בחודש שעבר התקיים באוניבר-סיטת בר-אילן אירוע חסר תקדים בתולדות פרקליטות המדינה: עשרות רבות של פרקליטים בשירות המדינה השתתפו ביום עיון שעסק ב"יחסי משפט ותקשורת בישראל". פרקליטות המדינה הזמינה לכנס עשרות עיתונאים וחוקרי תקשורת שקיימו ביניהם מפגשי עבודה. בין המארגנים הבולטים שהגו ותרמו למפגשים הבלתי שגרתיים האלה היתה פרקליטת מחוז המרכז, רחל שיבר. שיבר, בת 58, שהחלה לעבוד בפרקליטות לפני 33 שנים, נבחרה לתפקידה הבכיר לפני שש שנים וחצי. בעבר התמודדה על משרת פרקליט המדינה, שבה זכה משה לדור. פרקליטות מחוז המרכז עמוסת עובדים, ומועסקים בה קרוב ל-140 איש. גבולותיה הן מחדרה בצפון עד לגדרה בדרום - למעט תל אביב והערים המשיקות לה. בידיו של פרקליט מחוז סמכויות רבות עוצמה, ומוטות הכנפיים שלו ארוכות: הוא מאשר הגשת כתבי אישום ומנהל מו"מ להסדרי טיעון; עם המשטרה וגורמי אכיפה אחרים הוא מנהל קשר הדוק במיוחד בחקירות רגישות; וגם חתימה על הסכמי חסינות עם עדי מדינה ואישור בקשות להוצאת תעודות חיסיון כדי להגן על עדים מחשש לפגיעה בהם הם חלק משגרת עבודתו. שלא יהיה ספק לאיש: שיבר, כמו רבים בפרקליטות ובציבור, מודעת לכך שחלק מאמצעי התקשורת מפרסמים לעיתים פרסומים מוטים מאולמות בית המשפט. כך, לדוגמה, כאשר נשאלה על כך שדבר הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט פורסם בעמוד פנימי בלבד ב"ידיעות אחרונות", היא ענתה: "זה בוודאי מטריד אותי". בעקבות הדיווחים המוטים בשל הדיווחים המוטים, ובמיוחד בשל הפגיעה בדימוי הפרקליטות (כאשר מדובר באי הבנת עבודתה) היא הגתה את הכנס, ומאותן סיבות בדיוק היא מסכימה להתראיין לראשונה. דיבורה של שיבר סדור וקולח. השינויים באינטונציה ובמהירות שטף דיבורה ניכרים כאשר היא מתקוממת למשמע פרסומים מעוותים בתקשורת הפוגעים בדימוי הפרקליטות בעיני הציבור. "יש חוסר הבנה של הציבור בעבודת התביעה, ולכן אמרתי 'בואו נדבר עם התקשורת המעצבת את דעת הקהל'", מסבירה שיבר את המוטו המרכזי של הכנס הייחודי בבר-אילן. היא משוכנעת שאם הציבור יכיר את הפרקליטים, הרואים בעבודתם שליחות של ממש, "יראו שיש פה אנשים טובים. הרצון כאן הוא לעשות עבודה חשובה לתועלת החברה, למרות שאולי זה נשמע קלישאה. יש פה אי הבנה: זו עבודה תובענית ברמות של זמן ולחץ, ואולי זה מסביר מדוע אנשים לא מחזיקים בעבודה זו הרבה שנים". כאשר היא מתבקשת להסביר את אחוזי ההרשעה הגבוהים בישראל (יותר מ-95 אחוזים), שיבר עונה בנחרצות: "זה בגלל שאנחנו עושים עבודה טובה במיון ולא מגלגלים לבית המשפט תיקים שלא צריכים להגיע אליו. אם אתה משקיע, זה טבעי שחלק גדול מהם יסתיים בהרשעה. וזה לא אומר שאנחנו הפכנו ל'מדינת משטרה'. זה פשוט לא נכון". אחד הנושאים הפוגעים בדימוי של הפרקליטות הוא הסדרי הטיעון. שיבר דוחה בשתי ידיים את האמירות של "פרקליטות עצלנית" או "פרקליטות שעושה לעצמה חיים קלים". "אלה שטויות. מה חושבים בציבור? שאם תובע מגיע להסדר טיעון הוא יושב רגל על רגל? מחכים לו תיקים אחרים כמו שעושה בית משפט באזור המרכז (פתח תקווה), שבו יושבים שופטים עד שעות מאוחרות. הסדר טיעון לפעמים יכול להציל חיי אדם. לפעמים הנערה המתלוננת לא מעוניינת להעיד. לדוגמה, בתיק של מעשים מגונים שנתגלו במשפחה חרדית באו ואמרו לנו: 'תצילו אותנו. הנערה המתלוננת מנודה ואחיה לא ימצאו שידוך'. כשאני עושה הסדר טיעון בתיק רצח, אני יושבת מול בני משפחתו של הנרצח ואני שומעת מפיהם את כל מה שיש להם להגיד. אתה מרגיש לפעמים שהבטן מתהפכת לך ועומדות לי דמעות בעיניים. אתה מרגיש שאתה רוצה להושיט יד וללטף, ואתה לא יכול להקל את הכאב שלהם". הסדרי טיעון נרקחים לעיתים בגלל החשש בפרקליטות ובמשטרה שלא לחשוף מודיעים משטרתיים. הסדרים אלה נועדו לכך שהתביעה, תוך כדי ניהול המשפט, לא תיאלץ לחזור בה מכתב האישום. אפשרות כזו לא נלקחת כלל בחשבון "כי אז חס וחלילה הרוצח ילך הביתה, ולתועלת כולם, עדיף להקטין נזקים", היא מסכמת.
