"רק בגלל שהייתי בתוך זה... כל פעם שאני אראה את העננים היפים או העצים, אני נהנה מזה כמו בן אדם שהיה כלוא 20 שנים בכלא", מספר יעקב לדרמן, צלם ומדביק מודעות, שנולד כבן הקהילה החרדית. "הרבה גוונים לשחור" היא יצירה דוקומנטרית מרתקת, העוקבת אחרי כמה גיבורים החיים, מתפללים ופועלים בבית שמש. במרכז הסרט מערכת הבחירות הסוערת שהתקיימה בעיר ב־2014, אשר תוצאותיה הביאו להארכת כהונתו של משה אבוטבול החרדי כראש העיר. היוצר לוי זיני בחר שלא להתמקד בפוליטיקאי, וכיוון את מצלמתו לעבר שורה של דמויות משנה בעלילה. באמצעות הפעילים החברתיים והאזרחים המצביעים אסף זיני נקודות מבט מגוונות על קהילה אחת שמשנה את פניה במדינה שפניה משתנים ללא הרף. התוצאה היא שיעור מאלף בצבעים וברבגוניות.
"זה לא כלא, אבל הרגשתי כלוא בשנים האלו", משחזר לדרמן את חוויותיו מהעולם החרדי. תמונותיו של לדרמן מלוות את היצירה ומעניקות לה נופך אמנותי, המשתלב גם באנימציה השזורה בסרט. לדרמן ממשיך להיות צלע מהקהילה, ומצלמת הסטילס שלו מלווה את גברי הקהילה בתפילות, בשמחות, בעצרות ובהפגנות. הוא תופס אותם ברגעי הזעם והתסכול - כמו בהפגנה נגד חילול קברים - וברגעי שמחה והילולה. תמונותיו המשובצות לאורך הסרט מנציחות רגעים דרמטיים. גם כשהן אילמות, הן מדברות בקול רם. את עבודתו הנוספת, כמדביק מודעות, הוא מסביר במשפט "אין רדיו, אין טלוויזיה, אין עיתונים אפילו" - כל שנשאר הוא להתעדכן באמצעות מודעות הרחוב.
זיני מתלווה להדבקת מודעות המכסות את מערכת הבחירות, שבה מתמודדת הפעם רשימה חרדית מודרנית, "טוב". אחד מראשיה, אלי פרידמן, זמר חסידי ופעיל חברתי, מתמודד עם הקיצונים שבבני הקהילה. בסופו של דבר הוא פורש, והרשימה, בלעדיו, לא עוברת את אחוז החסימה.
צריך לדעת איך לספר סיפור על כישלון ידוע מראש, וזיני בוחר בחוכמה להיצמד לדמויות נוספות, כריזמטיות יותר מפרידמן. המצלמה נתפסת על יעקב לבי, משפטן ופעיל חברתי, אב לארבעה, שהיה חלק ממחאת הקוטג' ומתנהל בעולם כחרדי תאב מסכים וטכנולוגיה. לבי, שהעניק לסרט את שמו ("בתוך הקהילה עצמה יש רבדים רבדים. יש הרבה גוונים לשחור"), אינו פוחד מספרות יפה, מפייסבוק או רחמנא ליצלן, מטלפונים ניידים. בתוך הקהילה החרדית, שאת התכנסותה נגד "פגעי הטכנולוגיה" תיעד זיני, לבי הוא עוף חריג. החינוך שהוא מעניק לילדיו, וההתנהלות היומיומית שלו, הופכים אותו לדמות עגולה ודינמית, שביקום אחר היתה אמורה לככב ב"מחוברים". כדי לאזן את התמונה, מביא היוצר גם קולות של חרדים מרוצים בחלקם. "יש תלם מאוד מאוד ברור, ובתלם הזה חייבים ללכת", מסביר שלמה אייזנשטיין, משפטן, בעודו בונה סוכה עם כמה מילדיו.
ההצצה לאורחות חייה של הקהילה החרדית אמורה לסקרן כל צופה. מרחק יריקה מערים חילוניות גדולות, מתנהלת תת־תרבות בעלת נורמות וערכים משלה, ואלו משפיעים וישפיעו על החברה הישראלית בכללותה. הדרמה הפוליטית "בית הקלפים" של בית שמש יצרית ומלאת איבה לא פחות מזו הבדיונית, וזיני לא מחמיץ דקה ממנה, שוכח בצד רק קבוצת אוכלוסייה אחת. בדיוק כמו בבית שמש, גם ב"הרבה גוונים לשחור" נפקד מקומן של הנשים. הן נתפסות הולכות ברחוב (כולל אישה ובתה מכוסות ברעלות), מאחורי פרגודים או בשולי מטה בחירות. רק מרואיינת אמיצה אחת השתחלה לסרט, לאה רוט, פעילה ב"טוב", שהפסידה כאמור בבחירות. מה זה אומר על מצבה של האישה החרדית בישראל? שום דבר טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו