דקות ספורות לפני הפגישה שלנו, בבניין היוקרה שבו היא מתגוררת בצפון תל אביב, מאיה בוסקילה מקבלת את הגירסה הסופית לשיר החדש שלה, "באמצע יום", שיצא לרדיו לפני כשבועיים. ההתרגשות בשיאה.
"בשיר הזה יעקב למאי, המעבד, אמר לי: אל תפריעי לנו בעבודה, תקבלי את השיר כשהוא יהיה מוכן. כשקיבלתי אותו התחלתי לבכות בטירוף. יש משהו בחיבור עם יעקב ועם ירון כהן שמחזיר אותי למקום הכי טהור. זה החזיר אותי למקום של הילדה הקטנה, שהסתכלה במראה ושרה בתמימות רק כי אהבה לשיר. הרגשתי כמו בפעם הראשונה ששמעתי את 'סיפור מכור'".
את חושבת שהשיר הזה יכול להצליח בסדר הגודל של "סיפור מכור"?
"אני לא עושה את המוסיקה שלי כדי שהיא תתאים לסוג מסוים של קהל או לרדיו. אני עושה הכל בשבילי".
ובכל זאת, שאיפה של כל יוצר היא שהיצירה שלו תגיע לכמה שיותר אנשים.
"ברור, מה זאת אומרת? אני פריקית של צומי ושל אהבה מטורפת של הקהל. אני חולה על זה שמזהים אותי ברחוב ואני חולה על זה שאוהבים אותי ברחוב. אני אוהבת את זה שיש הבדל עצום בין מה שיש בתקשורת לבין התגובות ברחוב. זה מה שמחזיק אותי".
תשלחי את השיר לגלגלצ?
"אני עושה את העבודה שלי. מקליטה, מזיעה את נשמתי כדי להוציא את השיר הכי טוב, וקרוב לוודאי שנשלח גם להם. אני לא מחרימה אותם. להפך, אני מעריכה את המקום שהם הגיעו אליו. כולם אומרים שבמאבק שלי נגדם אני מגדילה אותם, אבל זה לא נכון, כי אני מעריכה את כל התחנות וחשוב לי להיות בכולן. אבל כל התחנות צריכות לתת הזדמנות שווה לכולם".
השיר קצת מזכיר חומרים ישנים יותר מבחינת השירה שלך. חשבת שאולי ככה יצליח לך איתם?
"איזה כיף שזיהית. זה נכון. אמן צריך לעבור דרך. אני עשיתי רוק וטיפה מזרחית ודאנס, עשיתי סיבוב והגעתי לבית. אני מאמינה שאני מרגישה הכי נוח עם המקורות שלי, והמקורות שלי הם הילדה שיושבת בחדר ושומעת וויטני יוסטון ומשננת את הסלסולים שלה, יוצאת למטבח ושומעת אום כולתום ופריד אל־אטרש, בזמן שהאחים שלי שומעים רוק כבד ועופר לוי.
"הכל ביחד יצר לי משהו פנימי ומגוון, שחזר אלי היום. אני מאמינה בלהביא בשורה חדשה כל הזמן, ואם זה נראה לאנשים כמו משהו מטלטל, אז יכול להיות. אני שלמה עם מה שאני עושה".
איך תרגישי אם יתקשרו אלייך ביום רביעי הבא ויגידו לך שהשיר נכנס לפלייליסט?
"לא יקרה. בוא נתערב?"
התערבנו על ארוחה. בוסקילה ניצחה. ביום רביעי אחר הצהריים היא קיבלה מגלגלצ את ההודעה הלקונית שהשיר עלה בישיבת הפלייליסט, אבל לא צלח אותה, בדיוק כמו שלושת הסינגלים הקודמים מהאלבום החדש. מי שכן נכנסו לרשימה באותו שבוע היו אסף אמדורסקי, שלמה ארצי ועומר אדם.
בהודעה הרשמית מטעם התחנה, שנשלחה לאיש יחסי הציבור שלה, עופר מנחם, נאמר גם כי בתחנה מבקשים להעלות את השיר פעם נוספת לשיפוט בשבוע שאחרי. השיר אכן עלה שוב בשבוע שאחרי. הוא שוב נשאר בחוץ, הפעם לצמיתות. בוסקילה שוב תסתפק בתחנות הרדיו האזוריות.
• • •
כדי להבין את מערכת היחסים המורכבת של בוסקילה (38) עם תחנת המוסיקה המואזנת בישראל צריך לחזור הרבה אחורה. בערב ראש השנה לפני יותר מעשור קיבל רוברטו בן שושן, מנהלה דאז, שיחת טלפון מההפקה של גלגלצ, שבה התבקש להגיע לאולפן עם התגלית החדשה שלו, שפרצה רק כמה חודשים קודם. פחות משלוש שעות אחר כך התייצבו השניים בתחנה הצבאית ביפו, שם הופתעו לקבל, בהרבה כבוד ופרגון, את תואר "תגלית השנה". שלושה משיריה של בוסקילה נכנסו למצעד השנתי.
"הם פירגנו לי בעל כורחם", היא אומרת. "את הסינגל הראשון שלי, 'יש בליבי כינור', הם לא השמיעו. את 'סיפור מכור' הם השמיעו רק אחרי כולם. וכשהגיע 'לילה סתווי', לקח להם שלושה חודשים לקפל את הזנב כדי להבין את הטעות שלהם, ורק אז השמיעו".
אבל אז הגיע "זה רק בינינו", והם מאוד פירגנו.
"גם אותו הכניסו רק כי הוא היה להיט. עזוב אותך, קיבלתי את התארים האלה בגלגלצ בלית ברירה, כי אי אפשר היה להתעלם מההצלחה שלי, אבל הייתי עצם בגרון שלהם. הם לא אהבו אותי מההתחלה".
למה?
"כי אני לא כוס הקפה שלהם. וזה סבבה, אבל אתם לא יכולים להעלים אותי מעם שלם. לא אותי ולא זמרות ענקיות. ואני לא אתן שמות, כי הן מפחדות".
בחודש יולי האחרון הכריזה מלחמת חורמה על התחנה, כשבסוף הופעה טענה שגלגלצ מנסה להעלים אותה, וקראה לשינוי שיטת הפלייליסט. מה שנראָה כעוד הכרזה חסרת משמעות הגיע עד להתערבות של שרת התרבות, לדיון בכנסת ולגל מחאות אמנים נגד התחנה
"בדוגרי, הכי קל לבוא ולהגיד עלי, 'הנה זאת שרבה עם כולם ומאשימה'. אבל אני לא רבתי עם אף אחד. יש הרבה זמרות, ולא רק אני, זמרות מעולות וטובות שהיו תגליות השנה שלכם וזמרות השנה שלכם, אז איפה הכבוד אליהן עכשיו? כמו שהם הודו לאחרונה שעשו טעות עם נדב גדג' ועם עדן בן זקן, שלא השמיעו אותם, בדיוק כמו שלא השמיעו אותי. אבל אני לא רוצה שיודו בטעויות. אני רוצה להגיע למצב שאין טעויות. יש זמרים שנופלים בין הכיסאות, ויש קריירות שלמות שנפגעות בגלל הטעויות האלה".
לקחת בחשבון שלא ישמיעו אותך יותר לעולם?
"מי שיוצא למאבק לוקח את זה בחשבון. להגיד לך שזה לא חורה לי? בטירוף. כי אני יודעת כמה אני שווה ואני יודעת מה אני רוצה.
"רק אתמול ילד בן 18 כתב לי שאחותו נפטרה, והסינגל הראשון שלי, 'תקשיבי לי', הציל אותו בהתמודדות עם האסון. הוא כתב שהוא לא מבין למה לא מנגנים את השיר הזה, ואיך בגלגלצ יכולים להגיד שזה לא שיר טוב. פתאום הבנתי שהפלייליסט האמיתי הוא פאקינג ברחוב, ולא ברדיו".
אז בשביל מה את צריכה את כל המאבק הזה אם ברחוב אוהבים אותך?
"עובדה שיש אנשים שבאים ושואלים אותי, לאן נעלמת? מתי תוציאי שיר? ואני כבר בסינגל הרביעי. גלגלצ מתהדרים בנוצות לא להם ואומרים שהם הכי מואזנים בארץ. אז ברור שהם הכי מואזנים, כי אין להם פרסומות, ואנשים שנכנסים לאוטו לא רוצים לשמוע ברברת. אפילו נהגי מוניות שאני נוסעת איתם אומרים לי: 'המוסיקה בגלגלצ מזמן לא משהו, אבל אנחנו מעדיפים את זה על פני הפרסומות'.
"אני מסכימה שאפשר לעבוד ברשתות החברתיות וברדיו האזורי, אבל עדיין אי אפשר להתעלם מגלגלצ. זמר שמתעלם ממנה חי בנדמה לי. יש בועה כזאת של זמרים שטוענים שלא אכפת להם מגלגלצ, אבל אני לא חיה בשקר, אני חיה במציאות".
כדי להצליח את חייבת להיות בגלגלצ?
"ממש לא, אבל גם אם אני מצליחה ופותחת 'זאפות' וכל הכרטיסים נמכרים ויש לי ועדי עובדים ולא חסרה לי עבודה, טפו טפו, זה עדיין לא אומר שאין לי זכות לקבל את מה שמגיע לי בתור זמרת בארץ הזאת. ואם יש 60 אחוז לועזית בתחנה צה"לית, במקום שיהיו 30 אחוז לועזית, זאת בעיה. יש היום זמרים שכולנו מכירים, והם יושבים בבית בלי שקל. זמרים שאנשים בחוץ חושבים שהם מצליחים ואין להם שקל, והם מפחדים לפתוח את הפה".
זמרים אחרים תומכים בך?
"כל הזמרים שאתה יכול לחשוב עליהם מדברים איתי, מתקשרים אלי, מצדיקים אותי ומחזקים אותי. אבל הם מפחדים לצאת בפומבי. המלחמה הזאת היא לא רק בשבילי. אני נאבקת פה בשביל כל הזמרים והזמרות ששרים בעברית, שהיו אמורים ללכת איתי יד ביד, למרות שאני גם מבינה את הפחד שלהם. בשביל הסיכוי הקטן שאולי בעוד שנה־שנתיים ישמיעו את השיר שלהם, עדיף להם לשמור על שקט ולא לעשות בלאגן. הזמרים רואים מה שאני עוברת, הם רואים שיש פה נקמה ושלא שמים את השירים שלי, אבל אני ידעתי את זה ולקחתי את זה מראש בחשבון".
מצד שני, את לא יכולה לבוא ולכפות על גלגלצ מוסיקה שהם לא רוצים להשמיע.
"אני לא רוצה לכפות עליהם איזה שיר לנגן ואיזה שיר לא לנגן, אבל אני כן חושבת שחייבים להיות בוועדה הזאת אנשים מתחום המוסיקה, ולא רק אנשים מתוך התחנה. למשל, כשהיתה ועדה שבחרה נציג לאירוויזיון, לקחו אנשים מגוונים מתעשיית המוסיקה, בעלי תפקידים, שבחרו את הנציג. ככה זה צריך להיות: לגיטימי ואובייקטיבי. זה לא יכול להיות הרכב של אנשים משובטים עם אותה הדעה ואותו הטעם המוסיקלי, בלי שום ורסטיליות".
בניגוד למאבקים קודמים נגד התחנה, הפעם הצלחת להגיע גם לכנסת ולהתערבות של שרת התרבות, מירי רגב. אולי זה יסלול את הדרך להצלחה.
"מירי רגב היא שרת התרבות, ומה זה מוסיקה אם לא תרבות? הגעתי אליה כי רציתי להסביר לה את הבעיה, והיא הבינה אותי ונתנה יד כדי לקחת חלק במאבק הזה. מאז כולם משייכים אותי אליה. אחרי כל הבלאגן כולם אמרו לי, 'לכי לפוליטיקה'. אמרתי להם, 'על מה אתם מדברים? אני אמנית'".
ההתערבות הזאת גררה גם ביקורת שטענה ששרת התרבות לא צריכה להתערב בתוכן התחנה.
"אני לא פה כדי שיחוקקו להם חוקים, אני פה כדי שהם יבינו את הטעות שלהם ויעשו שינוי. כשהייתי בת 25 והיו כותבים או אומרים עלי דברים, הייתי נעלבת. היום יכולים להגיד מה שרוצים, כי מה שמעניין אותי זאת התוצאה. אני מצטערת, אבל בתחנה ממשלתית הם לא יכולים לעשות מה שבא להם".
ראית שם שינוי כלשהו מאז תחילת המאבק שלך?
"כן, הפלייליסט מאוד השתנה. יש יותר זמרות ויותר רבגוניות. אבל המוסיקה הלועזית עדיין שולטת, עדיין אין מספיק עברית".
בזכותך?
"שאלה רטורית. אבל אני לא חושבת שזה מוחק סטטיסטיקות של שנים אחורה. השינוי צריך לבוא לידי ביטוי לאורך זמן, כי היום הם יכולים לעשות שינוי ומחר יחזרו למתכונת הישנה. אגב, מה שהם לא יודעים זה שיש הרבה דברים פנימיים שהם חושבים שאני לא יודעת, ואני יודעת אותם מבפנים".
מה למשל?
"שבאחד המפתחות לחדר שבו מתקיימות ישיבות הפלייליסט יש תמונה שלי על המפתח. או שיש עורכות מוסיקליות שהולכות במסדרון ואומרות משפטים בסגנון, 'אויש, זאת מוסיקה מזעזעת, אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים לשים את זה'. חשוב לי להגיד שאני לא רוצה שהשינוי בגלגלצ יהיה ממקום של פחד, אלא ממקום של הבנה שלכל מוסיקה יש מקום".
בדיון בכנסת. "יש בועה של זמרים שטוענים שלא אכפת להם מגלגלצ, אבל אני לא חיה בשקר, אני חיה במציאות" // צילום: דודי ועקנין
מה הבעיה בלהגיד שיש גם מוסיקה מזעזעת?
"אין דבר כזה מוסיקה טובה או גרועה. מוסיקה היא עניין של טעם, ומה שאתה תחשוב שהוא רע, אחרים יחשבו שהוא טוב".
אז כל שיר שמגיע לרדיו צריך לקבל ביטוי?
"לא. אבל אם יורידו את כמות המוסיקה הלועזית ל־30 אחוז, יהיו עוד 30 אחוז למוסיקה ישראלית, ואז הכל ייראה אחרת".
ועדיין יישארו שירים שלא יושמעו, אז תמיד יהיה מי שיטען את מה שאת טוענת.
"אף אחד לא מתווכח עם זה שכנראה לנצח תהיה מוסיקה שישמיעו ותהיה מוסיקה שלא ישמיעו. אבל אם יש לך זמר שהיה זמר השנה שלך, תגלית השנה שלך, והוא מצליח, והשירים שלו מצליחים בתחנות אחרות, ואתה מחליט לעשות עליו עליהום - אז משהו פה כבר לא אמין. אני נלחמת בשביל המוסיקה הישראלית".
מה היחס של התחנה לשירים הישנים שלך?
"משמיעים אותם בין אפס לפעמיים בשנה".
ובתחנות האחרות?
"למעלה מ־7,000 פעם בשנה".
• • •
ספק אם המאבק של בוסקילה אכן יוביל לשינוי של ממש בגלגלצ, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: הוא יצר באזז עצום. בניגוד לטענות של זמרים אחרים בעבר, הפעם זה המאבק המדובר ביותר, שהגיע כמעט לכל מהדורות החדשות ומדורי המוסיקה ועורר דיון ציבורי.
יכול להיות פשוט שהשירים שלך לא מספיק טובים כדי להיות מושמעים בגלגלצ?
"כל הסינגלים שהוצאתי עד היום, לפחות עשרה, לא היו מספיק טובים? הרי זה שטות. לא מקבלת את זה. אני מוציאה שירים מהקרביים שלי. אני עצמאית ואני משקיעה את הכסף בעצמי. אני לא אשקיע במשהו שאני לא מאמינה בו. ואם זה עובד בהופעות ועובד על הקהל ברחוב, אז מה הם באים למכור לי?"
כתבו עלייך שלא פיתחת לעצמך סגנון, שאת לא עם היד על הדופק, שלא פיתחת מוצר שמתאים לשוק הישראלי, ושחסר לך "הדבר החמקמק הזה שהופך קריירה של זמר לקריירה ארוכת שנים".
"מי כתב את זה?"
גל אוחובסקי.
"אוי נו, באמת. אני מאוד מחבבת את גל, הוא בחור מקסים ואינטליגנטי ומאוד כישרוני, אבל כבר ראינו ב'כוכב נולד' שבמוסיקה הוא לא מבין גדול. זה שהוא חבר של מרגול לא אומר שהוא מבין במוסיקה. אז עבור. יאללה, כל המתייפייפים והמתלקקים האלה".
גם אסי עזר, שהיה פעם סוג של חבר שלך, הביע התנגדות למאבק שלך.
"אני ואסי היינו חברים מאוד קרובים, אבל אנחנו לא בתקופה מלבלבת עכשיו, לנוכח המאבק שלי בגלגלצ. המקרה הזה הוכיח לי שאין ממש חברים אמיתיים בתעשייה, ואם יש, צריך למצוא אותם בפינצטה. אסי הוא בטח לא אחד מהם. אני עדיין אוהבת אותו, אני חושבת שהוא ילד קטן וחמוד, שבגיל 36 עדיין מחפש פרובוקציות כמו ילד בן 12. לפעמים אני מספקת לו חומרים, אני אוהבת לעשות את זה, אבל המאבק שלי הוא עניין של חיים ומוות, כי זאת המהות שלי כבן אדם. אז זה לא כל כך מצחיק אותי, ושום דבר פה לא נעשה בשם הפרובוקציה".
מותר לאנשים גם לא להסכים איתך.
"נכון, אבל לשמוע את זה מחברים שלך ברדיו זה לא מתאים. שמעתי את זה בלייב, והאמת שקצת ריחמתי עליו, על זה שאין לו נאמנות לאנשים. אני לא כזאת. אני מאוד נאמנה לחברים שלי, כל אחד שתשאל יגיד לך שאפשר לסמוך עלי. אני לא הייתי עושה את זה לחברים, גם אם הקשר לא הדוק ורציף. אסי עדיין בלב שלי, אני אוהבת אותו וחושבת שהוא בחור חיובי בסך הכל, אבל אני חושבת שהוא קצת איבד את זה. כנראה שהפריים טיים מעלה לאנשים את השתן לראש, יש משהו בקטע הזה שממליכים אותך, אז קשה לך להישאר צנוע".
עד מתי המאבק הזה יימשך מבחינתך?
״עד שיהיו שינויים״.
או שתתעייפי מתישהו ותרימי ידיים.
"אני לא בן אדם שמרים ידיים, למרות שלפעמים הייתי רוצה להתנסות בתכונה הזאת, בשביל השקט הנפשי".
• • •
ביוני 2011 נישאה לבן זוגה דאז, מתן כהן. בסוף 2012 ילדה את בנם, לני, וכעבור חמישה חודשים הודיעו השניים שהם מתגרשים. כהן עזב את הארץ ועבר לגור בארה"ב. "לאחרונה הוא התחיל להיות בקשר עם לני, שהוא בן שלוש", היא מגלה. "זה עדיין לא משהו בר ביצוע, כי מתן גר בחו"ל. אני חושבת שהוא צריך להתבשל עוד קצת עם העובדה שהוא אבא. לקח לו זמן לעכל את זה, אבל עכשיו הוא עושה קולות של געגועים לילד וצורך להיות אבא".
את בקשר איתו?
"כן, אבל זה יותר בגלל לני. אני כן שומעת געגועים מצידו, אבל מבחינתי זה משהו סגור, זיכרון רחוק. אני מסתכלת רק על העתיד. לילד אני אתן לו תמיד להתקרב, לא אמנע ממנו. ילד צריך לדעת שיש לו גם אמא וגם אבא, למרות שאני כרגע ממלאת את שני התפקידים".
את מסתדרת כמפרנסת יחידה?
"כן, ברוך השם. אתה מבזבז איפה שאתה צריך לבזבז וחוסך איפה שאתה צריך לחסוך".
היום את יותר מחושבת?
"הרבה יותר מחושבת. לא חשוב לי שלבן שלי תהיה עוד חולצה של ורסצ'ה, שתיתקע בארון לשלוש שנים. אני לא במקום הזה".
למי הוא דומה?
"לי, העתק שלי. למרות שלא אכפת לי שהוא יהיה דומה למתן, כי מתן חתיך".
איזה מין אמא את?
"מגוננת, אוהבת, חברה, שטותניקית ולא טובה בלהציב גבולות".
את יוצאת כבר לדייטים?
"עדיין לא באופן שיטתי".
מתחילים איתך?
"בטח. ואני מאוד אוהבת את זה. שלא יפסיקו. איזו אישה לא אוהבת להרגיש אהובה ונחשקת?"
את נענית?
"אני מסרבת בנימוס ובחיוך. כשאתה מתגרש אתה מבין מה אתה לא צריך ואתה מבין מה אתה כן צריך שיהיה בבן הזוג שלך".
מה את מחפשת?
"גבר חזק, שיכיל את זה שאני בלתי נסבלת ומפונקת וילדה קטנה ורגישה וקרייריסטית, ושלפעמים הקריירה היא במקום הראשון. ומעל הכל, את הבן שלי. הוא גם צריך להיות מעל גיל 40".
ועשיר?
"בטח, לגמרי. ימי המטפלת הסתיימו".
את רואה את עצמך מתחתנת שוב?
"ממש לא. אני כן בן אדם זוגי, אבל הרבנות לא תראה אותי יותר".
עוד ילדים על הפרק?
"בטח. אני רואה ילדים בזמן האחרון ונטרפת. כשאני טסה ויש ילדים במטוס, האימהות מברכות אותי, כי אני לוקחת אותם ומבלה איתם ארבע שעות. יש לי שוב רצון מטורף לתינוק, וזה משהו שלא חשבתי שיקרה, כי היה לי הריון מאוד קשה".
משבר גיל 40 מתחיל לתת אותותיו?
"אני נראית לך באיזה משבר? אין לי משברים. המשברים הגדולים שלי היו בשנות העשרים שלי. אבל אני לא יודעת מה יהיה. אל תלחיץ אותי. אין לי שערות לבנות, והמשקל בסדר גמור. אם אני קמה בבוקר ואני מבסוטית בלי איפור, אז הכל בסדר. וכשזה יגיע, אני אתקן".
• • •
היא הוציאה עד היום שלושה אלבומים, אבל הראשון שבהם, "סיפור מכור", שיצא באפריל 2004, נחשב למצליח מכולם. הוא כלל להיטים גדולים דוגמת "סיפור מכור", "הלב" ו"יש בליבי כינור", והגיע למעמד של אלבום זהב. "היום אני יכולה להגיד שאני זמרת פופ גאה, מה שלא הייתי במשך שנים, כי פחדתי מהמקום הזה של זמרת פופ קלילה, ושאולי לא יתייחסו אלי ברצינות. אני פעילה כבר עשור, ויש לי במצטבר שעה וחצי של להיטים".
יש לך רצון לשחזר את הצלחת האלבום הראשון?
"ממש לא. אני לא פועלת כדי לשחזר את העבר, אלא למען עתיד טוב. אני לא יודעת איך הוא ייראה ובאילו צבעים הוא ייצבע, אבל אני רוצה קריירה שמתאימה לווליום שלי עכשיו. היום אני אמא, אני בגיל אחר".
מה ההבדל בין מאיה של היום למאיה של תחילת הקריירה?
"שאז הייתי הרבה יותר רעשנית. היום אני לא במקום הזה. אני לא שם כבן אדם. התבגרתי, החכמתי, נרגעתי".
יחסית לזה שנרגעת את עושה לא מעט רעש בחודשים האחרונים.
"אסי, שהוא הבן אדם הכי קולני בעולם, אמר שצרחתי בכנסת. לא צרחתי, זעקתי את זעקתי. אז נכון, לפעמים אני צועקת, ולפעמים אני לא רגועה, ולפעמים אני כועסת. אני בן אדם. אבל ברמת הלייף סטייל, אני לא במקום של להסתובב בהשקות ובאירועים. יש לי כמה חברים מהברנז'ה, אבל עיקר החברים שלי הם לא מהברנז'ה. אני לא חלק מהצביעות הזאת.
"המאבק הזה השפיע גם על החיים האישיים שלי. הוא ניפה את כל האנשים שלא היו צריכים להיות בחיים שלי, וזה דבר מבורך מבחינתי. אסי קורא לזה שריפת גשרים ואני קוראת לזה ניקיון ואנרגיות. היום אני נמצאת במקומות הנקיים והטהורים שלי. אני לא נמצאת כבר במקומות שמערערים לי את הרוגע הנפשי שלי. אני לא במרכז תל אביב, ויש לי ילד, ואני במקומות שאני אוהבת".
דברים שנאמרים עלייך מעסיקים אותך? למשל, ששואלים לאן נעלמת?
"אם אני נעלמת לשנה ושואלים 'לאן היא נעלמה', זה מחמיא, כי זה אומר שחסרתי. אבל היום אני לוקחת הכל בקצב שלי. אין לי רעשים, ואני עושה הכל בזמן שלי. מאז שלני נולד, יותר קל לי להיות בן אדם טוב יותר ולעשות דברים טובים לסביבה ולעצמי. מעבר לזה, לא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי".
מה חשבת על המשבר של דודו אהרון עם אמו?
"זה מצער אותי, כי מדובר במשהו שנוגע לחייו הפרטיים. אני מאוד אוהבת את דודו, וממה שראיתי, בתקופה האחרונה הוא נראה מאושר, פורח ומצליח שוב. נראה לי ששיר (רוזנבלום; ע"ס) עושה לו טוב, ומי שלא מוכן לקבל את זה - זאת בעיה שלו. אני יכולה לתת לו רק עצה שיעשה את ההחלטות שלו בעצמו, שלא יחליטו בשבילו, כי אלה החיים שלו.
"אני חושבת שהתקשורת לא היתה צריכה לתת לזה יד. בטח שלא אליקו, שמשחק אותה חבר של כל הזמרים המזרחים, אבל ברגע שיש לו הזדמנות להעלות אמא לשידור הוא עושה את זה. בן אדם עם מצפון לא היה עושה את זה, ואני אומרת את זה בכאב".
• • •
שנה אחרי הפריצה המטאורית שלה ושנתיים אחרי שהחלה לעבוד עם סוכנה רוברטו בן שושן, פרץ ביניהם סכסוך. "אנחנו לא מדברים כבר עשור, מאז שנפרדנו. לפעמים אני שומעת ששואלים אותו עלי בראיונות, ואני אומרת, מסכן, מה הם רוצים ממנו. הוא כבר לא מכיר אותי. אני מאחלת לו בהצלחה".
אם את רואה אותו ברחוב, את עוברת לצד השני?
"אנחנו לא מדברים, וחבל, כי כבר עברו כל כך הרבה שנים. אתה יודע מה? בפעם הבאה אני אגיד לו שלום".
מאז הפרידה המתוקשרת ההיא הספיקה להיפרד גם מחברת הד ארצי וממנהלה אבי גואטה, והיום היא מנהלת את עצמה. "אתה יודע מה הכי הורס אותי? כולם עוברים מנהלים, ועל אף אחד לא מדברים, רק עלי. זה פשוט לא ייאמן. תסביר לי אתה למה".
את מושכת אש.
"זאת הקללה שלי וזאת הברכה שלי, היום אני מודעת לזה ויודעת להשתמש בזה בצורה יותר טובה".
איך?
"אני לא נותנת לזה מקום. פעם הייתי מתרוממת מכל דבר טוב ונופלת עד התחתית מדבר רע. היום אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי".
איך זה לנהל את עצמך?
"מדהים. בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל התרגלתי".
מי שרוצה משהו מתקשר ישירות אלייך?
"מה פתאום, הגזמת. בכל ענייני התקשורת יש לי את עופר מנחם, שעושה איתי כברת דרך ארוכה ומטפל בהמון דברים אחרים, והוא הכי נאמן לי. יש את יעקב למאי, שאיתו אני מתייעצת בכל דבר, ושניהם מאוד נאמנים לי. ויש גם מי שעושה את הבוקינג של ההופעות. אז למה אני צריכה מנהל?"
להקליט אלבום באופן עצמאי זאת השקעה של המון כסף. את מצליחה להסתדר?
"ברוך השם. לאורך השנים עשיתי הפקות גדולות וחסכתי כסף בשביל החלומות שלי. אני עושה פרויקטים שאני יכולה להרשות לעצמי, אבל נלחמת בשביל הזמרים שאין להם את הדברים האלה".
אלה שאין להם מספיק כסף כדי לגור במגדל כמו זה?
"ממש לא, במרכז תל אביב יותר יקר מאשר כאן. אולי הבדל של 1,000 שקל לכאן או לכאן. אבל יש פה איפה לשחק, יש מקום חמים ויש בניין מטופח. אז למה לא? מלכתחילה העדפתי לצאת קצת ממרכז העיר. אני לא מסתובבת כל היום בשכונה, ואין לי פה חברים".
• • •
בין האלבומים וההופעות השתתפה בארבעה פסטיגלים ובכמה הפקות ילדים, הופיעה בסרט "ימים של אהבה", היתה שופטת בריאליטי של ערוץ המוסיקה "משפחה בהופעה", ניצחה בדוקו־ריאליטי של יס "לה־לה־לנד" ולא שרדה בבית "האח הגדול VIP".
"אני לא מצטערת על כלום כלום כלום", היא אומרת. "אני מודה לרוברטו על ההתחלה שלנו ביחד, על הפסגות שהגענו אליהן וגם על הנפילה, כי למדתי להכיר את העולם הזה מקרוב. אני מודה על המעבר לאבי, כי הוא נתן לי ביטחון ונישק לי את המצח כשעזבתי. אני מודה על הכל".
בתפקיד קלרה במחזמר "מרי לו". "גם אני מצחיקה את החברים שלי" // צילום: גיא יחיאלי
גם על "לה־לה־לנד"?
"מבחינת אנשים זה היה ריאליטי, אבל בשבילי זה היה להכיר מפיקים בינלאומיים".
ו"האח הגדול"?
"אתה יודע מה? את זה הייתי משנה, כי היום אני בן אדם הרבה יותר מאמין ורוחני. אני לא מצטערת, אבל אני חושבת שזה היה מיותר. לא הייתי עושה את זה שוב".
מה בכל זאת גרם לך להיכנס?
"כסף. בגלל זה גם לא עשיתי שם יותר מדי בלאגן. ישבתי בשקט וחיכיתי לרגע שיגידו לי לצאת".
תמורת מיליון שקלים את נכנסת שוב?
"למה לעשות את זה לנשמה שלי? השהייה שם מעכירה את הנשמה. זה ממלא אותך בכל כך הרבה דברים לא טובים ובלשון הרע, ואלה דברים שאני משתדלת לא לחטוא בהם היום. אני לא בן אדם מושלם, כן? אני יכולה להיות גם בלתי נסבלת. אבל לפחות אני משתדלת".
בשבועות האחרונים היא היתה עסוקה בעיקר בחזרות למחזמר "מרי לו", שחוזר לבמות בשבוע הבא. בוסקילה מגלמת בו את קלרה, אמם החורגת של גבריאל (אסף הרץ), פרדי (טום באום) וסמי (ישראל אטיאס), וזוגתו של ריקרדו (גיא זוארץ). "יש לי תפקיד מאוד יפה, אם לא הכי יפה שקראתי בשנה האחרונה. קלרה היא טיפה מרושעת, והיא שונה ממני כי אם אני עושה משהו רע למישהו, אני יכולה לא להירדם ימים שלמים. היא גם חסרת ביטחון. אולי בחוש ההומור שלה היא דומה לי, כי גם אני מצחיקה את החברים שלי".
יש לך גינונים של דיווה?
"אני לא מבינה את העניין הזה. אני מכינה לעצמי את הקפה, אני מתבאסת שמכינים לי, ואם זה קורה, אני אומרת תודה אלף פעם".
יש לך תדמית של דיווה.
"באמת שזאת רק תדמית. כל מי שעובד איתי יגיד לך בדיוק את ההפך. כשאני באה לעבוד, אני באה לעבוד. אני כן יכולה לבקש שתהיה לי מאפרת משלי ומעצב שיער משלי, אבל אני חושבת שזה לגיטימי. כשאתה עובר מצילום לצילום ומשם להופעה, אתה רוצה את הצוות הקבוע שלך. אז אם ב'דיווה' אתה מתכוון למישהי שלוקחת את העבודה שלה ברצינות ופרפקציוניסטית שלא נותנת לשום פרויקט שהיא נכנסת אליו ליפול, התשובה היא כן, אני דיווה".
את רואה את עצמך בתיאטרון הרפרטוארי?
"כן, אני מסתכלת על זה כמקום עבודה. במה הצגה בקאמרי שונה מ'מרי לו'? בתחילת הדרך היו לי כמה הצעות ממחזות זמר, אבל לא יכולתי להתחייב, כי היו לנו המון הופעות. היום אני לגמרי רואה את עצמי בדבר הזה. המקום שלי הוא על הבמה, מול קהל".
ומה לגבי תפקיד בטלוויזיה או בקולנוע?
"מעניין אותי לעשות תפקיד בסידרת דרמה, אולי משהו בסגנון 'הבורר', 'עספור', 'להיות איתה', 'זגורי'. או בסרט, כדי לעשות חוויה מתקנת ל'ימים של אהבה', שזה סרט נפלא (צוחקת)".
במקביל לחזרות להצגה, היא מבלה לא מעט שעות באולפנים, שם היא מקליטה שיר חדש שכתבו עבורה צביקה פיק ומירית שם אור, ושירים נוספים, שאמורים לצאת במסגרת אלבום חדש.
איך את מגדירה את הסגנון המוסיקלי שלך?
"פופ".
לא פופ מזרחי?
"אין דבר כזה פופ מזרחי, ואני לא מאמינה בקיטלוגים ובסטיגמות. אין דבר כזה מוסיקה ים־תיכונית או ישראלית. אני זמרת פופ גאה, שזה משהו שלא הייתי שנים. תמיד פחדתי מהמקום הזה, שהוא כאילו יותר קליל ונחות מזמרי רוק. ומה שאומרים בחוץ השפיע עלי מאוד כשהייתי צעירה".
חזרת לעבוד עם צביקה פיק, זה שיתוף פעולה שמחזיק מעמד הרבה זמן.
"כי אני היחידה שלוקחת אותו בפרופורציות. צביקה הוא בסך הכל ילד קטן שזקוק לחיבוק ואהבה ושיגידו לו שהוא ענק, כי מה לעשות, הוא באמת ענק. אמֵן עלי להופיע חמש פעמים בחודש כשהכל סולד אאוט עד גיל 60, ולראות את הקהל שואג את השירים שלי. כן, הוא דיווה, אבל יכול להיות שאם הוא לא היה כזה, לא היו יוצאים לו שירים מושלמים. אני מתה עליו ואני יודעת איך להתנהל איתו".
עם מי עוד היה מעניין אותך לעבוד?
"הראל סקעת, כי אין הרבה זמרים עם יכולות ווקאליות כמו שלו. אני חושבת שאנחנו יכולים לעשות יחד משהו שונה, שעוד לא עשו בארץ. אולי גם עם שלום חנוך. יש בו משהו עמוק. הוא נראה לי אישיות מאתגרת".
erans@israelhayom.co.il