הקול של טום אביב רועם כמעט מכל פינה בבניין קשת בתל אביב. גם בלי בנדנה על הראש וסט סכינים ביד, משהו במתמודד השרמנטי של "מאסטר שף" מעורר אמוציות גם הרבה אחרי שהמצלמות כבות. אין מה לדבר, הבחור יודע לתבל את עצמו בהרבה פלפל חריף.
"אני מאוד ורבלי, קל לי להתנסח, ובגלל זה אני מקרין הרבה ביטחון", הוא מתמוגג. "הדבר הראשון שאומרים כשאני נכנס לחדר זה 'שוויצר', 'שחצן'. כשאני מסתכל במראה, אני מבין מאיפה זה בא. לפעמים אני באמת כזה, ואני לא חושב שיש בזה פסול. בכל מקרה זה לא משהו שנשלט אצלי, גם אם אנסה להיראות הכי קטן ושקט".
הרשת לא נרגעת ממנו, והפיד רוחש הרבה מאוד טוקבקים. ברובם, השורה התחתונה זהה: "אביב הוא המתמודד היהיר ביותר" בעונה השישית של ריאליטי הבישול, שיגיע בשבוע הבא אל שלבי הגמר (ימים ראשון ושלישי).
"אני קורא את הטוקבקים, ואני אוהב את מה שאני קורא. אין לי בעיה להיות out there, לשים את עצמי בחוץ. אולי זה בא להם מהמקום של המראה החיצוני המוקפד או מהקטע הקולני. אבל ברגע שעוברים את המחסום הראשוני איתי, מבינים שיש בי הרבה מעבר. השחצנות הופכת לשולית. הבעיה היא שדרך המסך אני לא יכול להעביר את זה לכולם".
מאז שהפציע באודישן שלו, עם מנת הסביצ'ה בלצ'ה דה טיגרה המושקעת, מוביל אביב (29) את הבאזז סביב התוכנית. הרוחות הסוערות גברו עוד יותר כשנודע שיונתן רושפלד מכיר אותו עוד מילדותו, בזכות היכרות מקצועית רבת שנים עם אביו, עשי אביב, הבעלים של מסעדת "פיקאסו", שפעלה במשך שנים ברחוב הירקון בתל אביב. לכל אלה נוספו שמועות על רומן שנרקם בינו לבין המתמודדת שירה בצלאל.
"שירה היא חברה מאוד טובה, אבל היא לא הסגנון שלי. אני פחות בקטע של בנות עם מגף שכתוב עליו בזהב 'מוסקינו'. בכל מקרה, מעבר לדמות הטלוויזיונית שרואים אצלה, יש בה גם עומק".
* * * * *
הוא גדל במרכז תל אביב של שנות התשעים, מוקף בחברים שהוריהם עשירים ומורגל בעוזרת פיליפינית. הוא בנם הבכור של המסעדנים לשעבר ויזמי הנדל"ן בהווה עשי ומיכל אביב, אח גדול לקים (25), סטודנטית.
"היתה לי ילדוּת מרכז תל־אביבית קלאסית, עם שני הורים עובדים, שכמעט אף פעם לא היו בבית באותו זמן. הייתי מבלה הרבה בסנטר ובכדורגל. בקיצור, ילדוּת רחוב שמחה".
בבית הספר היסודי התקשה להשתלב ונחשב לילד היפראקטיבי, בימים שבהם המודעוּת להפרעות קשב היתה עדיין נמוכה. "היו לי בעיות ריכוז, ולא הבינו מה הבעיה. אבא שלי לא סיים מעולם לימודים, ולא בגלל שהוא לא אינטליגנט, אז היתה לו טראומה מזה. הוא לא רצה שזה יקרה גם לי".
באבחון גילו שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז (ADHD), והוא החל לקחת ריטלין ("בתקופה ההיא זה היה הרבה פחות מקובל"), שסייע לו. אחר כך למד בתיכון עירוני ד', במגמת קולנוע ותקשורת.
ב־1987 פתחו הוריו של אביב את "פיקאסו", שהציעה קונספט חדשני במושגי הימים ההם: קפה־מסעדה בתכנון מעוצב ובהגשה מושקעת, מול הים. המקום פעל עד 2001 ונחשב למוסד תל־אביבי מוכר.
בסמוך לסגירת המסעדה התגרשו ההורים, אך המשיכו לעבוד יחד ביזמות נדל"ן. "המסעדנות היא תחום שאתה צריך בו הרבה כוח כדי להמשיך הלאה", מסביר אביב. "ברגע שאבא החליט שזה לא בא לו מהבטן, הוא הפסיק. הוא לא סנטימנטלי בעסקים. אנשים פותחים מסעדה ומתאהבים בה, וזאת בעיה. זה ביזנס, וביזנס הוא מספרים, לא רגשות. אם זה לא עובד - צריך לסגור".
הוא היה בן 17 בעת גירושי הוריו. "אלה היו גירושים מדהימים, הם לא נתנו לאגו לשחק תפקיד. כשהם החליטו להיפרד, אבא שלי טס ללונדון לשנה, שבמהלכה הם לא דיברו על נכסים ועל כסף. אחרי שנה כל האמוציות נשכחו, והם הבינו שמבחינה כלכלית, כדאי להם להמשיך לעבוד ביחד. אני סוגד להם על זה. ראיתי משפחות שמתפרקות על אגו, ובין ההורים שלי לא עבר אפילו עורך דין".
איך התמודדת עם הגירושים שלהם?
"הייתי אז בשיא גיל הטיפש עשרה, עם חברה צמודה, ולמעשה לא חוויתי מה שעבר עליהם. הבעיות ביניהם לא כל כך עניינו אותי. אפילו לא ידעתי שאבא שלי עזב את הארץ, גם ככה הוא חי תמיד על הקו. יום אחד הוא התקשר ואמר לי שהפעם הוא יישאר בחו"ל קצת יותר זמן. בימי שישי בערב אכלתי תמיד אצל החברה שלי. באופן עקרוני העדפתי להשקיע בלימודים, בחברים ובחוגים. אחותי ידעה בדיוק מה קורה בבית, מי אמר מה למי. אני הייתי תקוע בעיקר בעצמי".
היית ילד של אבא או של אמא?
"אבא היה היותר אמוציונלי. הוא זה שהחליף לנו חיתולים והוא זה שחיבק. אמא היתה הלביאה. אשת עסקים שלא חיבקה אותנו והיתה מרוחקת. מצד שני, אם היו בעיות בבית הספר או בכל מקום - זה היה קודם כל אמא. כשהיא היתה נכנסת ל'פיקאסו', העובדים היו מתחבאים מתחת לשולחן. אבא היה החביב, היא היתה זאת שמפטרת. לכן זה עבד טוב ביניהם. אני עצמי יותר כמו אבא שלי, אבל פיתחתי גם קצת מהחוסן שלה".
החיבוק ממנה לא חסר לך אף פעם?
"לא הרגשתי חיסרון. מה שכן, עם השנים משהו בה השתנה. היא התמתנה, התעדנה, והיום גם היא מאוד אמוציונלית. יש לי המון אהבה ממנה. לפעמים הידיעה שיש לך גב יותר חשובה מהחיבוק עצמו. אמא שלי היא מישהי שתשרוף את העיר בשבילי".
* * * * *
הפרופיל הצבאי שלו, 64, מנע ממנו להגשים את חלומו להיות לוחם ("רציתי לשרת בנח"ל, כבר ראיתי את הכומתה הירוקה על הכתף"). במקום זה מצא את עצמו במשטרה הצבאית, ובתום מאבק בצבא הצליח להעלות את הפרופיל ל־72 ושובץ כמפקד טירונים. הוריו שהו באותה עת בארה"ב לצורך עסקיהם, ואביב קיבל מעמד רשמי של חייל בודד.
"הדבר הכי טוב שהצבא יכול היה להציע לי זה להיות מ"כ, וזה מה שעשיתי. נתתי את כולי, והתקדמתי מהר מאוד. הייתי אז לבד בארץ, אחותי עברה לגור בלונדון, וקיבלתי את כל ההטבות של חייל בודד. הרס"ר היה מביא לי חבילות שי, ותמיד אמרתי לו שאני לא צריך, שאני מסודר".
איך היית בתור מפקד?
"קשוח. אחד שלא מוותר על משמעת. הייתי הולך ליד חייל ואומר לו, 'מזל טוב - יש לך שבת'. הוא היה נהיה לבן. הייתי בן 19 וקיבלתי כוח, ואני מודה שהשתמשתי בו אובר. אבל בסך הכל נהניתי. אולי בדיעבד הייתי עושה את זה קצת פחות קפריזי, אבל אני חושב שבסך הכל עשיתי עבודה טובה.
"באותה תקופה גם הפסקתי לקחת ריטלין, הרגשתי שאני כבר לא צריך. הצבא היה הפעם הראשונה בחיים שההיפראקטיביות שלי שיחקה לטובתי".
למרות שהוא אומר שאינו מתרגש מטוקבקים, היה אחד שהצליח בכל זאת להוציא אותו משלוותו. "מישהו כתב שלא שירתתי בצבא, וזה לא נכון. אחרי שנתתי שלוש שנים מהחיים שלי בשירות ליד עזה, להגיד שלא עשיתי צבא? זה חרה לי. אני חייב להגיד שיש הרבה מטנפים אינטליגנטיים".
אחרי השחרור למד לתואר ראשון במינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה ("לא היו לי פסיכומטרי ובגרות מספיקים לאוניברסיטה"). "הייתי בא ללימודים בפיג'ו קטנה. אני לא ראוותן, אנחנו לא משפחה כזאת. אנחנו מתנהלים בצניעות, גרים בצניעות, וכמעט לא מדברים על כסף. יותר מזה, המשפחה שלי מאוד נוקשה בכסף. לא משפחה של מותגים. כשאבא שלי קנה ג'יפ, אחרי המון זמן שנסע באוטו רגיל, זה שיא הפאר שהוא הירשה לעצמו.
"במשפחה שלנו יש כלל: שעון טוב על היד ונעליים נוחות על הרגליים. יש המון קלאס בלהבין סמל סטטוס. שעון, למשל, הוא תכשיט גברי מובהק. כשגבר מגיע למקום מסוים בחיים שלו, והוא מרוצה, השעון הוא המקום שבו הוא יכול לטפוח לעצמו על השכם ולהגיד, 'וואלה, פה הצלחתי'".
איזה שעון יש לך עכשיו על היד?
"שוויצרי. עלה 3,000 שקל".
זה מעיד על גודל ההצלחה שלך?
"לא. אנשים יודעים מה אתה שווה לפי ההתנהגות והקלאס שלך, לא לפי גודל הסמל של איב סאן לורן על המכנסיים. יש לי בבית שעון 'כּוֹרוּם' של יאכטונרים, שעולה 70 אלף שקל. עכשיו הוא בתיקון בלונדון. אני לא מרבה ללכת איתו, כי אני לא צריך פוקוס עליו. כשהיינו באיטליה בצילומים של 'מאסטר שף' קניתי נעליים של פראדה, אבל זה בחיים לא יהיה עם לוגו.
"מבחינתי, אם נער בשכבה היה נוהג במכונית חדשה יום אחרי שהוציא רישיון, לא היה בזה סטייל, זה נובורישי. וזה לא שאני בא משושלת של אלפיון עליון. הדירה שלנו במרכז תל אביב צנועה, הסטודיו של אבא שלי חמוד, והדירה של אמא שלי במיאמי היא לא וילה. אני אוהב קניות ומסעדות ואני אוהב לבזבז, אבל לא ממקום של 'תראו אותי, יש לי כסף'".
חיקויים אתה תלבש?
"אני לא נגד חיקויים, אבל אם ארצה רולקס, יהיה לי את האמיתי. לנסות להיות מעל לרמה שלי או לצעוק יוקרה כשהיא לא קיימת - לא עושה לי את זה".
למרות שאתה יכול להרשות לעצמך פזרנות.
"לא, אצל ההורים שלי אין מתנות חינם. הם לימדו אותי מוסר כלכלי מאוד קשוח.
"כשנולדתי, לא היה להם כלום לתת לי. הם השקיעו את כל הכסף במסעדה, ואם היא היתה נכשלת, לא היה נשאר לנו כלום. המסעדה תפסה רק אחרי שלושה חודשים. ראיתי את הוריי נבנים מול העיניים שלי.
"לאורך השנים קיבלתי מהם הרבה 'לא'. אני לא מסוג הילדים שמתקשרים לאבא שלהם ואומרים, 'ביזבזתי יותר מדי כסף החודש, אתה יכול לשלוח לי?'. אבא שלי יגיד לי, 'תעבוד יותר קשה ותשיג יותר'. עד היום הוא לא מפסיק לעבוד. המילה 'פנסיה' לא קיימת אצלנו.
"בשנה שעברה עברתי למיאמי, אבל הוריי בכלל לא רצו שאעבוד איתם. נתתי להם רעיון טוב לעסק בתחום הנדל"ן, והם ביקשו שאגיש להם תוכנית עסקית מסודרת. אחרי שבדקו אותה, הסכימו לקחת אותי לעבודה".
היה לך נוח לעבוד תחת פיקוח שלהם?
"אמא שלי אמרה לי פעם, 'טום, אם אנחנו עובדים יחד, יש לי שני כובעים - כובע האמא וכובע השותפה. אל תבלבל ביניהם'. בסופו של דבר, ההורים שלי מנעו ממני הרבה חלומות שכנראה היו נכשלים".
יום אחד הכל יהיה שלך ושל אחותך.
"זה מה שמאוד נוח לי, כי זה נותן מקום לרוץ חופשי, והשדה יותר רחב. זה יתרון. אני מעדיף את זה על פני אבא שישלח לי כל חודש 10,000 שקל לבזבז. אני לא מתבייש במקום שממנו באתי, כי אני עדיין רעב ושאפתן. אם הייתי שבע בגלל ההצלחה של הוריי, אז הייתי באמת ילד שמנת. האם אני ילד שמנת כי גדלתי ברמה גבוהה? התשובה היא לא. האם ההורים שלי צריכים להתבייש בזה שהם עבדו קשה תמיד כדי לספק לנו חיים נוחים? לא. וזה לא גורם לי להיות שבע. להפך".
ממה אתה חי כיום?
"מדירה שאני משכיר, שהיא בבעלות שלי ושל הוריי בתל כביר בתל אביב, ומפרויקט שאני בונה בשותפות עם הוריי בתל כביר".
עד היום היו לו שלוש מערכות יחסים משמעותיות, אבל אף אחת מהן לא הביאה אותו לחופה. "ברגע שאתה רואה חבילה שמתפרקת לך מול העיניים, זה משפיע. אתה תמיד זוכר שכמו שזה מתחיל, ככה זה יכול להיגמר. אני לא נותן למוסד הנישואים תהילה יותר ממה שמגיע לו. מבחינתי, מדובר באירוע שמח ובחוזה כלכלי. היום, כשאני עם בת זוג, אני תמיד חושב איך ייראו הגירושים שלי ממנה, לא איך יהיו חיי הנישואים שלנו. זה פסימי, אני יודע.
"אני אדם של זוגיות, אבל אני גם צריך את הספייס שלי, אחרת אני נחנק מהר מאוד. היום אני בורר זוגיות, מאוד מפחד להיכנס לקשר, כי כשאני נכנס לאזור נוחות, קשה לי לצאת ממנו".
אז אתה בחור של סטוצים?
"לא. כל עניין הסקס הוא לא מסע ציד ולא תחרות ספורט בשבילי. אני רואה סביבי הרבה אנשים שיוצאים במטרה להשיג סקס, אבל זה לא אני. הייתי כזה פעם, היום זה לא מרגש אותי. כימיה יכולה לרגש אותי, וגם מגע יכול לרגש, אבל למצוא בחורה ב'טינדר' או בבר לא עושה לי את זה. אנשים צריכים להכיר לפני שהם נוגעים".
נשים מתחילות איתך יותר מאז שנכנסת ל"מאסטר שף"?
"אני פותח את הפייסבוק ורואה מאה הצעות ביום מבחורות, וכולן נראות מעולה. אבל אני שואל את עצמי, מה אעשה עם זה? ואם אפגע במישהי? ואם היא תרצה לפגוע בי בחזרה? אנחנו רואים שזה קורה כל הזמן. אז אני שומר מרחק. מאוד זהיר עם זה.
"צריך להיזהר היום. אתה רואה את כל הסיפורים והתלונות, ואתה מבין שאתה לא יודע לאן אתה נכנס ואיך תצא מזה. כל האזורים האפורים האלה מפחידים אותי. כשצעירה מתחילה איתי בפייסבוק, ושנינו יודעים לאן זה יוביל, אני חושב פעמיים אם שווה לי. ברוב המקרים זה לא שווה לי. אני לא מאלה שרוצים כל מה שזז. יכול להיות שאם הייתי עושה את התוכנית בגיל 24, הייתי מתבלבל קצת".
גברים מתחילים איתך?
"כן, פה ושם. תמיד חשבתי שאני יותר טעם של גברים מאשר של נשים. כשהתאמנתי במכון כושר, את רוב התגובות והמחמאות הייתי מקבל מגברים. זה מחמיא. אין מה לעשות, לקהילה יש סטייל".
* * * * *
לפני כמה חודשים נרשם אביב ל"מאסטר שף". רגע אחרי שעבר למיאמי כדי לעבוד עם הוריו, קיבל את הטלפון מההפקה, שקרא לו להגיע לאודישן. שם הוא הרשים עם הסביצ'ה שמוסס את חושי השופטים, ושם גם סיפר על שיתוף הפעולה של אביו עם רושפלד.
"רושפלד מכיר את אבא שלי מהתקופה שעבד אצלו כשף במסעדה, אבל מה שאנשים לא מבינים זה שהקשר ביניהם לא חברי, אלא קשר של קולגות. בשלב מסוים, הוא ואבא שלי רצו לפתוח עסק ביחד, אבל זה לא יצא לפועל. בעשר השנים האחרונות הם לא היו בקשר".
ועדיין, זה בעייתי כשאחד השופטים עלול להיות מוּטה, לא?
"רושפלד הוא שף ענק וחד הבחנה, אבל אני לא חושב שזה שהוא הכיר אותי כילד לפני 15 שנה ישנה את הדעות שלו עלי. יותר מזה, לפני התוכנית יצא לי לעבור לידו במתחם שרונה ואפילו לא אמרנו שלום.
"גם אייל שני וחיים כהן יודעים מי זה אבא שלי. מיכל אנסקי פחות מכירה אותו, כי הוא לא נמצא בארץ כבר הרבה שנים".
הרגיזו אותך הרמיזות בטוקבקים?
"מה, שאני אפקפק ביכולות שלי בגלל 50 אנשים שכותבים טוקבקים? כל הספקולציות שקניתי מראש את התוכנית לא מציקות לי. גם יכולים להגיד עלי שאני שחצן ובלתי נסבל. זכותם. אני יכול להבין שבמהות שלנו אנחנו תמיד מפקפקים בתוכניות ריאליטי. יש כאן כאילו משוואה פשוטה: בחור שעובר מסך + אבא שמכיר את השופטים = קומבינה. הכי קל לעשות את זה. ואני שואל: מתוך האלפים שהגיעו לאודישנים, לא יהיו כמה עשרות שמכירים את השופטים? כאלה שהם שפים ותיקים בתחום? אז גם אני אחד מהם. מבחינתי, אני עושה את הדרך שלי לגמרי לבד".
באחד הפרקים סיפר אביב שהוא לא מוכן לבשל לאביו. עכשיו הוא מסביר למה. "מול אבא יש לי עניין רגשי, שאין לי מול השופטים בתוכנית. הוא לא בשלן ולא שף, ואני מבשל יותר טוב ממנו, אבל יש לו הבנה מפה ועד אלוהים ישמור. מפחיד לבשל לאדם כזה. הוא לימד אותי מה זה אוכל, לקח אותי לאכול בכל כך הרבה מקומות. תמיד ידע מה טעים ומה ימכור, ועכשיו אני צריך לבשל לו כדי שיעקם את הפרצוף? זה לא יקרה".
אולי הוא דווקא יידע להעריך את התוצאה?
"הוא מאוד ביקורתי ודעתן. בראש השנה האחרון בישלתי ארוחה לכל המשפחה, והוא באמת החמיא לי, כך שהביטחון שלי מולו קצת עלה. חשוב לי להראות לו שההשקעה שלו בי השתלמה, בסופו של דבר".
תישאר בתחום האוכל?
"התוכנית הזאת נותנת לך זריקת עידוד. לא לנצל את ההזדמנות, זה יהיה פשע. נכון לעכשיו, אני אעסוק בקולינריה. כדי לעסוק בקולינריה צריך להיות ממזר".
תפתח מסעדה, כמו אחרים שהיו ב"מאסטר שף"?
"אני לא חושב. אני יודע כמה עבודה וכמה כוחות זה לוקח, ומה הצד האפל של התחום. אבא שלי עשה הרבה כסף מהמסעדנות, אבל כשאני שם את זה על המאזניים מול המחיר, זה לא שווה מבחינתי. ראיתי את אבא שלי מקבל טלפון באמצע ארוחת שישי, ואז צריך לקום מהשולחן ולצאת.
"אולי בסוף אפתיע את עצמי ואסיים עם מסעדה, אבל כשכל הילדוּת שידרו לי להיזהר מזה - אני נזהר. החלום שלי הוא לעשות ג'יימי אוליבר (השף העירום; ע"ס). לא תוכנית אוכל שאתה צופה בה ורק מפנטז על הטעם, אלא ממש לדרבן אנשים לקום מהספה, ללכת למטבח ולבשל. הכסף שאקבל לא משחק פה תפקיד".
אני מניח שלא תתמקד בקינוחים בתוכנית הזאת.
"אני לא חובב קינוחים, למרות שקיבלתי 'מצטיין' בפרק הקינוחים. אני מאוד שומר על עצמי. לא אוכל סוכר לבן, וגם לא מוצרי חלב. מצד שני, אני אוהב אוכל רחוב. שווארמה, מעורב ירושלמי, כאלה. אבל אני מקפיד לעשות ספורט".
erans@israelhayom.co.il• • • • • •
רביולי רבוך עם בטטה, פרמזן וחמאת מרווה של טום
לבצק:למילוי:לרוטב:
