תעלומת הירצחו של ג'ו אלון, הנספח האווירי של ישראל בוושינגטון, ב-1 ביולי 1973, היא פצע שמסרב להגליד. אלון, אלוף משנה בחיל האוויר וטייס מהולל, נרצח בפתח ביתו בשכונת צ'בי צ'ייס. מאז ועד היום, 38 שנים אחר כך, לא נמצאו הרוצחים, אף שבניסיונות פיצוח התעלומה עסקו סוכנויות הביון והחקירות משני עברי האוקיינוס האטלנטי - המוסד מזה והאף.בי.איי. מזה - ואינספור גופים משטרתיים נוספים. כולם העלו חרס, ואף גורם לא הצביע באופן רשמי על הרוצח או על משלחיו. גם המניע לרצח נותר, מן הסתם, לוט בערפל. אלא שתעלומות רצח לא פתורות, טבען שלא נמוגות לעולם. תמיד יימצא חוקר משוגע לדבר, שאף שהתיק נסגר, והוא עצמו כבר יצא לגמלאות ואיש לא מממן אותו - הוא ימשיך כל חייו לחתור אל האמת ללא לאות, לעיתים קרובות גם ללא תוצאות. בני משפחה, חברים לדרך ומוקירי זכרו של הנרצח יעלו את הפרשה שוב ושוב לסדר היום. כאשר מדובר ברצח פוליטי - נוסף על המאמץ עוד מנוע רב עוצמה בדמות תיאוריות קונספירציה מגוונות. רצח קנדי, רצח רבין ורצח ארלוזורוב הם דוגמאות מובהקות. על רקע היעדר פתרון מוסמך ורשמי, פורחות תיאוריות קונפירציה רבות באשר למניעי הרצח, החל ממניעים רומנטיים לכאורה של בעל נבגד וכלה בסי.אי.איי, שג'ו ידע יותר מדי מסודותיו. בימים אלה רואים אור סרט וספר העוסקים בפרשה. הסרט "מי רצח את אבא-", בבימויה של ליאורה עמיר ברמץ, הוצג השבוע ב"מבט שני" בערוץ הראשון, ומתרכז בחיפושן העקשני של רעייתו של ג'ו, דבורה ז"ל, ובנותיו דליה, יעל ורחל אחר פתרון לתעלומה. הספר "מי רצח את ג'ו אלון-", מאת פרד ברטון (עם ג'ון ברונינג), נכתב בידי סוכן מיוחד ללוחמה בטרור, שהיה שכנו של ג'ו בעת שנרצח, וחיידק החקירה הלא פתורה לא הירפה ממנו. הסרט והספר אינם מגיעים לאותן מסקנות באשר לזהות הרוצח או הרוצחים, אף שכל אחד, בדרכו, מנסה לשכנע את הצופה או הקורא בצדקת טענותיו. מפקד קשוח, תובעני וקפדן לאדם אחד לפחות יש ידע החורג מהידע הכללי בפרשה. האיש הזה הוא תא"ל (מיל') רן פקר, טייס עתיר עלילות בזכות עצמו וחבר קרוב של ג'ו ושל משפחת אלון. פקר הוא האדם היחיד שניתנה לו הזכות, כנציג המשפחה, לעיין בתיק חקירת המוסד של רצח ג'ו אלון. רן פקר מוסר כאן את גרסתו לראשונה. תוכל להיזכר מתי החלה ההיכרות שלך עם ג'ו אלון- "פגשתי את ג'ו לראשונה בקיץ 1956, כשהוצבתי לאחר סיום קורס הטיס לטייסת 113, טייסת מטוסי האורגאן בחצור. מוטי הוד (לימים מפקד חיל האוויר במלחמת ששת הימים) היה מפקד הטייסת, וג'ו היה סגנו. שבועיים לפני שהחלה מלחמת סיני, באוקטובר של אותה השנה, עבר ג'ו לטייסת 101, טייסת הקרב הראשונה, שהטיסה מטוסי מיסטר - אז חוד החנית של החיל. יוס'קה צוק ז"ל ואני עברנו אחריו, ואת טבילת האש הראשונה שלי עברתי במלחמה עוד לפני שהספקתי להתאמן על המטוס החדש. למחרת הצניחה במיתלה הוזנקנו שני זוגות מיסטרים - ג'ו ואוהד שדמי ז"ל, ובני פלד (מפקד הטייסת) ואני - לתקוף במיתלה כסיוע לצנחנים. היתה תחרות אדירה בין בני לג'ו מי יגיע ראשון ויזכה בבכורה. ג'ו ניצח, ושיחרר חימוש ראשון". איך היית מתאר את ג'ו בתקופה ההיא- "לאחר המלחמה נשלחתי לשנה של אימונים על המיסטר בצרפת, בבסיס קמברה, וטסתי שם כטייס צרפתי לכל דבר במסגרת ה"ארמה דל אר", חיל האוויר הצרפתי. כשחזרתי הוצבתי כמדריך בטייסת 113, שהפכה בינתיים בית לקורס האימונים המתקדם של החיל, ופגשתי שוב את ג'ו, מפקד הטייסת הכל יכול. שם גם הכרתי מקבץ שלם של תכונות חדשות של ג'ו: החוש האסתטי הבלתי רגיל שלו, השליטה המצוינת שלו באנגלית (שנבעה מכך שהוריו שלחו אותו מצ'כיה ללונדון ב-1939, ממש ערב מלחמת העולם השנייה, ובכך הצילו אותו מהגורל שציפה להם - שניהם נרצחו בידי הנאצים). כתיבת העברית שלו לא היתה לוהטת כל כך, אבל האנגלית מצוינת. הוא הבין באופן מושלם את תורת הטיס, הוא ידע איך לדבר עם קצינים זרים, ובד בבד היה איש רעים להתרועע. בעת מילוי התפקיד הוא היה מפקד קשוח, תובעני וקפדן, מקצועי לעילא. לאחר שעות העבודה, בשיכון בבסיס, בג'ינס, הוא היה חבר נהדר. עשינו על האש, התארחנו זה אצל זה, הוא היה חברותי והישרה אווירה מאוד נעימה סביבו". מה היתה מהות היחסים ביניכם- "טסנו יחד הרבה על אורגאנים, מיסטרים ומיראז'ים. הכרנו היטב. הייתי גאה בזה שהוא בחר בי להיות הטייס הישראלי הראשון בחיל האוויר שעשה סולו על המיראז' בארץ. זה כבר היה בטייסת 101, שם הוא היה מפקד הטייסת ויותר מאוחר שירתי כסגנו. לאחר תום תקופת הפיקוד על הטייסת הוא המשיך למטה חיל האוויר, ושם הקים את ענף בטיחות טיסה של החיל. אני רואה בזאת את תרומתו הגדולה ביותר לחיל האוויר: הוא נתן לבטיחות את מקומה הראוי. עד אז טסנו בצורה די פרועה, כמעט ללא מגבלות, והיו טייסים שנהרגו באימונים בגלל שעשינו לעיתים שטויות. הוא שם קץ לכל זה. בשלב מאוחר יותר, כשעברנו לגור בשכונת הטייסים נווה רום ברמת השרון, בחרנו זה בזה (יותר נכון ג'ו, הבכיר יותר, בחר בי) להיות השכנים הצמודים בבית הדו-משפחתי שלנו. הילדים שלנו הם בני אותם גילים והידידות בינינו ובין המשפחות התהדקה מאוד". הוא גם היה מעורב בהקמת בסיס חצרים, נכון- "הוא לא היה מעורב - הוא הקים את הבסיס! בחזון שלו, במעוף הבלתי רגיל שלו ובחוש האסתטי המפותח הוא הקים בסיס רב עוצמה, עם מרחבים גדולים, לטווח ארוך, בסיס לתפארת. במשך שנתיים שירתי תחתיו כמפקד בית הספר לטיסה בחצרים. היו אלה ימי מלחמת ההתשה וכולנו, המפקדים והמדריכים, טסנו סביב השעון גם עם החניכים בבית הספר וגם בטיסות מבצעיות בטייסות החירום שלנו". ואז נפגשתם באמריקה. "אכן. נשלחתי לבית הספר לפיקוד ומטה של המרינס בקוונטיקו, וירג'יניה, וג'ו היה הנספח האווירי. הקירבה הגיאוגרפית איפשרה לנו להתראות כמעט מדי שבוע. הכרתי היטב את הבית בצ'בי צ'ייס, שבו נרצח. היו לנו שיחות נפש והייתי האדם היחיד חוץ מדבורה, אשתו, שידע שיש לו בעיות לב. באחת הטיסות המשותפות שלנו, לביקור בבסיס חיל האוויר האמריקני, הוא הראה לי את כדור הניטרוגליצרין שאותו נשא בכיסו בכל עת, ואמר לי: 'אם קורה לי משהו, שים לי את הכדור מתחת ללשון'. לא רבים יודעים כי הוא היה אמור להתמנות למנכ"ל מד"א עם שובו מהשליחות. אמרתי לו: 'ג'ו, אתה יכול למצוא ג'ובים הרבה יותר מכניסים ממנכ"ל מד"א', אבל הוא רצה בזה משום שזה תפקיד, כמו שהוא אמר, שבו אתה יכול לעזור לאנשים". ג'ו ידע יותר מדי איך נודע לך שהוא נרצח- "את 1 ביולי 1973 לא אשכח לעולם. כמפקד בסיס תל נוף הייתי בבוקר בטיסה במסוק יסעור בסביבות הבסיס. נחתי, ועל מדרגות המסוק ניגש אלי סגני, סא"ל גיורא אורן, ואמר לי: 'ג'ו נרצח'. הרגשתי את הקרקע רועדת תחת רגליי. איבדתי חברים רבים לנשק, אבל ג'ו-! ובזמן ובמקום האלה? היה לי קשה לתפוס. מכאן ואילך החלה שורה ארוכה של מפגשים ושיחות עם דבורה, אלמנתו, שמוטו חייה הפך להיות מציאת רוצחיו. את הסרטן שממנו נפטרה היא קיבלה מצער. ג'ו היה אהבת חייה. הכל סבב סביבו. היא לא התעצלה - הלכה לרבין, לעזר, למוטי הוד, הפכה עולמות בישראל ובוושינגטון, לא השאירה אבן על אבן". בספרו מכנה פרד ברטון את הטיפול של ממשלת ישראל בדבורה ובבנות "עלוב". הוא מוסיף ואומר: "הממשלה של דבורה איימה עליה, רק בגלל שרצתה תשובות בנוגע לרצח בעלה". זה נכון- "לדבורה היו ציפיות אדירות, והיא הרגישה שלא מטפלים בה כמו שצריך. בהתחשב בשירות הארוך של ג'ו לטובת המדינה ובעובדה שנרצח בעת מילוי תפקידו כנספח, היא ציפתה שמדינת ישראל תאתר את האשמים ותמצה איתם את הדין. לכן היא היתה מאוכזבת מאוד כשלא הצליחה לקבל שום מידע אמיתי, למרות הנגישות שלה לחלונות הגבוהים". ולדעתך היא צדקה- "אני לא חושב שהממשלה זילזלה בג'ו או במשפחת אלון. היתה כלפיו הערכה עצומה, ואני חושב שעשו הרבה מאוד כדי לאתר את רוצחיו. אבל לא הצליחו". רבין באמת אמר לה, כמו שמצטט ברטון: "לא תמצאי את התשובות שאת מחפשת, ואם תתעקשי תסכני את משפחתך-", ואם כן - למה- "היו לי שיחות בארבע עיניים עם עזר. את מוטי ליוויתי בשנה האחרונה לחייו, יום יום, ודיברתי איתו על הדברים העדינים ביותר. שאלתי אותו על הרצח. אני לא מאמין שאילו ידע משהו לא היה אומר לי". צצו הרבה תיאוריות קונספירציה סביב הרצח. אחת, שמודגשת בסרט, טוענת שג'ו עלה על קשר חשאי בין ישראל לארה"ב, שאיפשר למצרים לפתוח במלחמת יום הכיפורים, ובגלל זה נרצח - בידיעת המוסד. מה דעתך- "התיאוריה הזאת, שדבורה האמינה בה יותר מבאחרות, נשענת על היחסים הקרובים שהיו לג'ו עם טוני מקפיק, אז ראש מחלקת מבצעים ומאוחר יותר - מפקד חיל האוויר האמריקני. הם היו יושבים בסלון של המשפחה, סיפרה דבורה, מתלחשים ומעבירים ביניהם פתקים. היא הבינה שהיו ביניהם יחסי אמון קרובים. היא חשדה שהודות ליחסים אלה ג'ו ידע יותר מדי על היחסים בין ישראל לארה"ב, ונרצח בידי האמריקנים, בידיעת המוסד. נפגשתי עם שניהם יחד, טוני וג'ו, בוושינגטון כמה פעמים ואכן היו להם יחסי אמון קרובים, אבל בין זה ובין רצח המרחק עצום. תת-תיאוריה טוענת שג'ו היה אפילו סוכן כפול, ומסר לאמריקנים מידע, ולכן המוסד חיסל אותו. לדעתי זה רעיון מופרך: במה יכלו לפתות אותו? הוא היה ציוני נלהב, כסף לא דיבר אליו, אז מה יכלו להציע לו? זו שטות גמורה, ובוודאות אני אומר לך שג'ו לא היה סוכן כפול. ראיתי את התיק. ג'ו לא היה מוכר את ביטחוננו, או בוגד במדינת ישראל בעד כל הון שבעולם!". היו תיאוריות נוספות. "כן, היתה תיאוריה שטענה שהוא נרצח בגלל יחסיו עם נשים. ג'ו היה אדם שהתחבב מהר מאוד על נשים וגברים כאחד. הוא היה דון ז'ואן חביב, שידע להתאים את עצמו למקום שבו היה. אני מכיר חלק מהידידות שלו, והתיאוריה הזאת לא תופסת בעיניי לחלוטין". ספר, איך הגעת לתיק של ג'ו במוסד? "הבנות התעקשו למלא את צוואתה הבלתי כתובה של דבורה, ולגלות את האמת על הרצח. הן פנו באמצעות עו"ד אלעד שרגא לשלטונות ארה"ב וישראל בדרישה לראות את כל מסמכי החקירה הרלוונטיים. האמריקנים שלחו 8,000 מסמכים - לא היה שום סיכוי שמישהו יוכל לקרוא אותם או לפענח את מה שיש בהם. בית המשפט העליון בישראל הורה למוסד לחשוף את המסמכים שבידו. המוסד הציע למשפחה למנות נציג מוסכם שבפניו ייחשפו המסמכים - והמשפחה בחרה בי. לפני כשנתיים קיבלתי טלפון, וזומנתי למטה המוסד. התנהגו אלי בצורה חסרת תקדים. היקצו לי חדר, ונפגשתי בו עם בכיר שהיה מעורב בזמנו בעניין ומכיר את הנושא לעומק. בהמשך לשיחה הזאת הונח על שולחני תיק. זה היה תיק משרדי רגיל, לא עבה במיוחד, שהיה מעין סיכום של כל האירוע. היה בו הכל: מברקים, התכתבויות, גם בכתב יד. חומר מסווג שלא היה קשור רק לפעילות בארה"ב אלא גם באירופה ובשאר העולם נוכחתי שנעשה מאמץ אמיתי לגלות את הרוצחים. הועלו שם כמה אפשרויות, אבל לא היו מסקנות חד-משמעיות. ממיפקדת המוסד מיהרתי ישר למפגש עדכון מרתק עם שלוש הבנות של דבורה וג'ו". לאילו מסקנות הגעת לאחר העיון בתיק- "המסקנה החשובה ביותר, לפי החומר שאני ראיתי, היא שהמוסד לא יודע מי רצח את ג'ו אלון, וכמו כן לא היה מעורב ברצח". ג'ו היה סוכן מוסד- "לא. נראה לי שלא. תראה, גם אני, בתקופה שבה שימשתי קונסול כללי בלוס אנג'לס, נשאלתי כל מיני שאלות, אמרו לי לפקוח עיניים, ותודרכתי לעיתים בנושאי ביטחון ואבטחה. התחברתי עם הקהילה האיראנית המקומית, ובייחוד למנהיגיה המובילים. אני מניח שג'ו עבר תהליכים דומים. אבל סוכן? ממש לא". ברטון בספרו מצביע על ארגון ספטמבר השחור כעל הגוף יוזם הרצח, ועל אדם מסוים, חסן עלי שמו, כעל הרוצח. מה דעתך- "גם בתיק המוסד יש התייחסות נרחבת לאפשרות שהרצח בוצע בידי ארגון טרור, על רקע פעילות חבלנית עוינת. היו בו גם שמות של חשודים ספציפיים. אבל נראה לי שאילו הרוצח של ג'ו אלון היה מזוהה בבירור או נתפס - לא היתה שום סיבה להסתיר את זהותו או את העובדה שהמוסד חיסל אותו. מתכנני רצח הספורטאים במינכן, למשל, כולם יודעים מה עלה בגורלם. אני גם מניח שאילו ישראל היתה תופסת את החסן עלי הזה, או כל חסן עלי אחר, והיתה משוכנעת שהוא האיש שרצח את ג'ו אלון, הנספח האווירי של מדינת ישראל בבירה האמריקנית, לא היו שום היסוסים לגבי הטיפול בו". ואתה, מה אתה חושב? מי רצח את ג'ו אלון? "זו כמובן ההשערה האישית שלי, שנובעת רק מהצורה שבה אני מבין את האירועים. היא לא מחייבת אף אחד. בשיטת האלימינציה, ואחרי שפסלנו את כל התיאוריות והאפשרויות האחרות - נראה שהרצח בוצע בידי רוצח שכיר, מקצועי, בתשלום מלא, ולכן קשה מאוד עד היום לעלות על עקבותיו, אם הוא חי עדיין. מי יזם את הרצח ושלח אותו ללחוץ על ההדק - איני יודע".
