מפתחים את הדמיון

בעיצומה של מלחמת ההתשה חיפשה ישראל פתרון לבעיה מבצעית קריטית: איך מצלמים בעומק מצרים. הפתרון המתבקש של צילום באמצעות מטוסי קרב היה בעייתי, על רקע הקושי שיצרו סוללות הטילים הרוסיים שהוצבו במצרים בעקבות מלחמת ששת הימים.

מישהו הגה אז רעיון משוגע. לקחת טיסן צעצוע, לחבר אליו מצלמה ולהטיס אותו מעבר לגבול. אחרי טיסת ניסוי אחת, שבה התברר שצריך יותר מאשר מצלמה שמדביקים בצורה מאולתרת לטיסן, פנה צה"ל לתעשיות הביטחוניות וביקש מהן להפוך את הרעיון למציאות. התשובה שהגיעה היתה חד־משמעית: בלתי אפשרי. המצלמה כבדה מדי, הטיסן קטן מדי, זה לא יעבוד.

בצה"ל הוחלט לפעול לבד, והמשימה הוטלה על היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין. טובי המהנדסים ישבו במשך כמה חודשים ופיתחו מצלמה מוקטנת, ברזולוציה גבוהה (יחסית לתקופה), שאותה היה אפשר להרכיב על כלי טיס ולצלם בחשאיות בעומק שטח האויב. הפיתוח המהפכני הזה, שהושלם ב־1969, היה בעצם אב הטיפוס הראשון של המזל"ט המצלם; למעשה, הוא סלל את הדרך להפיכתה של ישראל למעצמת מזל"טים עולמית.

הדוגמה הזאת, שנחשפת כאן לראשונה, היא עדות נדירה שאפשר לספק לפועלה של היחידה הטכנולוגית. מדובר באחד הגופים החשאיים בישראל המשתייך למערך המבצעים המיוחדים (מ"מ) בצה"ל, שתרומתו לביטחון קריטית: יעידו על כך 33 פרסי ביטחון ישראל שקיבלה היחידה על פיתוחים ופתרונות ייחודיים, חלקם לבעיות או לצרכים שנחשבו בלתי אפשריים.

"תפקידנו הוא לאסוף מודיעין בדרך אחרת, מיוחדת", אומר סא"ל ז', ראש ענף פיתוח מכני ביחידה. "אנחנו מנביטים כאן קונספטים: מבינים מה הצורך או הבעיה, ומוצאים לכך פתרון", מוסיף סא"ל ש', ראש ענף אלקטרוניקה ותוכנה. "מבקשים מאיתנו להגיע 'לשם', ומאחלים לנו בהצלחה. תפקידנו למצוא את הדרך איך לעשות את זה".

מאז הקמתה ב־1948 מצאה היחידה מאות פתרונות כאלה: חיפוש גלוי יציג את חלקם מהעבר הרחוק, ויאפשר לדמיון לגשר על הפער לתקופה הנוכחית - הטכנולוגית מאוד, רווית המערכות ומוכוונת הסייבר. מטבע הדברים והעיסוק, כל מה שמפותח בבסיס היחידה הוא סודי ביותר; גם כי השימוש שלו הוא מבצעי־מודיעיני שחשיפתו תשלול מישראל יכולת ייחודית, וגם כי מדובר לרוב בפתרונות שפותחו, הומצאו או אולתרו ביחידה - פטנט עולמי שלא רשום עליו פטנט - שחשיפתם תוביל מיידית לגניבת הרעיון, לשכפולו ולמציאת פתרונות־נגד שיגבילו או יחסמו את פעילותו. חלק מהפיתוחים, אגב, נמשכו שנים ועלו סכומי עתק, אבל פריצת הדרך שהם איפשרו - המודיעינית והמבצעית, וגם הטכנולוגית - הניבו לישראל ערך גדול פי כמה.

המערכות שפותחו ביחידה פועלות בלא מעט פלטפורמות, מהקרקע ועד לחלל, והן משמשות את הפעילות המבצעית־מודיעינית בשלל דרכים - לעיתים מרחוק, ולעיתים על ידי הלוחמים עצמם (בעיקר סיירת מטכ"ל, יחידת הדגל של המ"מ) בפעילותם בשטח אויב. העובדה שמדובר במערכות קריטיות, יחידות מסוגן, מחייבת אמינות מוחלטת; תחת הכותרת "אפס תקלות", כל מערכת כזו שמפותחת וכל מבצע להכנסתה לפעילות עוברים מסננת קפדנית של בדיקות, במטרה למנוע את חשיפתה או את קריסתה בזמן אמת.

"אין עוד גוף כזה בארץ ובעולם", אומר י', ראש ענף אמינות, שמשרת ביחידה (כאזרח) כבר עשרות שנים. "אנחנו לא חברה מסחרית שיכולה לשלוח טכנאי לתקן תקלה, ולכן כל מה שיוצא מכאן חייב להיות ב־100 אחוזי אמינות כדי שיעמוד במשימה ויביא תוצאות, בלי לסכן חיי אדם ובלי לפגוע בביטחון". 

הדרך לשם עוברת במסכת סיזיפית של בדיקות וניסויים, כדי להבטיח שכל מערכת תפעל בהצלחה. י' ממשיל את זה ל"גפרור שאתה חייב שיידלק בפעם אחת, בתנאי לחץ בשטח, אבל אתה לא יכול להדליק אותו מראש כי אז תשרוף אותו, ותפקידנו הוא לא רק לפתח אותו אלא גם לדעת בוודאות שכאשר הלוחמים יגיעו איתו לשטח הוא יידלק בהצלחה".

 

אפור בחוץ, מופלא בפנים

היחידה הטכנולוגית פועלת מתוך קומפלקס אפור של מבנים במרכז הארץ. כאן נמצאים המשרדים, וגם המעבדות שבהן מפותחים ונבדקים האמצעים השונים. לא מעט מהמשרתים ביחידה הם אזרחים, ובהם דוקטורים לתחומים ייחודיים בעולמות הפיזיקה וההנדסה, אבל עיקרה אנשי צבא - והטובים שבהם; לעיתים הפתרון או פריצת הדרך מגיעים דווקא מחייל צעיר, שחשב אחרת מכולם.

לרוב זה קורה מתוך סיעור מוחות בתוך היחידה ועם גורמים חיצוניים (בעיקר מקרב "הלקוחות" במערך המ"מ). "תרבות העבודה כאן מאפשרת לאנשים לבוא לידי ביטוי", אומר ש'. לא תמיד מדובר רק בגאוני מחשבים או במהנדס־אזרח; "אנחנו יחידה של אנשי מקצוע שרובם אמנם טכנולוגים, אבל יש בה גם לא מעט תפקידי לואו־טק", אומר סא"ל ד', ראש ענף פיתוח אלקטרוניקה ותוכנה ביחידה. "החוכמה כאן היא העבודה המשותפת - היכולת של רתך לשבת עם טכנולוג ולמצוא פתרון לבעיה מאפשרת לנו לתת פתרון ייחודי ללקוח ייחודי עם דרישות ייחודיות מאוד".

הגדרת הצורך ("הבעיה" או "הדרישה" בלשון היחידה) מתבצעת לרוב באגף המודיעין, ולעיתים רחוקות מחוצה לו - בגופים ביטחוניים אחרים. "הלקוח שלנו הוא בדרך כלל לא טכנולוג, אבל הוא יודע להגדיר את הבעיה ויחד אנחנו מחפשים לה פתרון", אומר ז'. "הוא אומר לי 'בוא נקפוץ', ותפקידנו למצוא את הדרך להקפיץ אותו הכי גבוה שאפשר".

ע', המהנדס הראשי ביחידה, הגיע אליה לפני 28 שנה, בתקופה שבה רק מעטים ידעו בכלל על קיומה. כשסיים בה"ד 1 הוא קינא בחבר שנשלח לשרת בבסיס חיל האוויר במצפה רמון, "כי יש שם בריכה". אבל חבר אחר, בוגר הטכניון, אמר לו שהשיבוץ שלו טוב בהרבה - משום שהוא "ישרת במקום שבו שמים מראות על הירח". החבר המעיט, הוא אומר, "אנחנו שמים מראות על המאדים".

הדרך למאדים עוברת בתרבות הארגונית ביחידה, שלפיה כמעט אין בעיה שאי אפשר למצוא לה פתרון. ז' אומר שאם המרצים שלו באוניברסיטה היו רואים את חלק מהדברים שעובדים עליהם ביחידה הם היו מעיפים אותו, כי הם מנוגדים לכאורה לכל כללי המדע. "לא תמיד נצליח להגיע לאן שאנחנו רוצים", הוא אומר, "אבל אנחנו מנסים לפרק את הבעיה ולהתקדם, גם אם לאט, כדי שמישהו, מתישהו, יגיע לפתרון". זה נעשה בעיקר בזכות היכולת לרכז מאמץ לפרויקט ספציפי, ולהביא לתוכו את מיטב המוחות והיכולות. "אין לנו יותר כסף מאשר לגוגל", מסביר ש', "אבל יש לנו יכולת לקחת דברים מהבסיס ולבנות מהם פרויקט עצום שיניב תוצאות".

אחד מחיילי היחידה במעבדות הפיתוח שלה // צילום: זיו קורן

כדי להצליח לעשות את זה חייבת היחידה להיות "מגרש משחקים" אינסופי, כהגדרת אנשיה, שבו אין גבול לדמיון ולאפשרויות, ואין כמעט גבול לאמצעים ולמאמצים. זה גם הפיתוי העיקרי שהיא מציבה בפני אלה שהיא רוצה לטווח ארוך: כולם מוחות מבריקים, שיכלו בקלות להשתבץ לתפקידים יוקרתיים בחברות היי־טק מובילות בעולם ולהשתכר פי כמה. לא כולם מסכימים להישאר, אמנם, אבל ספק אם מישהו מהם פוגש באזרחות את אותה רמת אתגר ואחריות, בוודאי כאשר מנגד לא עומד פיתוח מסחרי אלא ביטחון המדינה נטו. "יש שלושה דברים שמשפיעים על ההחלטות של האנשים פה ובכלל: סביבת עבודה, עניין וחומר - כסף", אומר י'. "פה השכר לא להיט, בטח מול האפשרויות שיש כיום בחוץ, אבל סביבת העבודה והעניין הם יוצאי דופן".

ע' מספר שלפני שנה, כאשר קיבל אות הוקרה מהרמטכ"ל, הוא אמר לו תודה על כך שהוא מאפשר לו להיות חלק ממגרש המשחקים המרתק הזה. "זה נשמע כמו קלישאה", הוא מודה, "אבל אני נמצא במקום שבו בכל יום אני יכול להמציא את עצמי מחדש, לטובת מטרת גדולה, ושאת מה שאנחנו לא נעשה - אף אחד אחר לא יעשה במקומנו".

ויש, כמובן, העניין הזה של "ציונות" - הידיעה שאתה שותף למשהו גדול שנעשה למען המדינה. מהסיבה הזו מנצלת היחידה את משאביה גם לתחומים אחרים, תרומה לקהילה למשל. כאן פותחה תוכנית "עתידים", לאחר שראשי היחידה הבינו שקיימת בעיה עם נוער טכנולוגי, והרחיבו את החיפוש (והחינוך) גם לפריפריה. כיום, אחד מכל שני עתודאים שמתגייס לצבא הוא בוגר עתידים; רובם, אגב, לא מגיעים ליחידה.

את חלק מהדברים האלה ש"עושים" ביחידה פוגשים אנשיה אחר כך באזרחות, כטכנולוגיות פורצות דרך. לא מעט מהדברים שפותחו כאן הפכו לטכנולוגיות ששוות מיליארדים, ואת מי שפיתח אותן - לעיתים בוגרי היחידה - לעשירים גדולים. "זה לא מקור לכעס אלא לגאווה", אומר י', "אלה אנשים שלנו שתורמים למדינה - טכנולוגית וכלכלית".

ולמרות זאת, כאשר מדובר בפתרונות ייחודיים, האתגר הוא לשמור עליהם ולמנוע את זליגתם והפיכתם לטכנולוגיה אזרחית. לכן גם המידור ביחידה יוצא דופן, וגם השמירה על סודותיה, אפילו בדיעבד. לאורך שנותיה היתה היחידה מעורבת בפיתוחים או בפריצות דרך טכנולוגיות שחלקם רווחים היום בעולם; ההימנעות מפרסומם נובעת מהרצון שלא לאפשר לאויב (ולעיתים גם לידידים) להבין מה בדיוק עושים כאן, כדי שלא יקיש מהעבר על הפעילות בהווה ובעתיד.

העידן הנוכחי מספק ליחידה הטכנולוגית אתגר משולש. הראשון, שהוזכר, הוא הצורך לגייס ולהשאיר את הטובים ביותר, שיאפשרו ליחידה להישאר צעד אחד קדימה. השני הוא הקידמה הטכנולוגית, שמספקת אמנם הזדמנויות אבל גם מגבלות: בעולם שבו יש שחקניות־על דוגמת גוגל או פייסבוק (ומעצמות דוגמת רוסיה וסין) שיכולות להשקיע כמעט כל משאב - כספי או אנושי - בהתמודדות עם כל בעיה, היחידה מוצאת את עצמה בתחרות עזה בתחומים שבהם פעלה בעבר בבדידות יחסית.

האתגר השלישי הוא מול האויב, שהקידמה הטכנולוגית מאפשרת גם לו נגישות לטכנולוגיות חדישות: חיזבאללה וחמאס מפעילים כיום רקטות וכלי טיס מתוחכמים, ומערכי סייבר שנועדו לתקוף ולאסוף. ואלו רק דוגמאות, שמחייבות את ישראל - ואת היחידה הטכנולוגית, כנושאת הדגל בתחום - להיות לפחות צעד אחד קדימה. "אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להיות שם, כדי להביא פתרונות ייחודיים", אומר ד'. "יש בכך אתגר יומיומי", מוסיף ז', "כי אתה יודע שאם אתה עוצר, ולו לרגע, אתה הופך לא רלוונטי, אתה מת".

161 מחיילי היחידה - מתנדבים לצה"ל: "השירות כאן לא דומה לשום מקום אחר"

161 מהחיילים שמשרתים ביחידה הטכנולוגית הגיעו אליה כמתנדבים. מדובר במספר גדול באופן מוחלט ביחס ליחידות אחרות בצבא, וכן באופן יחסי לגודל היחידה.

לרוב, מדובר בחיילים שהיו פטורים משירות ביטחון מסיבות רפואיות, ובחרו להתנדב - לצה"ל וליחידה. בדרך הם נאלצו לעבור מסלול מיון והכשרה שזהה לחיילים "הרגילים", ולחתום (במידת הצורך) גם על תקופת קבע. "היה לי ברור שלא יגייסו אותי, כי היה לי סרטן בעבר", מספר סגן ר', תושב גני תקווה. "חבר סיפר לי שיש פה הרבה מתנדבים והמליץ עלי, עשיתי מבחנים - והתקבלתי".

גם רב"ט י' היה פטור משירות, בגלל בעיות בלב. "התלבטתי אם להתנדב", הוא מודה, ומספר שרבים מחבריו ביישוב הקטן שבו הוא מתגורר ביו"ש אמרו לו שיוותר על הצבא. "אבל חשבתי שיש כאן הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול, וגיליתי כאן עולם מדהים, שאתה תורם בו לכך שמדינת ישראל תהיה חזקה יותר".

סמ"ר י' מאשקלון אובחן בצעירותו כחולה צליאק, אבל "לא היה לי ספק שאני משרת. בסך הכל אני לא אוכל לחם, שזו ממש לא סיבה להשתמט, ככה שלא ממש היה צריך לשכנע אותי. הרי זה המקום שבו גדלתי, זאת המדינה שלי, ואני צריך לשרת בה כמו כולם. ומכיוון שלמדתי 5 יחידות כימיה בתיכון חיפשתי מסלול שנראה לי מתאים, עשיתי מבחנים והגעתי לכאן".

שלושתם יכולים לספר מעט מאוד על מה שהם עושים - למשפחה, לחברים ובוודאי לכתבה בעיתון. ר' מפקד על צוות בענף שעוסק בפיתוח מוצרים טכנולוגיים, י' מוביל פרויקטים, וי' השני, מאשקלון, משרת במחלקת אלקטרוניקה. "החברים שלי חושבים שאני יושב במשרד ומתקתק במחשב", אומר ר'. "אז נכון שאני לא סוחב חברים שלי על הגב בגולני, אבל מי שנמצא פה תורם משמעותית לביטחון גם בלי שיהיה אפשר לספר על זה".

י' מספר שהוא לא עונה כששואלים אותו מה הוא עושה בצבא. "אני פשוט מחייך, וזהו", הוא אומר. "הסיפוק", אומר י' השני, "הוא בעצם העבודה. אתה לפעמים עובד ימים על גבי ימים, מדלג על שינה ואוכל, בידיעה שאתה חלק ממשהו גדול".

ובכל זאת, כשלוחצים אותם לספר משהו על מה שהם עושים, עד כמה זה דמיוני, אומר י' שלאחרונה צפה בסרט "מהיר ועצבני 8", ו"התגלגלתי מצחוק על מה שראיתי: מה שמבחינת הסרט היה שיא הטכנולוגיה, מבחינתנו הוא קשקוש. עושים פה דברים מגניבים לאללה".

ר' אומר שהשירות ביחידה הטכנולוגית יוצא דופן, כי הוא מאפשר לכל מי שנמצא ביחידה להשאיר חותם אמיתי על ביטחון המדינה. לכן הוא גם החליט לצאת לקצונה ולחתום קבע, "למרות שיכולתי להרוויח יותר כסף במקום אחר, אבל פה אני יכול לנהל צוות ופרויקטים ולעשות דברים שבחיים לא יכולתי לעשות באזרחות".

"זה מקום אידיאלי לסקרנים", אומר י'. "יש פה דינמיות, עניין, שינויים תכופים ומלא אקשן". זו גם הסיבה ששלושתם ממליצים לכל מי שמתאים לעשות כמותם - ולהתנדב ליחידה, שהשירות בה, הם אומרים, לא דומה לשום מקום אחר בצה"ל.

מפקד היחידה, אל"מ ע', מסביר את ההשקעה העודפת באיתור ובגיוס מתנדבים בכך ש"יש לנו הרבה אתגרים מורכבים ומגוונים, ואנחנו חיים במדינה קטנה שצריכה למצות את המשאבים המוגבלים שיש לה. מבחינתי, כמפקד שצריך לעשות את המקסימום עם הכסף ועם האנשים שהוא מקבל, יש כאן פוטנציאל משמעותי של אוכלוסייה ייחודית מאוד, שלא היתה חייבת להגיע לצבא. האתגר הוא להגיע אליה, לאתר ולגייס את אלה מתוכה שמתאימים לנו".

ע' אומר שההשקעה במתנדבים היא רק חלק ממאמץ רחב יותר להגיע לאלה שאינם במאתר האוטומטי של צה"ל ושל אגף המודיעין. בגלל הצורך הייחודי של היחידה הטכנולוגית, ומכיוון שמדובר ביכולת ובהתאמה ספציפית של אנשים לתפקידים ייחודיים, מחפשת היחידה את המתאימים לא רק בקרב המתנדבים, אלא גם אצל חרדים - ואפילו בקרב נשים דתיות שפטורות משירות, "כדי להבטיח שנישאר הכי טובים".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו