קעקוע של סיפור

בוקר, מוסיקת עולם ברקע, ואווירה רגועה שמלחיצה "טילים" את מי שלא רגיל אליה. אנחנו לא בחנות ממותגת במרכז תל אביב או באיזו חושה שהומלצה לנו מפה לאוזן, אלא דווקא באזור עמק חפר, מתארחים בסטודיו מואר בבעלותה של אמא לשלושה ילדים - שמטרתה מפתיעה מאוד.  

האחראית לשלווה הייחודית הזו היא נעמה בר יוסף (42), מקעקעת מקצועית שבשנות העשרים לחייה ציירה על חולצות בשוק הכרמל ומדי פעם פזלה לעבר חנות הקעקועים הצמודה. הרגע שבו אותו המקעקע הציע לה רילוקיישן של כמה מטרים לחנותו, הכולל מעבר מציור במכחול על חולצות לציור במחט על אנשים, שינה את ייעודה. 

כשם שהסנדלר הולך יחף, כך גם נעמה, שלגופה קעקוע בודד הממוקם על רגלה השמאלית. אבל על הקריירה היא הסתערה דווקא ברגל ימין, ובחלוף השנים הפכה לשם מוביל בתחום. למרות שהקפדתי ללבוש ג'ינס קרוע לטובת המעמד המגניב ולגייס את הצלם שנראה לי הקשוח ביותר במערכת (כי מקועקע לו אריה על הגב), אודה כי נכנסתי למקום בחוסר ביטחון קל. דקירות ודם אני רגילה לראות בעיקר בעמודי החדשות שאותם אני עורכת, ופתאום היה מוזר לי יותר מתמיד שאנשים עושים זאת לעצמם מתוך בחירה. סורי, זו האמת.   

סבתא עם פרפר

הלקוח הראשון של היום הוא ארי. בחור מלח הארץ, שמשרת בצה"ל ביחידה סודית ומובחרת וכל אמא פולנייה היתה חותמת עליו לבת שלה. המקעקע הקבוע שלו עשה הסבת מקצוע לטובת הסרת קעקועים, והיום זו הפעם הראשונה שהוא נפגש עם נעמה. אחרי המתנה שלא היתה מביישת את הרופאים בקופות החולים, חיכינו לראות את פאר הקעקוע החדש שלו, אך התברר לנו שעד עכשיו הם רק דיברו.

"מקעקע הוא מעין פסיכולוג ומקעקעת בכלל יודעת לקחת אותך פסיכולוגית למקומות עמוקים", הוא מסביר לנו נרגש. התכנון של ארי הוא לקעקע משפט כוח מהסרט "השורד האחרון", מתנה לעצמו לגיל 40 ולתאומים שנולדו לו לאחרונה. מבחינתו, הקעקועים הם סוג של פורקן, ציון דרך ותחביב. הוא אפילו לא נרדם בלילה כי חיכה לפגישה, כך מתוודה. ולא יירדם גם בלילות הבאים, עד שהעבודה על הקעקוע החדש תושלם.

"את מהסוג שירוץ מרתון כדי לעשות טוב לעצמך, הקצה השני שלך הם אלה שיעשו קעקועים", מסבירה לי נעמה. "דווקא שנים השתעשעתי במחשבות לעשות קעקוע של הטבעות האולימפיות", אני משתפת אותה נבוכה. "זה בגלל שאת לא מיינסטרים לקעקע כוכב או דולפין, ההישגיות טבועה בך. אבל אולי עוד נתראה בגיל 40 שלך, הגיל הקסום הזה שאנשים מוכרחים לעשות בו 'שינוי', אחרי איזו תחרות איירונמן, לא? כל המסיימים מקעקעים את הסמל על הרגל הרי", היא חותמת את הדיון בקריצה.

ובכן, מאחורי כל קעקוע, בדיוק כמו כל מרתון או איירונמן, מסתתר סיפור אישי. כך, למשל, שיתפה נעמה על עשרות סקיצות שהציגה ללקוחה שרצתה לקעקע סוס שדוהר באופן ספציפי שמתכתב עם סוג הדהירה בחייה. על הפעם הזו שנדהמה שכאן בישראל ביקש מישהו שתקעקע עליו צלב קרס והיא מצידה סירבה, כמובן. ועל הפעם ההזויה הזו שמצאה את עצמה מקעקעת בגודל סנטימטר ללקוחה עקשנית במיוחד את צמד המילים "אסי סליחה", כי "התערבויות צריך לכבד".

אחת הלקוחות הבלתי נשכחות שלה, מספרת נעמה, היתה סבתא בת 84 שקיעקעה על גופה פרח ופרפר. "היא הודיעה לי בפה מלא כי 'עכשיו, אחרי שהמנוול הלך, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, תודה לאל'. איזו תותחית".  

נעמה בר יוסף מקעקעת. מאחורי כל קעקוע מסתתר סיפור אישי // צילום: יהושע יוסף

מייפה את הצלקות

לגלריה נכנסת אלונה, בחורה צעירה שגופה מקועקע מהאצבעות ברגליים ועד הצוואר, כולל הכל. העור שלה נראה כעטיפת מתנה פרחונית. מההיבט האמנותי היא מונומנט מדהים, אך ההיבט האנושי הקלאסי יחוש שיש בכך משהו מאיים. לא משנה כמה תנסה לא לנעוץ מבטים באדם מקועקע ברמה כזו, זה חזק ממך. "אני פשוט אוהבת את זה", מסבירה לנו אלונה בקול עדין ומפתיע. נציין כי אלונה היא בחורה סופר עדינה, הייטקיסטית מבריקה שבועטת את כל הסטריאוטיפים המיושנים על מקועקעים לכל הרוחות. 

והאמת היא שכשחושבים על זה, אז גם נעמה המקעקעת היא בדיוק כזו. היא מצטיינת במקצוע שפעם היה שמור לגברים בלבד, ומעבר לפן האמנותי והפסיכולוגי שהיא והלקוחות מציגים לנו, יש לה במקצועה רובד נוסף. בעזרת הקעקועים היא מצליחה מדי יום לייפות באנשים מומים שמציקים להם ולשפר את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלהם, מבלי שהם נזקקים לניתוח פלסטי. 

בין השאר, היא משחזרת פטמות לנשים שניצחו את סרטן השד ויודעת לייפות נקודות חן או צלקות ולהפוך אותן למונומנט מרהיב. "אמא שלי לא מספרת שאני מקעקעת. היא אומרת שאני עוסקת בהיבט הרפואי של 'שחזורים' בגוף. עוד רגע היא תספר שאני גם רופאה", היא צוחקת.  

נעמה בר יוסף בסטודיו שלה. יודעת לרפא פצעים וצלקות // צילום: יהושע יוסף

חזון אחרית הקעקוע

אחרי יום עם נעמה המקעקעת התרככה לי הגישה לקעקועים ובוודאי למקעקעים, ואפילו עוד יותר למקעקעות, ופתאום אפילו האריה של יהושע הצלם מזכיר לי כעת יותר את סימבה. אך ממש רגע לפני שאני יוצאת מדלת הגלריה ומשריינת לי תור לעוד עשור (גיל 40), לפינאלה מתפרצת בדלת אישה שמתעניינת בקעקוע "עם חזון". 

"חשבתי על משהו שמתאר אותי, את הדרך שעברתי בחיים, את המשברים, את ההצלחות. עשיתי לו במשך שנים סקיצות, לא היה ולא יהיה עוד קעקוע כזה בעולם ורק אישה תוכל לקעקע דבר כזה בהבנה", מסבירה הגברת. אחרי שהסקרנות כבר הורגת את אלונה, את יהושע ואותי היא פונה לנעמה, שכבר ראתה וקיעקעה הכל, ובדרמתיות ובהתרגשות מציגה את בחירתה: "תקעקעי לי לב, בבקשה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו