ליברמן התנגד, ותוקף: "עיסקת שליט מעודדת טרור"

"אני מתנגד עקרונית למו"מ עם ארגוני הטרור. לכן גם התנגדתי לכל עסקאות החילופים בעבר", הוסיף ליברמן. "צריך לעשות הכל כדי לשחרר את חיילינו החטופים, אבל לא באמצעות עסקאות, שרק מביאות עוד חטיפות".

חבר מפלגתו, השר עוזי לנדאו, הוסיף אמש בשיחה עם "ישראל היום" כי "המסר שיוצא מהעיסקה הזאת הוא שחטיפות משתלמות ויש פרס עבורן. זה שמן בעצמות המחבלים. ברמה המדינית והאסטרטגית מתבוננים בהחלטה הזאת באיצטדיון המזרח-תיכוני כל מי שיושבים ביציע, כל מדינות הטרור. כולם רואים בישראל מדינה חלשה שנכנעת והושפלה. נפגע ביטחון ישראל, נפגע כושר ההרתעה של מדינת ישראל, ונפגעת מערכת הצדק והמשפט שלנו ששלחה את הרוצחים לכלא. עכשיו באים אלינו בגרמניה ושואלים מדוע אנו בכלל באים אליהם בטענות כשהם משחררים את המחבלים ממינכן, כשזה מה שאנחנו עושים".

לעיסקה התנגד גם משה (בוגי) יעלון מהליכוד. עוד לפני ישיבת הממשלה אמר יעלון: "הלב אומר 'כן' אך הראש אומר 'לא'. מצד אחד יש לנו אחריות לחייו של גלעד, אך ההחלטה שאנו אמורים לאשר היום כדי להביא לשחרורו תביא לשחרור של יותר מ-1,000 מחבלים. צריך להיות ברור לנו, מתוך ניסיוננו, שהמחבלים שאנו משחררים היום יביאו לרצח של עשרות ואולי מאות ישראלים. מניסיוננו, מחבלים רבים חוזרים לסורם, בין שהם חוזרים לבתיהם ובין שהם מגורשים או מורחקים".

* * *

חמאס התגמש, מערכת הביטחון נתנה אור ירוק והשינויים באזור יצרו את התנאים למימוש עיסקת שליט • ראש השב"כ: "אין ספק, ציבורית זו עיסקה לא טובה וקשה לעיכול - אבל כך נביא אותו"

המגעים החשאיים והוויתורים הכואבים: עכשיו, לאחר שנחתמה העיסקה לשחרור גלעד שליט, הולכים ונחשפים האירועים שהובילו לקבלת ההחלטה הגורלית.

70 פגישות מתישות התנהלו ביוזמת המתווך הגרמני, אך ללא תוצאות. המתווך, איש ביון ותיק ומיופה כוחה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הציע תוכנית מסודרת, אבל בכירי חמאס סירבו לקבלה והאשימו אותו בנטייה לצד הישראלי. הסירוב הוביל להקפאת המו"מ. חגי הדס התפטר ורה"מ בנימין נתניהו בחר בדוד מידן, איש מוסד בכיר, לשמש אחראי למו"מ לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.

הוויכוח היה אם חמאס יקבע את הרשימה. נתניהו לא היה מוכן לכך, משום שהתנגד לשחרור הסמלים והמחבלים הכבדים. בנוסף רצה להקטין את מספר המחבלים שיחזרו ליו"ש - לקח מעיסקת ג'יבריל, אז חזרו מאות מחבלים ליו"ש ולעזה והיו אחראים לגל טרור ואיומים. "במשך חודשים הציב חמאס למדינה עמדות קיצוניות שלנו היה קושי אמיתי לשאת ולתת מולן", שיחזר מידן לאחר אישור ההסכם. "הדרישות של חמאס היקשו להתמודד בעתיד עם הסיכון הביטחוני שהוא מבקש לשחרר לשטח".

ביולי 2011 הגיע המפנה ודוד מידן התבקש להגיע לקהיר בדחיפות, שם הציג לו המתווך המצרי מסמך שכותרתו "הצעה לסגירת עיסקה". האיתות מחמאס הגיע באמצעות גרשון בסקין. מידן הבחין מייד שזו אינה סתם הצעה חדשה, אלא כזו שמכילה ויתורים משמעותיים מצד חמאס. "העמדות המסורתיות של חמאס השתנו בשני פרמטרים מרכזיים: בהבנה שהבכירים בקרב הארגון לא ישוחררו בשום מקרה ושמספר המשוחררים לביתם ביו"ש יצומצם באופן דרמטי", הוסיף מידן.

העיסקה שסוכמה לבסוף אינה העיסקה שהיתה לפני שנתיים: הממשלה הנוכחית קיבלה בירושה מתווה מממשלת אולמרט, ולפיו ישוחררו 450 מחבלים ועוד 550 מאוחר יותר. מתוך ה-450, 300 שמות כבר נקבעו ו-150 היו פתוחים, כולל המחבלים הכבדים, הסמלים ואנשי הצמרת של הארגון. בנוסף, שישה ערבים ישראלים נשארו בצד, כקלף מיקוח. נתניהו הסכים לשחררם, וזהו אינו תקדים: בעיסקת ג'יבריל שוחררו יותר מ-20 מחבלים ערבים ישראלים.

תמונתו של רון ארד

עם ההתגמשות החלו השיחות החשאיות, גם על הרכב 150 המחבלים ששמותיהם נשארו פתוחים. כולם רצו שהשיחות יצליחו, אבל מדי פעם היתה הדלפה על קיומן לרשת טלוויזיה ערבית גדולה. בישראל הכחישו כדי שלא לפוצץ את העיסקה הנרקמת. לאחר הפיגוע באילת הופסק המו"מ, אולם לפני כעשרה ימים התחדש ולפני כשבוע סוכמו הפרטים.

מידן קיבל מנתניהו הוראה ברורה: תחתום בראשי תיבות. בשלב האחרון הצטרף לשיחות ראש השב"כ יורם כהן, שהיה אמון על רשימות האסירים הפלשתינים. ביום שלישי החלה הפגישה האחרונה, והיא נמשכה 24 שעות. בחדר אחד ישבו מידן וכהן, בחדר אחר ישבו בכירי חמאס בראשות ניזאר עוודאללה שחתם על המסמך. המצרים עברו בין החדרים ותיווכו. החתימה אפילו לא בוצעה על אותו המסמך. נתניהו החליט לבסוף לשחרר, והמספרים קשים: 1,027 מחבלים, שבהם 280 רוצחים שאחראים למותם הישיר של 599 ישראלים.

אז מה שיכנע את רה"מ ללכת על זה? ראשית, מדובר בהחלטה בין שתי אופציות גרועות: המחיר היה נמוך יותר ממה שהיה ידוע תחילה. חמאס ויתר על הסמלים (הרשימה לא כוללת את מרואן ברגותי ואת רוצחי השר רחבעם זאבי) ועל הנהגת חמאס ביו"ש, שלו היתה משתחררת היתה יכולה להדליק את השטח. בישיבת הממשלה ניצבו שלוש סמכויות ביטחוניות של מערכת הביטחון: ראש השב"כ, ראש המוסד והרמטכ"ל. שלושתם אמרו כי יש להם כלים להתמודד בשטח עם המשוחררים, כך שלא יחזירו את הטרור לרחובות המדינה. את נתניהו זה שיכנע, אף שהוא יודע כי אם תתפוצץ שוב מכונית תופת בלב ירושלים, הוא יהיה אחראי גם לכך.

סיבה נוספת היא היעדר אופציה אחרת. מול עיניו של רה"מ עמדה תמונתו של רון ארד. נפתח חלון הזדמנויות בעקבות התמורות במזרח התיכון. ניתן להניח כי חמאס איבד את התמיכה הסורית וביקש לרכוש אמון מחודש במצרים החדשה. גם השיחות עם בתיה ארד ועם סבו של גלעד, צבי שליט, הותירו רושם עז בדבר הצורך והחובה לשחרר את גלעד לפני שיהיה מאוחר מדי. נתניהו הבין שבעתיד, אם בכלל תהיה אופציה כזו, המחיר לא יהיה נמוך יותר. כפי שסיכם ראש השב"כ: "אין ספק: ציבורית זו לא עיסקה טובה. היא קשה לעיכול מכל בחינה. אבל זאת הדרך להביא אותו". וכך, נתניהו, שהמליץ לאורך כל הזמן שלא להיכנע לטרור, החליט שבמנהיגות צריך גם "לשבור את הכלים" כדי לייצר מציאות חדשה.