האם הבלגים כבר הבינו מה עליהם לעשות? • מה לימד העולה מתימן את כתב הטלוויזיה הישראלי? • למה מפקד משטרת דובאי מעצבן את הפלשתינים? • ואיך זה קשור לכלב ששר אופרה?
צריך להיות עיוור כדי לא להבין שיש קשר בין גל הטרור שהיכה בבירת בלגיה לבין הכיבוש. התסכול של הילדים הפלשתינים בני ה־13 מהיעדר אופק מדיני היה חייב להתפרץ איפשהו. אז פעם זה בירושלים, ופעם בבריסל - וברור שהיהודים אשמים. נקווה רק שהבלגים יגיבו באיפוק ויבינו שאין פתרון צבאי לטרור.
חוץ מזה, מה חשבו לעצמם הבלגים? שהם יוכלו להמשיך בחיים הטובים שלהם בלי לאפשר אופק מדיני למוסלמים שבארצם? כמה זמן, הם חשבו, יוכלו לרמוס את המוסלמים בלי לתת להם עצמאות במזרח בריסל? הגיע הזמן, אירופאים יקרים, להבין שיש לוותר למען השלום. אתם חייבים להפסיק מייד את הבנייה המתגרה בבריסל ואת דיכוי המוסלמים.
די לחרחור המלחמה. הרי מה עשו הבלגים אחרי הפיגוע? שלחו הרבה לובשי מדים לרחובות. כוח נגד כוח? זה נראה בעיקר כמו תגובה פבלובית. מסרו שטחים ותרגיעו את העצבים של דאעש.
ואם כבר מדברים על הפיגוע בבלגיה והמחבלים המתאבדים, זה מזכיר לי את אותו טרוריסט שרצח כמה אמריקנים בבוסטון ונידון למוות בתלייה.
הגיע היום, לולאת החבל נקשרה סביב צווארו, וברגע האחרון הוא צרח, "קיראו מייד לתליין". זה הגיע למקום מתנשף ושאל: "כן, מה רצית?"
הנידון למוות ענה: "שמע, זה נורא מסוכן מה שאתם עושים, אני יכול להיהרג מזה".
גאווה ישראלית
בתחילת השבוע נשלח אחד מכתבי הטלוויזיה לשוחח עם היהודים שהגיעו מתימן. הוא פנה אל אחד מהם בערבית, כנראה במחשבה שהוא מקל עליו, אבל היהודי, שרק נחת בארץ, ענה לו בעברית מצוינת ועדכנית.
הכתב שאל אם העולה הטרי מתימן אינו חושש מהחיים בישראל, וזה ענה בטבעיות: "ממה יש לי לחשוש? אני בין יהודים". שיעור בציונות למתחילים.
בתחילת השבוע ישבנו כמה חברים ודיברנו על הגאווה שלנו כישראלים. החדשות באותו יום היו על הגעתם של 17 היהודים מתימן, לצד הגעתם של הפצועים וארונות ההרוגים מהפיגוע באיסטנבול. בשבת שלפני כן קראו בבתי הכנסת בפרשת זכור, כמה פסוקים על כך שבמהלך יציאת מצרים, העמלקים פגעו ביהודים שהשתרכו מאחור: החלשים והמוגבלים. הפגיעה באלה נחשבה למעשה שפל, שבגללו נקבעה המצווה שלא להשאיר זכר מעמלק. בנוסף, יש בפסוקים ביקורת על אבות אבותינו, שהשאירו את החלשים מאחור.
"אין עוד מדינה כזו", אמר אחד מחבריי, "שלא משאירה אף אחד מאחור. פצועים מפיגוע בטורקיה, מטיילים שנפגעו באסון טבע בנפאל, יהודים שנרדפים בתימן וברוסיה. אצלנו אף אחד לא נשאר לבד" - זה בהחלט היה שבוע שבו היה כבוד להיות ישראלי.
להציל אותנו מהבידוד
מפקד משטרת דובאי, הגנרל דאחי חלפאן, אמר השבוע שהגיע הזמן להפסיק להתייחס אל ישראל כאל אויב. הוא מבטא דעה שרווחת באחרונה במדינות המפרץ ובסעודיה, מה שאומר שיש באזור זה בעיות במערך ההפצה של עיתון "הארץ".
חלפאן גם אינו מציע שישראל תוותר לפלשתינים. לדעתו, אין מקום להקמת מדינה פלשתינית: "זו תהיה עוד מדינה ערבית כושלת". עוד אמר שעדיף לפלשתינים, הרואים בו בוגד, לחיות תחת שלטון ישראלי, שלדבריו, הוא הרבה יותר טוב מכל ממשל ערבי. "חכו 70 שנה, ואז תהיו רוב", הציע לפלשתינים.
כל זה קורה שבוע אחרי שממשלת ירדן החליטה לראשונה להזכיר במפות הלימוד את שמה של ישראל, ושלושה שבועות אחרי שמשלחת ישראלית ביקרה בגלוי בריאד, בירת סעודיה - כמה נוראי הוא הבידוד המדיני.
קצת סבלנות
הגנרל חלפאן שהוזכר קודם, הוא אותו קצין משטרה, שעל פי פרסומים זרים, חשף את אנשי "המוסד", שעל פי אותם פרסומים הביאו לעזיבתו של מחמוד אל־מבחוח, מבכירי חמאס, את עולמנו מוקדם מהמועד המועדף על אל־מבחוח. כך שהוא כנראה אדם די נבון, והצעתו לחכות 70 שנה עם הקמתה של מדינה פלשתינית מזכירה את הסיפור היהודי הישן הבא:
היה היה בעל אחוזה גוי, מה שפעם קראו פריץ, שאהב מאוד את הכלבים שלו ופינק אותם יתר על המידה. יום אחד, אחרי ביקור בבית האופרה, נכנס לראש שלו שיגעון חדש והוא החליט שהוא רוצה שאחד הכלבים ילמד לשיר כמו באופרה. הוא פירסם מודעה והבטיח שישלם 5,000 רובל למי שיתחייב ללמד את הכלב לקרוא תווים ולשיר.
מושק'ה, היהודי שגר בבקתה שבקצה האחוזה, ניגש מייד לארמון והתחייב בפני הפריץ שהוא ילמד את הכלב לשיר אופרה, אבל לשם כך דרושות עשרים שנה.
הפריץ הסכים: "העיקר שאתה מתחייב שבסופו של דבר הכלב ישיר אופרות". מושק'ה התחייב, קיבל את הסכום האגדי, חזר לביתו שמח והניח את הכסף על השולחן. מיהרה אשתו לצרוח עליו: "איך אתה מתחייב לדבר כזה. אתה לא תצליח, וכל המשפחה שלך תגורש מהבית, ניזרק לרחוב".
ענה מושק'ה: "את דואגת? עשרים שנה, עד אז או שהכלב ימות או שהפריץ ימות".
נוכח חיבתו של חלפאן לפלשתינים, נראה שכאשר הציע לחכות 70 שנה לפני הקמתה של פלשתין, הוא חשב על הפריץ או על הכלב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו