כאילו לא עברו שבע שנים, דיאנה גולבי שוב איתנו. לא בת 18, לא הנערה ההיא שמפלסת את דרכה אל קדמת הבמה, אבל יודעת משהו על העולם הזה. ולמרות (ויש שיגידו, בזכות) הילת המנצחת של "כוכב נולד 8" והפז"מ שצברה, היא לא היססה לחזור לאודישנים בגיל 25, לעמוד למשפט הקהל והשופטים כאחרונת המתמודדים, בידיעה שזאת הדרך היחידה כיום להגיע לאירוויזיון. וגם הפעם, כמו אז, היא כבשה את ליבם של הצופים מהצליל הראשון ששיחררה מהגרון.
"רעדתי, רעדתי, רעדתי", היא משחזרת את הדקות שלפני העלייה לבמה. "בכל בחינה הגוף שלי מגיב ככה, וההתרגשות אף פעם לא מפסיקה. אלה חוויות פיזיות מטורפות, וזה לא משנה שכבר הייתי שם. לעמוד למבחן ולהוכיח את עצמי מחדש - זה תמיד מלחיץ. גם אם הערב אעלה להצגה חמישית".
באודישן הראשון ב"כוכב הבא לאירוויזיון" היא ביצעה את "Alive" של סיה, שיר קשה והימור גדול מבחינתה. הביצוע המושלם זיכה אותה בארבעה "כחולים" מהשופטים ובניקוד כללי מדהים של 95 אחוזים. "בחרתי בשיר הזה בגלל שהוא מאתגר", היא מסבירה, "לקחתי בחשבון שאפשר גם ליפול בו".
ניסית להעביר מסר באמצעות המילים שלו?
"המילים קיבלו משמעות דווקא אחרי הביצוע".
ברבע הגמר היא ביצעה את "My Immortal" של להקת אוונסנס, שהתאים לגוון הרוקיסטי שלה, ודילגה לחצי הגמר. שם ביצעה את השיר שמשקף את תחושותיה בתקופה האחרונה, "Feeling Good" של המיוז, ועליו השיגה ניקוד של 87 אחוזים. ואם יש צדק בריאליטי, גולבי, או המתמודד המצוין אימרי זיו, יהיו המנצחים בגמר, שאליו העפילו גם ג'ולייטה וביטבוקס אלמנט (ישודר בקשת ביום שני ב־21:00).
"כשפנו אלי להשתתף ב'כוכב הבא', לקחתי קצת זמן לחשוב. אחרי שבחנתי את כל הדברים, נעניתי בחיוב", היא משחזרת. "קודם כל היתה לי התלבטות לוגיסטית, אם יהיה לי מספיק זמן פנוי ויכולת לשלב את התוכנית עם הלימודים. אחר כך, כמובן, באה השאלה אם זה נכון לי, מבחינת מה שאני רוצה לעשות בשלב הזה של חיי.
"הגעתי למסקנה שלא יכול לקרות שום דבר נורא, כי אירוויזיון זה אחד מהחלומות הקטנים שלי. אם יש לי הזדמנות, וזה מסתדר לי מבחינת הזמנים - למה לא, בעצם?"
כי אחרי שניצחת בפעם הקודמת, הדחה הפעם יכולה להיות מביכה.
"אני לא חושבת. אני מרגישה ביטחון במה שאני עושה, וגם אם לא אעבור, העולם לא יתרסק. בשנים האחרונות אני בונה בסיס נפשי יציב מבחינת האנשים שסובבים אותי ומבחינת הבחירות שלי, כך שאין לי חשש ממבוכה".
ואם תפסידי בגמר?
"אני בן אדם, ואני עושה פה דרך ורוצה לנצח. אם אפסיד אני לא אתרסק, אבל תורגש אכזבה רוסית סובייטית".
במה דיאנה של היום שונה מדיאנה של אז?
"בפעם הקודמת הייתי עולה לבמה באווירה של מלחמה על כל ביצוע. היום יש מבחינתי משהו בלקבל ולהתרגש, גם אם זה בא על חשבון הדיוק. אני נותנת לעצמי להתרגש, ובעיקר לא מפחדת מזה. והיום, בניגוד לתקופה ההיא, אני מודעת לכל רגע, כי אני לא רוצה לפספס שום דבר".
משהו בקור שאפיין אותך אז נשאר.
"אתה קורא לזה קור, אני קוראת לזה שליטה עצמית. זה מי שאני כשאני נחשפת. בחיים אני מאוד אוהבת את הלבד, ויכול להיות שיש בי משהו מהזאב הבודד, שמעדיף לפעמים לשמור על דיסטנס מהקהל. זה תלוי בשיר ובהתרגשות".
איך המתמודדים האחרים מתייחסים אלייך מאחורי הקלעים? שמעת טענות שהליהוק שלך לא הוגן, כי לקהל כבר יש היכרות מוקדמת איתך?
"הנושא הזה לא עלה מולי או בפניי. כולם מאוד מפרגנים, ואני לא אומרת את זה סתם. כולם מאוד בטוחים בעצמם, מוכשרים ומפרגנים. כולנו נמצאים בתוכנית למטרה ספציפית, ואנחנו מתרכזים במה שחשוב, ולא פותחים עיניים אחד על השני".
• • •
גולבי סימנה את המטרה כבר לפני שנים. בראיון ל"שישבת" ביוני 2013, סמוך לצאת אלבום הבכורה שלה, "אושר", שאלנו אותה אם היתה רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון. "אני חושבת שכן", אמרה. "היום אני במקום שהפסקתי לשלול. המהות של להיות אנטי־הכל כבר לא רלוונטית לי. השנה צפיתי באירוויזיון, וחשבתי שזאת יכולה להיות אחלה חוויה. אל תשכח שאני גם פטריוטית, וכל מה שקשור בלייצג את המדינה עובד עלי. היתה להקת מטאל שניצחה שם פעם (לורדי הפינית ב־2006; ע"ס), אז לך תדע. הכל תלוי בשיר".
על פניו את לא הזמרת הקלאסית לאירוויזיון.
"אני בטוחה שאם נעבור על קורות החיים של כל הזמרים שזכו באירוויזיון בשנים האחרונות, נגלה שלא כולם זמרי אירוויזיון קלאסיים. אבל ברגע שמגיעים לתחרות, מוצאים שפה מוסיקלית שתתאים. אני בטוחה שלא כולם הגיעו לשם עם עולם פופ עשיר".
השירה שלך רוקיסטית, עם נגיעות כסאחיסטיות, הכי רחוק מטראש.
"שמעתי את זה הרבה פעמים, שאני לא הטייפקאסט הקלאסי, אבל אני לא יודעת מה זה אומר. בסופו של דבר, המטרה שלי היא לייצג את המדינה, להסתכל למצלמה ולשיר את השיר הכי טוב שיש. להקרין אותנו דרך העיניים ולקוות שאירופה תתאהב".
אם תזכי, את רואה את עצמך מבצעת באירוויזיון שיר רוק אפל וקשוח?
"אני לא יודעת איזה שיר אבצע. וכל ההגדרות האלה. מה זה רוק? מה זה אפל? מה זה קשוח? אני מניחה שאם זה יקרה, אני אמצא שיר מספיק מגניב, שאוכל להתחבר אליו. זה יכול להיות רוק קשוח וזה יכול להיות גם ההפך לגמרי".
היית רוצה לכתוב את השיר בעצמך?
"הייתי רוצה לנסות, אבל המחשבות שלי עוד לא שם. כשנגיע לגשר, נחצה אותו. בגדול זה יכול להיות נחמד".
לורין השבדית ניצחה ב־2012 עם "אופוריה". היא האמנית שהכי הזכירה אותך שם.
"ההשוואה בינינו מחמיאה לי מאוד, כי היא מהממת בעיניי, והיא שידרה על הבמה משהו אחר מכל הקונספט הזה שקוראים לו אירוויזיון. משהו בפשטות שלה מקרב אותך, אבל מצד שני אתה מרגיש רחוק".
עם עידן עמדי, ב"כוכב נולד 8". "בפעם הקודמת הייתי עולה לבמה באווירה של מלחמה על כל ביצוע" // צילום: יואב ארי דודקביץ
את שיר הגמר בתוכנית גולבי כבר בחרה, "אבל זה עדיין בבישולים. יהיו הפתעות".
יש לך פייבוריט למקרה שתפסידי?
"כולנו כל כך שונים. כל אחד מהפיינליסטים מביא וייב אחר וז'אנר אחר. לכל אחד יש את הפלוס הקטן שמייחד אותו".
התחרות מתקיימת השנה באוקראינה. כילידת רוסיה, זה יכול להוות יתרון?
"ממש לא. אולי רק כדי להבין את השפה".
• • •
גולבי, ילידת מוסקבה, עלתה ארצה עם משפחתה בגיל 5, ומגיל צעיר נמשכה למשחק ולמוסיקה - אף שעברה כולל אפיזודה כשחקנית כדורגל בקבוצת בנות בפתח תקווה. "אבא שלי התעסק בכדורגל, ואני חיפשתי דרכים לשחרר כעסים בגיל ההתבגרות, לפני שגיליתי את הפאנק והמטאל, ומצאתי את עצמי משחקת כדורגל.
"גם היום אני אוהבת כדורגל, אבל יותר לצפות ופחות לשחק, למרות שהייתי טובה. זה רק חלק ממני שמנסה כל מיני דברים הזויים בחיים שלי".
בתום העונה השמינית של "כוכב נולד" נדמה היה שזמרת חדשה נולדה בישראל. גולבי, אז נערה חולונית עם שיער קצר ועגיל בגבה, סומנה כפייבוריטית כבר אחרי האודישן הראשון. באירוע הגמר גברה על עידן עמדי ואוהד שרגאי, כשהרשימה בביצועים של "שביל הבריחה" ו"עינייך".
אחר כך התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכה בחיל התקשוב. אחרי הצבא עבדה למשך תקופה כמלצרית, ונתקלה במבטים המשתאים של הלקוחות.
"הייתי צריכה כסף, ומילצרתי המון. הרבה אנשים זיהו אותי, לפעמים זה היה מוזר. אני זוכרת שיום אחד, מייד אחרי הזכייה שלי בתוכנית, ניגשה אלי מישהי ואמרה לי, 'את דיאנה גולבי? זה מה שיצא ממך?' באותו רגע עולמי חרב עלי. רצתי לשירותים ולא הפסקתי לבכות".
למה?
"כי כשאתה פגיע ויש בך סדקים, ומגיע מישהו ונוגע לך בדיוק בנקודה - אתה נעלב. יכול להיות שמבחינת האישה ההיא זה נאמר ממקום טוב, אבל היא נכנסה בדיוק בסדק. נפגעתי ממנה".
התקרית במסעדה לא היתה הפעם היחידה שגולבי נתקלה בגבות מורמות בימים שאחרי הפריים טיים. "היו הרבה מקרים כאלה. שאלו אותי, 'למה לא מינפת שום דבר' ו'לאן נעלמת?' ובכל פעם הייתי צריכה לנסות להסביר. באיזשהו שלב ויתרתי. הייתי מהנהנת ואומרת, 'אני עסוקה'".
לא יכולת להבין את התגובות של אנשים שרואים כוכבת טלוויזיה מציעה להם קינוחים?
"כן, באותה תקופה גם אני דמיינתי את עצמי עושה דברים אחרים, לא ממלצרת. למרות שידעתי שאני עושה את הדבר הכי לגיטימי בעולם. משהו שכל ילדה אחרי צבא עושה. אבל עבדתי כמעט בכל עבודה שאפשר לתאר. אני אדם שבנוי לעבודת כפיים, אז לקחתי כל עבודה מלוכלכת אפשרית".
אם תיתקלי היום בהערה כמו שקיבלת אז במסעדה, תיפגעי?
"לא, לא. משהו בי התחזק מבפנים. אני פחות פגיעה. היום אני פחות נתקלת בהערות כאלה, כי אני מוקפת במוסיקאים ובאנשי תיאטרון, שבבוקר ישחקו או ינגנו מוסיקה ובערב ימלצרו - בדיוק כמוני".
• • •
גולבי הופיעה בשני מחזות זמר בתיאטרון העברי ("שבלול" ו"בסוף הקיץ"), ואז פנתה ללימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב. בימים אלה היא מתגוררת בפאריס, לשם יצאה לחודשיים במסגרת השנה השנייה של הלימודים.
"לפני רבע הגמר וחצי הגמר באתי לארץ לפחות מ־24 שעות, ואבוא שוב בתחילת השבוע, לקראת הגמר. את ההכנות לגמר אני עושה בפאריס, קיבלתי סקיצה לשמוע ואני עובדת עם עצמי. אני מקווה שכשאגיע לבאלאנס, הכל יתקתק".
בראיון הקודם טענת בכלל שאת יותר שחקנית מזמרת.
"אני עדיין חושבת ככה. אמא שלי תמיד דחפה לי לראש שאמן הוא קודם כל השילוש הקדוש של שחקן־זמר־רקדן. כל הופעה על במה, כולל שירה, היא סוג של הצגה. על הבמה כולנו שחקנים. ואנחנו מגישים משהו גם כשאנחנו שרים. אני קודם כל שחקנית, ובדרך, אם אני רוצה לזמר את הטקסט שלי, אני מניחה שאני גם זמרת.
"אני אוהבת את כל העולמות של המשחק. עכשיו אני חוקרת את התיאטרון לעומק, אבל הייתי רוצה לעשות עוד טלוויזיה. בשנה האחרונה גיליתי שאני יכולה להזיז את הישבן ודברים קורים. אולי אני פחות טובה בזה מאשר בדברים אחרים, אבל אני מפתחת גם את הריקוד. המטרה היא להתנסות בהכל, למצוא את עצמי בכל המדיות".
"אני מרגישה היום ביטחון במה שאני עושה, וגם אם לא אנצח בגמר, העולם לא יתרסק" // צילום: מאיה באומל בירגר
את לימודי המשחק היא מגדירה "קשים, מתישים, מרגשים ומדהימים", אבל מודה שהם מסייעים לה להתמקד בהופעות ו"לא להיות מפוזרת". "לא פשוט לי ללמוד את עצמי ולהיחשף, אבל התהליך שאני עוברת מתגמל. בית הספר הזה מרשה לך להיות מכוער, ואני מאוד אוהבת מקומות שמקלפים ומכערים אותך, כי אז אתה עולה לבמה הכי יפה שיש.
"הלימודים הם רכבת הרים של רגשות ותחושות. יום אחד אתה מרגיש הכי מוכשר בעולם, שאתה במקצוע הכי נכון, ויום אחר כך אתה שואל את עצמך למה לא בחרת להיות רואה חשבון במשרד, בלי שאף אחד יראה אותך".
ומה את מרגישה היום, רואת חשבון או גילה אלמגור?
"אתמול הרגשתי רואת חשבון, אבל היום אני מרגישה שחקנית יפה שמתעוררת בצרפת ואוכלת גרנולה. בערב אני אנקה את הבמה ואהיה לכלוכית. זה משתנה כל הזמן, ואני מתה על זה".
איך הגיבו בניסן נתיב להחלטה שלך להשתתף בתוכנית? הרי זו לא בדיוק מטרת הלימודים.
"נכון, זה בית ספר מאוד רציני, וההחלטה נשקלה בהתאם. בסופו של דבר, הם מאוד מפרגנים ומקווים שהדבר הזה יצליח. הם מטפחים את התלמידים, והבינו שהניסיון הזה חשוב לי. ההשתתפות בתוכנית ובתחרות היא משמעותית עבורי, אני יכולה לחזור ממנה אדם אחר. הם מבינים את זה ומפרגנים".
את לימודי המשחק היא מממנת "בכל מיני דרכים הזויות", כהגדרתה, אף שכרגע אין לה עבודה קבועה. "מבחינה כלכלית יש תקופות אפורות ושחורות שמאוד קשה לי בהן, ואני מנסה לא להוריד את הראש. מצד שני, יש תקופות יותר טובות. אני מחפשת עבודות ומנסה דברים, ולפעמים אני קצת יותר נעזרת במשפחה ובמי שצריך".
אם תנצחי תיאלצי לוותר על שיעורים ולהשקיע זמן בהכנות לאירוויזיון.
"אני אראה איך מתמודדים עם זה. שום דבר לא עוצר הכל לגמרי. גם עכשיו, כשאני בתוכנית, אני עדיין בעניינים בלימודים ומגישה כל מה שצריך להגיש. אם נצטרך, נבנה תוכנית שתתאים לכולם".
• • •
גולבי הוציאה עד היום שני אלבומים (לא כולל אוסף ביצועיה מ"כוכב נולד"). הראשון, "אושר", יצא ב־2013 בחברת NMC בהפקת לואי להב, ומתוכו זכורה הבלדה המצליחה "היי תום". השני, "SINS", יצא ב־2015 כמיני־אלבום באנגלית, והוקלט בסיוע מימון המונים (הדסטארט) - "ניסיון קטן לעבוד בחו"ל", כדבריה.
לא היה לך קצת מוזר לפנות לעזרת הקהל למימון הפרויקט?
"עברה בי המחשבה שזה קצת הזוי ומוזר, כי נתקלתי באמת בהמון סיטואציות שבהן הייתי צריכה להסביר את עצמי, לתאר לאנשים איך התעשייה בארץ עובדת. לרוב הקהל אין מושג איך זה באמת עובד.
"כל הזמן פחדתי שאצטייר כמישהי שיושבת רגל על רגל בלי לעשות כלום, ורק רוצה כסף של אנשים. אז יצאתי למסע הסברה, והיה חשוב לי שכולם יידעו בדיוק במה מושקע הכסף שלהם. איך כל זה עובד במציאות.
"ההיענות הציבורית היתה טובה, אבל היו גם תגובות פחות טובות, כמו 'למה צריך לעזור לך, את עובדת', או 'תרימי את הישבן שלך ולכי לעבוד'. בסופו של דבר, הצלחנו לגייס את מה שצריך. היו הרבה אנשים שתרמו, וגם קיבלו תמורה. חלקם רצו להשתתף בחזרות ובהקלטות, וגם הענקתי למישהו את הגיטרה שלי. כל אחד שתמך קיבל מזכרת מהמסע שלי".
המיני־אלבום הזה הצליח?
"יצאתי להופעות בארץ עם להקה. זו היתה תקופה מדהימה עם אנשים מדהימים שגרמו לזה לקרות".
לקח לך הרבה זמן להוציא את אלבום הבכורה, מה שפגע במומנטום שלך. היום תעשי את זה אחרת?
"אחרי 'כוכב' היה עלי לחץ אטומי מטורף להוכיח את עצמי ולהוציא משהו. ובאמת, נעשו דברים בלי מחשבה, רק כדי להכות בברזל בעודו חם. היום זה יהיה אחרת. יכול להיות שההשראה תדפוק לי בדלת ואוציא אלבום אחרי יומיים. אני והשעון שלי לא שוללים שום דבר".
בראיון הקודם סיפרת שאת מתכננת להוסיף עוד קעקועים. עשית?
"לא, כי הבנתי שאם אמשיך יהיה לי קשה לשחק את יוליה אם אתבקש. אז כשנכנסתי ללימודים עצרתי. זה כנראה היה חלק מהמוח של גיל 18. כרגע בלאו הכי אין לי כסף לזה. אבל אני לא מצטערת על הקעקועים שכבר יש. הכל חלק ממני".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו