התמודד מול זוועות הנאצים, הציל במו ידיו משימה אבודה של חללית מאוישת לירח, ושרד שבועות על אי בודד בסיוע כדורגל מצויר. אז אין פלא שעכשיו טום הנקס מציל מטוס נוסעים גדול, שנייה לפני שהוא מתרסק על ניו יורק.
הסרט "סאלי: נס על ההדסון" מגולל סיפור אמיתי, שכיכב בחדשות בינואר 2009. מטוס איירבוס של US Airways בטיסה 1549, שהמריא משדה התעופה לה גווארדיה בניו יורק, התנגש בלהקת אווזים אחרי שתי דקות באוויר, כשהיה בגובה 2,800 רגל (850 מטר) בלבד. האווזים חדרו לשני המנועים והשביתו את פעילותם.
רשויות התעופה בארה"ב ניסו לכוון את המטוס לנחיתה בטוחה בלה גווארדיה או בשדה תעופה סמוך בניו ג'רזי, אבל הקברניט, צ'סלי "סאלי" סלנברגר, הודיע שלא יספיק. הוא החליט לבצע נחיתת חירום במימי נהר ההדסון - לא רחוק מגראונד זירו, שבו שכנו בעבר מגדלי התאומים. כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות יצאו מההרפתקה מבוהלים ורטובים, אבל בריאים ושלמים. סלנברגר, שהפך מייד לגיבור לאומי בארה"ב, פירסם ספר זיכרונות רב־מכר, שהפך עכשיו לסרט.
"זה היה יכול להיגמר באבל לאומי אדיר". הנחיתה המוצלחת בנהר, כפי שהתרחשה במציאות // צילום: רויטרס
הסרט מתמקד לא רק בנחיתה הדרמטית, אלא יותר במה שקרה מאחורי הקלעים בימים שאחרי התקרית, כשסלנברגר וטייס המשנה שלו, ג'ף סקיילס (שאותו מגלם אהרון אקהרט, "האביר האפל"), הובאו לסידרת תשאולים מול ועדת חקירה של הרשות הלאומית לבטיחות בתעבורה בארה"ב.
האינטרס של חברי הוועדה היה להדוף אפשרות לתביעות משפטיות פוטנציאליות מצד חברות ביטוח ולהטיל את האחריות לאירועים על סלנברגר עצמו, ברמיזה שאולי לא קיבל את ההחלטה המקצועית הטובה ביותר. הספק שהוטל בגבורתו של הטייס והסערה שהתחוללה מאחורי הקלעים בוועדה הם שמשכו את הנקס להשתתף בסרט.
סלנברגר עצמו, שנטל חלק בהפקת הסרט, הדריך את הנקס בסצנות הטיס, שצולמו בתוך תא הטייס של מטוס נוסעים גדול. "כשישבתי בקוקפיט רציתי להמחיש את מידת המקצועיות של סאלי", אומר הנקס. "הוא כל הזמן אמר לי שבתוך סימולטור ארגיש איך זה להטיס באמת מטוס גדול.
"אני לא מבין בתעופה, אבל אפילו אני יודע שטייס לא אמור להצליח להנחית מטוס באופן הזה. ואכן, עם הסימולטור אתה מרגיש שאתה באוויר. אין אפילו צורך להיעזר בדמיון. התנועה והטלטלות שאתה חווה סביבך הן פשוט מדהימות.
"אהרון (אקהרט) ואני התאמנו המון בסימולטור לפני הצילומים. היה לנו תרשים של תנועת הטיסה האמיתית, עם כל הכפתורים שעליהם היינו אמורים ללחוץ. זו אמנם דרך די כיפית להעביר את היום, אבל אתה גם מפנים שם את האווירה הרצינית שיש במקצוע הטיס, בלי התחכמויות.
"טייס מבלה בחייו המקצועיים 20 אלף שעות כאדם שאחראי למטוס ולנוסעיו. זו קריירה עם הרבה נחיתות והמראות, המון מבטים במדדי לוח הבקרה במטוס, לוודא שהכל בסדר, וגם כמה רגעים מסוכנים פה ושם.
"ואז, כשלהקת אווזים נשאבת אל המנועים ו'בום!', הוא פתאום אחראי לדאוֹן ממתכת ולחיים של 155 בני אדם, כולל שלו. הוותק של 20 אלף השעות באוויר הופך לעניין הכרחי. אתה בעיקר מבין עד כמה פרק הזמן הקצר של התקרית הכיל כל כך הרבה החלטות ותחושות, שחלפו במוח של סאלי ושל טייס המשנה שלו.
"בסופו של דבר, אני מקווה שמה שעשינו ייראה אמין, ובעיקר יכבד את הטייסים האמיתיים".
כשאתה מגלם דמות של אדם חי, יש בך חששות שזה לא יהיה מדויק מספיק?
"אני מרגיש קצת מאוים כשחקן. אני אומר לעצמי, 'הקול שלי לעולם לא יישמע כמו הקול שלו, אני לא באמת איראה כמוהו'. במקרה הזה, קיוויתי שאוכל לסגל למשחק שלי תכונות מסוימות של סאלי, לקלוע לאישיות ולמאפיינים שלו, לקסם האישי, לעוצמה שלו כאדם. הציטוטים בסרט הם לא תמיד אחד לאחד כמו שהיה במציאות, אבל עדיין היה חשוב לי לדייק".
• • •
בדומה לטייס הגיבור, גם הנקס מנסה בשנים האחרונות לנתב את מסלול הקריירה שלו כך שינחית אותו בפעם השלישית אל פרס האוסקר, 22 שנים אחרי שעשה את זה בפעם האחרונה עם "פורסט גאמפ" ו־23 שנים אחרי שעשה את זה לראשונה עם "פילדלפיה".
"אם אגיע לגיל 90 בלי אוסקר נוסף, אתייחס לשלב המאוחר בקריירה שלי כאל כישלון", אמר לאחרונה הנקס בן ה־60 בגילוי לב. ואכן, נדמה שבשנים האחרונות הוא מתאמץ להתחבב על חברי האקדמיה ומלקט סרטים שאמורים לשמש פיתיון לפסלון.
ב־2011 הוא כיכב ב"קרוב להפליא ורועש להחריד", שעסק בפוסט־טראומה של אסון התאומים, אבל לא קיבל מועמדות (מקס פון סידוב הוותיק, ששיחק לצידו, דווקא כן); ב־2013 ניסה להסתער על האוסקר בשני סרטים - תחילה בדמות וולט דיסני ב"להציל את מר בנקס", על אחורי הקלעים של הפקת "מרי פופינס", ואחר כך בדרמת השבי הסוחפת "קפטן פיליפס", כרב חובל שנאבק במתקפת פיראטים סומלים בלב ים. בשני המקרים זה לא הלך לו.
עם דריל האנה בסרט "ספלאש"
קשה להבין את האובססיה שלו לאוסקר נוסף, במיוחד כשהוא עצמו מודה שזה לא גליק גדול. "זה לא שבבוקר אחרי הזכייה הראשונה שלי נחתו על שולחני 18 תסריטים", סיפר ל"דיילי רקורד" הסקוטי. "אוסקר הוא דבר שהתעשייה שוכחת די מהר. מי בכלל זכה בשנה שעברה?
"מבחינה עסקית, זכייה היא לא תחליף לעשיית סרטים טובים, ואין אף פעם ערובות. הלחץ אדיר בכל סרט מחדש. ברגע שהוא משוחרר לבתי הקולנוע - כל המעורבים מקבלים בחילה מרוב פאניקה".
"סאלי: נס על ההדסון", שעולה לאקרנים בסוף השבוע, הוא ההימור העכשווי של הנקס לאוסקר, וכשקלינט איסטווד הוא הבמאי, זה בהחלט משפר את הסיכויים. איסטווד בן ה־86 מגיע ל"סאלי" אחרי שהסרט הקודם שביים לפני שנתיים, "צלף אמריקני", בכיכובו של בראדלי קופר, היה להצלחה הקופתית הגדולה בקריירה שלו. הסרט גרף יותר מחצי מיליארד דולר וזכה בשש מועמדויות לאוסקר ובתואר סרט המלחמה הקופתי ביותר אי פעם.
הנקס מודה שהתפקיד החדש קרץ לו דווקא כששקל הפוגה זמנית ממשחק. "השואוביז מפריע תמיד למהלך חיים תקין", הוא אומר. "אני לרגע לא מתלונן, אבל התעייפתי קצת, ותיכננתי להתבטל קצת בזמן הקרוב.
"המפיקים העבירו לי את התסריט כשהייתי בבודפשט (לצילומי סרטו 'התופת', שייצא בעוד חודשיים; ד"כ). קראתי אותו בתוך 17 דקות והבנתי שאני רוצה לעשות את זה. הכל השתלב יחד, והרגשתי שאין מצב שאפספס את המומנטום. הייתי כמו שחקן בייסבול שעולה לחבוט במחצית השנייה של משחק הגמר.
"לקחתי את הטלפון וצילצלתי לקלינט. אנחנו כבר מכירים, אז לא היה צורך בסמול טוק. הוא היה ברכב בדרך ללוס אנג'לס. אמרתי לו: 'התסריט די טוב, מתי אתה רוצה לצלם?' והוא ענה שבאוקטובר, כדי להספיק לצלם בנהר לפני שיהיה קר מדי. בזה הסתכם הדיון".
את שיטות העבודה של איסטווד הוא מכיר מצפייה בכל סרטיו לאורך השנים. "בעבודה שלו אני מזהה את כל התכסיסים הקולנועיים שיש, וזה די מדהים לראות. שאלתי אנשים שעבדו איתו על השמועות והאגדות שרצות סביבו. למשל, אם באמת הוא מאפשר לשחקן לצלם רק טייק אחד.
"כולם ענו שהטייקים שלו אכן מעטים, אבל שכבמאי, הוא מכסה המון. כלומר, הוא נותן שבע־שמונה הזדמנויות לעשות כל מה שאפשר בסצנה. ב'סאלי' אכן לא היתה אופציה שלא כיסינו. העבודה שלו מהירה, אבל היה מספיק זמן לבחון כל סצנה מנקודות מבט שונות, והיה מומנטום אדיר לגולל את העלילה".
הנקס אומר שהסרט הוטען במשמעות סמלית על רקע פיגועי 11 בספטמבר. "הדבר האחרון שניו יורק רצתה לחוות זה עוד הרוגים שנופלים מהשמיים על העיר. התושבים לא רצו עוד חורבן, להבות או תחושה שהכל שוב קורס. תאר לך שכוחות החילוץ היו נאלצים למשות גופות מהמים, ושלמחרת היו מתפרסמות תמונות של הנספים, שמייצגים אוכלוסיות מגוונות בחברה האמריקנית".
סאלי מתייחס אל עצמו כאל גיבור?
"הוא לעולם לא יכנה את עצמו גיבור, אבל עצם הביטחון שלו לדעת שזה מה שצריך לבצע הוא מעשה גבורה, שבא עם תג מחיר. הרי זה היה יכול להיגמר באבל לאומי אדיר. סאלי היה סמוך ובטוח בהחלטתו, לא היה לו זמן לפחד. בתוך שניות היה עליו לעכל מיליארדי פיסות מידע, מתוך מדריכי התעופה שעליהם התחנך וניסיונו האישי כטייס, והוא הוכיח את עצמו כאדם הנכון למשימה.
"ונחשו מה? כולנו שרדנו את מה שנדמה כיד אלוהים בצורת להקת אווזים. אזרחים ברחובות ניו יורק בהו במטוס שדאה בין הבניינים והחזיקו את הראש בדאגה, אבל בסוף הכל נגמר בטוב. נשארנו עם אחד מסיפורי החדשות המדהימים של העשור".
הנקס בתפקיד סאלי // צילום: יח"צ
תומאס ג'פרי הנקס נולד ביולי 1956 בעיירה קונקורד הקרובה לסן פרנסיסקו, בצפון קליפורניה. אמו, ג'נט, עבדה בבית החולים המקומי, ואביו, איימוס, שימש טבח שכיר. כשהיה בן 4 התגרשו הוריו, ויחדיו עם אחיו הגדולים, סנדרה ולארי, הוא נשאר לגדול עם האב, ונדד עימו בהתאם לאילוצי עבודתו. אחיו הצעיר, ג'ים, נשאר עם האם.
"לא נותרתי עם טראומה מהגירושים, אבל הייתי בודד", סיפר הנקס לרדיו האמריקני. הוא ואביו עברו דירות באופן תדיר, ועד גיל 10 הספיק להחליף עשרה בתים. "כילד, התגאיתי בנתון הזה. האנשים הגרושים היחידים שהכרתי אז בעולם היו אליזבת טיילור, ז'ה ז'ה גאבור - וההורים שלי. הרגשתי מאוד מיוחד".
בתיכון החל להופיע במחזות במוסד שבו למד באוקלנד, ועם השנים גילה ששיעורי משחק הם החממה המושלמת לנער רעשני וראוותני כמוהו, שרק חיפש קהל. "כילד, הייתי חנון וביישן בצורה מחרידה וכואבת", סיפר בעבר ל"רולינג סטון", "אבל בהמשך התחלתי להיות הבחור הזה שזורק בדיחות בזמן שהמורה הקרינה שקופיות בכיתה. לא הסתבכתי מזה, כי בסופו של דבר, הייתי בחור טוב ודי אחראי".
אחרי שהשלים לימודי תיאטרון בסקרמנטו הכיר שחקנית מתחילה בשם סמנתה לואס. השניים התחתנו ב־1978 והביאו לעולם את קולין (38), שמפתח כיום בעצמו קריירת משחק ("דקסטר", "פארגו"), ואת אליזבת (34), שמנסה גם היא את מזלה בתחום.
ב־1979 עבר הנקס לניו יורק, שם שיחק בהצגות אוף ברודוויי והשתתף בסרט אימה נידח. כעבור שנה קיבל תפקיד ראשי בסיטקום "Bosom Buddies", על שני חברים שמתחפשים לנשים כדי שיוכלו להתגורר בבניין יוקרתי המיועד לנשים בלבד.
הסיטקום בוטל בתום שתי עונות, אבל יכולותיו הקומיות לכדו את תשומת ליבו של רון הווארד, שכיכב אז בסידרה הקומית "ימים מאושרים" ועמד לביים קומדיה רומנטית בשם "ספלאש". הנקס לוהק לסרט לצד דריל האנה, שגילמה בתולת ים שמגיעה לחפש את אהוב ליבה. על הסרט הוא קיבל צ'ק של 70 אלף דולר.
ההצלחה הקופתית של "ספלאש" (1984) הסיטה את הקריירה שלו מתפקידי אורח נשכחים בטלוויזיה לסרטים שהוביל - ובהם "מסיבת רווקים", "פאנץ' ליין" (לצד סאלי פילד), ואפילו סרט שצולם בירושלים, "אהבה גנובה", לצד מוני מושונוב וגילה אלמגור.
בסרט "ביג" (1988) הוא גילם נער מתבגר בגוף של מבוגר, וקיבל מועמדות ראשונה לאוסקר. אחרי הסרטים "טרנר והוץ'" ודרמת הבייסבול "ליגה משלהן", רשם עוד הצלחה ב"נדודי שינה בסיאטל".
• • •
השלב המכונן בקריירה שלו הגיע בתחילת שנות התשעים. ב־1993 גילם את ההומוסקסואל חולה האיידס אנדרו בקט ב"פילדלפיה" (לצד דנזל וושינגטון ואנטוניו בנדרס), וכעבור שנה גילם את פורסט גאמפ, אדם מוגבל שכלית שמגיע להישגים יוצאי דופן חרף מגבלותיו, בסרט שנחשב לאחד האהובים בכל הזמנים. על שניהם זכה באוסקר.
אגב, הנקס ויתר על שכרו ב"פורסט גאמפ" וביקש במקום זאת לקבל אחוזים מהרווחים. זו היתה אחת ההחלטות המשתלמות ביותר שעשה: הסרט גרף 677 מיליון דולר, והכניס לכיסו של הנקס 70 מיליון.
הנקס הפך לשני בהיסטוריה (אחרי ספנסר טרייסי בשנות השלושים) שזוכה באוסקר פעמיים ברציפות בקטגוריית השחקן הראשי. הוא המשיך במלוא המרץ לדרמת האסטרונאוטים "אפולו 13", שבה חזר לשתף פעולה עם רון הווארד, אבל לא היה מועמד לאוסקר השלישי הנחשק.
ב־1998 עבד לראשונה עם סטיבן שפילברג ב"להציל את טוראי ריאן", שגם עליו היה מועמד לאוסקר. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה, שנמשכת עד היום. השניים שיתפו פעולה בסרטים "טרמינל", "תפוס אותי אם תוכל" ו"גשר המרגלים", במיני סידרה זוכת האמי "אחים לנשק", שהפיקו ביחד עבור HBO, וגם במיני סידרה "הפסיפיק", גם היא על מלחמת העולם השנייה.
"סטיבן חושב במונחים קולנועיים, והיכולת שלו לספר רגעים חשובים עם מצלמה היא שהופכת אותו ל'שפילברג'", אומר הנקס. "מהרגע שאתה מגיע לסט הצילומים שלו, הכל כבר בנוי. לא רק התפאורה, אלא כל הלך הרוח שהמוח שלו הגה. העבודה שלך כשחקן היא לעשות בדיוק מה שהוא אומר, אבל הוא גם מצפה ממך להוסיף ניואנסים משלך.
"את הסרט הוא עורך בראש הרבה לפני שהצילומים מתחילים. הוא קורא את התסריט אלפי פעמים וצופה קדימה איך הכל יתבצע".
בעשור האחרון, לצד הופעותיו הקולנועיות ב"צופן דה וינצ'י", בסרט ההמשך "מלאכים ושדים" וב"לארי קראון", היה הנקס אחראי לכמה מההפקות הטלוויזיוניות המוערכות - ובהן המיני סידרה "ג'ון אדמס" (בכיכובו של פול ג'יאמטי), סידרת הדרמה "אהבה גדולה" והמיני סידרה "אוליב קיטרידג'", שזכתה בשנה שעברה בשמונה פרסי אמי.
הוא חתום (לצד אשתו השנייה) גם על הפקת הסרט דל התקציב "החתונה היוונית שלי" (2002), שהפך לקומדיה הרומנטית הכי רווחית עד אז, עם רווחים של 368 מיליון דולרים, מול תקציב של 5 מיליון בלבד. סרט ההמשך שיצא השנה לא שיחזר את ההצלחה.
לפני שנתיים החל בהפקת סידרה היסטורית תיעודית עבור CNN, שכל עונה שלה מתמקדת באירועים הגדולים של עשור אחד, החל משנות השישים. במקביל הוא עובד על מיני סידרה עלילתית ל־HBO, על משלחת חוקרים שחצתה את יבשת צפון אמריקה.
ב־1987 הוא התגרש מלואס, וכעבור שנה נישא לשחקנית ריטה ווילסון, שלה הוא נשוי עד היום - כבר 28 שנים. לא במקרה הם נחשבים לאחד הזוגות היציבים והאהובים בהוליווד. "שום עיתונאי או צלם לא ממתינים לי בפתח הבית", סיפר הנקס בעבר בראיון לאופרה ווינפרי. "ריטה ואני כנראה לא יעד נחשק של עורכים או כתבים בעולם הזוהר".
על אהובתו הוותיקה הוא מדבר בהערכה מופגנת. "היא המאהבת והחברה הכי טובה שלי. אנחנו יכולים להתפוצץ מצחוק בשתיים לפנות בוקר, ואנחנו רבים פחות ופחות. כשהתחתנו ידעתי שזה יצריך שינוי מצידי, כי לתחזק זוגיות זה לא קסם כמו שרואים בסרטים. בחיים האמיתיים מוסד הנישואים יכול להרגיש לפעמים כמו גיהינום. אבל שנינו יודעים שלא משנה מה, תמיד נהיה ביחד ונעבור הכל".
יש להם שני בנים - צ'סטר "צ'ט" (26) וטרומן (21). הבכור, שמנסה לטפח קריירה של ראפר, עלה לאחרונה לכותרות בגלל ביקורות שקיבל. "הוא בן עשירים לבן שמנסה לשחק אותה קוּל כמו ראפר שחור משכונת עוני", נכתב עליו.
לפני שנה העלה צ'ט סרטון לאינסטגרם, שבו חשף כמה קשה היה לו לגדול בצל אבא מפורסם, ואף תיאר איך נפל לסמים ולסחר בקוקאין והגיע למכון גמילה. "כהורה, אתה מוכרח לאהוב את ילדיך ללא תנאים", אמר אז הנקס. "אתה חייב לתמוך בהם בכל צעד ולעודד את האומץ ואת הכנות שלהם".
אשתו של הנקס, ריטה (59), כיכבה בשנה שעברה במחזה של לארי דיוויד. במהלך ההצגות התגלה אצלה סרטן השד, והיא עברה כריתה כפולה. בדצמבר הודיעה שהחלימה. הנקס, מצידו, חשף לפני שלוש שנים שהוא חולה בסוכרת סוג 2, ותלה את הסיבה למחלה בעלייה ובירידה לא מבוקרת במשקלו לאורך השנים, לטובת תפקידים שאילצו אותו לשנות את מראהו.
ב־2011 הפך לסבא, וכיום יש לו שתי נכדות, בנותיו של קולין. "לאורך כל השנים הייתי מוקף בילדים. בני הבכור נולד כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי, וילדיי הצעירים נולדו כשהייתי באמצע שנות השלושים.
"כשהבן הצעיר שלנו החליט בגיל 15 שהוא רוצה ללכת לפנימייה פרטית, הקן התרוקן. אבל זו היתה חגיגה, לא משבר גיל המעבר. משבר קורה כשמתעוררים בוקר אחד ללא אושר, אפילו כשיש לך הכל. אני לא מכיר את ההרגשה הזו. אם אני מתעורר לא מאושר בבוקר - זה רק סימן שאני עייף ולא ישנתי מספיק".
• • •
הוא אחד השחקנים המרוויחים ביותר בהוליווד. על כל חלטורת דיבוב, למשל, הוא מקבל 15 מיליון דולרים. על הסרטים "גרין מייל" ו"להתחיל מחדש" קיבל 20 מיליון דולר לסרט. הונו מוערך בסכום האסטרונומי של 400 מיליון דולר, ובין נכסי הנדל"ן היוקרתיים שהוא מחזיק - שלוש אחוזות צמודות באזור מאליבו, המשקיפות לחופי האוקיינוס השקט, ודירת פאר באחד מבנייני המגורים היקרים בלב מנהטן.
והוא גם נחשב לאחד השחקנים האהובים בהוליווד. "אחרי התפקידים שלי ב'גרין מייל' וב'הדרך לפרדישן', אנשים אמרו לי שאני בחור טוב. לא הבנתי למה, כי בסרטים האלה יריתי באנשים, אז הם ענו שעשיתי את זה בדרך נחמדה", הוא אומר.
האם נזכה לראות אותו אי פעם בדמות הנבל? "אני לא מרגיש שאני צריך לחפש תפקידים אפלים רק כדי לסמן על זה וי. אני מקבל הרבה הצעות לגלם את הנבל בסרטי גיבורי על. ראיתי איזו עבודה נפלאה עשה אנתוני הופקינס ב'ת'ור' בגיל 70, ואני חושב שזה אולי בכל זאת לא ג'וב רע. אבל כשמגיעים אלי התסריטים, אני לא מוצא בהם עניין". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו