייסבוק עורך לתוכנית הבוקר שלו ושל הילה קורח בערוץ 2. לצד דרישות קבלה כמו "ניסיון" ו"הבנה באקטואליה", הוא דרש בעמוד הפייסבוק שלו גם "תפיסת עולם ציונית". לא עברו דקות ארוכות עד שהגיע הטלפון מכתב "הארץ". 

"ציוני בעיניי זה מי שרואה כאן את עתידו ואת עתיד ילדיו. מוכן לעשות הכל כדי שיהיה פה יותר טוב. לא רוצה לפתוח כל יום בשפיכת מררתו על הצופים", מסביר גלעד. "יש כלי תקשורת בישראל שהוא בלתי ציוני, והוא גם נפל בפח הזה, כמובן. אני התכוונתי במיוחד לאנשים האלה, שרק מחפשים מה חרא פה. אני רוצה לחפש מה טוב פה, מה אפשר לחזק פה. לא אמרתי ימני, אמרתי ציוני.

"זה עשה רעש, הרעש שרשר את עצמו, וככה הגיעו הרבה אנשים טובים. היה גל קטן בביצה, מה קרה? זה שבכלל נהיה גל בגלל שכתבתי 'ציוני' זה מוזר. זה לא שכתבתי שאני מחפש עורך מצעירי 'כהנא חי'". 

יכולת לכתוב פשוט "בעל גישה חיובית" ולחסוך את המהומה.

"רציתי לכתוב ציוני, כי זה מה שמגדיר אותי. אני רוצה לעבוד עם אנשים שיש להם כוונה מלאה לחיות כאן, לא כברירת מחדל. אנשים שמחבבים את העם הזה ולא מחפשים מגזר ותת־מגזר כדי לעלוב בו ובטוחים שהם יותר טובים מכולם. אני מחפש אנשים שיש להם קשר חם לעם ישראל. ידעתי שזה יביא לי בני אדם טובים. בשורה התחתונה קיבלנו לעבודה את העורך לשעבר של 'לונדון וקירשנבאום', שלדעתי הוא בכלל שמאלני. בכלל לא שאלתי אותו, וגם לא אף מועמד אחר, מה הדעה הפוליטית שלו. כן שאלתי אם הוא ציוני ומה זה אומר בעיניו. הבן אדם השיב בחיוב ואמר שהוא רוצה שהילדים שלו יחיו פה. אמרתי לו סבבה, שמתי וי והמשכתי הלאה".

זה כבר הפך לריטואל כמעט קבוע. פעם בכמה שבועות האצבעות של גלעד מגרדות לו, הוא מתלבש על המקלדת, ו־108 אלף העוקבים שלו בפייסבוק זוכים לפוסט שגורר המוני שיתופים ותגובות - ובחלק מהמקרים גם סיקור בכלי התקשורת. פוסט אופייני שהוא מפרסם יכול להגיע לחצי מיליון גולשים, ועל פוסט נטול שערוריות יקליקו 150 אלף איש - בערך מספר הצופים בחדשות של תאגיד "כאן". 

"לשמחתי ולאסוני כמעט שום פוסט שלי לא נשאר בגבולות הפוסט", הוא אומר. "הייתי שמח לכתוב הרבה יותר, אילולא כל פוסט היה עושה גלים כאלה שדורשים ממני אחר כך להיות בתוך האנרגיה הזאת במשך יום, במקום לחזור לחיים". 

נראה שאתה מחפש במתכוון את האנרגיה הזאת.

"יכול להיות שזה הילד הרע שבי. כשהייתי תלמיד בירושלים אהבתי לחולל מהומות, ואני מניח שאני עדיין אוהב לחולל אותן. אבל אני אף פעם לא עושה את זה לטובת המהומה, אלא לטובת משהו שאני באמת מרגיש וחושב. לפעמים אני חושב מתי היתה המהומה האחרונה. אם, נניח, עברו שלושה חודשים, אני אומר 'אוקיי, נעשה עוד אחת'. מודה שזה קורה".

יש פוסט שאתה מצטער שפרסמת?

"אם הייתי זוכר אותם, אולי הייתי יודע לענות. היום, ברוך השם, אני חי עם עורכת (נעמה שוחט, אשתו מאז 2012; ע"ס), שעורכת לי כל פוסט. כשאני מסיים לכתוב פוסט, יש לו פוטנציאל נזק גדול. ואז נעמה עוברת עליו ומתקנת אותו, אומרת 'בוא נעדן' ו'בוא לא נגיד את זה', כי יש דברים שהם יום הדין". 

•   •   •

קחו, למשל, את הפוסט שפרסם בפברואר האחרון, עם סיום משפטו של החייל היורה בחברון, אלאור אזריה: "בשנייה שמפגע נוטל סכין, אקדח, אבן, סרה ממנו השכינה והוא בן מוות. אזריה עשה את מעשהו באופן חובבני. הוא לא ניצל את מהומת האירוע כדי לסיים אותו כפי שצריך, אלא פעל באיחור רב, לעיני כל, באופן שמשרת את מחפשי ישראל כאן ובעולם. להרוג מחבלים צריך לדעת, חייבים להתחשב בעולם המדיה בו אנו חיים, שבו כל אירוע מצולם בעשר זוויות". 

הפוסט עורר, כצפוי, סערה. "כן, אני עומד מאחוריו, ואני גם מבין שיש אנשים שחושבים אחרת", אומר גלעד. "התלהמות למיניה לא מחזירה אותי אחורה".

אפשר להניח שלא אהבת את ההרשעה של אזריה במשפט.

"המערכת פה כבולה, וכל הדיון מלכתחילה הוא פייק. אני לא רוצה לדבר על עונש מוות למחבלים, אבל הקם להורגך השכם להורגו. אנו נמצאים במציאות מורכבת, שבה כל דבר מועצם ונעשה בו שימוש לתעמולה אנטישמית נגד ישראל. שום דבר לא יכול להיעשות בפשטות, הכל עם חישובים של רווח ותועלת. אלה חישובים מורכבים, וחייל בשטח לא יכול לעשותם". 

לשיטתך אזריה זכאי?

"מבחינת המוסר הטהור, אדם שבא לקחת חיים - אין לו זכות לחיות. פשוט מאוד. זה מוסר שלא אני קבעתי, הוא כתוב בכל ספר מוסר. עכשיו, נכנסים כל מיני שיקולים, ונשאלת השאלה, למה אין עונש מוות? כי יש חשש שאחרי שיוציאו אדם להורג, יגלו שהוא חף מפשע ואין דרך חזרה. פה אין שאלה כזאת. ראו כולם שהבן אדם בא לקחת חיים, וכולם יודעים שזה הוא". 

ואנחנו אמורים לנהוג כלפיו באותה דרך?

"אלו שאלות מורכבות, ואני לא אסא כשר. מבחינת המוסר הטהור, אדם שבא לקחת חיים בכוונה, לא בשוגג ולא בחוסר שליטה, ותכנן את מעשיו - מבחינה מהותית אין לו זכות לחיות. מי ייקח את חייו? איך? האם בעידן של ימינו זה אפשרי? לא יודע. זה גדול עלי. אני רק איש תקשורת". 

אבל יש חשיבות לדברים שאתה אומר.

"היום דעתם של כל האנשים מופצת".

הם לא מופיעים 3 פעמים בשבוע בתוכנית בוקר.

"אני את הדעות שלי לא מפיץ בטלוויזיה אלא בפייסבוק".

כשהגולשים קוראים את דבריך, מבחינתם אתה אברי גלעד מהטלוויזיה, לא אברי משיכון דן.

"בוא נשים בפרופורציות גם את ההגדרה של 'מנחה בטלוויזיה'. זה שאני בטלוויזיה לא אומר שלדעה שלי יש עדיפות על הדעה של השכנה שלך. באמת שלא. אני אולי יודע לכתוב יותר אטרקטיבי מהשכנה שלך, אבל לא למדתי לימודים אקדמיים ואין לי תואר במוסר, בלוגיקה או בתנ"ך. 

"כל הסערה היא לא עניינית. בכל רגע נתון יש כמות אנרגיה שלילית או אנרגיה גולמית שמסתובבת, ובכל רגע נתון היא מתיישבת על אירוע, מייצרת שם את החורבן וממשיכה הלאה. ל־12 שעות זה התיישב עלי, ואז המשיך הלאה. לא קרה כלום". 

זה לא הפריע לך?

"ממש לא. מה אכפת לי?"

אחרי שאתה משחרר פוסט אתה מרענן את העמוד לראות כמה לייקים הצטברו?

"אני מרענן את העמוד בחמש הדקות הראשונות, כדי לקבל תמונת מצב, וכעבור שעה־שעתיים מסתכל שוב. אני יודע ששלוש או ארבע שעות הן אורך החיים של פוסט עד שהוא ממצה את עצמו. התברכתי באנשים רבים שקוראים את הפוסטים שלי".

•   •   •

בעיני רוב הציבור, גלעד הפך בשנים האחרונות לבעל נטייה ימנית מובהקת. זה מעניק לו, ברוח התקופה, דימוי חיובי ואוהד. בברנז'ה התקשורתית, לעומת זאת, מתקשים לעכל את השינוי שעבר המגיש שנתפס בעבר כבשר מבשרו של השמאל הליברלי. 

"הרבה שנים דעתה של הברנז'ה היתה חשובה לי", הוא אומר. "גם אחרי שהבנתי שאני טועה המשכתי לרקוד את הריקוד, כי חששתי ממה שיגידו עלי. היום, בכל פעם שמגדפים אותי בפלטפורמות שמאלניות, זה מצחיק אותי. מצחיק אותי מוות".

בוא תגדיר בעצמך מה אתה.

"כלכלית אני בוודאי לא ימני, ומבחינה פוליטית אלה הגדרות מורכבות מדי. לצערי, בחדר של המנכ"ל קוראים לי 'הפשיסט', כולל המנהל האישי שלי. אבל אני לא ימני קלאסי. אני שמאלני שהתפכח, במובן הזה שאני לא מאמין שייתכן שלום בעת הזאת ובדור הזה. 

"לא היה אכפת לי למסור הרבה נכסים חשובים תמורת שלום אמיתי, אבל אני פשוט לא מאמין שזה אפשרי בדור הזה. תקרא לזה ימני? אני לא יודע". 

עקבת אחרי ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה? דובר הרבה על כך ששני המועמדים ממוצא מזרחי.

"אני בסבבה עם זה, אבל מי שחושב שהמזרחים יצביעו למפלגת העבודה רק כי יש בראשה מזרחי, טועה. אם אפשר לדבר בהכללה, המזרחים מכירים טיפה יותר טוב את הראש הערבי ויודעים שהמצע המדיני של העבודה הוא מופרך ובלתי אפשרי לחלוטין. לכן הם לא מצביעים עבודה. לגבי המועמדים, בכל מקום שיש תיקונים לאפליות היסטוריות, ואני אומר את זה כגבר אשכנזי לבן שהיה חלק ממנגנון הדיכוי - שבעיניי היה מחריד - יש תקווה לחברה מתוקנת. זה הכרחי".   

מעטים המנחים בערוץ 2 שמעזים להביע את דעתם בפומבי.

"בעידן הפייסבוק אף אחד לא רוצה להסתבך ולהגיד משהו מחייב, כי גל האנרגיה הרע יכול לנחות לך על הראש ולכלות אותך בתוך 24 שעות. יש היום בעיה כשאתה אומר שאתה ימני או לאומי: זה מייד אומר שאתה תומך בשלטון הנוכחי. המציאות הישראלית היום לא מכירה במצבים יותר מורכבים. 

"לא יודע לגבי אחרים, אבל להיות היום מזוהה בעם כימני - זה מוסיף לך המון. בברנז'ה זה עדיין חדשות רעות, אבל אני לא מחשיב את דעתה של הברנז'ה ומה היא חושבת עלי".

יגידו שהכל אצלך אינטרסים. 

"לא אכפת לי. אני לא מנסה להתחבב על העם. אין לי שום עניין לְרצות מישהו. יש לי רק מישהו אחד שאני רוצה לרצות, וזה הלב שלי. כשאני מזייף מייד רואים. כשאני משקר ומעמיד פנים, רואים על הפרצוף שלי. הרבה פעמים זה משרת אותי והרבה פעמים זה בעוכריי, במיוחד כשאני צריך לעשות דברים שלא מוצאים חן בעיניי".

"התלהמות למיניה לא מחזירה אותי אחורה". השבוע בחצר ביתו // צילום: אריק סולטן

תאהבו אותו או לא, מנחים מסוגו של גלעד - דעתנים, רהוטים, אינטליגנטיים וזריזי לשון - נחוצים כיום בערוצים המסחריים. בשבוע הבא גלעד ישוב לפריים טיים, בעונה השנייה של השעשועון "הטוב מכולם" (חמישי, 21:00, רשת). 

"בעונה הזאת כל השאלות יעסקו בישראליוּת. זאת כבר לא תוכנית אקסטרים עם כל מיני שאלות על מהירויות של מטוס, אלא משהו בסגנון 'בשוק של אשדוד - כמה אנשים יעדיפו לטעום גפילטע פיש וכמה חריימה?'. הכרת הישראליוּת, מאוד עממי".

גם כאן נהיית ציוני?

"אלו שאלות שכל אחד יכול למצוא את עצמו בהן, והכל מצטלם בארץ, חוץ מהפינות של רוסלנה, שמצטלמות בחו"ל. גם מבחינת המשתתפים, העונה אלה משפחות ולא אנשים שלא מכירים זה את זה. ויש גם פינה חדשה שלי, שבה אני מראה לילדים קטנטנים דברים מפעם ומבקש מהם להגיד לי מה זה.

"אני טוב עם ילדים, כי זה מה שאני עושה רוב היום כאבא, וזה גורם לי לשמחה". 

רוסלנה ואברי בתוכנית אחת. פעם חיבור כזה היה נשמע תמוה.

"יש לה קטעים חמודים מאוד, היא עושה דברים משעשעים עם נהגי מירוצים, נפילה חופשת מגובה, קרקס. מסתבר שהיא בחורה של אקסטרים".

היא מצטרפת לאופנה של "דוגמגישות".

"הדוגמגישה זו כבר קלישאה של 20 שנה. היום ידוע שפרסום והצלחה ברשתות חברתיות הם נכסים גדולים, שעולים אפילו על החשיבות של כישורי הגשה שנרכשו בצורה מסודרת כמו בגלי צה"ל, קורסים, בתי ספר למשחק. היום, אם אתה שווה זהב, אתה יכול ללמוד על הדרך להיות מגיש. אל תשכח שהן לא מגישות תוכניות אקטואליה". 

את שלומית מלכה ב"דה וויס" יצא לך לראות?

"לא, אבל יצא לי לראיין אותה ומצאתי בחורה מפתיעה ביכולות שלה. היא מאוד צעירה ומאוד עמוקה ואיכותית".

כבר בדקות הראשונות למפגש שלנו, בביתו שבשיכון דן בתל אביב, עולה הנושא הנפיץ של פיצול ערוץ 2, שמתוכנן לנובמבר הקרוב וזוכה מפיו של גלעד לתארים כגון "מוות" ו"מלחמה". הזכיינית רשת, ביתו המקצועי בעשר השנים האחרונות, תעבור לשדר שבעה ימים בשבוע, וכך גם קשת.

"אני מודאג מזה מאוד, ואני חושב שכולם מודאגים. אף אחד לא רוצה את זה. זה אומר שצריך להמשיך לעשות את אותן הפקות עבור פחות צופים, ותהיה כל הזמן תחושה של תחרות כבדה, הפסדים ומצוקה. אני אוהב לעבוד מתוך שפע, לא מתוך מצוקה.

"אני חושב שהצעד הזה הוא גחמה שנועדה לרסק את שוק התקשורת, וזה מה שיקרה. עבדתי כמה שנים בערוץ 10, ואני זוכר איך זה לעבוד במקום שהקיום שלו מוטל בספק. ממש לא כיף". 

קוראים לזה תחרות חופשית.

"אני לא אוהב תחרות. אני חושב שתחרות מורידה אותנו למכנים משותפים עוד ועוד נמוכים, ויהיו אתגרים חריפים. אני כבר שור קשיש, ואני רוצה את התנאים שלי. אין לי עניין לצאת לזירה כל בוקר ולהתחרות בשוורים צעירים.

"עכשיו אנחנו יוצאים למלחמת חיינו, על החיים ועל המוות, ומישהו יצטרך למות, כי אין מקום לכולם. בסוף יצטרך להיות איזשהו מיזוג, או שמישהו ירים ידיים. אני לא מעוניין להיות זה שמפסיד וגם לא זה שמכניע וגורם לאחרים להפסיד את פרנסתם. ממש ממש לא".

•   •   •

בתעשייה מדברים על מיזוג אפשרי בין רשת לערוץ 10, אבל גלעד, לדבריו, לא בתמונה. "לא יודע", הוא אומר לי, "זה יכול להיות. יאללה, אורלי וגיא (מגישי תוכנית הבוקר בערוץ 10; ע"ס) ואנחנו ברוטציה בבקרים. תן לי בכיף. יש מקום לכולם. לכולם יש משפחה, ובסוף כולם רוצים להביא טרף הביתה". 

עד שזה יקרה תתעורר מוקדם בבוקר שישה ימים בשבוע?

"בהתחלה בוודאי. כאבא לפעוטות זה מחיר מאוד גדול. לא לקחת אותן לגן, לא להכין להן ארוחת בוקר ולא לראות אותן מתעוררות - זה מכווץ לב. אני מקווה שהמלחמה הגדולה תירגע וכל אחד יידע איפה הוא עומד, ואז נוכל להפחית קצת. כחיים קבועים זה משהו שיהיה קשה מדי".

מה דעתך על המעבר של "האח הגדול" לרשת?

"אם הם חושבים שזה נכון מבחינה עסקית, סבבה. אני מקווה ומאמין שהם יעשו כוונונים בתדר, שיהפכו את התוכנית ליותר מדויקת".

כלומר?

"נותנת פחות מקום לתופעות אישיותיות גבוליות כדי לקבל במה בלתי מוגבלת ולהעצים את ההפרעה. מוציאה את הטוב יותר מאשר את הרע. זה מה שהייתי עושה אם הייתי העורך של התוכנית הזאת". 

הצופים לא רוצים לראות שם אנשים מחובקים.

"אני לא יודע למה אנשים צופים, אבל אני חושב שאפשר לחנך. אני מניח שעובדים שם אנשים מוכשרים, ואני מקווה שהם יעשו טוב. אני לא תו כשרות ולא מנהל מחלקת הכשרות של רשת". 

אתה הטאלנט הכי ותיק שלהם.

"נכון, אבל זה לא אומר שיש לי אמירה או השפעה. היום טאלנטים הם בסך הכל פועלי ייצור, ואני מרגיש פועל ייצור. אני בסך הכל נותן שירותים, ונוח לי במקום הזה".

ואם היו מציעים לך להנחות את "האח הגדול", כמו ארז טל?

"אמרתי לאבי צבי (מנכ"ל רשת; ע"ס) שיציע לי להנחות רק כדי שיהיה לי ברזומה שאמרתי 'לא'. אבל לא הציעו לי. זאת אומרת, לא לגמרי לא הציעו, אבל בכל מקרה לא הייתי עושה את זה. לא מעניין אותי מה ההוא אמר, מה השני חשב ומה ההיא עשתה ואיך הוא הגיב לה. זה פשוט לא מעניין אותי. עיסוק מהסוג הזה הוא בעיניי בזבוז חיים. 

"בתוך תפקיד המנחה של 'האח הגדול' בנוי לשון הרע, והיום אני משתדל, ככל הניתן, להימנע ממקומות שלשון הרע הם בילט אין. לא רוצה להיות במקום הזה.

עם ארז טל, יואב קוטנר ומרב מיכאלי, 1988. "היום אני בהכנות לנחיתה, נע מחוץ לאטמוספירה בכיוון בלתי מוגדר" // צילום: משה שי

"אני מעדיף עשייה שבה אני מחפש את הטוב אצל הזולת, לתרום למקום שבו אני חי. למשל, התוכנית היומית שלי ברדיו 'משפחה גרעינית' (א'־ד' בצהריים, גלי צה"ל), שמתאימה לאג'נדה שלי, להראות מה אפשר לעשות יותר טוב במשפחתיות. 

"הפרמטר שלי בבחירת עבודות היום הוא 'האם אני מוסיף לַכלל בעבודה הזאת?'. מבחינתי, בהנחיה של 'האח הגדול' אין הוספה". 

בטח תתבקש לקדם סיפורים מהתוכנית בתוכנית הבוקר שלך.

"ברשת מכירים את הגבולות ואת הרגישויות שלי, איפה אני במיטבי ואיפה לא. אני בטוח שיידעו למצוא את הנוסחאות ולא יכניסו אותי לפינה, כי כשמכניסים אותי לפינה, הפינה לא מרוויחה. אני לא יודע להעמיד פנים. נמצא את שביל הזהב".

לתוכנית הבוקר שהוקדשה לגמר של "הישרדות" בשנה שעברה פשוט לא הגעת.

"כיוון שאני עובד מאוד מסור וחרוץ, ולא לוקח ימי חופש במהלך השנה, באותו בוקר התאים לי לקחת חופש. עדיף שיעשה את זה מישהו אחר שמכיר את 'הישרדות' מאשר זקן טרחן שיצקצק". 

המנהלים הבינו את הבחירה שלך? 

 "לא שאלו כלום, ואני חושב שאפילו שמחו על זה. אין בינינו אי הבנות בדברים האלו. אבל אני גם מבין שאני לא רלוונטי. פעם, כשהנחיתי את 'עשינו עסק' וכל מיני מפלצות כאלה, הייתי הדנ"א של ערוץ 2. היום אני הפרעה בדנ"א של ערוץ 2. אני לא בגיל, ונהייתי צדקן כזה, ולכן זה לא כל כך רלוונטי מה אני חושב ומה לא. אני יכול לבוא ולהגיד מדי פעם, הי, לא מוצא חן בעיניי מה שאתם עושים. אבל מה זה משנה?" 

מה הדנ"א של ערוץ 2 היום?  

"הריאליטי, ובו למנחה יש הרבה פחות חשיבות מאי פעם. יש פורמט שקנית, ואתה משבץ בו טאלנט שיכול להתאים, אבל מה שיש לו להגיד על העולם פחות רלוונטי. הוא בא ועושה תפקיד של מתווך ומסדר". 

ואם בכל זאת הייתי מבקש ממך לבחור טאלנט שמשקף ברוחו את ערוץ 2?

"לא נכנס לבור הזה". 

אסי עזר?

"אסי עזר זו דוגמה טובה, אבל אני לא רוצה להגיד עליו שום דבר, כי כבר אמרתי פעם, ואחר כך שמעתי אותו ברדיו מתמרמר".

מה אמרת עליו? 

"לא זוכר בדיוק, אבל היתה שם מתיחת ביקורת עדינה. אנחנו לא באותו גיל, הוא עבר את שלב ההמראה ובגובה שיוט, ואני בהכנות לנחיתה, נע מחוץ לאטמוספירה בכיוון בלתי מוגדר. אסי בשיאו, אז הוא נהנה מהטוב של כל הדבר הזה, הכספים הגדולים והפרסום הגדול, בלי לראות מה המשמעויות בכל דבר שאתה עושה. זה בסדר, כי זה גם דבר שבא עם הגיל, המשפחה והרוחניות". 

היית במקום שבו הוא נמצא היום. 

"בוודאי, אבל אני לא רוצה לבקר אותו. אם הוא יתקשר ויגיד 'אברי, מה אתה חושב על הקריירה שלי? בוא נעשה קפה' - אשב איתו בשמחה ואשמע גם מה דעתו על הקריירה שלי. אולי יש לו עצות להחייאת הגווייה".

אתה מתכוון לניסיון הלא מוצלח שלך בהגשת תוכנית אירוח? 

"נכוויתי בעונה האחת של תוכנית אירוח לא מוצלחת בשם 'אברי גלעד'. אולי השם שלה הוא מה שמשך עלי דינים. כל ההתנהלות שם היתה שאמרו לי מה לעשות וכפו עלי מרואייני ערוץ 2 שלא כל כך התחשק לי לדבר איתם, לא נמצאו איפה שהלב שלי הולך. אני מרגיש יותר נוח בשעשועונים". 

בתוכנית של צביקה הדר צפית?

"אני רואה את צביקה, הוא המראיין המושלם לערוץ 2. כולם חברים שלו וכולם אוהבים אותו, וזו תוכנית טובה. אבל אני לא כזה חברמן ואין לי חברים מהברנז'ה הזאת. נושאים אחרים מעניינים אותי".

איך אתה מסביר את הרייטינג המדשדש שלו, שעמד על 13.6 אחוז? 

"התוכנית שלו משודרת ביום שישי, ואני לא חושב שזה כזה נמוך. היום קשה מאוד להביא אורחים לתוכניות אירוח, כי אנשים מפחדים. להתראיין זה קצת לשים את נפשך בכפך. היום יש פייסבוק ואינסטגרם, והם נחשפים שם". 

למה מתקשים בארץ לייצר תוכניות בידור?

"אנחנו חיים בארץ ממש קטנה, עם כמות כותבים קטנה וכמות חקיינים קטנה מאוד, ולוקח הרבה זמן לתוכנית להתגבש. בארץ אין סבלנות. תוכנית עולה לאוויר, עושה שני מערכונים גרועים - חוטפת פגז מול העיניים, וביי". 

•   •   •

את "מועדון לילה" הוא לא רואה. "אין לי עניין להתייחס לעשייה של ארז", אומר גלעד. "אין שום דבר שאני יכול להגיד וזה ייצא טוב. ארז הוא האקס המיתולוגי, ואין לי עניין לפאר אותו או לבקר אותו. גם לא להגיד מה אני חושב על פעילותו. כל אחד מאיתנו חי את חייו העצמאיים, ואני חושב שכל אחד מאיתנו לא רואה את העשייה של האחר. אין לנו מחשבות על זה ואנחנו לא חיים אחד ביחס לשני".   

מתי פגשת אותו לאחרונה?

"נפגשנו לדרינק לפני שלוש שנים בערך. דיברנו בעיקר על ענייני משפחה, קצת עבר וקצת אנשים. לאחרונה התכתבנו קצת סביב המחשבה שלנו להחיות את 'העולם הערב' ולשחרר את הארכיון שבו התוכנית נמצאת מהמפיק דורון אברהמי. אנחנו רוצים להנגיש את זה מחדש".

יש קהל גדול שצמא לזה.

"יש רצון, אבל אני לא יודע אם זה ייצא לפועל". 

ב־15 השנים האחרונות משכים גלעד קום ומגיש תוכניות בוקר. תחילה בערוץ 10, ועם מעברו לערוץ 2 ב־2005 הנחה במשך שנתיים לצד עינב גלילי, מי שהיתה בת זוגו בעבר הרחוק. בעשר השנים האחרונות הוא מגיש את התוכנית עם הילה קורח, והם נחשבים לאחד הזוגות הטלוויזיוניים היציבים על המסך. 

"התמהיל שלנו הוא קודם כל מערכת יחסים אוהבת בין המגישים. רואים שיש בינינו מערכת יחסים אמיתית לא רק מול המצלמות, אלא יש חיבה, פרגון וגם ביקורת. אנחנו יורדים אחד על השני, אבל בגדול יש חיבור". 

אתה צופה בתוכנית של אורלי וגיא בערוץ 10?

"אני אף פעם לא צופה במתחרים שלי, כי אז אני מתחיל להתחרות, ואני אדם בלתי תחרותי לגמרי. אני גם לא צופה בשעשועונים אחרים, כי אז אני מתחיל להיות מושפע, ואני לא מעוניין.

"אין ספק שאורלי וגיא הם פאוור קאפל, ויש להם אג'נדות. הם עיתונאים טובים בעבודה שלהם. גיא ואני היינו חברים לפני הרבה שנים, ואורלי כמעט התחילה את הקריירה שלה בתוכנית שלי, כתחקירנית. האם אני מודאג? אין לנו אותם צופים, ויש מקום לכולם. אני לא צריך להכניע אותם, והם לא אותי. 

"אגיד לך משהו בלי להשתחצן: אנחנו תוכנית הבוקר המובילה מהיום שהתחלנו, ואני לא מרגיש צורך לראות מה אחרים עושים, כי אני לא מאוים על ידיהם".

אתה בודק את הרייטינג?

(צוחק) "זה בכלל לא מעניין אותי".

לא אכפת לך אם זה 30 אחוז או 15 אחוז?

"פעם, אם היה לי רייטינג רע, זה היה צובע לי את כל השבוע עד הרייטינג הבא. היום אני מקבל נתוני רייטינג כל בוקר תחת הכותרת 'כמה היה אתמול?'. אם זה ממש משהו רע אני מקבל בוקס קטן בבטן, לוקח לי 20 דקות לצאת מזה, ונמחק. אם זה טוב - שלוש דקות של חיוך, נמחק, והלאה.

בתוכנית "הטוב מכולם". "כל השאלות יעסקו בישראליוּת"

"אם זה 30 אחוז אני יודע שעכשיו יהיה לנו שבוע שבו אף אחד לא ידבר איתי על הרייטינג, וסבבה לי. אם זה 12 אחוז אני יודע שעכשיו כל הסביבה תשדר מצוקה ויהיו ישיבות מיותרות של 'מה נעשה?'. מבחינתי הרייטינג הוא פייק רייטינג, לא אמיתי ולא משקף. הרייטינג בנוי על 800 משפחות שיש להן דיל מאוד מורכב ושלט מיוחד. גם אם היו מציעים לך את הדיל הזה לא היית מסכים, ולכן אני לא מאמין שזה משקף. 

"אני מרגיש שאם אני עושה משהו מוצלח, ניגשים אלי אנשים ברחוב, ואם זה משהו לא מוצלח, יש התעלמות. אני יודע שהבוקר הוא מוצלח, כי אני רואה את כמות הפרגון. אני לא צריך את המספר". 

בתוכנית הבוקר של קשת החליפו לא מעט מגישים בשנים האחרונות.

"אני לא מתייחס ליריבים. אני לא צריך ללמד אותם, לא למתוח עליהם ביקורת וגם לא להתעסק איתם. אני רק עושה את העבודה שלי הכי טוב שאני יכול. אם אני מקבל תמיכה - סבבה. אם לא - אני הולך לעשות עבודה אחרת. אין לי שום דבר חכם להגיד על קשת. זו חברה שעובדת בקודים שאני לא מכיר ובתדרים שאני לא מתחבר אליהם.

"אני נמצא היום במקום שאני יושב עם המנכ"ל שלי ואני מבין מה הוא אומר, אנחנו מכוונים לאותו הדבר. אנחנו רוצים לעשות את הביזנס שלנו, אבל גם לא רוצים לפגוע בעולם שלנו, רוצים לעשות טוב. לא רוצים להתפרנס בכל מחיר". 

אתה רומז שהגישה שלהם היא להצליח בכל מחיר?

"קודם כל, אני לא צופה בתוכנית הבוקר שלהם, אז אני לא יודע מה קורה בה. אני מבין ממה שאני קורא, במיוחד בפייסבוק שלנו, שיש שם סוג של בעיה מתמשכת. לא יודע למה הם לא מצליחים להתנחל בלבבות". 

אתה מרוצה מהמספרים שלכם?

"זה נחמד לי, אבל לא מהמקום של אגו, אלא כי עכשיו אני יודע שלא אקבל שיחה מהבנק. אני רק רוצה שלא יטרידו אותי. רוצה לחיות את חיי הקטנים, הפשוטים והמשפחתיים, בלי קריאות לקרב ובלי מצוקות גדולות. היום אני לא מחפש להיות הכי פופולרי, הכי מקובל והכי רייטינג. אני לא צריך את זה". 

אל תגיד לי שבמעמדך אתה מקבל שיחות מהבנק.

"פעם הייתי מקבל שיחות מהבנק. בניגוד למה שאולי חושבים, אני לא איש עשיר בשום אופן. אני לא עושה המון כסף. אני לא מקבל שיחות בסגנון 'יש לך יתרת זכות מטורפת, בוא נחשוב מה נעשה עם זה'.

"את רוב הדברים שעושים המון כסף, כמו קמפיינים והנחיות, אני כבר לא עושה. היום אני מרצה בנושאים שאין בהם הרבה כסף, כמו שיטת ימימה וטיפול בהפרעות קשב" (בעבר חשף גלעד שהוא משתמש אישית בריטלין, והוא פעיל בולט לקידום קנאביס רפואי בישראל; ע"ס).

אתה לא מוזמן לאירועים של ועדי עובדים?

"פחות. צץ דור חדש, יותר סקסי, ואני באופן אישי משתדל לעשות דברים יותר ערכיים, אחרת אני משתעמם". 

הערכים יכולים לחכות שעתיים תמורת 30 אלף שקל.

"זה לא קורה הרבה". 

•   •   •

יש לו שלוש בנות: איה (21), שנולדה מאשתו הראשונה, חלי גולדנברג; זוהר (5) וליבי (3), שנולדו מאשתו הנוכחית, נעמה.

"יום הולדתי ה־55 נופל בנובמבר, אחרי המעבר לשבעה ימים בשבוע, ואהיה מחויב לעבוד שישה בקרים, אז לא תהיה חגיגה אלא מאמץ גדול מאוד. אני גם לא מרגיש סיבה מסוימת לחגוג.

"אני חוגג את חיי כל יום כשאני קם ונראה יחסית בסדר. התודעה שלי עדיין קמה איתי, אני מצליח להתפרנס ולבלות את אחר הצהריים בגן השעשועים כאבא ולא כסבא, ויש לי אישה שאני אוהב ושאוהבת אותי. אני לא חי במערכת יחסים חמוצה, ואני מצליח לעשות טוב בעולם. זה סל קיום נהדר לגיל 54". 

כשאתה מסתכל במראה אתה מבחין בסימני הגיל?

"אני רואה את השפעתו הניכרת על עור הפנים ועל מקומות אחרים שלא ניכנס אליהם. אדם קרוב אצל קמטיו ואצל הבעותיו. אני רואה את זה הרבה, כי אני מצטלם ואני במוניטור. בגדול, אני כבר לא מזהה אותי בדמות הזאת. אני רואה את האיש הזה ואומר לעצמי, 'מי זה הדוד הזה'. 

"אני כבר לא נראה כמו האיש שאהבתי לראות במראה. אני אמנם מצליח לארגן את הלוק שלי, אבל להגיד שהיום אני בזמן המיטבי שלי לא יהיה נכון. כמה אני מתאבל על זה? אין לי מה. אבל כשאני מסתכל בראי אני מרגיש את נשיפתו החמוצה של מלאך המוות. בשום דרך אני לא נראה אדם צעיר. אתה יכול להגיד 'צעיר לגילו'". 

בשביל זה יש טיפולים קוסמטיים.

"בוודאי שאני עושה, אבל לא ניכנס לסל הבריאות שלי. ברור שכאדם שמופיע חשוב לי לעשות את המיטב כדי להיראות הכי טוב שאני יכול, כל עוד לא מדובר בלהזריק סיליקון לעצם הזנב".

עם אשתו נעמה שוחט. "היא עורכת לי את הפוסטים לפני הפרסום" // צילום: שחר פרידמן

במקביל לעבודתו הטלוויזיונית גלעד לא מוותר על הרדיו, המדיום שבו פרץ לתודעה בתחילת שנות השמונים. בינואר 2015, אחרי יותר מ־15 שנה, החליט מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, לוותר על התוכנית "המילה האחרונה", שהוא היה ממגישיה. על אף האכזבה, גלעד החליט להישאר בגל"צ ולהגיש את "משפחה גרעינית", שאותה עורכת אשתו, נעמה. 

"אני עדיין חושב שההחלטה היתה טעות חמורה, אבל היא יצרה לי הזדמנות להפסיק עם אקטואליה ולעסוק בנושא החשוב ביותר בחברה הישראלית - המשפחה. לפי התגובות שאני מקבל, אני מבין שיש ברכה בעשייה הזאת, אבל ברור שחסר לי המקום להגיב בו על כל ענייני היום".

התאכזבת מההדחה בפועל?

"יותר זעמתי. חשבתי שיחסית לתוכנית שהחזיקה יפה את הרייטינג של השעה הזאת, זו היתה כפיות טובה. הבנתי את הטיעון שהתוכנית הפכה להיות ימנית לגמרי, אבל התפלאתי שהתוכנית שהחליפה אותנו היתה עוד יותר ימנית (תוכנית אקטואליה בהגשת אראל סג"ל; ע"ס) ולא מגוונת ומאוזנת כמו שאמרו שיהיה. אבל הכל לטובה". 

איך אתה מקבל את ניסיון ההתערבות של מירי רגב בגלגלצ?

"אני מבין את האג'נדות שלה, ועם חלק מהן אני מזדהה, אבל הטון והצבע של הפעילות שלה הם לא הטון והצבע שלי. פעם בשלושה שבועות היא מייצרת סערה, כי היא מבינה איפה יושבים בורות השומן שמצביעים עבורה. גלגלצ היא סיפור הצלחה. יש שם סוג של קסם, שהוא יותר גדול מהאנשים שעושים את התחנה. אני מבין אמנים שטוענים שילדים בני 18 יושבים ושופטים אותם, ולא נותנים כבוד לעשייה שלהם, אבל אני גם מכיר בזה שאצל חלק מהאמנים, כולל אני עצמי, יש גיל ליצירתיות, שאחריו היא עוברת. זה לא קורה לכולם, אבל קורה". 

•   •   •

בכלל, הוא מסתכל אחורה במבט מפוכח. "בשנות העשרים שלי הייתי מאוד יצירתי", אומר גלעד, עשיתי דברים ברדיו ובטלוויזיה ששינו פה משהו, והיום המנוע הזה כבה. יש אמנים שאין להם את זה יותר, והם לא עושים דברים רלוונטיים. מצד שני, יש אמנים שהם טריים לנצח, וזה שאתה בן 70 לא אומר שצריך לפסול אותך". 

נראה לך הגיוני שחבורת חיילים תקבע את הפלייליסט למדינה שלמה?

"יש עם זה בעיה. אני חושב שבכל מקום שאפשר לגוון מגדרית, גילאית, עדתית ולאומית - זה הכרחי. אסור שקבוצה הומוגנית תקבע משהו בתחום כלשהו. זה לא יכול להתרחש במדינת ישראל".

הטענה העיקרית של רגב היא שלא משמיעים מספיק מוזיקה מזרחית.

"אני חושב שהיא מתייחסת לפופ עממי, וזה שזה לפעמים מושר בחי"ת ועי"ן לא הופך את זה למזרחי. תמיד נשאלת השאלה אם מאזיני גלגלצ יישארו עם גלגלצ כשתכניס לשם פופ עממי. צריך גם לשאול אם הפופ העממי באמת מקופח, או שאתה יכול לשמוע אותו בכל מקום אחר". 

איך אתה עם פופ עממי?

"אני אישית לא צורך אותו, ומטעמי נוחות הייתי מעדיף שגלגלצ תישאר כפי שהיא".

כולל סטטיק ובן־אל?

"זה לא מדבר אלי, אבל אני מבין שכולם אוהבים את זה. הם נכנסים בול למקום הזה במוח שמזהה להיט וכובש אותך, ואתה לא יכול לעמוד מול זה. אצלנו בבית לא שומעים סטטיק ובן־אל". 

כעיקרון?  

"לא כעיקרון, אלא כי הבנות שלי גדלות על מוזיקה אחרת. כרגע סיימנו להקשיב לפרויקט שנקרא 'מוזיקה אורגנית', לא משהו שהקוראים שלך מכירים. אלה כל מיני שירי ילדות מנוגנים בגיטרה ובמפוחית. מעבר לזה, מה שהולך בבית זה גזוז וכוורת. אני משתדל להכיר לבנות שלי מוזיקה שיש בה כבוד למילה. לא מוכן שהן ישמעו שירים שיש בהם תדרים מיניים או חנופה. אני מחפש שירים עם טקסטים בעברית טובה, שיש בהם רמה גבוהה של הומור". 

ו"טודו בום" לא מספק את הסחורה?

"אין רע ב'טודו בום', אבל אצלנו בבית לא שומעים את זה. אני מניח שיגיע הרגע שהבנות הקטנות שלי ייצאו החוצה וייחשפו גם לזה, אבל מכיוון שאני כרגע המחליט, רץ פה 'שיר המכולת'. אני רוצה שכשהן יגיעו למוזיקה העכשווית יהיה להן מטען, מי זאת חוה אלברשטיין ומי זה אריק איינשטיין".

ואייל גולן?

"לא שומעים אצלנו בבית".

למה?

"לא אוהב את הטקסטים. אני חושב שהוא זמר מוכשר ביותר, אבל הטקסטים שלו פחות מדברים אלי". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו