בוקר אחד התעורר אילן הייטנר לחלום בלהות. אחרי ארבעה רבי מכר ("חוכמת הבייגלה", "מלך החומוס ומלכת האמבטיה", "האידיוט המושלם" ו"קציצות"), שמכרו במצטבר מאות אלפי עותקים, ועוד סרט קולנוע (המבוסס על ספרו הראשון) וסרט טלוויזיה (המבוסס על תסריט שלו), הוא גילה שהוא לא מצליח לכתוב יותר.
הייטנר בהה שעות וימים בסמן העכבר המהבהב שבמחשב שלו, כתב ומחק, שוב ושוב, ושוב. שפך מילים, אבל לא הצליח לייצר מהן סיפור הגיוני. פתאום קם סופר בבוקר ומגלה שהוא תקוע.
חמש שנים חלפו, וכעת הוא יושב מולי ואוחז בספרו החמישי, "האיש שלא רצה להיות קטן" (הוצאת מודן), שיוצא בימים אלה. עלילה עמוסת תובנות על סופר מצליח שברחו לו המילים, עד שתלמידה פלרטטנית באחת מסדנאות הכתיבה האינטרנטיות שלו מצליחה להחזיר אותו לכתיבה ולחיים.
קשה כמובן לא למצוא את הייטנר עצמו בתוך הספר: סופר מצליח, מילים אבודות, אישה אוהבת וילדים רעשניים, ובעיקר עבר תל־אביבי הולל של שתייה, ברים אפלים ונשים, שהוזכרו בהרחבה בספריו הראשונים והפכו אותו לדבר החם בעולם הספרות המקומית של סוף שנות התשעים.
אבל הייטנר מודל 2015 הוא לא רק סופר שהצליח להתגבר על משבר כתיבה ולעשות ממנו ספר, אלא בעיקר אדם שרחוק מיליון אותיות וסימני פיסוק מהייטנר מודל 98', שהביא לספרות העברית המודרנית את קולו של הגבר הסטרייט, הבליין, הבוטה, ויש שיגידו, השוביניסט.
"את התקיעוּת שמתוארת בספר באמת חוויתי, וגם הסדנאות שהתחלתי להעביר מכורח הפרנסה הכניסו אל חיי אנשים שלימדו אותי על עצמי לא פחות משאני לימדתי אותם על כתיבה. אבל שלא כמו הדמות בספר, לי לא היה רומן עם תלמידה. אני כל כך לא במקום הזה", הוא משחרר אנחת הקלה.
אכן, אבדו עקבותיו של אילן הייטנר, הרווק ההולל בדימוס, שעד גיל 37 מעולם לא אחז בבת זוג קבועה. היום הוא אוחז באישה אהובה בשם אלונה, בארבעה ילדים - מיכאל (7 וחצי), אמיר (5 וחצי), ישי (3) והללי הקטנה (שלושה חודשים) ובבית צנוע בפרדס חנה. את הדרינקים בפאבים אפלים הוא החליף ביין לקידוש בארוחות שישי. עוד נחזור לזה.
איפה אילן הייטנר ומה עשית לו?
"איננו, וטוב שכך. עד גיל 37 חייתי את הרווקות בצורה הכי קיצונית שאפשר. הקיצוניות הזאת הובילה אותי לשריטה כלשהי בראש, ובשלב מסוים, לתחושה עצומה של ריקנות וסבל. היה איזה רגע בתקופת הרווקות והבילויים שלי שאמרתי לעצמי, איך אתה רוצה להכיר מישהי כשאתה יוצא לדייט באחת בלילה? איך אפשר להכיר מישהי כשאתה מסטול משאכטות ואלכוהול? איך אפשר להכיר במיטה חשוכה?
"זה היה רגע של הארה שהדרך שאני צועד בה היא לא הדרך הנכונה, ושאני חייב להתנזר מזה. שאם אני רוצה להכיר מישהי ולהתחבר אליה, זה חייב להיות כשאני מנוטרל מסאטלות, מחרמנות ומיצר. היצר שיגע אותי. הייתי יכול להיות עם מישהי במיטה, ואז, אחרי הסקס, הייתי אומר לעצמי, רגע, אולי היא יכולה להיות אשתי? ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי זאת ה־אישה, כי כבר לא הרגשתי בנוח עם העובדה שבכל יום אני נכנס למיטה עם בחורה אחרת. ואז החלטתי להתנזר מכל הדבר הזה עד שאמצא את אשתי".
והשינוי הוביל אותך למצוא אהבה?
"עובדה שהיום אני נשוי ואב לארבעה. פעם הפסיכולוג שלי אמר לי, 'אם בן אדם מתאהב בטירוף, זה לא עובד'. הייתי צריך ללמוד מה זאת אהבה ואיך מתאהבים ולעשות את זה לאט־לאט.
"הכרתי את אלונה דרך חברים משותפים ויצאנו לאכול ארוחת בוקר. זה הרגיש לי פתאום כמו סטארט־אפ. אשכרה יושבים ומדברים באור יום.
"במקום לקום בארבע אחר הצהריים התחלתי לקום בארבע בבוקר. הפסקתי עם הסיגריות, האלכוהול והבחורות המתחלפות. במקום מאפרה ליד המיטה שמתי קטורת, ובמקום בחורה שתבוא למזרן שלי בערב, פרשתי מזרן ועשיתי יוגה בערב. התחלתי בדרך רוחנית, שאני גם כותב עליה בספר החדש, ואז, מהמקום הכי נקי ומדויק, הכרתי את אלונה. כשנפגשנו יכולתי לראות אותה, כי לא חייתי בתוך איזה טירוף. זה היה כמעט שנה אחרי שחייתי חיים נקיים, וראיתי בן אדם יפה מבפנים ומבחוץ".
• • •
מסע הניקיון הפנימי, שאליו הצטרפה גם אלונה, מטפלת באמנות ומנהלת הרישום לסדנאות הכתיבה של הייטנר, הוביל אותו גם לגילוי התורה היהודית. לפני כשמונה שנים, בזמן שחיפש תשובות, הוא התגלגל להרצאות על יהדות, ומאז הוא לומד פעם בשבוע שיעורי תורה בכולל שנמצא ברמת אביב, מקיים ארוחת שישי וגאה בסטארט־אפ שהמציא: "שבת לארבע".
"כשהתחלתי ביוגה הרגשתי שהיא נותנת לי הרבה איזון, ניקיון ושקט פנימי, אבל שהיא לא מספקת לי כלים להקמת זוגיות, משפחה ושמירה על האהבה. אחרי הכל, המודל של היוגה הוא התנזרות, וגדולי המורים ליוגה הם נזירים ללא ילדים.
"הרגשתי שאחרי 37 שנות רווקות ואפס מערכות יחסים רציניות אני חייב ללמוד איך מנהלים מערכת יחסים כזאת, ואפשר לומר שאלונה היתה החברה הרצינית הראשונה שלי. פתאום התחלתי לשאול את עצמי, מה זאת אישה? מהי זוגיות? מה זאת אהבה?
"הייתי צריך למצוא תשובות לכל השאלות, ומצאתי אותן ביהדות. היום אני מרגיש שאני אפילו אוהב את אשתי יותר משאהבתי אותה כשהכרנו. אני זוכר שכשהלכתי בפעם הראשונה להרצאה על יהדות וזוגיות, היתה לי איזו אנחת רווחה כשראיתי לידי עוד הרבה אנשים מבולבלים שבאים לשאול שאלות על איך מקיימים זוגיות. ביהדות, מסתבר, יש ספרים שלמים שעוסקים בזוגיות, אהבה ויחסים.
"לא סתם אלוהים אמר לאברהם 'כל אשר תאמר אליך, שמע בקולה'. לא סתם נכתב שכאשר יצחק נכנס לחייהם של אברהם ושרה, הבית כולו צחק. היום אני מבין ש־'happy wife is happy life', ושאי אפשר לחיות חיים שלמים ומאושרים אם יש לך אישה מתוסכלת בבית. ביהדות למדתי על משמעות הנתינה והוויתור, ועל ההבנה שזוג זה בעצם אחד. שאם אנחנו רבים על הבוקר ויש לי ראיון לעיתון, מספיק שאגיד לה 'אני צריך אותך עכשיו' כדי שהיא תנשום, שאני אנשום, ושנינו נירגע.
"הבנתי שאני לא נותן כי אני אוהב, אלא שאני אוהב כי אני נותן. למה אנחנו אוהבים את הילדים שלנו? כי אנחנו נותנים להם. ובינינו, לפעמים אנחנו סובלים מהנתינה הזאת. אנחנו קמים בשבילם באמצע הלילה, אנחנו מוציאים עליהם כספים ואנחנו אוהבים אותם בלי גבולות - הכל מהמקום הזה של הנתינה.
"יש לי חבר שיום אחד ילד בן 17 דפק לו בדלת ואמר לו 'אתה אבא שלי'. העניין הזה לא גרם לו להתחיל פתאום לאהוב את הילד הזה. גיליתי באמצעות ההרצאות את הטקסט של 'אשת חיל', את הגדולה של הקידוש ושל לשבת בשולחן עם הילדים ולהלל את אמא שלהם. הנהגנו פה מנהג שכל ילד אומר על האח שלו דברים טובים שהאח עשה במהלך השבוע, וזה מעצים את כל המשפחה".
ברור לך שזה השלב שבו אנחנו נותנים לכתבה הזאת כותרת של "אילן הייטנר מתחזק".
"לא, לא. אני לא מתחזק. הדבר היחיד שהשתנה בבית הוא שאנחנו שומרים שבת אחת לארבעה שבועות. זה סטארט־אפ משפחתי שלנו, שנולד לפני שנה וחצי מתוך הצורך להוריד הילוך, ולאו דווקא מטעמים דתיים.
"כמה כבר אפשר לרוץ בשבת אחרי פריחת הכלניות או האירוסים או החצבים? כולם נכנסים לרכב ונוסעים בעצבים לפה ולשם, ו'תתקשר לחבר הזה' ו'אל תגיד לחבר ההוא שהחברה ההיא מצטרפת', והילדים רוצים קרטיבים, ו'תשים בוסטר באוטו' ו'תפתח להם את החגורה' ו'תסגור להם את החגורה' ותעמוד בפקק, ולונה פארק, לונה גל, לונה ים, ותענה למייל ותענה לטלפון.
"וואו. הרגשנו שהנפש שלנו זקוקה ליום מנוחה בלי לנסוע, בלי לזוז ובלי לקבל שום החלטה. ככה נולד הרעיון המשפחתי לשמור שבת אחת לארבעה שבועות, ואנחנו עושים את זה קומפלט: בלי מחשב, בלי טלפונים ועם פלטת שבת. זה אדיר. אנחנו משחקים מונופול או טאקי, קוראים ספרים, מדברים אחד עם השני ונחים. הילדים ממש מחכים לזה. כל החודש הם שואלים 'מתי מגיעה כבר השבת קודש שבה אנחנו נחים?'"
מה הכניסה היהדות לחיים שלכם?
"הכניסה הרבה טוב. מבחינתי, התורה היא סוג של ספר מתכונים לחיים טובים ורגועים יותר. בחיים הקודמים שלי, לפני האישה והילדים, היה לי כל החופש שבעולם לעשות מה שבא לי. אבל חופש אינסופי הוא הדבר הכי רחוק מחופש. הייתי אבוד".
אתה לא מתגעגע לפעמים לימים ההם?
"לא היה לי טוב אז. זאת היתה תקופה מאוד כיפית של חיים שלוחי רסן, אבל זה לא מילא לי את הכלי. הבעיה בחיי רווקות והוללות היא שאחרי זמן קצר של חוויות אתה כבר לא מסופק, ואז אתה הופך ליותר ויותר קיצוני, עד שאתה מרגיש כמו בהמה. זאת לא תחושה שכיף לבן אדם להרגיש.
"מתי אדם מרגיש אושר והתעלות? כשהוא מתגבר על הבהמה. מתי אתה יותר נהנה, כשאתה נשאר במיטה עוד שעתיים או כשאתה קם ממנה ויוצא לרוץ? אני הצלחתי לגבור על הרע".
• • •
הייטנר, יליד רמת השרון, הוא ילד אמצעי בין שתי אחיות. אביו היה מנכ"ל תדיראן, ואמו לימדה אנגלית. את ילדותו הוא מתאר כסטנדרטית, ואחריה באו שירות במודיעין, טיול למזרח, השלמת בגרויות ולימודי כלכלה באוניברסיטה.
"יועדתי להיות מנכ"ל, וגם חשבתי שזה יכול להיות נחמד, כי זה מה שראיתי בבית. אבל אחרי שסיימתי ללמוד לא מצאתי עבודה ולא הצלחתי להיכנס לעולם הזה. אז בפעם הראשונה בחיי כתבתי את כל התחושות והרגשות שלי, סוג של יומן, שלימים היה ספר הביכורים שלי. עד אותו יום, הדבר היחיד שכתבתי היה צ'ק".
אחרי שכל ההוצאות הגדולות סירבו להוציא את "חוכמת הבייגלה", הוא החליט להוציא את הספר באופן עצמאי ומימן את הדפסתו. הספר הפך ללהיט, עוּבד גם לסרט, והייטנר סלל לעצמו דרך חדשה. בניגוד לתדמית של הענף, הוא גם הצליח לעשות מזה כסף.
"הספרים הראשונים שלי סידרו לי דירה. בגלל שההוצאות הגדולות לא רצו להוציא אותם והוצאתי אותם עצמאית, הייתי למעשה המו"ל של עצמי, וגם ההכנסות היו שלי במלואן. קיבלתי סכומים אדירים של כסף, שאפילו לא ידעתי מה לעשות איתם, כי הייתי בחור של טוסטוס וחומוס".
מה זה סכומים אדירים?
"היו חודשים שקיבלתי מאות אלפי שקלים. היו לי רבי מכר שהתפוצצו בחנויות. אבל מדובר על לפני עשרים שנה, לפני ה־'4 במאה' והמבצעים ששברו את השוק. אני בעד חוק הסופרים, שמונע מספרים חדשים להיות כלולים במבצעים. ספר זה משהו שיש בו נשמה של מישהו, וברגע שזה הופך למשהו שאפשר לקנות בזול, זה פוגע בנשמה של הספר.
"בגלל המבצעים אנשים הפסיקו לקנות ספרים במתנה, כי לא נעים להביא ספר ב־25 שקלים. חשבו שהצרכן ירוויח, אבל נוצר מצב שבו הצרכן שבא לקנות ספר או שניים יצא עם ארבעה ולפעמים שמונה ספרים, ופשוט נתקע איתם על המדף או ליד המיטה. בסופו של דבר, הוא לא התעמק באף ספר.
"זה כמו לקבוע דייט עם מישהי ובמקביל לשריין דייט נוסף למחר עם מישהי אחרת. ספר זה משהו שדורש התמודדות, ראש פנוי וסבלנות.
"אתה יודע מי הרוויח מהמבצעים האלה? איקאה. כמות הארוניות והמדפים שנמכרו גדלה משמעותית".
מצד שני, סופרים רבים מתלוננים על פיחות משמעותי במכירות. אנשים התרגלו למבצעים.
"המכירות החלו להיפגע כבר בתקופת המבצעים, ומאז הענף השתגע. זה לא מקרה שכל סופר שלישי עושה סדנאות והרצאות. גם אצלי הסדנאות התחילו כאילוץ כלכלי. הרי במצב אידיאלי, סופר שואף לשבת כל היום בחדר העבודה שלו ולכתוב. אבל הצ'קים היום כבר לא שמנים כמו הצ'קים שקיבלתי פעם.
"שלא תבין לא נכון, אני מאושר שהתגלגלתי לסדנאות. העשרתי את חייהם של המון אנשים, שלמדו על עצמם מתוך הכתיבה, עברו שינויים, יצאו מהארון, התחילו להגשים ולכתוב. אנשים מקבלים המון אומץ בזכות הכתיבה. התפיסה שלי היא שלא כל אחד חייב לכתוב ספר, אבל כל אחד חייב לצאת לאור".
היום אתה כבר לא מרגיש תקוע עם הכתיבה?
"תודה לאל, לא. בדיעבד, אני יודע לאבחן מה קרה: האנרגיה שלי עברה מהכתיבה להקמת המשפחה. בחמש השנים האחרונות, מאז שיצא הספר האחרון, 'האידיוט המושלם', המשפחה שלי התרחבה משמעותית. אני אבא לארבעה ילדים קטנים יחסית, והתרחבות המשפחה המהירה שאבה ממני את האנרגיה של היצירה לטובת 'תחמם בקבוק', 'תרים את הילדה', 'תביא את הילד'.
"כשהפכתי לאב, המציאות דרשה ממני לדאוג לפרנסת הילדים, ומצד שני, רציתי להעניק לתלמידים שלי תשומת לב מלאה ונהייתי מעורב בחיים וברגשות שלהם. השארתי את עצמי מאחור. אבל דווקא מתוך המשפחה הגדולה, הרעש, הבלאגן, הצעקות, וכמובן רגעי האושר והצחוק, אני מרגיש היום פורה מתמיד.
"יש מין תפיסה כזאת, שיוצר צריך לכתוב מתוך כאב ולחטט בתוך עצמו כדי להוציא איזה רגש על הדף. זה לא מדויק. אני יכול לכתוב על רצון להתאבד גם בלי לרצות באמת למות. מספיק שארגיש ייאוש קל מפקק תנועה בלי מזגן כדי להבין את התחושות ולתרגם אותן למילים. הגדולה של יוצר היא שהוא יכול להיכנס לתחושות ורגשות ולצאת מהם בלי באמת להיות בהם. הוא רק צריך לדעת להסתכל פנימה, אל תוך הנפש שלו, גם כשהוא מבסוט. והיום, בלי עין הרע, אני מבסוט לאללה".
למה בחרת לקרוא לספר "האיש שלא רצה להיות קטן"?
"זה מתייחס לאדם שקם בבוקר בלי כוח לכלום, מחליט שזה הולך להיות יום שמח, ומצליח בזה. זה בעיניי לא להיות קטן, אלא להיות מוביל של עצמך ולא נתון להובלה של כל מצב רוח, אמירה של מישהו וכו'. להיות בן אדם שחי את החיים במלואם. וזה בדיוק מה שאני מרגיש היום, אולי לראשונה בחיי".
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו