בערב ראש השנה עלתה שירלי בוגנים לירושלים, עם בן זוגה וקומץ חברים טובים. היא הרגישה שהיא זקוקה לזיכוך הנשמה ולתפילה לשנה טובה בכותל. הילת הקדושה של העיר הזאת עושה לה טוב, וגם שני הרבנים, שעימם נהגה להתייעץ כשהיה קשה. והיה קשה. "התחברתי אליהם מהמקום הכי פשוט ואמיתי, מבחינתי זה היה במקום ללכת לפסיכולוג, והדברים שלהם היו הגיוניים וחיזקו אותי". בוגנים טמנה פתק בין סלעי הכותל וביקשה גם בריאות טובה לאביה החולה, שעבר ניתוח לב. לעצמה היא מבקשת השנה רק דבר אחד: להפוך לאמא ולהקים משפחה. היא קיוותה שזה יקרה קודם, אבל דברים השתבשו בדרך. בשנה שעברה ביטלה את החתונה המתוכננת עם חמי בראל, שהיה בן זוגה במשך שנתיים ושלמענו חזרה מניו יורק והשתקעה שוב בארץ. מדורי הרכילות חיבקו בחום את הזוג הפוטוגני, הודיעו על מועד החתונה המתקרב, אבל משהו בתוכה אמר לה לבטל. "אני לא יכולה להתעלם מתחושות הבטן שלי, היא ממש מקרקרת לי כשהיא רוצה לסמן לי משהו, ולא מרעב. עשיתי המון מהלכים דרמטיים בחיים, ותמיד הקשבתי לבטן שלי". חודשיים לפני המועד המיועד, ביטלה את החתונה. "כולם סביבי אמרו לי שאני אמיצה. אני לא מבינה מה זה אמיצה. הרי מדובר בחיים שלי, לא במשחק מחשב. הרגשתי שאני עומדת להתחתן עם הפרטנר הלא נכון, וחתכתי. זה לא היה מעשה אמיץ, זה היה המעשה הנכון. ככה יצא שבפסח, כמו בכל פסח, ניקיתי את עצמי מכל מה שהיה. הייתי חייבת". היא נזקקה לפסק זמן מהעולם, גם מהמשפחה ומהחברים שדאגו לה. גם מעצמה. העדיפה להיות לבד. אין לה בעיה עם הלבד הזה, היא רגילה אליו מהשנים הארוכות שבהן דיגמנה בחו"ל, ובלאו הכי היא לא אחת שמכבידה על אחרים עם הבעיות שלה. אבל היא כן הרגישה שהיא רוצה ליצור משהו חדש בשתי ידיה, תמיד היתה טובה בכל מה שקשור ליצירת כפיים. "דודה שירלי", קוראים לה המקורבים. דודה שירלי סורגת בחורף בחמש מסרגות בו בזמן: אפודות, כובעים וגרביים. דודה שירלי תופרת, דודה שירלי אופה חלות לשבת, והפעם, אחרי ההחלטה הדרמטית בחייה, התמסרה לעיצוב צמידים. פרק ידה הימנית עטוי לכל אורכו צמידים אופנתיים מעשה ידיה, מעין ריפוי בעיסוק שהניב תוצאה יפהפייה. במסגרת ההתאווררות נסעה גם לניו יורק. שם פגשה את בן זוגה הנוכחי, לירן סרוק, אבל האהבה צמחה רק כמה חודשים אחר כך. "לא הסתכלתי בעיניים" הזמן כאילו לא נגע בה, בשירלי בוגנים. פניה הסימטריים, אלה שהיו פעם "הפנים של התשעים", עיניה הירוקות, לסתותיה המסותתות, שפתיה המצוירות ואפה השבור, שכאילו בא להאפיל על כל השלמות הזו ובלי להתכוון שידרג אותה אלפי מונים והעניק לה עומק ואופי, אינם מסגירים ולו בקמט אחד את 39 שנותיה, שחגגה זה עתה. היא באה לראיון במכנסי ג'ינס קצרים, טי-שירט, כפכפים וקוקו אסוף. כרוניקה של מלתחת דוגמנית ידועה מראש. נטולת איפור, יפה עד שאי אפשר להפסיק להסתכל בה. מידות גופה ובטנה השטוחה נותרו בדיוק כמו אז, כשהתחילה לדגמן בגיל 17, ושוק בגדי הים וההלבשה התחתונה שמחו לעטוף אותה ולחבקה בפיסות בד זעירות ויקרות. "בטח, נראה אותה אחרי לידות", יזעקו הטוקבקים המרושעים תחת כל תמונה רעננה שלה, כאילו לא באו אחרות והפכו סדרי עולם בכל מה שקשור ל"אחרי לידה". ואם נדמה לרגע שלא נותרה קלישאה אחת פנויה שטרם הצמדתי לה, באה החופשה האחרונה ביוון ושיזפה את מרקם עורה המושלם, זה שחוב?-ר לו יחדיו בשילוב הגנים המרוקאיים והתימניים, והפך את כל המכלול הזה לשירלי בוגנים אחת שלמה. היא אולי לא הוכתרה בתואר "הדוגמנית הישראלית הכי מצליחה מעבר לים", אבל כבשה כל פיסגה שרק רצתה לכבוש בעולם האופנה הבינלאומי. כולם - עורכות אופנה בכירות, צלמי אופנה נחשבים, אנשי פרסום מנוסים - העדיפו את בוגנים ואת הערך המוסף שהיא הביאה על פני אלפי יפות אחרות. היא לא זוכרת את הרשימה המלאה של הקמפיינים שעשתה, את כל סרטוני הפרסומת ומודעות הענק. היו שם, בין היתר, איב סאן לורן, מקס פקטור, ניוואה, לוריאל, גרנייה, אסקדה, גאפ, בננה ריפבליק, איסימיאקי ויוז'י יאמטוטו. חיוכה צחור השיניים נמרח ברחובות ניו יורק ובתחנות הסאבווי של אירופה. "אני הייתי הדוגמנית המתולתלת הראשונה שהצטלמה לקמפיין של פנטן", היא צוחקת, "הם לא באמת ידעו איך לעכל אותי". היא כמובן לא מסכימה עם הטענה שלי, שהזמן לא מסמן לה דבר וחצי דבר. היא דווקא כן רואה שינויים. בגיל 39 היא מרגישה שהתבגרה, שהיא "שירלי אחרת לגמרי". אנחנו יושבות סביב שולחן קטן שקוטרו כופה אינטימיות ואינו מותיר ברירה, והיא חייבת להסתכל לי בתוך העיניים. "פעם לא הייתי מסוגלת לעשות את זה", היא מודה, "פשוט לא הייתי מסתכלת בעיניים. המבט שלי היה נודד. הייתי מקרבת את האוזן במקום. היום אני מבינה כמה העיניים הן הראי של הנשמה, ומסתכלת ישר לעיניים. גם העובדה שאני לא יושבת מולך משולבת ידיים ומכונסת בעצמי לא ברורה לי מאליה. זה לא תמיד היה ככה. היום כל שפת הגוף שלי משדרת פתיחות, משדרת 'אני כאן, מוכנה להקשיב ולקבל'. אני כבר לא שוקלת כל מילה שיוצאת לי מהפה, כבר לא נבוכה, מופנמת ומתביישת". מתביישת? מופנמת? את? שהבטת אל כל הצלמים הכי נחשבים, שתמונותייך התנוססו בכל עבר לבושה בלבנים סקסיים- "אז זהו, שכן, ומתברר שכל הבאזז הזה סביבי, שלטי החוצות, השערים - השיגו אצלי בדיוק את התוצאה הפוכה. ככל שהייתי תחת זכוכית מגדלת, כך הלך ופחת הביטחון שלי. תמיד חשבתי, מה לא בסדר איתי, אולי אני לא אומרת את הדברים הנכונים. הרי חלה עלי חובת הוכחת ה'יפה ולא טיפשה'. החמיאו לי, ולא ידעתי איך להתמודד עם המחמאות. שיניתי מייד נושא. היום אני נהנית מזה. אומרת: 'וואלה, תודה', ומעריכה כל מי שניגש אלי ברחוב או כותב לי". "היה לי קשה לחבק" בגיל 17, על סט של צילומי פרסומת, הכירה את אריק בן זינו, שלו נישאה כעבור שלוש שנים בעקבות הצעה שהגיעה דווקא ממנה. גם הוא דיגמן בתחילת דרכו, אחר כך הפך להיות סוכנה האישי בסוכנות הדוגמנות "יולי". עשר שנים הם היו נשואים, עשר השנים של שיא הקריירה שלה, שבמהלכן נסעה סביב הגלובוס ונהגה להחליף דרכון כל חודשיים, אחרי שהתמלא בחותמות. "איך לא שמרתי את כל הדרכונים שלי-" היא מחייכת. "זו היתה יכולה להיות מזכרת נפלאה. גם לא ממש צילמתי מספיק. מזל שהכל מצולם לי לפחות בראש, וכך לא אשכח לעולם, גם אם ארצה, את הגוון המדויק של המים בבורה בורה. אולי לקראת גיל 40 אקח על עצמי פרויקט של סידור האלבומים שלי, עם כל השערים, הפקות האופנה, הכתבות והמודעות. בינתיים הכל ארוז בארגזים אצל אמא שלי. מישהו מקצועי חייב לעשות את זה, זה ימים על ימים של עריכת חומרים וסריקתם". בזמן שחברות הילדות שלה נישאו והספיקו ללדת ילד אחד לפחות, ריפדה בוגנים את חשבון הבנק שלה. לנה פעמיים בשבוע במלונות פאר, טסה במטוסים פרטיים. ואז, בגיל 30, התגרשה מבן זינו ומצאה את עצמה לבד אחרי שנים ארוכות שבעלה היה לה מנטור ותומך. "פתאום מצאתי את עצמי מחוץ לבועה התומכת והדואגת שהייתי רגילה לה. מצד אחד חוויתי עד אז חוויות חיים של מישהי בת 50, מצד שני, התגרשתי מהאהבה הראשונה שלי והרגשתי שבעצם לא עשיתי כלום עם חיי האישיים. שאני הולכת אחורה. "הייתי צריכה להתחיל הכל מהתחלה. לרכוש חברים חדשים, ללמוד לחבק. היה לי קשה לחבק, למרות שבאתי ממשפחה חמה. אולי בגלל כל הלבד הזה שלי במהלך הנסיעות בעולם". בוגנים מדברת בגעגוע על ילדותה המאושרת באלפי מנשה. מדברת וממששת תוך כדי את השרשרת בצורת לב שתלויה על צווארה הענוג. שרשרת וינטג' מוזהבת, עם יהלום שמשובץ באמצע הלב. "זאת מתנת בת מצווה שקיבלתי מסבתי, מצאתי אותה בין כל הארגזים שפרקתי כשחזרתי מניו יורק. פתחתי את הקופסה, ופשוט הייתי חייבת לענוד אותה שוב. מין סימן כזה שקיבלתי. מאז היא לא יורדת ממני. יש לי לב שומר שהולך איתי לכל מקום". היא היתה ילדה שגדלה עם בעלי חיים בחצר, ארנבות, כלבים וחתולים. "אבא שלי הקפיד לחזור כל יום בצהריים מהעבודה כדי לאכול איתנו. הוריי לא החסירו ממני ומשני אחיי דבר וחצי דבר, לא משנה כמה היה או לא היה בבית". כאילו לא הספיק לה המשבר שלה, כשנה לאחר גירושיה היא נאלצה להתמודד גם עם גירושי הוריה. "לירן יהיה אבא נפלא" "אחרי 32 שנות נישואים, ההורים שלי החליטו לפרק את החבילה. לא שהייתי מופתעת, אבל היה לי קשה עם זה, הרבה יותר מאשר עם הגירושים שלי. העובדה שזה קרה כשהייתי כבר אישה בוגרת ועצמאית, שמבינה את החיים, לא הקלה עלי את העניין, להפך. כל ילד ירצה לראות את המשפחה שלו מלוכדת ושמחה. לקחתי על עצמי את עול הגירושים כי אני האחות הבכורה, ויש בי נטייה לא להכביד על האחים שלי. "אני רואה את הזוגיות של ההורים של בן זוגי, לירן, והלב שלי מתרחב. אני יודעת בדיוק כמה חשוב לי ללדת ילדים לתוך מערכת זוגית בריאה, עם אבא שאני יודעת שיהיה אב נפלא לילדיי. נכון שאף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה, החיים מלאי הפתעות, אבל לפחות אני יודעת שאלד את ילדיי למישהו ראוי, שאני יכולה לסמוך עליו". תקופת הפוסט-גירושים שלה ושל הוריה עוררה בה את הצורך הפנימי ללמוד על עצמה יותר, להתפתח, להבין מה היא רוצה לשפר ולתקן. מאז היא מתמידה בסדנאות התפתחות, שגורמות לה, לדבריה, להבדיל בין נכון ללא נכון, בין אמת לשקר, ועוזרות לה לקבל החלטות. "ההתחלה היתה בניו יורק. עברתי שם סדנה אינטנסיבית שנקראת 'Personal Dynamics', ושם הבנתי שבניתי סביבי חומות ואני חייבת לנפץ אותן. לא באמת נתתי לאנשים להתקרב אלי. הייתי קרה ומסוגרת. בכיתי שם, התפרקתי לחתיכות, התרסקתי כמו שלא התרסקתי אף פעם, ויצאתי מחוזקת. אני מאמינה בצמיחה ובהתפתחות, לא בדריכה במקום. זאת גם הסיבה שהחזקתי מעמד כל כך הרבה שנים במקצוע הלא פשוט הזה. היה לי חשוב כל הזמן להשתנות, להיות שירלי אחרת בכל תמונה, להמציא את עצמי בכל פעם מחדש, כדי לחדש ולרגש". השנה היא התנסתה בשיטת ה-NLP, ש"מערבת גם את האינפורמציה הטמונה לנו בתת-מודע. למדתי דרך מדיטציות ודמיון מודרך איך לחשוב חיובי, איך לגשת לדברים, איך לזמן לעצמי דברים חיוביים שיביאו לצמיחה. למדתי לזמן לעצמי חברים שעושים לי טוב, אנשים שאין להם סיבה לקנא בי, שיאהבו אותי כמו שאני, ולא משנה לי בני כמה הם. מבחינתי, להכניס אנשים חדשים לחיי היה על גבול הבלתי נתפס. היה לי כל כך קשה לעשות את זה, לא בטחתי באף אחד". היום היא מחייכת חיוך רחב כשהיא מדברת על החברים שלה. מראה לי תמונות מנסיעת הקרחנה שלה עם חברות למיקונוס. "קרחנה של נשים, כן? אבל מדהים איך זרמתי עם מה שהאי הזה מציע. אני מתכוונת לפסטות באחת בלילה ו... סליחה, אני חייבת לענות לטלפון מסיגי, השכנה שלי". סיגי ואשר מתגוררים בדירה הסמוכה, ושירלי למדה על בשרה כמה שכן טוב יכול להיות משמעותי. "תמיד היתה חשובה לי שכנות טובה, גם כשגרתי בניו יורק. אני חושבת ששכנים כאלה, שצמודים לדירה שלך, יודעים בדיוק כל מה שעובר עלייך. אי אפשר באמת להסתיר, גם אם רוצים. הם בפירוש אנשי הסוד שלי, שחוו איתי את כל מה שעברתי בתקופה הקשה. אנשים חמים ופשוטים, שגדלו על אותם ערכים כמוני ושיש להם בדיוק אותן אמות מוסר. הם מבינים אותי גם בלי מילים, ואני קשורה מאוד לשלוש הבנות שלהם. אז כן, בפירוש זימנתי אותם לחיי". "לא רוצה להיות סלב" בשנתיים האחרונות בוגנים היא הפרזנטורית של המשביר לצרכן. "זה בית טוב ויציב בשבילי", היא אומרת. "אנחנו כבר ממש כמו משפחה, והצילומים לקטלוג הם הנאה צרופה". עמידתה מול המצלמה היא אמנותה. "אני מאוד מעריכה אמנות, אבל לא יודעת לצייר או לפסל. אם חושבים על זה לעומק, אני בעצם מפסלת את עצמי מול המצלמה, וההתרגשות מתמונה טובה שנוצרה מרגע אחד מיוחד היא בפירוש אמנות מבחינתי. המון פעמים הצטלמתי לפרויקטים אמנותיים של צלמים בחינם, כי היצירה הזאת באמת מרגשת אותי". אולי עכשיו במאים ייתנו לה צ'אנס לשחק בסרט. היא מרגישה שהיא בשלה לעניין, אחרי כל העבודה שעשתה עם עצמה. לריאליטי אין מצב שתלך, למרות שההצעות, לדבריה, זורמות ללא הפסקה. "אני? ל'הישרדות'? למה? כדי שאהפוך לסלב ואוזמן להשקות? לא מעניין אותי להיות סלב. מעניינת אותי עבודה קשה, והביתה. אני לא שופטת אנשים שבוחרים ללכת לתוכנית כזאת. חלק מההתפתחות שלי מתבטא בזה שאני גמרתי עם לשפוט. אי אפשר אף פעם לדעת באמת מה קורה לבן אדם כזה או אחר. "אבל אני לא באה מהעולם הזה, ולא הולכת אליו. אני באה מעולם של עבודה נחושה, קשה ועקבית, עבודה עם יעדים ברורים. הייתי ילדה בת 18 שהולכת ל-20 אודישנים ביום ונאלצת לשים קומפרסים בסוף היום, מרוב שלא יכולתי לדרוך על הרגליים. הצטלמתי בג'ונגלים של אפריקה, בחום בלתי נסבל ובלי תנאים. החיים שלי הם הישרדות אחת גדולה, אז שאני אעשה מעצמי צחוק ואנשים ישפטו אותי כשאני רעבה ועייפה? אין מצב". אם בפסח היא תמיד דואגת לנקות את עצמה מהשלילי, הרי בראש השנה תמיד יוצא לה לחדש ולהתחדש. בתקווה שהכל ילך כשורה, אחרי החגים היא תתחדש בעסק חדש, ש"ישיק לתחום שממנו אני באה, אבל עדיין אי אפשר לדבר עליו כי לא הכל חתום וסגור". כבר הרבה זמן היא רוצה לעשות את המעבר לעולם העסקים, אבל עכשיו היא מרגישה שזה הרגע הנכון, הפלטפורמה הנכונה, השותפים הנכונים. אבל הדבר ששירלי בוגנים הכי רוצה השנה זה להיות אמא ולהתחתן. בסדר הזה בדיוק. קודם אמא, אחר כך חופה וקידושין. זה דווקא מקסים בעיניה שתעמוד עם תינוק תחת החופה, הלוואי עם זוג תאומים, כדבריה. "הייתי כבר פעם אחת כלה, אני יודעת איך זה. עכשיו אני רוצה להתרכז בהקמת משפחה משלי. אני מודעת לעובדה שהשעון הביולוגי שלי מתקתק, ומבינה שאמא צעירה אני כבר לא אהיה. מה שבטוח הוא שהאמהות שלי תגיע מהמקום הכי בשל והכי נכון, ויהיה לי כל הזמן שבעולם להשקיע בילד הזה".
הפקת האופנה
צילום: קובי מאירי, כתבת: חגית רון רבינוביץ', תאורה: רהיטי סיאם
איפור: אסף באבו; עיצוב שיער: יוסי נחמיאס לסולו; ע' צלם: לירן מיימון; הפקה: שרון שובל
"אני שירלי אחרת לגמרי"
אם תשאלו את שירלי בוגנים, בגיל 39 החיים שלה רק מתחילים • נכון, היא היתה על שערי מגזינים, דיגמנה בכל העולם, התחתנה, התגרשה, אבל עכשיו היא סוף סוף מרגישה שמצאה את עצמה, עם בן זוג לחיים, עסק בהתהוות וסדנאות שעוזרות לה להתמודד עם העולם • נשאר רק דבר אחד להגשים השנה: להיות אמא ולעמוד תחת החופה. בסדר הזה
