ראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף ניצן אלון, פותח את דבריו בבדיחה המוכרת על כך שמצבנו, במילה אחת, הוא "טוב", אבל בשתי מילים - "לא טוב". המצב, הוא ממהר להסביר, מורכב: אסטרטגית, במובן הרחב, מצבנו טוב, בין היתר על רקע התהליכים שעברו בשנים האחרונות על המזרח התיכון, אבל מנגד הנפיצות קיימת - בזירה הפלשתינית בעיקר וגם בצפון. "יש שינויים חיוביים, אבל אסור להשליך מכך שאנחנו יכולים לשבת תחת תאנתנו ולהיות שאננים".
מה התרחיש שמדיר שינה מעיניך?
"תרחישים של אירועים שהם לכאורה טקטיים, משהו בין פיגוע גדול למתקפת פתע קטנה, בעיקר מהזירה הפלשתינית, בעיקר מעזה - אלה תרחישים אפשריים שהסבירות שלהם לא קטנה. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להיערך אליהם, וברמה האסטרטגית גם למנוע אותם, אבל אני ממש לא אופתע אם אתעורר בלילה מאירוע כזה".
שאתה מגדיר כאירוע טקטי, למרות שההשלכות המיידיות שלו אסטרטגיות.
"זה אירוע טקטי שמהווה טריגר לאירוע משמעותי יותר, שלמשל יכול להביא למערכה רחבה בעזה".
או לחטופים, שאנחנו יודעים מה המחיר שלהם.
"בהחלט. במונחים אוניברסליים חייל שנופל בשבי זה לא אירוע אסטרטגי, אבל במציאות שלנו יש לזה השלכות אסטרטגיות. זה יכול לקרות ולזה אנחנו צריכים להיערך - קודם כל במודיעין, בהגנה, ביכולת הפעולה המהירה בשטח, ביכולת התקפה רלוונטית - ובמקביל לייצר תנאים אסטרטגיים שיפחיתו את הסבירות שזה יקרה".
אנחנו מצליחים להרתיע בעזה מפני תרחיש כזה?
"יש בעזה מורתעות עמוקה מכניסה למערכה נגד ישראל, אבל זה לא נותן לנו ביטחון מוחלט. יש שם גורמים נוספים שיכולים ליזום איזושהי פעולה, ואנחנו צריכים להביא בחשבון שיכולה להתגלגל כאן גם דינמיקה של הסלמה".
וההשלכות האסטרטגיות של זה יהיו מערכה רחבה? מיטוט חמאס?
"אנחנו קודם כל צריכים להגדיר לעצמנו למה אנחנו מתכוונים במושג מיטוט חמאס. במונחים צבאיים אנחנו צריכים להכריע את המערכת הצבאית שמולנו".
ואיך אתה מכריע בעזה - מחפש כל רובה וכל רקטה?
"כדי להכריע לא צריך להשמיד את מרבית כוחו הצבאי של האויב, אלא לגרום לו לא להצליח לפעול באופן אפקטיבי. גם במלחמת ששת הימים השמדנו אחוזים בודדים מהצבא המצרי, אבל פגענו בו כך שהוא לא יכול היה לתפקד ובכך הבאנו להכרעה צבאית".
אז מה זה הכרעה בעזה?
"מבלי לפרט, לחמאס יש דרך שבה הוא תופס את האופן שבו הוא צריך להילחם בישראל, עם מרכיבים התקפיים והגנתיים. אנחנו צריכים לדעת לפעול ביעילות מול כל המערכים האלה כדי להביא להכרעה שלו, אבל זה באמת כבר עניין לתוכניות המבצעיות שלנו".
ובצפון?
"זה בהחלט אתגר הרבה יותר גדול בגלל היכולות הצבאיות של חיזבאללה, אבל אסור להתבלבל: צה"ל חזק לאין שיעור מחיזבאללה, והיכולת שלנו להכריע את המערכת הצבאית שלו בהחלט קיימת".
המושגים האלה - הכרעה, ניצחון - בכלל רלוונטיים ב־2016?
"ברמה הצבאית־טקטית, כציווי למפקדי אוגדות וחטיבות וכוחות בשטח, הם בהחלט רלוונטיים, וגם ברמה האופרטיבית. זה אתגר מורכב להכריע מערכת כזאת שפועלת באופן לא סדור, חצי צבאי, שנטמעת בתוך אוכלוסייה ומנסה לקזז את היתרונות שיש לנו במודיעין, באש ובתמרון, אבל לשם אנחנו צריכים לחתור, ואני חושב שיחסי העוצמה שלנו גם יכולים לאפשר לנו את זה".
בוא נחזור לעזה. איך קרה שאיום טקטי כמו המנהרות הפך למשהו כל כך דמוני שמעסיק מדינה שלמה?
"הא־סימטריה היא לא רק בכלים ובשיטות, היא גם בהישג המצופה מאיתנו. החברה הישראלית, ממשלת ישראל, מצפה היום מצה"ל ליחסי הצלחה־כישלון הרבה יותר משמעותיים מאשר בעבר, ולכן - התקפה טקטית מוצלחת של האויב עלולה להיתפס כבעלת משמעויות רבות".
ככישלון שלנו?
"זאת מערכת הציפיות מאיתנו. אני לא שופט את הציבור הישראלי, אבל צריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה של זמן ולא על אירוע נקודתי טקטי, כי לא הוא מה שיכריע את המערכה בסופו של דבר".
טילי S-300. שינוי משמעותי שיש בו סיכונים - וגם הזדמנויות // צילום: אי.אף.פי
אז מה, אנחנו מהלכים על עצמנו אימים?
"אני לא מדבר בשם אזרחי ישראל או ממשלת ישראל. ברמה הצבאית אנחנו שופטים את הדברים בצורה מקצועית, ואני לא חושב שאנחנו מהלכים אימים. אנחנו מעריכים את האיומים, את היכולות של האויב שנראות בעין ואת אלה הפוטנציאליות, ונערכים להתמודד איתם. במובן הזה אני חושב שאנחנו ריאליים מאוד בהסתכלות שלנו - גם ביחס לאיומים וגם ביחס ליכולת שלנו מולם".
אלה דברים ששמענו מכל מי שישב בכיסא שלך בעשור האחרון, ובכל זאת - את כל ארבע המערכות האחרונות בלבנון ובעזה סיימנו עם תחושת חמיצות.
"גם על זה אני מציע להסתכל בפרספקטיבה של זמן, שמראה את ההישגים באופן יותר משמעותי מכפי שהכישלונות הטקטיים בלטו ברגע הראשון. וזה לא מפחית מהצורך שלנו להגדיר לעצמנו צורך, ולממש אותו גם מול מערכת צבאית לא סדורה כזאת שעומדת מולנו".
החברה הישראלית רוצה הכל כאן ועכשיו?
"לטעמי דווקא ראינו ב'צוק איתן' שהחברה הישראלית הרבה יותר חסינה ובעלת כושר עמידה מכפי שנוטים לרכל עליה".
וזה יחזיק מעמד גם כשייפלו כאן אלף טילים ביום במלחמה הבאה?
"בכל קנה מידה השוואתי, אובייקטיבי, היכולת שלנו לתקוף אותם גדולה לאין שיעור מהיכולת שלהם לתקוף אותנו. אין מלחמה ללא מחירים או מלחמה על האפס, אבל לא הייתי רוצה להתחלף - לא אני ולא משפחתי - עם אף אחד מאויבינו, ואני מציע שגם לא נפחיד את עצמנו יותר מדי. שלא תבינו אותי לא נכון: אני לא מזלזל באויב, אבל אני חושב שגם המערכים של כלל האויבים שלנו ביחד הם לא כאלה שמהווים איזשהו איום דרמטי על מדינת ישראל".
לו ניקלע עכשיו למערכה, מה הצעדים החיוניים מבחינתך כדי להביא את ההישג המקווה - הכרעת המערכת הצבאית שמולך ומימוש הנחיות הדרג המדיני?
"אנחנו צריכים להיערך למגוון של תנאים, שלא כולם יהיו בידיים שלנו. יש שלל מצבי פתיחה אפשריים, והחלטות של האויב והחלטות של הדרג המדיני שישפיעו. אני רק אגיד שלא מעט מהלקחים שלנו, גם מהמערכות האחרונות, קשורים באיכות קבלת ההחלטות ובקבלתן בזמן הנכון, ובדרך כלל במהירות. חלק ניכר מהתרגילים שאנחנו עורכים מוקדש בדיוק לכך - לשיח שלנו בתוך צה"ל, ובינינו לבין הדרג המדיני".
אלוף אלון (מימין) עם מפקד אוגדת עזה לשעבר, תא"ל איתי וירוב. "שלא נפחיד את עצמנו יותר מדי" // צילום: דובר צה"ל
סוריה - טרגדיה אנושית
אלון (52) מכהן כראש אמ"צ מזה כשנה וחצי, ונחשב לאחד האלופים המקורבים לרמטכ"ל, גדי איזנקוט. בעברו הוא פיקד, בין היתר, על סיירת מטכ"ל ועל חטיבת ההפעלה באמ"ן, ובתפקידיו הקודמים על אוגדת יו"ש ועל פיקוד המרכז. היכרותו עם הזירה הפלשתינית עמוקה, רציונלית, וביחד עם בכירי צה"ל והשב"כ הוא מילא בשנה האחרונה תפקיד מרכזי במאמצים להרגיע את גל הטרור.
"הסכסוך הישראלי־פלשתיני כנראה לא ייגמר בתקופה הקרובה", הוא אומר, "היתה כאן התפרצות, שנבלמה בעיקר בזכות הכוחות המבצעיים בשטח. השיפור המהיר בפעולה שלהם, בתוצאות, הבהיר לצד השני את חוסר התוחלת של גל הטרור הזה והביא לירידה דרמטית בהיקף שלו. אבל מאחר שהמוטיבציות לא נעלמו, אנחנו רואים ועוד נראה התפרצויות נוספות כאלה, ולזה אנחנו נערכים: למצבים שונים של הסלמה".
יש חשש שהדברים ייצאו מכלל שליטה?
"יש פוטנציאל לשינוי משמעותי בזירה הפלשתינית. אנחנו נמצאים בקצה של עשור שהתחיל עם סיומה של האינתיפאדה השנייה, עשור של שקט יחסי ותיאום ביטחוני משופר, שאנחנו צריכים להיערך לסופו, כלומר למציאות כזאת שתהיה פחות יציבה מכפי שחווינו בעשור הקודם".
כלומר הערכתכם היא שזאת המציאות הצפויה לנו בעתיד הנראה לעין - טרור בעוצמות משתנות?
"קשה לדעת מה יהיה הביטוי הטקטי בשטח, אם בגל דקירות של צעירים או בהגברת המאמצים לפיגועים אחרים, וצריך לזכור שזה קורה ברקע של מערכת פלשתינית פנימית מאוד לא יציבה. תפקידנו לדאוג לבלום כל התפרצות כזאת, לתת לה מענה מודיעיני ומבצעי, להיות כל הזמן צעד אחד לפני ההתרחשויות ולהגיב ברגע שהן מתחילות, אבל גם לוודא שהדברים לא משליכים על היבטים אסטרטגיים רחבים יותר".
למשל?
"למשל המצב בירדן, ומערכות היחסים שלנו עם מדינות סוניות פרגמטיות נוספות".
מנהרות חמאס. התקפה טקטית מוצלחת של האויב עלולה להיתפס כבעלת משמעות // צילום: אנדלו
שאליהן התייחסת בהתחלה כשאמרת שמצבנו האסטרטגי טוב?
"כן, אבל לפני שאנחנו נותנים ציונים לעצמנו, צריך קודם כל להסתכל מסביב ולהבין שהמתחים הסוניים־שיעיים מייצרים סיטואציה אחרת, שאם בתודעה שלנו התרגלנו לחשוב על מדינת ישראל כעל מדינה קטנה שמוקפת אויבים, שכולם נגדנו, אז המציאות היום שונה, ובמציאות הזאת - שבה העולם הסוני תופס את איראן כאיום מרכזי, ועל זה אפשר להוסיף איומים כמו דאעש וג'יהאד עולמי - נוצר איזשהו מרחב אינטרסים משותף לישראל עם חלק מהמדינות הסוניות".
שמה הפוטנציאל שלו - המדיני, הצבאי, הכלכלי?
"יש לו פוטנציאל. כמובן שקל יותר לעשות אותו חשאי וקשה יותר לעשות אותו בתחומים אחרים, גלויים יותר, כי תמיד ירחפו מעליו תקרות הזכוכית של סנטימנטים אנטי־ישראליים חזקים בחברה הישראלית והסוגיה הפלשתינית הלא פתורה. בתוך המרחב הזה אנחנו צריכים לפעול בתבונה, רצוי הרחק מאור הזרקורים".
התרגלנו לחשוב על האביב הערבי בתור חורף איסלאמי, ועכשיו אתה בא ואומר שבעצם - מבחינתה של מדינת ישראל כן מדובר באביב.
"אי אפשר לומר שבסוריה, נניח בחאלב, יש אביב, וכבני אדם מה שקורה שם זאת בעיה של כולנו. אבל אין ספק שהשינויים הטקטוניים האלה, שהם באמת היסטוריים, גם יצרו תנאים אסטרטגיים מאפשרים יותר למדינת ישראל".
משופרים יותר?
"משופרים תלוי במה שנעשה איתם, אבל אני אומר שוב: אנחנו צריכים לדעת לנצל אותם באופן אחראי, ריאלי, ולזכור שזה לא פותר חלק גדול מהבעיות שלנו, ודאי שלא את הסכסוך הישראלי־פלשתיני".
אז הלוגיקה שכל עוד בסוריה הורגים אחד את השני זה טוב לישראל היא נכונה?
"למרות הטרגדיות ההומניטריות והאנושיות, במקומות מסוימים זה בהחלט מפחית איומים ויכולת להילחם בנו. אבל אסור שזה יגרום לנו לשאננות: נכון שהסבירות למלחמה נגדנו נמוכה כעת, אבל חובה עלינו להיערך לשינויים ולתרחישים אחרים".
כשאתה יושב בלשכה שלך ורואה את אותו ילד בחאלב, כשהוא מכוסה אבק אחרי הפצצה, מה עובר לך בראש?
"אנחנו חייבים לראות שיש שם טרגדיה אנושית, וחלילה לא לעודד אותה או לחכך למולה ידיים בהנאה. אני חושב שלמדינת ישראל, על הרקע וההיסטוריה שלה, לא נכון להגיד שהעניין הזה שם יימשך לנצח רק כי הוא משרת איזשהם אינטרסים ביטחוניים שלנו".
אתה פועל היום במציאות אסטרטגית אחרת: רוסיה נוכחת באזור, היא פרסה סוללת טילי S-300 שעלולה לאיים עלינו. מה ההשלכות מבחינתנו?
"קודם כל צריך להבין שמדובר בשינוי משמעותי. כזה שיש בו איומים אבל יש בו גם הזדמנויות, והוא לא רק נגטיבי מבחינתנו. S-300 זה בהחלט משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו, ולמרות שהוא לא מכוון כרגע אלינו זאת סוגיה שמחייבת אותנו להעמקה והבנה".
לשינויים בדפוסי הפעולה?
"לתכנון מתאים והתאמה של דפוסי פעולה".
הרוסים מבחינתנו הם שותף? יריב? איום?
"הם מעצמה שנוכחת פה, שבהשקעה אופרטיבית מוגבלת מנסה להשיג את האינטרסים שלה, שהם די גלויים. אנחנו מקיימים מולם מנגנוני בטיחות ומניעת חיכוך, כדי לא לייצר מצב דומה שקרה להם עם הטורקים לפני כמה חודשים, אבל אנחנו גם צריכים להבטיח שלמרות הנוכחות הזאת אנחנו משמרים לעצמנו חופש פעולה בהתאם לאינטרסים שלנו. וכמו שאמרתי - יש בנוכחות הזאת גם הזדמנויות".
חיזבאללה בלבנון. לא עומד בפני עצמו, אלא נשען על גיבוי איראני // צילום: אי.פי
למשל?
"למשל בריסון של אויבינו, או ביכולת שלנו למנף את הקשרים שלנו כדי למנוע תופעות שליליות כמו התעצמות של חיזבאללה או דברים מהסוג הזה".
זאת אומרת שהמטרייה הרוסית מאפשרת לך כעת לפעול יותר בעולמות שלא נוהגים לדבר עליהם?
"אנחנו לא נוהגים לדבר עליהם. נמשיך במנהגנו גם כעת".
היית בשבוע שעבר בארה"ב. עד כמה הם מוטרדים מהקשר המתפתח שלנו עם הרוסים?
"אני חושב שאין לאמריקנים חשש אמיתי שאנחנו מתבלבלים פה מי בעל הברית המרכזי שלנו, ואנחנו דואגים כל העת שככה זה גם יובן: שלא יהיו אי הבנות בנושא הזה. האמריקנים הם בעלי הברית המרכזיים שלנו, ויש לנו איתם שיח של הבנות משותפות שבמסגרתו אנחנו משמרים את האינטרסים שלנו. אבל ככלל, הנוכחות המעצמתית הזאת באזור מחייבת אותנו לשיח מבצעי הדוק יותר ומנגנוני תיאום טובים יותר, כולל בזמן אמת".
אנחנו יודעים להעריך לאן מלחמת האזרחים בסוריה מתפתחת?
"אנחנו צריכים להבחין בין דברים שאנחנו משפיעים עליהם לכאלה שלא, ובכלל - מעורבות בעניין הזה עשרות מדינות, ומאחר שהמדיניות שלנו, המושכלת לטעמי, היא של אי התערבות, אנחנו צריכים להיות מאוד צנועים בהסתכלות שלנו על המערכת הזאת. ואחרי זה, אפשר לומר שיש מגמה ברורה של היחלשות, דעיכה, של דאעש ורעיון הח'ליפות האיסלאמית, וקשה לראות איך היא תצליח לעמוד לאורך זמן מול המעצמות".
אבל הרעיון יישאר.
"מדובר ברעיון מורכב שיישאר בדפוס אחר, לאו דווקא של ח'ליפות איסלאמית ריבונית כאן ועכשיו. אנחנו רואים שככל שדאעש חוטף מכות בשטח, הוא מגביר את מאמצי הטרור שלו".
מה מצב הסיום האופטימלי מבחינתנו של המלחמה בסוריה?
"אנחנו רוצים גבול יציב ללא מדינה איסלאמית, אנחנו רוצים שתהיה בצד השני כתובת אבל שהיא לא תהיה פרו־חיזבאללה ואיראן, אנחנו לא רוצים לראות הגדלה של מרחב ההשפעה האיראני עם השותפים שלו שיהפוך לפלטפורמה להתעצמות, גם בלבנון. אלה בגדול האינטרסים הישירים שלנו".
נשמע כמו לרצות להיות צעיר, בריא ועשיר.
"חלק מהדברים האלה הם לא רק משאלת לב, אלא עניינים שיש לנו השפעה עליהם. צריך להיות צנועים בהערכות איך יתעצב המרחב הסורי כולו, כי יכולת ההשפעה שלנו על מאזן הכוחות בין עשרות הגורמים שפועלים בחאלב היא מוגבלת, ומה שקורה שם זאת לא המערכה שלנו, אבל למנוע נוכחות בגבול של דאעש או של חיזבאללה זה לא משהו פנטזיונרי שמנותק מהמציאות בעיניי, אלא דרישה לגיטימית וגם ריאלית".
כשמפקד משמרות המהפכה קם בבוקר ומסתכל על לוח החיצים, באמצע, באדום של ה"בול פגיעה", יש לו את ישראל?
"כרגע לא. אם תסתכל על השיטוטים שלו בעולם, אז הוא עסוק בעיקר בקרבות בחאלב, וביחסים שלו עם הרוסים, ובתימן ובעוד עניינים. אז ישראל לא במוקד הקשת, אבל אנחנו צריכים להסתכל על ההשפעה השלילית האיראנית עלינו, שהיא בהחלט משמעותית".
איראן היא איום אסטרטגי עלינו?
"כל עוד היא פועלת כך, עם אידיאולוגיה שמגובה במשאבים, היא בהחלט איום על מדינת ישראל. האם היא איום אסטרטגי? אני חושב שלא. היא לא איום קיומי עלינו".
לא רע להיות ראש אמ"צ בתקופה שבה אין על ישראל איום קיומי.
"אני חושב שזה נכון כבר הרבה שנים, ובמבט לאחור - ספק אם מאז 48' היה מישהו שבאמת יכול היה להשליך אותנו לים".
אנחנו דווקא שיכנענו את עצמנו במשך שנים שכן. להזכיר לך מה אמר משה דיין כאן בקריה ביום הכיפורים לפני 43 שנה?
"כן, אבל תראה איך אחרי חמישה־שישה־שבעה ימים התכנס האיום הקיומי הזה למימדיו האמיתיים, במחירים כבדים מאוד כמובן".
אז מה, אנחנו מהלכים על עצמנו אימים?
"אני יושב כבר לא מעט שנים במטכ"ל, ואני לא חושב שהביטוי הזה נכון. יש לנו משימות, יש לנו אתגרים, אנחנו בוודאי לא חיים בתקופה של איש תחת גפנו ותחת תאנתו, אבל אני חושב שאם צריך להעביר איזשהו מסר מרכזי, אז צה"ל הוא צבא חזק, יש לו את היכולות הנדרשות, שמצד אחד אי אפשר לצפות ממנו להצלחה מוחלטת ברמה הטקטית או לאי כישלון נקודתי כזה או אחר, ומצד שני, במאזן הכולל, יש לו את הכלים לממש את ייעודו, ייעודנו - להגן על מדינת ישראל ועל תושביה".
גם אי־מעשה זה סיכון
בשנים האחרונות, על רקע הרגיעה הביטחונית היחסית, מתבצעות חלק ניכר מהפעולות של צה"ל הרחק מהעין, במה שמכונה בצבא מב"מ - המערכה שבין המלחמות - כל אותן פעולות מודיעיניות־מבצעיות, שרובן אינן מתפרסמות וקצתן, יש להניח, מיוחסות למקורות זרים.
"בעבר הרחוק היה נהוג לומר שיש לצבא שני מצבים: או שהוא נלחם, או שהוא מתכונן למלחמה", אומר אלון. "הפעלת הכוח שלנו היום במערכה שבין המלחמות היא עניין מאוד משמעותי, והגישה שלנו בעניין הזה היא פרו־אקטיבית, יוזמת, גם כדי להיערך לאיומים וגם כדי לזהות הזדמנויות ולפעול למימושן, בין שזה על ידי הפעלת כוח גלויה או חשאית, ובין שזה בהרבה מאוד דרכים אחרות".
אזריה. אכיפה ברורה // צילום: גדעון מרקוביץ'
כמה מלוח הזמנים שלך מוקדש לעניין הזה?
"יש פה לא מעט דברים שהתוצאות שלהם אולי ייראו לעין, אבל הדרכים לעשייתם, השיקולים לפעולה, הדרך המדויקת, שיטות הביצוע - ככל שהם יהיו פחות גלויים, כן ייטב".
כבר נאמר שבעת הזאת, כשכל כך הרבה תחמושת מוטלת במזרח התיכון ואיש אינו יודע מי תוקף מה, זה מייצר הרבה הזדמנויות גם לישראל.
"זה נכון שהטלטלה האזורית הזאת, בוודאי במרחבים פעילים כמו בסוריה, מאפשרת לנו יותר מגוון של פעולות. כמו שאמרתי: הגישה שלנו, שמוביל הרמטכ"ל, היא גישה אסרטיבית יותר, שלא להמתין. זה נכון שבמעשה יש אמנם סיכון מסוים, אבל במחדל או באי המעשה יש לעיתים סיכונים גדולים יותר".
דרג לי את האיומים במזרח התיכון מבחינתך.
"יש את האיום הדחוף ביותר שקשור לזירה הפלשתינית, על שני המרחבים שלה. יש איומים חמורים יותר, שקשורים בעיקר ליכולות המבצעיות־צבאיות של חיזבאללה בגיבוי איראני. ויש איומים רחוקים יותר, אבל משמעותיים בוודאי, כמו אפשרות עתידית לפיתוח נשק גרעיני איראני. לדרג את זה באופן חד־מימדי תהיה שגיאה, ולנו בצה"ל גם אין את היכולת לתעדף כי אנחנו צריכים לטפל בכל האיומים האלה".
ובכל זאת אתה נאלץ לתעדף - כוחות, משימות, תקציב.
"כן, אבל אתה מנהל את התעדוף כך שמצד אחד יש תהליכי בניין כוח שרלוונטיים לאיומים ארוכי טווח, אבל בו בזמן הכוח מושקע באיומים שהם אולי פחות חמורים אבל הם מיידיים - למשל, התפרצות הטרור ביהודה ושומרון".
הזכרת את חיזבאללה. מה מעסיק אותו כרגע במיוחד?
"חיזבאללה הוא לא דבר שעומד בפני עצמו: הוא נשען על גיבוי איראני - צבאי, כלכלי, תעשייתי. הארגון עובר כעת תהליך של מודרניזציה, למשל במובנים של רקטות וטילים מדויקים יותר ועם עוצמה גדולה יותר, אבל גם כאן - אלה לא עולמות שאנחנו צופים בהם מהצד אלא דבר שאנחנו עוסקים בו, גם בכל הקשור לבניין כוח, התקפי והגנתי, וגם בפן של הפעלת הכוח. ושוב, צריך לשים את הדברים בפרופורציה: היכולות שלנו גדולות לאין שיעור, ואני לא הייתי ממליץ לאזרחי ישראל להתחלף עם אנשי חיזבאללה".
אשאל שוב - מה הדבר שהכי מטריד אותך: פיגוע? חיזבאללה? איראן? השסעים בחברה הישראלית?
"באמת שאין לנו את הפריבילגיה להתמקד רק בדבר אחד. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לתת מענה לאיומים הביטחוניים, מהדברים המיידיים בעיקר בזירה הפלשתינית ועד להסתכלות ארוכת טווח על איומים פוטנציאליים עתידיים, אבל באותו הזמן גם להקפיד שהבסיס הזה של אמון החברה הישראלית בצה"ל, תוך שמירה על ערכי צה"ל וערכי המדינה, לא ייפגע".
קודם כל להשפיע בתוך צה"ל
הסוגיה הערכית הזאת מעסיקה מאוד את צה"ל בשנה האחרונה מאז החל גל הטרור, וביתר שאת - מאז פרצה פרשת אלאור אזריה בחודש מארס האחרון. אלון, שכאמור, פיקד בשנים האחרונות על אוגדת יו"ש ופיקוד המרכז (ובמהלך האינתיפאדה השנייה גם על חטיבת בית לחם), סבור כמו רוב עמיתיו למטכ"ל שמדובר במקרה חריג, והוא לא אהב, בלשון המעטה, את העובדה שרבים מכלי התקשורת בישראל בחרו באזריה לאיש השנה שלהם.
"חלק ניכר מעוצמתו של צה"ל טמון באמון ובגיבוי שהוא מקבל מהחברה בישראל", הוא אומר. "לצה"ל יש סולם ערכים שמושתת קודם כל על ערכי המדינה כפי שהם מבוטאים במגילת העצמאות, בחוקים ובמסורת, ומדובר בעמוד שדרה ערכי נכון, שחשוב מאוד שנמשיך לפעול על פיו כמו מצפן. במובנים האלה אני חושב שהאמירה של הפיקוד בצה"ל, ממפקדי השטח בחברון ועד לרמטכ"ל, היתה אמירה מאוד ברורה".
הזכרת את אמון הציבור בצה"ל. עושה רושם שבפרשה הזאת הציבור לא ממש איתכם.
"קודם כל אני חושב שאמון הציבור בצה"ל היה ונותר גבוה, וגם אותם אנשים שמתבטאים כך ואחרת בפרשה הזאת נותנים אמון בצה"ל, רוצים שהוא יהיה במיטבו, בוודאי ביכולות המבצעיות שלו, ויותר מזה - אני גם לא חושב שמישהו מהם היה מוותר על הערכים שצה"ל מבטא".
אז הציבור לא מבין מה קרה שם?
"יש פה שלל עניינים, ממהלכים של חוסר אינפורמציה ודיס־אינפורמציה. אבל באמת שזה לא מתפקידי לחנך את החברה בישראל. תפקידנו הוא כן, בתור צבא של מדינה דמוקרטית שיש לו את הזכות ואת החובה להטיל מרות על מי שמשרת בו, לקבוע נורמות וכללים, וגם לאכוף אותם דרך המערכת הפיקודית ולפעמים גם דרך מערכת השיפוט הצבאי. בדברים האלה אנחנו צריכים להיות מאוד ברורים באמירות שלנו".
ואולי טעיתם? אולי היה צריך לגמור את זה בשטח, בדין משמעתי בלי כל הבלאגן שנוצר?
"למרות שהתחקיר הציף לקחים וטעויות בניואנסים כאלה ואחרים, חשוב שצה"ל יפעל לפי ערכיו, ויפעיל ללא מורא וללא משוא פנים גם את מערכת התחקיר המבצעי שלו, שהיא כלי חיוני בכל הקשור ללמידה המבצעית, וגם את מערכת החקירה והשיפוט הצבאי. אני חושב שבזה לא טעינו".
אתה לא מוטרד מהשלכות הפרשה על צה"ל?
"אני בוודאי חושב שזאת פרשה מאוד משמעותית, ושיש בה דברים שמוטלים על כף המאזניים שהם הרבה מעבר לצה"ל. אבל אני לא חושב שצה"ל צריך לפעול כמו שבשבת בהתאם לסקרים כאלה ואחרים. אנחנו קודם כל צריכים להשפיע בתוך צה"ל, ולראות שהחיילים שלנו מבינים מה מצפים מהם, מהן הדרישות שלנו מהם, מה מותר ומה אסור להם לעשות. הייתי בשטח לא מעט שנים ואני יודע שלפעמים אלה דרישות מורכבות, אבל למרות המורכבות הזאת אני חושב שביכולתנו לבצע את זה - גם לבצע את המשימות שלנו היטב, וגם לבצע אותן על פי אמות המידה המוסריות שלנו". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו