סוליקו

"רק חודש לפני עליית הסידרה, כשנסעתי במכונית וראיתי את כל שלטי החוצות ברחבי לוס אנג'לס, קלטתי שאני השחקן הראשי - ועוד בפאקינג סידרה שכולם עומדים לצפות בה, כי זה ההמשך של 'שובר שורות'!" מספר בהתרגשות השחקן בוב אודנקירק, שהגדיר מחדש את המונח "פריחה מאוחרת".

בגיל 53, אחרי יותר מדי שנים שבהן הוא מסתובב במדבר של תוכניות מערכונים ופרויקטים שלא הותירו שום חותם בהוליווד, אודנקירק נושא על גבו את אחת הסדרות המוערכות והמדוברות בתעשיית הבידור: הסידרה "סמוך על סול", שנולדה מתוך "שובר שורות" המצליחה וחוזרת בימים אלה לעונה שנייה.

נדמה שאודנקירק עדיין מתקשה להתרגל לכך שהוא כוכב. לסוויטה במלון "ארבע העונות" בוורלי הילס הוא נכנס בראש מורכן, שחושף את שיערו הדליל, לבוש חולצה מכופתרת ללא עניבה וז'קט בהיר. הוא משדר הרבה פחות בשלות וביטחון מכוכבים אחרים בהוליווד, וזה בטח לא סול גודמן הצבעוני, עם העקיצות השנונות.

"כשהייתי צעיר, כניסה לתחום השואו ביז לא נראתה לי כמשהו סביר", הוא אומר בכנות נדירה. "אני זוכר שבזמן הלימודים בקולג' הייתי כותב מערכונים, מופיע פעם בשבוע בקמפוס ועולה לשידור להצחיק בתחנות רדיו מקומיות, אבל ממש לא חשבתי שזה משהו שאוכל לעסוק בו למחייתי. לא הכרתי אף אחד שעסק בזה כמקצוע לכל דבר. 

"גם כשהתקבלתי לכתוב ב'סאטרדיי נייט לייב' או כשעברתי לגור בלוס אנג'לס לנסות את מזלי, זה לא נתפס בעיניי כמשהו אמיתי. בדיעבד אני מבין שזה מה שהניע אותי לעבוד קשה, כי עם הזמן הבנתי שגם אם זה יכול לקרות, זה לא יבוא בקלות ויהיה עלי להתאמץ.

"כשאתה נמצא בשלב הזה, חשוב להיות מחובר למציאות לגבי הסיכויים להצליח. גם כשאתה זוכה למידה מסוימת של הצלחה, היא בטח שלא מאופיינת בזוהר ובתהילה כפי שנדמה מבחוץ. לחלומות צריכה להיות נגיעה במציאות".

והוא בהחלט יודע על מה הוא מדבר, כמי שהביוגרפיה הפרטית שלו מתכתבת עם העלילה הסבוכה והאפלה של "שובר שורות". הוא נולד באוקטובר 1962 בפרבר של שיקגו למשפחה אירית קתולית מרובת ילדים. אביו וולטר התמכר לטיפה המרה ועזב את הבית כשבוב היה בן 13. אמו ברברה נשארה בבית עם הילדים. האב חידש את הקשר עם המשפחה כשבוב היה בן 21, לאחר שאובחן כחולה בסרטן מח העצם (גם שמה של הדמות הראשית ב"שובר שורות" הוא וולטר, וגם הוא חולה סרטן). הוא מת ב־1986.

"אבי היה אדם קשה יום", סיפר אודנקירק למגזין "טיים אאוט". "הוא היה מעין איש עסקים, נקרא לזה ככה, היה לו עסק קטן של דפוס, אבל בעיקר הוא התמקד בהפסקות הצהריים, שבהן מיהר לכוס המרטיני שלו. כמו 'מד מן', רק בלי הזוהר. כל החברים שלו היו אלכוהוליסטים גרושים ומרוששים, והוא מת מסרטן, כשאין לו כסף או אישה, ודי חסר מזל.

"אני ממעיט בשתייה חריפה, אני פשוט לא נהנה מזה במיוחד, מה גם שיש לי אחריות וילדים. יש לי שישה אחים ואחיות, וכל אחד מהם צמח להיות הורה טוב ואחראי. כולנו גדלנו באותו מקום מסובך וטראומטי, אבל לאף אחד אין את בעיה השתייה שהיתה לאבא שלנו. 

"במשפחה שלי אני לא מישהו מיוחד, זה נחמד שאני בשואו ביז, אבל זה לא ממש מקנה לי נקודות זכות. כולנו שווים, ואני בסדר גמור עם זה. כולם במשפחה היו מצחיקים, משפחה אירית סרקסטית שבה כל ארוחת ערב היתה מופע. בגיל 15 בער לי לברוח מהמקום הקטן הזה, אבל כיום אני כבר יודע להעריך את המקום שבו גדלתי. גם שמעתי שלאחרונה הגיע לשם אינטרנט".

•    •    •

אף ששנא את הלימודים, הוא זכה לציונים גבוהים, אך בעיקר התבלט חברתית כמצחיקן ושנון. הוא למד תקשורת באוניברסיטת דרום אילינוי, הפך לשדרן רדיו בתחנה מקומית והחל לעבוד במועדוני סטנד־אפ ולהשתתף בסדנאות עם כותבים קומיים. בגיל 25 הצטרף לצוות הכותבים של "סאטרדיי נייט לייב", שבה עבד במשך ארבע עונות. ב־1989 זכה, עם יתר התסריטאים, בפרס האמי. גם אחיו ביל, הצעיר ממנו בשנתיים, הוא תסריטאי קומי זוכה שלושה פרסי אמי, שבין היתר אחראי לפרקים בסדרות האנימציה "משפחת סימפסון" ו"פיוצ'רמה".

ב־1992 נענה אודנקירק בחיוב להצעה מחברו בן סטילר לכתוב ולשחק בתוכנית המערכונים שלו, שאמנם לא שרדה מעבר ל־13 פרקים בגלל רייטינג נמוך, אבל זכתה לביקורות טובות ואף זיכתה את צוות התסריטאים בפרס האמי לכתיבה הקומית הטובה ביותר ב־1993.

במקביל, הוא הצטרף לצוות הכותבים של תוכנית הלייט נייט של חברו לכתיבה מימי "סאטרדיי נייט לייב", קונאן או'בריאן, שקיבל אז את משבצת ההנחיה הנחשקת אחרי "טונייט שואו". בתוכנית של או'בריאן הוא הכיר קומיקאי מתחיל נוסף, בשם לואי סי.קיי.

אחרי שנתיים עם או'בריאן הוא עבר ללוס אנג'לס כדי לטפח קריירת משחק וקיבל תפקידי אורחים בסדרות דוגמת "רוזאן", "סיינפלד", "תרגיע" ו"כולם אוהבים את ריימונד". אחד התפקידים היותר זכורים שלו היה זה של הסוכן החלקלק של לארי סנדרס, סטיבי גראנט, בסידרה הקומית "המופע של לארי סנדרס". 

ב־1995 זכה להזדמנות גדולה מ־HBO כשקיבל תוכנית מערכונים בשם "Mr. Show", יחד עם השחקן דיוויד קרוס ("משפחה בהפרעה"). התוכנית לא הותירה חותם ממשי ובוטלה אחרי ארבע עונות.

באותן שנים היה אודנקירק בקשר רומנטי עם הקומיקאית ג'נין גראפלו, ובמקביל חרש את מועדוני הסטנד־אפ באל.איי, שם לכד את עינה של סוכנת הטאלנטים היהודייה־אמריקנית נעמי יום־טוב. השניים התאהבו ונישאו ב־1997, והם הורים לנייט (17) וארין (15), הגדלים על פי המסורת היהודית.

ב־2003 ביים אודנקירק סרט קומי עצמאי בשם "Melvin Goes to Dinner", שזכה בשורה של פרסים בפסטיבלים ברחבי ארה"ב. הוא המשיך להופיע בסרטים קטנים ובסדרות דוגמת "איך פגשתי את אמא" ו"העשב של השכן", עד שב־2009 הזמין אותו וינס גיליגן לתפקיד אורח בעונה השנייה של "שובר שורות".

"וינס צילצל וסיפר לי על הדמות, ששמה סול גודמן, ועניתי לו מייד: 'אתה יודע שאני לא יהודי, למרות שאשתי וילדיי כן'. הוא מייד הסביר לי שזה שם בדוי, שגודמן המציא לעצמו לטובת העסק. לדעת סול זה מה שמעניק לו לגיטימציה בקרב לקוחותיו, כאילו אם עורך הדין שלך הוא לא יהודי, הוא לא באמת כשיר לעסוק בעריכת דין.

"עוד כשווינס תיאר לי את הדמות בטלפון, כבר דמיינתי במוחי את המראה שלו, ביקשתי ממנו שתהיה לו תסרוקת של 'הלוואה וחיסכון', והוא צחק וענה שזה נשמע נהדר. עורכי דין שפוגשים אותי תמיד אומרים לי שהם מכירים בדיוק את הטיפוס, אבל זה בטח לא הם.

"זה מפתיע שאנשים מחבבים אותו וצוחקים ממנו, הם אוהבים את האופן שבו הוא חושב ופועל. וזה מפתיע, כי הוא אדם מאוד אנוכי, למרות שאפשר לזהות לאורך הפרקים שיש לו מצפון".

ב"שובר שורות". "לא מעניין אותי הפרסום, אלא העבודה"

אודנקירק עצמו מעולם לא התגייר, "אבל תמיד התחברתי לאווירה. כשרשמנו את הילדים לבית ספר יהודי חילוני בהוליווד זה היה בסביבות פורים, ואני זוכר את האנרגיה הנהדרת של הקהילה. רציתי שהילדים שלי יהיו חלק מזה. בחיבור לעקרונות העתיקים, יש כאלה שרלוונטיים לנו עד היום, והאמונה באלוהים מורכבת ומשתנה כמו שאדם מתבגר תמיד משתנה.

"אני אמנם לא מבצע את הריטואלים היהודיים, אבל אנחנו חוגגים את חנוכה ואת פסח", אמר ל"Jewish Journal" לפני שנתיים. "ערכנו לילדים בר מצווה ובת מצווה - בעיניי אלה היו ציוני דרך מאוד מרגשים, מעבר לכל מה שיכולתי לדמיין".

•    •    •

הפרק הנוכחי בחייו התחיל ב־2012, כשגיליגן הודיע לאולפני סוני ולרשת הכבלים AMC כי בכוונתו לסיים את עלילות וולטר ווייט וג'קי פינקמן, צמד יצרני הקריסטל מת' מניו מקסיקו. המפיקים ידעו שעליהם למהר ולמצוא דרך להמשיך את הלהיט הטלוויזיוני: אחרי הכל, מדובר בסידרה שספר גינס הכתיר למוערכת ביותר בהיסטוריה, וזכתה לביקורות הטובות ביותר אי פעם.    

ערב עליית העונה האחרונה של "שובר שורות", הוכרז רשמית כי הסידרה תזכה לספין אוף, שבמרכזו תעמוד דמותו של עורך הדין הנכלולי סול גודמן. "סמוך על סול" (המשודרת בישראל בשבתות ב־HOT Plus, ב־yes Oh ובסלקום TV) עלתה בפברואר 2015 והצדיקה את האמון שנתנה בה AMC, שחידשה אותה מראש לעונה שנייה. את עונת הבכורה סיימה הסידרה עם ממוצע של 6 מיליון צופים מדי שבוע ודירוג גבוה אצל המבקרים. לשם השוואה, "שובר שורות" הסתפקה בממוצע של 2 מיליון צופים לכל פרק, למעט עונתה האחרונה, שנצפתה על ידי 4.3 מיליון צופים.

"סמוך על סול" מתרחשת ב־2002, שש שנים לפני אירועי "שובר שורות", וגם קופצת קדימה בסצנות בשחור־לבן, שהן למעשה העתיד שאחרי "שובר שורות". בסידרה אודנקירק הוא לא סול גודמן אלא ג'ימי מק'גיל, הזהות האמיתית שלו, והעלילה חושפת איך הפך ג'ימי לעורך הדין החלקלק שהכרנו.

בעונה הראשונה של הסידרה התוודענו לדמויות חדשות כגון צ'אק (מייקל מק'קין), אחיו הבכור של ג'ימי ועורך דין בעצמו, שנזרק מהפירמה שבה היה שותף, וקים (ריאה סיהורן), חברתו לשעבר של ג'ימי, שמנסה לעזור לו לקבל עבודה מסודרת כעורך דין בפירמה ולהשאיר אותו בדרך הישר. בסידרה מככב גם ג'ונתן בנקס, שזכור מ"שובר שורות" בתור מייק ארמנטראוט, קצין משטרה לשעבר שבהמשך הופך ל"חייל" ואיש השרירים האימתני של סול גודמן, אבל לעת עתה הוא שומר חניון אפלולי המקושר לעבריינים מקומיים באלבקרקי.

בספטמבר האחרון היתה "סמוך על סול" מועמדת לשישה פרסי אמי, כולל לסידרת הדרמה הטובה ביותר ולשחקן הראשי הטוב ביותר. אודנקירק היה מועמד באותה קטגוריה גם לגלובוס הזהב, אבל לא זכה באף אחד מהפרסים. בארה"ב גם החלה תוכנית טוק־שואו מיוחדת עם קהל באולפן, "מדברים על סול", המשודרת בתום כל פרק, ובה דנים השחקנים והכותבים על אירועי הפרק.

"בהתחלה חשבתי שאין אחד שלא יציץ בסידרה, אפילו מתוך סקרנות, ושאני הולך לקבל בראש מכל קצוות העולם", הוא מספר לי. "אבל אחרי כמה דקות חזרתי למציאות, נזכרתי ברשימת הקניות שיש לי לסופרמרקט וידעתי שאני צריך להוציא את הכלב לסיבוב.

"כל ההתעסקות בכך שאני עכשיו הכוכב הראשי זה בולשיט. אם אתעכב על הדברים הללו, אני ארגיש מאוים, ואני מנסה להתרכז בכך שאני עדיין עובד באותה עבודה, רק עם הרבה יותר טקסט בתסריט וזמן מסך. ברגע שידענו שהסידרה קיבלה אור ירוק, ישבתי לשיחה עם בריאן קרנסטון (כוכב "שובר שורות"; ד"כ). רציתי לשמוע ממנו בדיוק איך הוא מתנהל בעבודה שלו יום יום, ומה הוא עושה מהרגע שהוא מתעורר בבוקר. הוא נתן לי עצות כמו אבא מגונן שמדבר לבן המתבגר הפרוע שלו.

"מיום הצילומים הראשון העבודה הרגישה לי דומה לזו ב'שובר שורות', כי הלוקיישנים הם עדיין באלבקרקי, ניו מקסיקו, ואנחנו פחות או יותר עם אותו צוות. אבל סול גודמן שהצופים הכירו עד הסידרה שלנו הוא לא הדמות שהם הכירו פה. כשסול פוגש לראשונה את וולטר ווייט, הוא אומר לו שזה לא שמו האמיתי, ושהכל מצג שווא. בסידרה אנחנו נחשפים למאחורי הקלעים. הייתי צריך ללמוד את הדמות מההתחלה לפני שהתחלנו את הסידרה, מהסיבה הפשוטה שהיא עמוקה ומורכבת בהרבה מאשר ב'שובר שורות'. הקודים האתיים של סול חלקלקים, והוא כל הזמן בקונפליקט אם להיות מוסרי או אינטרסנט. אני יודע שיש מעריצים שהיו מתים לראות אותי בסצנה שבה אני נכנס למשרד כל בוקר ואומר למזכירה: 'נו, וולטר ווייט כבר צילצל?' אבל זה לא יקרה".

למה, בעצם?

"האתגר בסידרה הוא לבנות דמות מוכרת כביכול, אבל חדשה בבסיסה, בצורה עשירה יותר, שתייצר אמפתיה בקרב הצופים. סול כבר הספיק לבדר אותנו ב'שובר שורות', אבל זה לא מישהו שחשבנו להזדהות איתו. החוכמה היא להראות אותו הרבה לפני התדמית של השמוק הנצלן והצבוע, שלא באמת אכפת לו מאף אחד.

"כמו שכל אחד מאיתנו שונה באופן שבו הוא מתנהל במקום העבודה ובאופן שבו הוא מתנהל בבית, את סול הכרנו כשהוא למעשה חי חיי שקר מלאכותיים. המוטיבציה שלו ב'שובר שורות' היא לקום בבוקר ורק לא להיתפס. הייתי רוצה להאמין שיש עוד שלב אבולוציוני לדמות, כי אנחנו מתעסקים באדם שלא מפסיק לחפש את עצמו".

במה הסידרה מאתגרת אותך?

"אני מגיע במקור מקומדיה, ועכשיו אני שחקן דרמטי בסידרת טלוויזיה. במובן מסוים יש דמיון בין קומדיה לדרמה בכך שאתה מחויב למציאות חלופית שבה הדמות חיה. בקומדיה המאפיינים של הדמות מוקצנים ומנופחים, ובדרמה הם יותר מעודנים. עבורי התגמול האמיתי כשחקן הוא דווקא בסצנות דרמטיות טעונות, כי אז אני מרגיש שיש לי חיבור ושסיפקתי את הסחורה. להצחיק זו הפוגה משחררת. אני שולט בקצב ההומור, הביטחון שלי שם מובהק.

"גם לא היה ברור בהתחלה לאיזה כיוון נפתח את הסידרה. היו בהתחלה רעיונות של סידרה קומית קלילה בת חצי שעה או סידרה של עורכי דין, שבה סול יטפל בדרכו הייחודית בתיק כזה או אחר. היוצרים טוענים עד היום שהם לא לגמרי יודעים מה הם עושים, הם מודים שאין מניע מסוים למה דמות אחת הכירה אחרת כשרק התוודענו אליה, או מה הרקע שלה.

"הקסם הוא שאפשר לראות חוט מקשר בין 'שובר שורות' ל'סמוך על סול', שמשליך לאלמנטים מהותיים בעלילה. גם וולטר ווייט קיבל החלטות הזויות, והסיבות להן התבהרו רק ככל שהסיפור התפתח. אני יודע שהם עובדים קשה ומזיעים על כל פרט כדי שתהיה לו משמעות. וזה גם מזל שנפל בחלקם".

אתה נראה רחוק מאוד מסול האקסצנטרי. מה בכל זאת מחבר אותך למסע שלו? 

"אני יכול להתחבר לדמות של אדם שמנסה למצוא את עצמו בגיל מבוגר, אחד שמרגיש שטרם הותיר את חותמו, שזו תופעה מוכרת בסביבות אמצע שנות הארבעים לחיים, כשאתה תופס את עצמך ותוהה איפה הרגע המכונן שאליו חתרת להגיע, לאן אתה באמת שייך ואיפה אנשים יעריכו כמו שצריך את היכולות שלך".

בשנים האחרונות הוא גם הופיע בעונה הראשונה של הסידרה "פארגו" בתפקיד מפקד המשטרה, וגם שיחק בסרט "נברסקה", שהיה מועמד לשישה פרסי אוסקר, ובסרט זוכה פרס חבר המושבעים על משחק בפסטיבל סאנדנס "העכשיו המדהים". לאחרונה צילם סרט חדש בכיכובו, שאותו כתב והפיק, בשם "Girlfriend’s Day", שיעלה בשנה הקרובה בנטפליקס.

"דווקא בגלל 'סמוך על סול' אני מקבל יותר במה לפרויקטים שאני רוצה לעשות, ומציעים לי גם לככב בהם בתפקיד הראשי, מה שלא בא בקלות. האולפנים תמיד הרימו גבה לפני שנתנו לי תפקידים, וגם אם הימרו עלי כתסריטאי, היו מחפשים מישהו יותר מובהק לגילום הדמות הראשית. האפשרויות שפתוחות בפניי התרחבו, אבל אני מתמקד בלעבוד בצורה האופטימלית. לא מעניין אותי הפרסום, אלא העבודה".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו