בשביל רבים מאיתנו, גבינת הקוטג' היא אחד המוצרים הכי ישראליים שיש. היא נמצאת כמעט על כל שולחן ומלווה אותנו דורות שלמים. מאז 1962, ליתר דיוק, אז ייבא ישראל שטאובר ז"ל את הרעיון מארה"ב (כן, זו לא המצאה ישראלית). למרות החשש הראשוני מהמרקם, הקהל התמכר בתוך זמן קצר, והשאר היסטוריה. אריזת הקרטון המקורית עוצבה על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר. גם אם השמות לא נשמעים לכם מוכרים, מדובר בשניים שהגיעו למשימה עם תיק עבודות מכובד - שטרות כסף, לוגו הצבי של דואר ישראל ולא פחות מאשר סמל המדינה. האריזה הקלאסית של גבינת הקוטג', זו עם הבית והפרה, עברה כמה גלגולים לאורך השנים. צריף העץ השוויצרי הפך לצימר כפרי, והפרה החייכנית קטנה ורזתה עד שנעלמה מהאריזה בשנת 2004. למרות זאת, רבים מצרכני קוטג' תנובה משוכנעים גם היום שהיא עדיין מופיעה על גבי האריזה. בשנת 1997 הוענק למוצר הכינוי "הגבינה עם הבית" בזכות אייקון הבית על האריזה, והוא חלק בלתי נפרד ממנה עד היום. טעמים נוספו, מהדורות מיוחדות הגיחו, ומחלבות מתחרות נגסו - אך עדיין הקוטג' המוכר ממשיך להיות מוביל שוק.
שקדי מרק, אז והיום
עשו בית ספר ללוקשים
אם כבר התחלנו לכתוב על דברים שזוכים בפי רבים לכינוי "הטעם הישראלי", הנה אחד שרבים מאיתנו לא מוותרים עליו גם כשאנחנו טסים אל מעבר לים. הם פריכים, מלאים בחומרים מעצימי טעם - אבל בצדק אומרים שלצידם המרק רק תירוץ. שקדי המרק של אסם פותחו ב־1952 והם מוצר ישראלי שאין דומה לו בכל העולם. לא רבים יודעים, אך מקורם של שקדי המרק במתכונים מסורתיים של יהודי מזרח־אירופה, העוסקים בהכנה ביתית של אטריות רחבות ועבות, אשר נחתכו לקוביות, נאפו בתנור ושימשו תוספת למרק עוף. בתוך זמן קצר הפכו לתחליף לאטריות שבמרק ("לוקשים"), והמהדרין פשוט שופכים אותם לצד האטריות ("לוקש־עים").
בתחילת דרכם עיצוב האריזות של שקדי המרק הושפע לרוב מעיצובי כרזות. בשנות ה־70 קיבלו העיצובים תפנית והציגו צבעוניות רבה, עם השפעות מתחום המוסיקה - בתחילה מפסטיבל וודסטוק ובסוף שנות ה־70 ממוסיקת הבי מטאל. עיצוב האריזה הנוכחית מתבסס על אלמנטים גרפיים שהיו קיימים באריזת שקדי המרק מאז תחילת דרכה. הרקע הכחול, הקערה האדומה, הטיפוגרפיה הנקייה - ממש כמו מרק צח ביום היוולדו.
דבש יד מרדכי, אז והיום
הדבש שעומד בלחצים
בואו נפתיע אתכם ונכתוב קצת על דבש. מי אם לא אנחנו בארץ ישראל נמציא את עצמנו מחדש בתחום הזה, ומתי אם לא עכשיו - רגע לפני ראש השנה. מדובר במוצר שמלווה אותנו על שולחן החג, ועבור רבים נמצא שם כל השנה - בתה וביוגורט, בבריאות ובחולי, עד שרופא השיניים יפריד בינינו.
הפעם אנחנו מלווים את הדבש של המכוורת הגדולה בישראל, יד מרדכי, אשר הוקמה בשנת 1936 בד בבד עם ייסוד הקיבוץ. הפעילות החלה בכוורות בודדות. חלוצי הקיבוץ למדו את המלאכה מחיילים אוסטרלים ובריטים, והפכו את הדבש לענף העיקרי של הקיבוץ. כיום ברשות יד מרדכי כ־6,000 כוורות המפוזרות ברחבי המדינה, ויותר מ־200 מוצרים ייחודיים בחנויות.
בשנת 1986, שנים רבות אחרי שהחל הקיבוץ בייצור דבש, הוא פתח בפעילות שיווקית נפרדת מזו החקלאית, והוקדשה תשומת לב לאריזה. פרק נוסף בימי החברה נרשם כשהיא התמזגה בשנת 2003 עם "שטראוס־עלית", והקיבוץ נפרד מבעלותו הבלעדית על העסק. שנה אחר כך התחיל המותג לשווק גם שמן זית וקונפיטורות.
פריצת הדרך הגדולה, יעידו רבים, היא הדבש בבקבוק הלחיץ שהשיקה יד מרדכי בשנת 2000. עבור חלק מאנשי המערכת מדובר ביום שבו סוף סוף הפסקנו ללכלך את השיש.
