בגיל 63, בלי טיפת שומן בגוף ועם שפם חדש, התייצב אתמול הרקדן הבינלאומי הנודע מיכאיל ברישניקוב בתל אביב לספר על אודות הפרויקט החדש שלו - המחזה "בפריז" - שיעלה מחר בישראל. מאחורי ההפקה, שתעלה שמונה פעמים במרכז סוזן דלל (ברוסית עם תרגום לעברית), ניצבים מרכז ברישניקוב לאמנויות בניו יורק ו"המעבדה" של דמיטרי קרימוב ברוסיה. קרימוב מביים את ההצגה ומשתתפים בה השחקנים אנה סינקינה, מקסים ממינוב ומריה גוליק עם אנסמבל המעבדה של קרימוב. ברישניקוב עצמו, שרק לפני שנה ביקר כאן כאורח מרכז סוזן דלל (לצד הרקדנית אנה לגונה), נשמע נרגש לחזור, הפעם כשחקן בתפקיד ראשי. האמת שהוא נשמע לגמרי מאוהב בישראל, רק אל תדברו איתו על פוליטיקה. "יש לי זיכרונות טובים מאוד מהביקור האחרון", סיפר אתמול ברישניקוב, "זו היתה חוויה יוצאת דופן". היו גורמים שלחצו עליך שלא להגיע לכאן- "לא, ממש לא. ואני שמח מאוד להיות פה. הקהל הישראלי הוא נפלא, קהל מאוד חם ואוהב". מלבד הקהל הישראלי והמחול המקומי, ברישניקוב חוזר בעיקר בשביל עיר הבירה שלנו, ירושלים, שמהלכת עליו קסם. "הפעם הגעתי מוקדם יותר והצלחתי לבלות כמה ימים בירושלים וזו היתה חוויה בלתי נשכחת, ממש יוצאת דופן. גיליתי עיר שבה השמיים פוגשים את הארץ והאבנים, חוויתי שם רגעים היסטוריים והגעתי לכמה תובנות לגביי ולגבי אנשים נוספים". המחזה "בפריז" הוא עיבוד לסיפור קצר של זוכה פרס הנובל לספרות איוון בונין. במרכז העלילה סיפורם של שני עולים מרוסיה שנפגשו במקרה בפאריס של שנת 1930. הוא גנרל בדימוס בצבא הרוסי הלבן והיא צעירה ממנו בשנים רבות. סיפור אהבתם נגדע עם מותו של אחד מהם המותיר את השני ממשיך בחייו בבדידות וללא תקווה. "זה סיפור על בדידות שיכול להתרחש בכל מקום בעולם. זה סיפור רוסי עם כותב רוסי ושחקנים רוסים, אבל הפעם יש לנו בקבוצה גם שחקנים פינים וגם מניו יורק וממוסקבה, ומבחינתי הסיפור יכול להתקיים בטוקיו, במוסקבה או בבואנוס איירס. זו הצגה שהיא קודם כל על אנשים, על אנשים אבודים", מסביר ברישניקוב. כשנשאל מה הוא מעדיף, לרקוד או לשחק, הוא השיב: "זה אותו דבר מבחינתי. אין לי העדפה. בעיניי שני הדברים לא כל כך רחוקים אחד מהשני. ריקוד ותיאטרון שניהם מתרכזים בשפת גוף ובמחשבות פנימיות, ומבחינתי דואט על במה עם שחקנית לא שונה מדואט קודם שהיה לי עם רקדנית במופע מחול. כשאני על במה אני לא שואל אני שחקן? אני רקדן? מי אני לעזאזל? אני מונע ופועל על פי האינסטינקטים שלי ושל השותפים שלי על הבמה והאופן שבו מביימים אותנו". כשעלה נושא הסכסוך והפוליטיקה, לקח ברישניקוב צעד אחורה ובחר שלא לנקוט עמדה נחרצת. "לעולם לא ארשה לעצמי לייעץ לשום אדם פה. אני לא חי בישראל, ואין לי זכות. אולי יום אחד אצליח להבין את המורכבות העמוקה של המציאות פה, אני מעריץ את המדינה הזאת ואוהב את האנשים שחיים בה, אבל ייקח לי זמן רב ואהיה בר מזל אם בכלל אחיה מספיק כדי להבין את הנושאים הביטחוניים המורכבים של המציאות הישראלית".