לירז דרור לעולם לא תשכח את היום ההוא. היא היתה אז כבר דוגמנית פעילה, עם ותק מסוים בענף. ילדה טובה שנולדה בקיבוץ ומעולם לא עשתה עניין מהמראה שלה. אישה צעירה שבסך הכל התייצבה לעוד יום עבודה שגרתי עם צלם מוכר בתעשייה.
לא מעט שנים חלפו מאז, וגם היום היא בוררת את המילים בקפידה כשהיא מנסה לשחזר לעצמה מה בדיוק קרה שם. ספק מדחיקה, ספק מתקשה לפתוח שוב את הפצע. מסרבת להכניס לסיפור שלה תיאורי זמן ומקום, לא מוכנה להסגיר את זהותו של הצלם אפילו ברמז, גם לא כשאני מציע לכבות את מכשיר ההקלטה שניצב בינינו.
"הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי, ומייד עצרתי את הכל, קמתי ועזבתי את הצילומים", היא מגלה בחסכנות, מסרבת לרדת לרזולוציה של מי אמר מה, והיד של מי שוטטה היכן. נחושה לשמור על פרטיותה, לשלוט בנרטיב של הסיפור שלא סופר במשך זמן כה רב. "אני לא אכנס לכל הפרטים האלה", היא לוקחת הפסקות בין המשפטים, "כי זה מביך ולא נעים, אבל אני כן יכולה להגיד שזה היה יותר מדי בשבילי".
איך הרגשת?
"הרגשתי רע, והכי נורא היה שהרגשתי כאילו שזו אפילו קצת אשמתי, אבל בדיעבד אני יודעת שזו לא אשמתי. בזמן אמת שאלתי את עצמי, אולי נתתי לו איזשהו מסר שהוא מרשה לעצמו להתנהג ככה? באותו רגע היה לי ברור שאני עוזבת, אבל לצערי יש דוגמניות אחרות שהיו מפחדות לעזוב הכל".
סיפרת למישהו על המקרה?
"כן, אבל לקח לי גם הרבה זמן עד שדיברתי על זה עם אנשים שקרובים אלי".
באיזה שלב החלטת לספר?
"בזמן אמת לא סיפרתי לאף אחד, אלא רק שנה אחרי. הרגשתי מאוד אשמה, למרות שהיום אני יודעת שלא היה לי חלק בזה. שנה אחרי סיפרתי לאמא שלי ולבן הזוג שלי, וגם אז עדיין אכלתי את עצמי שזאת אולי אשמתי. הדבר הראשון שהם אמרו לי זה 'איך לא סיפרת לנו עד עכשיו ואיך את בכלל יכולה להאשים את עצמך'".
והיום?
"היום אני לגמרי מבינה שזו לא אשמתי".
התעמת עם הצלם או שפשוט קמת ועזבת?
"הוא יודע מה הוא עשה לי. אני בוודאי לא צריכה לתת לו דין וחשבון על שום דבר".
מקרה טראומתי עבורך?
"זו לא טראומה, אבל זה משהו שנשאר איתי, וכנראה יישאר איתי כל החיים. זה לא מקרה שאני יכולה לשכוח, למרות שמצד שני זה לא משהו שאני חושבת עליו כל יום. יכול להיות שזה גם משהו במוח שלי שאומר, 'אוקיי, את לא צריכה להתעסק עם זה, עיזבי את זה בצד'".
הוא התנצל בפנייך?
"כן, אבל עדיין, ההתנצלות שלו לא מספקת אותי".
יצא לך לראות אותו מאז?
"יצא לי לראות אותו וכמובן שהיום אין בינינו תקשורת. אני סולדת מאותו בן אדם, אבל יש בי גם מחשבה שהוא מסכן בסופו של דבר, כי הוא היה צריך להגיע למצב הזה. אני לא מרחמת עליו, אני רק מקווה שמאז המקרה איתי הוא נזהר יותר".
כשאני שואל אותה אם חשבה אי פעם להתלונן במשטרה, או לפחות להזהיר את חברותיה הדוגמניות מפני האיש ההוא, היא סוגרת שוב את הדלת שפתחה לדקה, מבקשת לומר רק דברים כלליים על תופעת ההטרדות המיניות בתעשיית האופנה.
"אני לא חושבת שזה משהו שמאפיין את עולם האופנה", היא אומרת, "זה משהו שמאפיין את כל העולם. המונח 'הטרדה מינית' הוא משהו מאוד גדול, אבל אני חושבת שכל בחורה עברה איזשהו סוג של הטרדה מינית. אם זה זריקה של מילה שהיא לא במקום, או אם זה משהו פיזי. הטרדות מיניות, לצערי, יכולות להגיע במלא צורות".
המקרה הזה גרם לך להתנהג אחרת מול גברים?
"אני יכולה להגיד לך שהיום אני הרבה פחות סבלנית, ואם מישהו מעז לזרוק לי הערה לא במקום אני מייד מעמידה אותו במקום. היום אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי לעשות את זה".
היכן עובר הגבול מבחינתך?
"אם מישהו ברחוב צועק לי 'איזה כוסית' אני לא אענה לו, אבל אם מישהו יעיר הערה יותר פוגענית, אני אגרום לו להרגיש לא בנוח - כמו שהוא גרם לי להרגיש לא בנוח".
עם ג'ורג'. "הוא שוקל יותר ממני" // צילום: קוקו
הסיפור של דרור מתחיל לפני 25 שנה בקיבוץ רביבים שבדרום הארץ, שם נולדה. היא בת הזקונים של ארז (59, מנהל מעברי גבול במרחב נגב), ולינדה, שניהלה את חוותו של אריאל שרון עד אשר החלה לנהל את הקריירה של בתה.
הוריו של ארז היו בין מקימי הקיבוץ, שורשיהם נטועים בפולין וברוסיה. לינדה עלתה לארץ כשהיתה בת 25, בעקבות אמה החולה (סבתה של לירז), הגיעה לרביבים והתאהבה בו.
לירז היא בת הזקונים, אחות לגל (אדריכל) ודן (אנימטור). כשהיתה בת 10 עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה למושב ניר משה, הסמוך לבית קמה.
מפגש אקראי עם מפיקה בבר־מצווה של חבר מהכיתה הביא אותה אל הסוכן הראשון שלה - רוברטו בן־שושן. "זה לא שכיוונתי את עצמי להיות דוגמנית", היא מספרת, "זה פשוט קרה. בגיל 14, העולם הזה לא היה חלק מהשאיפות שלי, אבל כשהגיעה ההצעה הראשונה אמרתי לעצמי 'יאללה, בואי ננסה'.
"גדלתי בחברה שלא נותנת הרבה מאוד מקום ליופי ולמראה החיצוני, וגם כשהתחלתי לדגמן, עשיתי הכל כדי להסתיר את זה. איך למשל? הגעתי לבית הספר עם קרוקס וטישרטים ענקיות של האחים שלי. בדיעבד, אני חושבת שזאת היתה טעות, ושלא הייתי צריכה להסתתר משום דבר".
היה לך קשה להשלים עם העובדה שאת דוגמנית?
"לא היתה לי בעיה עם הטייטל, אבל היתה לי בעיה עם איך שאנשים מתייחסים למקצוע הזה, וגם לא רציתי שיסתכלו עלי כאובייקט. יש לא מעט שמסתכלים על דוגמניות כ'קולב' ו'תהיי יפה ותשתקי', ולא רציתי שיתייחסו אלי ככה.
"גם העבודה עצמה לא קלה. הרבה פעמים אנשים מסתכלים עלי וחושבים, 'אה, היה לה מזל, היא נולדה יפה'. זה לא מספיק להיוולד יפה".
○ ○ ○
כך או כך, אחרי ארבעה חודשים כבר מצאה את עצמה בסבב פגישות במילאנו. "ביום הראשון שלי שם שאלו אותי בת כמה אני, ועניתי 14 ועשרה חודשים, כאשר הגיל שבו מותר להתחיל לעבוד שם הוא 15. בהתחלה אמרו לי 'תחזרי בעוד חודשיים', אבל בסוף החליטו להפגיש אותי בכל זאת עם כמה לקוחות. האודישן הראשון שלי היה ב"ווג", לקמפיין של מותג אופנה איטלקי גדול. כמה דקות אחרי שיצאתי משם התקשרו להגיד שקיבלתי את העבודה, ואת הכסף קיבלתי רק אחרי שמלאו לי 15".
במבט לאחור, זו היתה תקופה טובה?
"זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית וקשה. אמא שלי עברה לגור איתי בחו"ל לתקופות מסוימות, והרגשתי אשמה על כך שפיצלתי את המשפחה. למזלי, אבי והאחים שלי לא ראו את זה ככה ועשו הכל כדי שאצליח".
בגיל 18 התגייסה לצה"ל. "בהתחלה רציתי להיות טייסת", היא מצהירה, "וכבר קיבלתי מיונים לטייס, והיה לי את המסלול הזה בראש, אבל בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה להתקדם עם מה שקיים כרגע בחיים שלי - הדוגמנות".
לבסוף שירתה כמש"קית הדרכה במשטרה הצבאית, ובין היתר סייעה בהכשרתם של מתגייסים חדשים. למרות שלא הוכרה כ'אמנית פעילה' (הקלה שמעניק כיום צה"ל לדוגמנים ושחקנים, ולא היתה קיימת אז), נהנתה לדבריה מיחס VIP.
"התייחסו אלי כמו מלכה", היא נזכרת. "המפקדים שלי היו מדהימים, ואם הייתי צריכה לצאת לחו"ל הם מאוד עזרו כדי שזה יקרה. החיילים שהדרכתי היו קצת מתלחששים בהתחלה, אבל מהר מאוד הם הבינו שפה אני המפקדת - ולא הדוגמנית".
כיום היא נשואה לאיציק פינטו (26), איש נדל"ן שפועל בעיקר בארה"ב, ויזם בתחום הרכב. הם הכירו עוד כשהיו בבית הספר, ואם זה נשמע לכם כמו תסריט לסרט נעורים קיצי, פגעתם בול.
עם איציק. ביחד מהתיכון
"איציק למד שנה מעלי, והוא היה תלמיד חדש בתיכון, אחרי שעבר מבית ספר דתי לחילוני. לא נפגשנו בבית הספר, כי הייתי הרבה בחו"ל, אבל התכתבתי איתו ב־ICQ בשביל חברה שהיתה דלוקה עליו, וביקשה שאברר עליו פרטים. לאט־לאט נוצר עניין הדדי, החברה ויתרה על זכות הראשונים, ואחרי חודשיים של התכתבויות נפגשנו לראשונה. הייתי מאוד ביישנית, והוא היה החבר הרציני הראשון שלי".
באוקטובר 2013 נישאו בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב, העיר שבה הם מתגוררים כיום, אחרי תחנות קצרות בראשון לציון וברמת גן.
○ ○ ○
דקות לפני תחילת הראיון, שנערך בבית הקפה סמוך למרכז הגאה בגן מאיר, היא מודיעה שהיא לא מגיעה לבד. לשיחה מצטרף ג'ורג', כלב מסוג דוג דה בורדו, מסטיף צרפתי, ששוקל 60 ק"ג. "כן, הוא שוקל יותר ממני", היא מאשרת, ו"הספיק כבר להרוס לי לא מעט דברים בהתחלה. והיום הוא חולה, אז לא יכולתי להשאיר אותו לבד בבית".
לפגישה שלנו היא מתייצבת בג'ינס ובגופייה ורודה. 176 סנטימטרים שנישאים בחן על נעלי סניקרס - ללא עקבים וללא איפור. נינוחה כאילו ירדה לטיול שגרתי עם ג'ורג'. הנונשלנטיות הזו, היא מספרת, חדשה גם עבורה.
"לפני הראיונות הראשונים שלי לא הייתי ישנה בלילה", היא אומרת. "לא ידעתי מה לעשות, מה ללבוש ועד כמה אני יכולה לחשוף, ועם הזמן אני חושבת שהבנתי שככל שאני אחשוף את האמת שלי - אהיה יותר מרוצה מהתוצאה. גם אם אנשים יגיבו בצורה מסוימת על הדברים שלי, אני אדע שהייתי הכי אמיתית שיש".
אמיתית, אבל גם מחושבת.
"נכון, כי בעבר הוציאו משפטים שלי מהקשרם, וכתבו על איך שהבית שלי נראה ועל עוד דברים שהייתי מעדיפה לשמור לעצמי. פעם גם המציאו שאני בהריון.
"בעבר הייתי יכולה לחטוף התקפי חרדה מדברים כאלה, אבל היום אני יודעת איך להתמודד איתם. לא עברתי טיפול נפשי או תרופתי, אבל עברתי דרך".
ואכן מדובר בחתיכת דרך. לאורך השנים הספיקה לדגמן לבנטון, זארה, איב סאן לורן, קרולינה הררה ומוסקינו, הצטלמה לשערים של מגזינים כמו "אל", "מארי קלייר" ו"מקסים" (שהגדיר אותה כ"ג'יזל הבאה") והיום היא הפנים של ניוואה, גרנייה ו־RougeGorge, והפרזנטורית של קסטרו.
את כל העסק הזה מנהלים ארבעה סוכנים בעולם (ישראל, מילאנו, פאריס ולונדון), ועל כולם חולשת אמא לינדה.
"אמא שלי עזבה את העבודה שלה כדי להתלוות אלי בתחילת הדרך", היא מספרת על העבודה על פי מודל ציפי רפאלי. "בסופו של דבר זה יצא משתלם, אבל באותה מידה הייתי יכולה גם להיות כלום היום. זה התחיל משלבים מאוד מוקדמים, כשבגיל 14 טסתי, היא היתה מתלווה אלי, למדה את העסק מבפנים והגעתי למסקנה שאין כמו אמא שלי - שתרצה הכי טוב בשבילי".
זה בטח יכול להיות גם לא נעים לפעמים.
"ברור, לעבוד עם אמא זה דבר לא פשוט, ולפעמים קשה למצוא את האיזון בין העבודה לבין העובדה שאני הבת שלה. אנחנו משתדלות לעשות את ההפרדה הזאת, אבל לפעמים יש גם חיכוכים, עצבים וצעקות.
"אני מודה שלפעמים אני מרגישה שאני לא מספיק טובה איתה. אני באמת משתדלת הכי הרבה שאני יכולה לכבד את ההורים שלי, אבל הייתי רוצה להיות קצת יותר".
מי שמייצג אותה בימים אלה בארץ הוא שי אביטל, לאחר שיחסיה עם רוברטו עלו על שרטון והסתיימו בטונים צורמים.
"זה באמת נגמר לא טוב", היא מאשרת. "היתה לי תקופה טובה איתו, וכבשנו ביחד הרבה פסגות. הסוף היה פחות טוב ולכן אנחנו גם לא בקשר היום. אני חושבת שלא משנה מי היה שותף לדרך שלי, בסופו של דבר אני פה בזכות עצמי והוא כבר לא חלק מזה".
אם הוא יעבור פה עכשיו?
"אני כנראה לא אגיד לו שלום. אגיד לך ככה, הסיפור עם רוברטו הוא אכזבה מבן אדם. אני נהגתי בהגינות ולכן אני מצפה שינהגו כלפי באותו מטבע וזה לא מה שקרה".
(רוברטו מסר בתגובה: "אני מאוד אוהב את לירז ומשפחתה. לירז תמיד תהיה חלק מסוכנות רוברטו. הלב שלי איתה ואני מאחל לה בהצלחה. אני חושב שהיא אחת הדוגמניות היותר יפות שיש בישראל").
○ ○ ○
על אף היותה אחת הדוגמניות העסוקות, יש לה לא מעט ביקורת על התעשייה בארץ, וזאת בלשון המעטה. "מאוד עצוב להגיד את זה, אבל התעשייה בישראל היא לא באמת תעשייה", היא פוסקת. "היא בנויה על ערכים שאין להם שום קשר לאופנה".
פרטי, נמקי והסבירי.
"עצוב לי שמי שכותבים עליו ומי שיש סביבו עניינים צהובים הוא זה שמקבל פה את הקמפיינים. בחו"ל דוגמנית עובדת בזכות עצמה ובזכות הנתונים שלה, ופה היא צריכה לספק עניינים למדורי רכילות, ואני פחות מעוניינת בחיים האלה.
"כמו כל בן אדם שמתפרנס מהמקצוע שלו גם אני רוצה להתפרנס בכבוד ולא רוצה שיציקו לי, פחות מעניין אותי להתעסק בכל המסביב. אני רוצה להיות בן אדם טוב, להיות מי שאני, בלי כל ההצגות האלה והאינפורמציה הלא חשובה הזאת".
כמו העיסוק בהריון שלא היה?
"זה בדיוק זה. תסכים איתי שהריון הוא משהו מאוד פרטי של אנשים. מצד אחד אנשים מתעניינים בזה, כי גם מבחינת המקצוע יהיו לזה השלכות כי אצטרך להפסיק לתקופה קצרה, אבל ההתעסקות בזה מציקה לי. פשוט לא נראה לי לגיטימי שאנשים שואלים כל הזמן אם אני בהריון, ואני לא מדברת רק על כתבים, אלא סתם אנשים שמרגישים בסדר לשאול. אל תשכח שכדי שהריון יתקיים הוא תלוי בהרבה דברים, ולא תמיד נעים לדבר על זה".
ועדיין, למרות הרצון לשמור על הפרטיות, הלכת לריאליטי "זוג מנצח VIP", ששודר בערוץ 10 - ועוד עם בעלך.
"נכון, הלכתי לריאליטי כי רציתי שאנשים יידעו שאני לא רק פלקט. שמעבר למראה החיצוני יש פה גם עוד תכונות".
ואת מרגישה שהשגת את המטרות האלה?
"בדיעבד אני מצטערת שהלכתי לשם, כי זה יצא קצת זול וערוך מדי. זה היה השלב שעדיין לא הבנתי עד כמה אני רוצה לשחק את המשחק הזה של התעשייה, ולנסות להיות חלק ממנו. זו היתה החותמת הסופית שלי שאני לא רוצה להיות חלק מזה".
מה זה עשה ליחסים שלכם?
"אחרי התוכנית עברנו תקופה קשה. הרגשתי שהיוצרים ניסו להציג את בעלי כמי שיש לו דוגמנית בידיים, והוא בכלל לא מעריך אותה. להראות שאני בחורה טובה ונחמדה שבן הזוג שלה מזלזל בה - וזו ממש לא המציאות. אנשים שמכירים אותנו וראו את התוכנית היו בשוק מאיך שהוצגנו. אני יודעת מי זה איציק והוא יודע מי אני, את כל היתרונות והחסרונות, ופתאום היה לנו לא נעים מול אנשים אחרים שנחשפו לזוגיות שלנו דרך התוכנית.
"אנשים מהרחוב הירשו לעצמם להגיד לנו את מה שהם חשבו בתגובה למה שהם ראו על המסך, וזה היה קשה לחוות את זה כזוג. בשבועות הראשונים היה לי קשה לצאת לרחוב, ולו היה קשה להתמודד עם החשיפה. הוא בן אדם אנונימי שהולך לתוכנית בשבילי, ובסופו של דבר הוא נפגע מזה וזה מאוד כאב לי. הרגשתי שבהפקה חיפשו להציג אותנו באור מסוים רק כדי להביא רייטינג".
היו לזה גם יתרונות?
"בסופו של דבר אני חושבת שגדלנו מזה, והחוויה עצמה בזמן אמת היתה כיפית, למרות שאת מה שראיתי על המסך פחות אהבתי. וזה גם חישל אותי, היום אני יודעת מה אני לא אעשה".
אז מה הדבר הגדול הבא מבחינתך, איזו פיסגה את רוצה לכבוש?
"אני מתה לעשות ויקטוריה סיקרט וספורטס אילוסטרייטד. זה החלום שלי מאז שהתחלתי לדגמן. אני צריכה כנפיים".
שתי עבודות שעשויות להיות מאוד חשופות, עד כמה רחוק תהי מוכנה ללכת?
"לא יודעת להגיד לך, כי עדיין לא הייתי בסיטואציה הזאת, אבל אני לא אעשה משהו שאני לא שלמה איתו. מצד שני אני גם לא פוסלת חשוף. חשוף יכול להיות גם מאוד אמנותי וזה לא חייב להיות זול".
איך איציק מגיב לתמונות חושפניות שלך?
"בהתחלה היה לו טיפה קשה להתמודד עם זה, אבל אני חושבת שהיום הוא מגיב לזה הרבה יותר טוב. לדעתי, לכל בן זוג של דוגמנית קשה עם הדבר הזה. זה משהו שהוא מרגיש שהוא שלו ושלה, ושהיא לא צריכה לחלוק את זה. מצד שני, ברגע שגבר בטוח במקום שלו בזוגיות, זה הרבה פחות מפריע לו. הוא מבין שזאת עבודה ושזאת אמנות. היום איציק יודע שאני שומרת על כבודו ועל כבודי - ולכן הוא מאוד מפרגן".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו