אמצע הלילה בכפר - לילה מתוח בקלנדיה עם לוחמי גבעתי

השעה 02:31 לפנות בוקר, בלילה שבין שני לשלישי, פאתי מחנה הפליטים קלנדיה. חיילי גדוד שקד של חטיבת גבעתי כורעים ברך בדממה מעל הביוב הזורם מקלנדיה וממתינים לפקודת ה"פעל", שתיתן את האות לכניסה משולבת של ארבעה גדודים של צה"ל למחנה הפליטים שממנו יצאו בחודשים האחרונים 17 מחבלים. האות ניתן. מפקד גדוד שקד, סא"ל אייל שוימר, מורה לחייליו להתחיל בתנועה. באחת, מתרוממים החיילים מהקרקע ופורצים למחנה. המטרה: מציאת אמצעי לחימה וחשודים בשטח המחנה.

בזיכרון הלוחמים צרובה הפעם הקודמת שבה ביצעו מבצע חטיבתי דומה במקום. אז, לפני כשבועיים, שני מחבלים ניסו לדרוס אותם ואת לוחמי מג"ב בשני מקומות שונים במחנה. שלושה מחבריהם לגדוד נפצעו במהלך אחד מניסיונות הדריסה כתוצאה מירי של כוחותינו, בזמן שניסו לירות משני כיוונים שונים בנהג ששעט לעברם במהירות בסמטה צפופה. הפעם, כך מקווים הלוחמים שאליהם הצטרפנו השבוע, הלילה יעבור ללא נפגעים. 

גדוד שקד, בפיקודו של סא"ל אייל שוימר, הגיע ליהודה ושומרון בראשית חודש אוגוסט, זמן קצר לפני פרוץ גל האלימות הנוכחי בשטחים. "התקופה הזו היא אינטנסיבית מאוד", מודה המג"ד. "הגדוד פועל 24/7, בהגנה על היישובים והצירים, במשימות סיכול והרתעה. אנחנו פועלים בכל לילה. בכל פעם במקום אחר, בכפר אחר. לקלנדיה אנחנו מגיעים כמעט בכל שבוע. מחנה הפליטים הזה נחשב לאחד ממעוזי הטרור המרכזיים באיו"ש, בגלל הצפיפות ובגלל אמצעי הלחימה. רק בשבוע שעבר יצאו מכאן שני המחבלים לשער יפו. זו תחושה קשה שמחבל יוצא ממקום שאתה מגן עליו".

 

מכירים כל סמטה

סא"ל שוימר, בן 37 מקיבוץ איילת השחר, החל את דרכו בצה"ל בגדוד שקד, ובימים אלו הוא מפקד על הגדוד שבו גדל. ניסיונו ביהודה ושומרון רב, כפי שאפשר לראות גם בתדריך שהוא מעביר לכוחות טרם היציאה למבצע. 

את קבוצת הפקודות האחרונה לפני היציאה למבצע הוא מקיים ביישוב יהודי סמוך, קילומטרים בודדים ממחנה הפליטים העוין. ב־01:13, כחצי שעה לפני היציאה, נעמדים מפקדי הכוחות בגדוד סביב סא"ל שוימר ומציגים בפניו את התוכנית המבצעית ואת גבולות הגיזרה. 

"חמושים הם מחבלים, אם זיהיתם - תירו כדי להרוג" // צילום: עמית נינו, דובר צה"ל

המג"ד נותן את הדגשים האחרונים. מפרט את האיומים, מבהיר לפקודיו את חשיבות העבודה בצמדים וברביעיות, מתדרך אותם להיות ערניים כדי למנוע מצב שבו מחבל יפתיע אותם וישלוף סכין. "במהלך הסריקות בבתים", מציין המג"ד, "צריך 'לזכות' את האנשים (לוודא שאין עליהם אמצעי לחימה; ל"ש), לקחת טלפונים סלולריים ולבדוק אם יש בהם תמונות אמל"ח. אחרי שזיכינו, מתחילים לעבוד בבית. בהיבט הערכי אין בעיה להוציא דברים מהארונות, להזיז מקרר ולהחזיר, אבל לא להרוס ולא לשבור. אני מאשר את זה רק אם יש קיר כפול או משהו חשוד במרצפות. וגם אז, באישור שלי. במקרה שזיהינו אמל"ח, יהיה חיפוש ממוקד ואגרסיבי יותר". 

החלק הבא בתדריך נוגע להוראות הפתיחה באש. ההוראות הללו נתונות לביקורת קשה בחודשים האחרונים, ויש שטוענים שהן מתירניות מדי ומביאות להרג מיותר של פלשתינים. יש גם כאלה הסבורים שההוראות מבולבלות, שהצבא מאופק מדי, ולכן החיילים נקלעים למצבים קשים בלי יכולת להגיב.

בפועל, נראה שההוראות של המג"ד לפקודיו ברורות מאוד: "אם זיהינו חמושים במרחב, צריך לוודא שאלה לא כוחותינו. חמושים הם מחבלים - יש לבצע ירי 'על מנת' (להרוג), ירי חד, מקצועי, מדויק. אם נפתחה אש לעבר כוחותינו, הכוח היחיד שמגיב הוא כוח הבידוד. אם זיהיתם בעין - אתם רשאים לירות". בנוגע להפרות סדר, ההנחיות של המג"ד שונות בתכלית. במקרה זה, הוא מדגיש, אין להשתמש באש חיה אלא רק באמצעים לפיזור הפגנות בלבד. "מותר לבצע ירי על זורק בקבוק תבערה רק אם הוא קרוב, במרחק 20-10 מטרים, כי הוא מסכן את הכוחות. אבל ירי מהברך ומטה. תהיו מדויקים", הוא מורה. 

01:45. המג"ד נותן את האות לצאת לדרך. לוחמי גדוד שקד יוצאים מפאתי היישוב היהודי בתנועה חשאית לעבר היעד. הם צועדים בדממה, בשני טורים מקבילים. שבע דקות לאחר תחילת התנועה, מגיעים ראשוני החיילים לפאתי שטח A וממתינים לאישור המג"ד לחצות. בכריעת ברך לצד חייליו, מנחה המג"ד את מפקדי פלוגת החוד שנמצאים בראש הטור להתקדם. "כאן קודקוד, ראשי לחצות", הוא אומר בשפופרת הקשר השחורה. "כמה שניתן - תנועה רציפה. שינסו לסרוק את קו הבתים הראשון". הלוחמים קמים יחדיו מהקרקע, וממשיכים בתנועה לעבר הגיזרה הצפון־מערבית של מחנה הפליטים. 

הירידה לקלנדיה תלולה. אדמת הטרשים ספוגה בריח עז של שיחי זעתר נמוכים. לאורך הדרך מפזרים הלוחמים הצועדים בראש סטיקלייטים זוהרים, במטרה לסמן לכוחות הבאים אחריהם את הדרך. 

מרחוק, אנחנו מתחילים לשמוע את נביחות הכלבים. ככל שמתקרבים לשטח המחנה, מתחזקות הנביחות, ומאיימות, כך נדמה, להרוס את הכניסה החשאית של הכוחות. כשאנו כמעט נוגעים בפאתי הכפר, ממש לפני העלייה האחרונה, כורעים החיילים ברך וממתינים לאישור הכניסה לשטח הבנוי. ההמתנה לא ארוכה, אך לא נעימה במיוחד, כיוון שהעצירה היא מעל הביוב הזורם מתוך מחנה הפליטים.

סא"ל שוימר מסביר שפקודת הכניסה למחנה תינתן כשרשת הקשר החטיבתית תדווח שכלל הכוחות המשתתפים במבצע - ימ"ס איו"ש, גדוד "נצח יהודה" וגדוד "קדם" של פיקוד העורף - נמצאים במקומם. בזמן ההמתנה, מתמקמים להם בדממה מסתערבים של ימ"ס איו"ש באזורים אסטרטגיים במחנה הפליטים. מדובר באזורים שאליהם רצים החמושים בקלנדיה כשמתברר להם שצה"ל פושט על המחנה.

הפעם הוחלט למנוע מהם את ההגעה למקום במטרה להפחית את עוצמת האלימות במחנה, ולבלבל את החמושים. ב־02:31 מדווחת רשת הקשר החטיבתית שכל הכוחות במקומם, והאות ניתן. הלוחמים מתרוממים כולם, ובצעדה מהירה עולים את העלייה התלולה האחרונה ונכנסים לשטח מחנה הפליטים הצפוף. החיילים, כך נדמה, מכירים פה כל סמטה. מדי פעם מצביע סא"ל שוימר על מבנה זה או אחר, ומספר על אמצעי לחימה שנמצאו בו רק לאחרונה. "אני מכיר את המקום הזה כבר הרבה שנים, פעלתי פה הרבה גם כמ"פ", הוא מציין. 

דקות ספורות לאחר שאנו נכנסים לתוך שטח המחנה, אנחנו שומעים מרחוק פיצוצי רימוני הלם. כוחות מג"ב, שנמצאים לא רחוק מאיתנו, נתקלו ככל הנראה בהפרת סדר, והחליטו להשתמש ברימונים על מנת לפזרה. מרגע זה אין ספק שפעולת צה"ל במחנה הפליטים קלנדיה כבר אינה חשאית, ואין אדם במקום שלא יודע שמתבצע באזור מבצע גדול. 

 

אמל"ח בארגז תחפושות?

כשברקע פיצוצי הרימונים, ממשיכים לוחמי גדוד שקד להתקדם בסמטאות המפותלות של המחנה לעבר היעדים שעליהם הצביע המודיעין. ההתקדמות מהירה. החיילים פוסעים במהירות בצידי הרחוב, רצים קדימה בשטחים מוארים, בודקים סמטאות חשודות, מאבטחים זה את זה, ומגיעים, לבסוף, לאיתורים המודיעיניים. 

המודיעין באיתור שאליו אנחנו מגיעים עם סא"ל שוימר אינו מדויק, ומצביע על מתחם של ארבע חנויות וכמה בתים חשודים. אנו עוצרים במקום בטוח וממתינים שצוות הפריצה של "מצדה" יפרוץ את דלתות החנויות החשודות. 

לא הכל עובר חלק. פריצת דלת החנות הראשונה מתעכבת, אף שערכת הפריצה משמיעה רעשים עזים של ניסור במשך כ־20 דקות. מעט לאחר השעה 03:00 מתרצה הדלת הסרבנית, והלוחמים מצליחים לפרוץ לחנות הראשונה. היא נראית רגילה לחלוטין: ארגזים על גבי ארגזים של תחפושות ילדים. 

החיילים מתחילים לנבור בתוך עשרות הארגזים, לחפש אמצעי לחימה. "אם זה נראה תמים, בואו נמשיך", אומר המג"ד. "כל החנויות נראות תמימות עד שמוצאים משהו", עונה המ"פ ומשאיר חלק מחייליו להמשיך לחפש. הוא עובר לחנות הסמוכה, מספרה, שגם היא, במבט חטוף, אינה מעוררת חשד. 

ב־03:22 מתברר שהיא לא תמימה כפי שחשבנו: המ"פ מדווח על "סליק" תת־קרקעי שנמצא בתוכה. המג"ד ממהר לראות במו עיניו: אחת הספות, כמה נוח, הונחה על קרשים שאטמו ירידה חשאית למדרגות, שהובילו לחדרון תת־קרקעי. "זה לא קורה הרבה", מודיע המג"ד, שמחליט שהממצא חשוב דיו כדי לדווח עליו למפקד חטיבת בנימין, אל"מ ישראל שומר, שמגיע למקום בעצמו. למרבה האכזבה, דקות ארוכות של חיפושים לא מניבות דבר. 

בעודנו ממתינים מגיע המ"פ ומעדכן את סא"ל שוימר בפרט נוסף - באחד הבתים הסמוכים שוהה צעיר, שבטלפון הנייד שלו נמצאו תמונות חשודות של כלי נשק. "כשאנחנו נכנסים לבית, אנחנו לוקחים להם את הטלפון באופן אוטומטי כדי שלא יסמסו ובודקים אם יש להם תמונות עם נשק בטלפון. שלוש פעמים יצא לנו לראות תמונות אמל"ח בסלולרי, ודרך זה הגענו לנשק", אומר המג"ד. 

בתמונות אפשר לראות נער בן כ־15 מחזיק רובה מסוג M-16 בידיו. לפי הריהוט ברקע, אין ספק שהתמונה צולמה בתוך הבית שאליו נכנסו החיילים. זה מדרבן את לוחמי שקד לבצע חיפושים אינטנסיביים במקום. הם לא מוותרים והופכים את הבית. במלחמה בטרור, הם מסבירים, אין ברירה. 

באחד החדרים בקומה הראשונה של הבית, שוכבים במיטה זוג מבוגרים שנראים מפוחדים מאוד. שני חיילים עם נשקים שלופים עומדים ושומרים עליהם לבל יעשו תנועות חשודות. כמה מטרים משם, עומדים שני נערים, בני 14 ו־15, ליד קיר הבית. הנער שבטלפון הסלולרי שלו נמצאה התמונה עם הנשק, נראה מבוהל למדי בפיג'מה שלו, דמעות בעיניו. 

הסיטואציה האנושית במקום לא פשוטה. החיילים אמנם נזהרו שלא לשבור ולא להרוס דבר, אבל החיפושים מתבצעים באינטנסיביות. לאכזבתם של החיילים, החיפושים הקדחתניים לא הובילו הפעם למציאת הנשק שבתמונה - "אבל ההתנהלות של בני המשפחה היתה חשודה. הם בחנו אותנו, הסתכלו לאן אנחנו הולכים. תיחקרנו את מי שצילם את הילד עם הנשק, ועדיין לא הגענו לאמל"ח. אני מאמין שעוד נפגוש אותם", אמר המג"ד. 

בדרך החוצה אנחנו מצטרפים למפקד החטיבה ולראש מינהלת התיאום והקישור בעוטף ירושלים, סא"ל שי כרמונה. על אחת מהחומות בדרך אנו רואים תמונות של שאהידים ממחנה הפליטים קלנדיה, לצד דגל פלשתיני. סא"ל כרמונה מסביר שבמקום עמדו עד לא מזמן שני כלי הרכב שרק לפני כשבועיים שימשו את שני המחבלים לדריסת הכוחות במהלך המבצע החטיבתי. 

לוחמי גבעתי במבצע הלילי בקלנדיה // צילום: עמית נינו, דובר צה"ל

ברחוב סמוך מסתתר פעיל חמאס מבוקש, מנהיג מקומי במחנה. מדובר במבוקש בכיר שבחטיבת בנימין ניסו לשים עליו את היד כבר קרוב לחודש, כיוון שהמידע המודיעיני הצביע על כך שבעבר הוא ביצע ירי לעבר כוחות צה"ל. לפי המודיעין, בימים אלו היה הפעיל עסוק בתכנון פיגועים נוספים נגד ישראלים. אף שבמקור לא היתה כוונה ללכוד אותו, לאחר שהתקבלה אינדיקציה מודיעינית שהמחבל בביתו, הורה אל"מ ישראל שומר לימ"ס איו"ש לשנות תוכניות ולעצור את הפעיל לאלתר. 

"בגלל שנכנסנו למחנה באופן חשאי, ותפסנו את המקומות השולטים מראש, הם היו מופתעים. חמושים רבים נשארו בביתם, וגם המבוקש הזה. אם לא היינו עוצרים אותו הלילה, היינו מנסים לעשות את זה מחר", הסביר גורם בכיר במקום, "המעצר הזה הוא הישג משמעותי למבצע. ההישג השני הוא העובדה שכמעט לא הופעלה נגד הכוחות אלימות". 

ברבע לחמש בבוקר אנחו מתחילים לצאת. לרגע חשבנו שהצטרפנו למבצע השקט ביותר של צה"ל בקלנדיה בחודשים האחרונים - כמעט ללא אלימות, ירי, דריסה או דקירה. אך בפאתי המחנה מחליטים בני המקום לומר את המילה האחרונה, ומלווים את יציאת הכוחות בזריקות אבנים על הרכב. גם סא"ל שוימר וחייליו, שמתחילים לצעוד חזרה לעבר יישוב יהודי סמוך, מדווחים על שמיעת ירי במרחב.

"לפעמים הם מחביאים את האמל"ח טוב", מסביר שוימר. "קורה שיוצאים ולא מוצאים, אבל מפעולה לפעולה אנחנו אוספים מודיעין. בעצם הפעילות אנחנו מייצרים הרתעה והבנה שצה"ל יהיה במקום שממנו יוצאת פעילות חבלנית. הנוכחות בכפר חשובה לא פחות ממציאת אמצעי הלחימה". לבסוף, מציין המג"ד: "יש אמנם ירידה באירועים בימים האחרונים, אבל לדעתי אנחנו לא לפני רגיעה או לקראת סיום גל ההסלמה. זה יימשך עוד זמן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו