"לא פעם, כשאני רואה תוצרים של האנשים שלי, אני אומר לעצמי 'וואו'. עושים כאן דברים מדהימים", מספר מפקד היחידה הטכנולוגית, אל"מ ע'.
ע' לא צמח ביחידה הטכנולוגית. הוא התגייס לסיירת מטכ"ל ועשה בה מסלול ארוך, ובהמשך שירת במערך המ"מ (מבצעים מיוחדים) לפני שמונה לפקד על יחידה 504 - היחידה להפעלת סוכנים של אמ"ן. ליחידה הטכנולוגית הוא הגיע לפני חצי שנה, כשחסרונו הגדול ביותר הוא גם מעלתו העיקרית - העובדה שהגיע מבחוץ. "זה בהחלט אתגר מסובך", הוא אומר, "אבל יש בזה גם יתרון: אתה לא שבוי בשום קונספציה ולא קשור רגשית לשום דבר שנעשה פה, ולכן אתה לא מחויב לכלום. זה מאפשר לי חופש מחשבה לשקול את הדברים באופן קר".
מה שאתם עושים הוא יוזמה שלכם, או שזה מגיע כצורך מהיחידות המבצעיות?
"אנחנו יחידה טכנולוגית למבצעים מיוחדים, שמשרתת את היחידות המבצעיות. הצרכים מוגדרים במשולש שבין מבצעים, מודיעין וטכנולוגיה, ובפרויקט משתתפים אנשים מכל אחת משלוש צלעות המשולש הזה. הפרופיל של הטכנולוג שלנו ושל הלוחם מסיירת מטכ"ל שונה בכמעט 180 מעלות, והמפגש ביניהם הוא ללא ספק מאתגר".
כמה זמן נמשך פרויקט ממוצע?
"עניין המשאבים הוא אתגר קבוע. יש פרויקטים שאורכים יותר משנה, ויש כאלה שפחות. חודש זה קצר מאוד במונחים שלנו. כעיקרון, ככל שרוצים שהטכנולוגיה תהיה כבדה יותר, צריך להשקיע בה יותר זמן".
אתם יחידה יקרה?
"אנחנו יחידה יקרה מאוד, כי אין לנו פריבילגיה לחסוך או להתפשר. נמצאים פה האנשים שהכי מתאימים למשימה הזאת, חומרי הגלם הכי טובים והטכנולוגיות הכי מתקדמות. אסור לנו לטעות".
תסביר.
"אנחנו עוסקים באזורים ובתחומים שהם רגישים, עם ערך מבצעי גדול מאוד אבל גם עם מחיר תקלה כבד מאוד. בשביל זה צריך להשקיע, בעיקר באנשים. מגיעים לכאן אנשים איכותיים מאוד, שמושקע מאמץ רב באיתורם, בהכשרתם ובהשארתם לטווח ארוך. האנשים האלה הם היתרון המוחלט שלנו על האויב".
אי אפשר לקנות את מה שאתם עושים בחוץ?
"אנחנו יחידה שעושה הרבה מעבר ללקיחת אמצעים קיימים ולהתאמתם לצרכים שלנו. אנחנו ממציאים ומפתחים דברים שלא עשו אותם לפני כן במקומות אחרים, דברים שבהתחלה היו פנטזיה. לא משהו שיכולת להצביע עליו ולהגיד, 'אני רוצה כזה, רק יותר גבוה או גדול'. אנחנו מדמיינים, ולוקח שנים עד שהדמיון הזה הופך למוצר או לטכנולוגיה; זה מה שעושים כאן. כל מפקד יחידה התחיל כאן דברים שבתקופתו נראו כמו מדע בדיוני ובהמשך הפכו למציאות".
בקצב הטכנולוגי של היום, אתם מצליחים בכלל להתחרות בשוק האזרחי?
"יש מקומות שבהם השוק האזרחי מקדים אותנו, ובהם אנחנו משתדלים ללמוד ממנו. אנחנו עושים כאן דברים שאין בחוץ, או דברים שרוצים לשמור עליהם כדי שלא יזלגו החוצה".
גם האויב התקדם משמעותית בשנים האחרונות. היום יש טכנולוגיה לחמאס ולחיזבאללה, ובוודאי לאיראן.
"הנגישות לטכנולוגיות מתקדמות בהחלט גדלה גם אצל האויבים שלנו, שיכולים להגיע היום לדברים שבעבר היו שמורים רק למעצמות או למדינות ייחודיות כמו ישראל. זה מחייב אותנו ליותר מאמץ".
תסביר.
"אנחנו בתחרות תמידית עם אויבינו, והטכנולוגיות תופסות מקום מרכזי בתחרות הזאת. לכן אנחנו חייבים לשמור על יתרון טכנולוגי ועל עליונות בתחומי העיסוק שלנו, מול העולם האזרחי וגם מול האויב. כדי להיות שם אנחנו לא יכולים רק לעשות אינטגרציה, אלא צריכים 'משהו נוסף' שאותו אנחנו מפתחים בעצמנו. זה מה שעושים כאן".
תן דוגמה.
"בלי להיכנס לעולם המבצעי שלנו, תחשוב כאזרח: הטלפון שלך קטן יותר היום, והאוטו שלך תכף יידע לנסוע לבד, ואתה יודע במדויק איפה אתה נמצא בכל רגע נתון בכל מקום בעולם. תפקידנו להיות צעד אחד לפני כל זה, וזה נכון כמעט לגבי כל טכנולוגיה שהאזרח עושה בה שימוש, וודאי שלפני כל טכנולוגיה שהאויב עושה בה שימוש".
אמרת שהעיקר זה אנשים. איך בוחרים אותם?
"יש לנו את הפריבילגיה לבחור בין כל המתגייסים את אלה שהכי מתאימים לנו. הדנ"א של היחידה הזאת בוחר אנשים יצירתיים אבל קפצנים, כאלה שהמושג 'יהיה בסדר' לא קיים אצלם בלקסיקון, שלא מסתפקים בכך שיש בעיה אלא חייבים להבין מאיפה היא נובעת ואיך פותרים אותה".
וכל מי שאתם רוצים באמת מגיע?
"אני מודה שהיום קצת יותר קל להביא אנשים לכאן, כי הצעירים בהחלט רואים את עתידם בעולמות ההיי־טק ומקבלים כאן כלים לא רעים שישרתו אותם בהמשך. הצד השני של זה הוא שקשה יותר להשאיר אותם לשירות ממושך, וודאי שצריך להתאמץ מאוד כדי להשאיר את המתאימים יותר".
מה אתה אומר להם?
"אני לא צריך לומר להם, הם יודעים לבד שהיחידה הזאת תורמת משמעותית לעולם הטכנולוגיה בישראל. אני מתגאה לא רק במה שאנחנו עושים כאן, אלא גם בזה שבוגרים שלנו בולטים בתעשיית ההיי־טק. גם שם הם תורמים משמעותית למדינה, ולעיתים גם לי - כי אני נשען לא מעט על אנשים שלנו, שנמצאים היום בעולם האזרחי ומקיימים איתנו קשר קבוע".
ואיך שומרים על הסודות?
"כל מי שמגיע לכאן עובר סינון משמעותי עם כניסתו למעגל הראשוני. מצד אחד אנחנו משתדלים שאנשים יידעו את המינימום שהם צריכים לדעת על מה שהם עושים, ומקפידים לשמור על מה שהוא קריטי לביטחון. מצד אחר, אנחנו רוצים שאנשים יפתחו את הדמיון ואת היצירתיות, וכדי שזה יקרה הם צריכים לדעת לא מעט. אנחנו חיים במתח התמידי שבין שני אלה, אבל כעיקרון אני סומך על האנשים שלי. הם יודעים מה אנחנו עושים כאן ומבינים את החשיבות והחשאיות של זה".
תגיד, יש בעיות שאין להן פתרון?
"אחד האתגרים הגדולים של הפיקוד כאן הוא לדעת לאן לכוון את הכוח - את האנשים והאמצעים והכסף. כי בזמן שאתה משקיע בבעיה אחת, יכולת להשקיע בבעיה אחרת ולהביא הישגים אחרים. לכן אני כל הזמן שואל את עצמי במה ראוי לעסוק ובמה צריך להשקיע. אבל לשאלתך, את רוב הבעיות אפשר לפתור. השאלה היא רק כמה מאמץ ואנרגיות זה ידרוש מאיתנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו